11 ספרות

פיג'מה להמונים / פלוני אלמוני

על תופעות הלוואי של תוכנית ספריית פיג'מה

יוני 7, 2017  

בשנת 2005 החלה לפעול בצפון אמריקה ספריית פיג׳מה. מדובר בארגון פרטי הנוסד ע״י קרן גרינספון, שמטרתו עידוד קריאת ספרים בקרב ילדים, תוך הנחלת ערכים יהודיים ויצירת שיח על ערכים אילו ועל מורשת יהודית.

מספר שנים מאוחר יותר, החלה לפעול בישראל ספריית פיג׳מה. בדומה לאחותה האמריקאית, ספריית פיג׳מה הישראלית גם היא ממומנת ע״י קרן גרינספון אך מחצית מתקציבה מגיע ממשרד החינוך ובאיזורים שונים בארץ מתבקשים גם ההורים להשתתף במימון התוכנית בעלות של כמה עשרות שקלים בשנה.
ילדי הגנים המשתתפים בתוכנית מקבלים במהלך השנה 8 ספרים וילדי בית הספר 4 ספרים, כך שבית אשר בו כמה ילדים יזכה לקבל כמות נאה של ספרים (חלק מהם בעותקים כפולים) אשר נבחרו על ידי וועדה מצומצמת ששמות חבריה חסויים.
גם כאן מטרת ארגון זה היא הנחלת ״אהבה לקריאה ולספרים ולעודד דיון בערכים ובמורשת יהודית-ישראלית בחיק המשפחה ובמסגרת החינוכית״, לפי אתר הארגון.

בעוד בארה״ב נתח השוק של ספרים העוסקים במורשת יהודית הוא קטן מאוד מכל שוק ספרי הילדים הכולל,  (מהסיבה הפשוטה שיהודים בארה״ב מהווים כשני אחוז מאוכלוסיית המדינה), בארץ אחוז נתח השוק אליו פונה ספריית פיג׳מה הישראלית הוא עצום. לפי אתר הארגון הוא פועל ב-8000 גני ילדים בארץ, ובמאות בתי ספר. כ- 240,000 ילדי גן ועשרות אלפי ילדי ביה״ס בכיתוב א׳-ב׳.

לפי אתר משרד החינוך פועלים במגזר היהודי 9505 גני ילדים תחת פיקוח, ו-1639 בתי ספר יסודיים,  בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. בחישוב זריז אפשר להבין כי אחוז נרחב מאוד של ילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי בישראל, בעיקר בגילאי הגן, (כ-85% מילדי הגן), נחשפים לספרי הילדים שהארגון קונה או מממן. ארגון פרטי הממומן מקרן פרטית, ולו אג׳נדה מאוד ברורה. ספרי הילדים של ספריית פיג׳מה נוהרים בהמוניהם אל הילדים שלנו.

מתוך אתר ספריית פיג'מה

מתוך אתר ספריית פיג'מה

יחד עם זאת, לא ניתן לחשוד במטרותיה של ספריית פיג׳מה. לפחות לפי האתר שלה התוכנית מתרחקת ממחלוקת, ומשתדלת להתמקד במחבר, במשותף ובמאחד. ואכן, בנוסף לספרים בעלי ניחוח יהודי, מדי פעם היא קונה ספרים שהם פשוט ספרים טובים, עם או בלי קשר למורשת יהודית. היא מפעילה תוכנית דומה בהיקף קטן יותר גם בגנים ובתי-ספר במגזר הערבי – ״מכתבת אלפאנוס״ (ספריית העששית), ללא קשר לתכנים יהודיים. בעיני נראה כי מטרת ספרייה זו היא פשוט עידוד קריאה ואהבת הספר.

הבעיה שארצה לעלות אינה בעצם פעילותה של ספריית פיג׳מה, אלא בחלל שהיא ממלאה בשוק ספרי הילדים הישראלי, וההשלכות האפשריות של הדבר.

