11 ספרות

פיג'מה להמונים / פלוני אלמוני

על תופעות הלוואי של תוכנית ספריית פיג'מה

יוני 7, 2017  

בתקופה האחרונה אני נתקל בכתבי יד אשר נדמים לי ככאלו שגם הם נכתבו מתוך מטרה שיקלעו לערכים שספריית פיג׳מה מחפשת. לפתע ישנה תחייה של סיפורי חז״ל, או של קלאסיקות יהודיות על חכמי חלם או אגדות המלך שלמה, או לפתע מופיעים טקסטים חילוניים לגמרי אשר לפתע מדברים על השבת או על חגים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת בעילום שם:

    מסכימה עם 'פלוני אלמוני'. מכירה את הבעייתיות ככותבת ששלחה כתבי יד שהוגדרו על ידם וע"י עורכים כטובים ומשובחים ובכ"ז לא התאימו לקריטריונים הנדרשים שעיקרם, כאמור, הנחלת ערכים יהודיים ומורשת ישראל. אם אכן הוצאות הספרים 'יתכופפו' ויתאימו עצמן לדרישות הללו, כולנו נצא מפסידים ובעיקר הילדים שיקבלו 'מגוון' מצומצם של ספרים.

  2. מאת יחיעם פדן:

    אין סיבה "להאמין" או "לא", מפני שמדובר רק בתחושות בטן, "על ניצנים של מגמה" ולא על בעיה אמיתית. כמו הכותב, גם אני מצטער שלא ביקשו ממני להיות בין הפוסקים – איזה מו"ל יתעשר ואיזה ספר יגיע לילדי כל הגנים – אבל לא יעלה על הדעת לפסול יזמה יפה כל כך גם אם נבחרים ספרים המקדמים ערכים המעניינים את בעל המאה.

  3. מאת קולמוס:

    התופעה שהכותב מדבר עליה אכן מתרחשת, סופרים ומאיירים מדברים עליה. טועה יחיעם פדן – לא מדובר בהחלטה איזה מו"ל יתעשר, אלא מדובר בהחלטה אלו ספרים יצאו לאור ואלו ייגנזו מפני שאין להם סיכוי להיכנס לספריית פיז'מה. יש הצפה של סיפורי חז"ל. האם לא נכתבו סיפורים מעניינים וערכיים מאז חז"ל? האם אין סיפורים טובים יותר, סיפורים קרובים לעולמם של הילדים, שיכולים להעביר את מסרים ערכיים?

  4. מאת אור ארנסט:

    הטענה – שלאמנות נכנסים שיקולים אחרים, אינה קשורה לפיג'מה או לכל גורם אחר. תמיד הייתה ותמיד תהיה ספרות מתחנפת, תמיד יהיו כאלו שיבקשו לקלוע לטעם קהל או לטעם קרנות/מוסדות. ככל שהתעשייה מוכת הפסדים כך היא תהמר פחות על מקורי וחדשני ותלך על בטוח במטרה לפגוש בכל הקהלים.
    מנגד, תמיד יהיו את אלו שיוצרים למען היצירה ומאמינים בה בלי קשר ל"שוק" (אם במקרה זה פוגש את טעם הקהל והופך להצלחה – הרווח כפול ומכופל. אם במקרה פיג'מה רוצים בה – על אחת כמה וכמה).

  5. מאת דוד גבאי:

    בספרי ספריית פיג'מה בהחלט רואים ברכיים, מרפקים ושיער פזור. למרבית הספרים אין נגיעה ישירה למסורת היהודית. למיעוטם כן – אגדת חז"ל או חכמי חלם. באותם ספרים, והם כאמור הרוב, שאינם שואבים מהמסורת היהודית, אין כל אזכור מאולץ לדת בגוף הספר. (לאחר הסיפור מובאות כל מיני הצעות לדיון ופעילויות, ודוחפים שם איזה פסוק).

  6. מאת יחיעם פדן:

    אין לי מניות בפיג'מה (הלוואי), וכשמישהו עלום שם, קולמוס, כותב כאן "מדובר בהחלטה אילו ספרים יצאו לאור ואילו ייגנזו" – חובת ההוכחה חלה עליו. לפחות לגבי ה"הצפה" הדמיונית שנסתרת בתגובה של דוד גבאי. אכן שמחתי לקרוא את גבאי ואת אור ארנסט, שיש בהם טעם.

  7. מאת מלכה לבנה:

    עליתי מארה"ב בשנות ה-80', אני ספרנית ציבורית ואני בלוגרית באנגלית על ספרות ילדים בעברית. אחרי שבכורתי נולדה הייתי מאוד מופתעת לגלות את החוסר העצום בספרי ילדים אודות יהדות, תרבות יהודית, חגים ועוד. הייתי גם מופתעת שכמעט כל האיורים בספרי הילדים היו של אשכנזים, לבנים חילונים. העדר הגיוון נמשך לאורך השנים, ואפילו בשנת 2014 התפרסמה כתבה בהארץ בשם "איך מאיירים ישראליוּת, ולאן נעלמו הדתי והערבי?" שבו המאיירת ליאורה גרוסמן התוודתה שאין כמעט ייצוג באיורים לדתיים וערבים: "ככלל אנחנו גם לא מאיירים ילדים דתיים, גיליתי את זה גם על עצמי… אני צריכה לשבת טוב טוב ולחשוב למה אני לא מציירת ילדים דתיים".
    לכן אני חושבת שספרית פיג'מה מעשירה את היצע הספרים לילדים שיש בארץ על ידי הכנסת ספרים אודות תרבות יהודית. בנוסף, הספרים הללו מכילים ייצוג ויזואלי לאוכלוסיות שהיו מודרות זמן רב מספרי ילדים. בכך לא שספריית פיג'מה "מדללת" את ההיצע הספרותי כמו שפלוני-אלמוני כותב אלא מעשירה אותו, והתנגדות לפרויקט הזה במידה מה מחזיר אותנו אחורה בזמן להגמוניה של החילוני-אשכנזי-לבן.