הפקת ספר ילדים איננה עסק זול. בנוסף לסכומים הרגילים שהוצאה צריכה להוציא לאנשי מקצוע עבור הדפסת ספר קריאה למבוגרים- עורכים, מגיהים, דפסים, כורכים וכן הלאה, בהפקת ספר ילדים יש צורך בתשלומים נוספים – למאיירים, מעצבים ומנקדים, והן תשלומי הדפסה וכריכה יקרים יותר מפני שמדובר בהדפסת ספר צבעוני על נייר יקר יותר, כמעט תמיד בכריכה קשה. הדבר מיקר מאוד את עלויות ההפקה.

למרות עלות ההפקה, עשרות ספרי ילדים רואים אור בארץ בכל שנה. בכל זאת, אנחנו עם הספר, ואפשר לקנות ארבעה ספרים במאה שקלים, אז למה לא. ספרי הילדים בארץ רבים ומגוונים, חלקם מצליחים יותר וחלקם מצליחים פחות,  אבל כולם כולל כולם רואים אור במהדורה הראשונה בכ-2500-3500 עותקים.

מעטים הספרים שמצליחים למכור יותר ממהדורה אחת, שתיים או אולי שלוש. רבים נעלמים מהר ממדפי החנויות כי הם לא נמכרים, או כי הם לא נכנסו למבצעי החג, או כי מישהו ברשת הספרים החליט שכדאי לשים ספר אחר בחלון הראווה או על מדף הספרים החדשים. קשים הם חיי הספר בארץ ישראל.

מספרי ספריית פיג'מה

מספרי ספריית פיג'מה

ואז מגיעה קרן האור בקצה המנהרה בדמות ספריית פיג׳מה, ומזמינה 100,000 עותקים מספר אחד. כמות בלתי נתפסת של ספרים בקנה מידה ישראלי. מדובר הן בחשיפה יוצאת דופן של הספר, והן ברווח גדול של ההוצאה. למעשה, כשספריית פיג׳מה מחליטה לקנות ספר מהוצאת ספרים, ההוצאה יכולה לנשום לרווחה ולדעת שברגע אחד כמות ספרים המקבילה לכשלושים מהדורות של הספר נמכרה בבת אחת.
כן, אפשר להניח (אינני יודע את הנתונים האמיתיים, אני רק יכול לשער), שהוצאות הספרים מוכרות כמות כזאת גדולה לספריית פיג׳מה במחיר מוזל בשל היקף העסקה. וכן, ניתן גם להניח שהסופר והמאייר שזכאים לתמלוגים עבור המכירה יזכו לנתח מהסכום שההוצאה מקבלת. ובכל זאת, גם אחרי אלה, ההוצאה תישאר עם סכום נאה מאוד ביד. מי שמכיר את שוק ספרי הילדים בארץ יודע כי אין הדבר מובן מאליו. הוצאות הספרים בארץ נמצאות במאבק יום-יומי להתקיים. חוק הספרים, ביטולו, וחוסר הודאות שהדבר יצר, יחד עם ההתמודדות הקשה מול הדואופול האימתני של צומת ספרים וסטימצקי אשר מכופפים את הוצאות הספרים למכור להם ספרים במחירים שערורייתיים, יחד עם הקפאת מצעדי הספרים של משרד החינוך, יחד עם צמצום חגיגות שבוע הספר, כל אילו גזרות אשר הפכו את עסקי ההוצאה לאור של ספרי ילדים לעסק קשה עד בלתי אפשרי.

לכן כשמגיע המלאך הגואל בדמות ספריית פיג׳מה וקונה כמות עצומה של ספרים אי אפשר שלא לברך על כך ולשמוח. זה לא חבל הצלה אידאלי, אבל הוא עוזר. אפשר להשוות את הדבר לעמותות החסד אשר אוספות מזון לנזקקים, וממלאות את החסר שמשרד הרווחה לא מצליח למלא. הכוונה היא בהחלט טובה, אבל הם היה ניתן להימנע מכך?

הבעיה שארצה לשים עליה את האצבע היא תופעה חדשה אליה שמתי לב. מוציאים לאור מבינים שכדי להפוך את עסקי ספרי הילדים לרווחיים עליהם לחזר אחרי ספריית פיג׳מה. הם מבינים שכדאי להם לכוון לספרי ילדים בעלי תכנים שהולמים את הערכים אותם מחפשת ספריית פיג׳מה להנחיל. ערכים יהודיים או מסורתיים או כאלו הקשורים למורשת ישראל.