  8. מאת מיכל פז-קלפ:

    בתור מי שעובדת בהוצאת ספרים ולוקחת חלק בבחירת כותרים שרואים אור, אני יכולה להעיד שלפחות אצלנו בוחרים כותרים ע"פ ערכם הספרותי והתרבותי ולא על פי התאמתם לפרויקט זה או אחר. אם אנחנו נתקלות בספר שעשוי לעניין את ספריית פיג'מה (שמתעניינת בערכים הומניסיטיים ולאו דווקא יהודיים), נשמח להציע להם אותו, אבל החיפוש נעשה בהתאם ל"אני מאמין" הספרותי של ההוצאה שלנו ולא של שום גוף אחר.

  9. מאת ליאורה גרוסמן:

    אני נמצאת בתוך תעשיית הספרים, ועובדת עם יותר מהוצאה אחת – כך שאני מכירה מבפנים את התהליך של הצעת ספרים לספרית פיג'מה. פעמים רבות מוצעים להם (ולפעמים נבחרים) – ספרים שאין להם שום קשר לתכנים יהודיים. בשלוף – "משל על שועל" של שהם סמית, או "הבלגן שלי" של טל ניצן, או "אורי כדורי" של אריה נבון בחריזה של לאה גולדברג – הם ספרים שאין בהם תכנים כאלה. יש לזכור שפיג'מה בוחרים מעט ספרים להפצה, וכן – הם מפיצים ברחבי הארץ, ולכן חלק מהספרים הם בעלי תכנים שעולים בקנה אחד עם המגמה הרווחת בציבור המתחזק. הם רוצים שגם ילדים דתיים יהנו מספרים. למעשה, יש פה מאזן פשוט של רווח והפסד, שפיג'מה עלתה עליו. ספרות הילדים בארץ, לא יכולה לשרוד על הקהל החילוני לבד. עובדה פשוטה מאד: ילדים חילונים קוראים פחות. ילדים דתיים קוראים יותר. ספרים הם מוצר תרבותי אבל הם גם מוצר צריכה. צריך למכור אותם. ואם "המחיר" הנורא שיש לשלם הוא להאריך שרוול, רחמנא ליצלן, או להוסיף ילד כהה עור בקבוצת הילדים – אז אני "מוכנה" לשלם אותו. אני לא חושבת שהתחשבות בקהל קוראי עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונותי החילוניים. אגב, בספר "גוזלים בראש" ציירתי שלוש ילדות בשמלת בלט וגרביונים. לא פסלו לי את זה. ב"איש המיים של גלי" ציירתי ילדה עם חולצה לבנה רטובה ומכנסונים קצרים. לא פסלו לי את זה. אז באמת. נו.

  10. מאת פלמונית:

    בניגוד לכותב האלמוני, דווקא שמות חברות וועדת הספרים מפורסמים באתר, כולל חברות הוועדה בעבר. כדאי לבדוק לפני שכותבים "וועדה מצומצמת ששמות חבריה חסויים" הנה, ממש כאן, בפירוט רב:
    http://www.pjisrael.org/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%A2-%D7%A1%D7%A4%D7%A8/

  11. מאת יסמין:

    כמה הערות:
    1. אין ספק שספריית פיג'מה היא מאוד דומיננטית ומשמעותית בשוק הספרים ולכן ראוי ונכון לבקר אותה. מצד שני, אנשיה פועלים מתוך שליחות ועשייתם מבורכת במיוחד לאור העובדה שאף גוף אחר – פרטי או ממשלתי – לא עושה את מה שהם עושים בעקביות ובמסירות: בניית ספריות בגנים ובניית ספריות ביתיות בכל המגזרים.
    2. אני רוצה להצביע על בעייתיות בבחירת הספרים מזוית אחרת. בסך הכל יש הקפדה על מגוון ואיכות של ספרים- באיורים בסגנונות שונים, בכך שיש גם תרגום וגם מקור. אלא שהמגוון בכל זאת מוגבל, כי הספרים צריכים להתאים למכנה משותף רחב ככל האפשר, וכך מוותרים על ספרים קצת יותר ייחודיים: כל אותם ספרים שאין להם "מסר" מובחן ו"חינוכי", כאלה שלא ניתן לעשות סביבם פעילות, הפעלה או יצירה – ספרים שאין בהם עלילה, או שהיא מורכבת מדי או "פרועה" מדי, ספרים שהעיקר בהם הוא דמיון, משחקי מילים, הומור ונונסנס, וכן גם ספרי משחק וספרי מידע. הייתי רוצה לראות יותר ספרים כמו "ברווז? ארנב!" שהוא היחיד מסוגו שנבחר לפיג'מה. או למשל – ספרים כמו "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס" של מו וילמס, או "האריה של אלן" של קרוקט ג'ונסון.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.