בשנתיים האחרונות נתקלתי במקרים בהם תוך כדי עבודה על ספר ילדים התבקשו מאיירים להצניע דמויות. לא כי למישהו בהוצאה לא נעים לראות מרפק של ילדה, או שיער פזור של אשה, או חס וחלילה, עכוז של תינוק בן יומו, אלא כי מישהו בהוצאה חושב לעצמו שאם דברים כאלו יופיעו באיורים, הוצאת פיג׳מה לא תרצה לקנות את הספר. המאזניים של אולי 2000 עותקים מול הסיכוי ל-100,000 עותקים מול עיניהם. נתקלתי במקרים בהם מאיירים התבקשו להאריך שמלה לדמויות מצוירות, לכסות מרפקים, להעלות גרביים מעל לגובה הברך, להחליף בגדי גוף של חוג בלט למשהו צנוע יותר, והן הלאה, וההסבר המלווה לבקשה הוא הקריצה לפיג׳מה.

בנוסף לכך, בתקופה האחרונה אני נתקל בכתבי יד אשר נדמים לי ככאלו שגם הם נכתבו מתוך מטרה שיקלעו לערכים שספריית פיג׳מה מחפשת. לפתע ישנה תחייה של סיפורי חז״ל, או של קלאסיקות יהודיות על חכמי חלם או אגדות המלך שלמה, או לפתע מופיעים טקסטים חילוניים לגמרי אשר לפתע מדברים על השבת או על חגים.

דברים אילו חוויתי בעצמי ושמעתי ישירות מסופרים ומאיירים אשר יוצרים ספרי ילדים בתקופה האחרונה.

שוב אציין שאינני בטוח כלל וכלל שלאנשים הטובים שעובדים בספריית פיג׳מה כלל מפריע לראות ברך חשופה או אם ברגע שהם רואים את שילוב המילים ״שבת המלכה״ עיניהם גדלות, (ואם אכן זה המצב – זכותם). הבעיה היא לא בספריית פיג׳מה אלא בצורת החשיבה שמתפתחת בהוצאות הספרים, מתוך כוונה להתאים תכנים למה שהם מעריכים עשוי לעניין את הועדה שבוחרת ספרים בתוך ספריית פיג׳מה.

בשורה התחתונה, כוונתי היא להצביע על ניצנים של מגמה אשר עשויה להיות בעייתית – התאמת תכנים מתוכננת מראש בהוצאות ספרים כדי לקרוץ להוצאת פיג׳מה. החשש שלי הוא שהדבר עלול לגרום לירידה במוטיבציה של הוצאות ספרים להוציא לאור ספרים עם ערכים שאינם תואמים את ערכי הארגון, והדבר עלול לגרום לדילול מגוון ספרי הילדים אשר רואים אור בארץ ואולי אף להיעלמותם של ספרים כאלו. כולי תקווה שאני טועה.

 

הכותב עוסק בעולם ספרי הילדים הישראלי במשך שנים ארוכות, וכתיבת שורות אילו כמוה כירייה לעצמו ברגל, לכן החליט להישאר בעילום שם. הכותב מודע לכך שעצם הכתיבה בעילום שם גורמת לפקפוק בטענותיו ולכן מזמין את הקוראים לבדוק את הנתונים כמיטב יכולתם בעצמם ולשים לב למתרחש סביבם, כי אין סיבה הגיונית להאמין למישהו שלא מזדהה בשמו.

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת בעילום שם:

    מסכימה עם 'פלוני אלמוני'. מכירה את הבעייתיות ככותבת ששלחה כתבי יד שהוגדרו על ידם וע"י עורכים כטובים ומשובחים ובכ"ז לא התאימו לקריטריונים הנדרשים שעיקרם, כאמור, הנחלת ערכים יהודיים ומורשת ישראל. אם אכן הוצאות הספרים 'יתכופפו' ויתאימו עצמן לדרישות הללו, כולנו נצא מפסידים ובעיקר הילדים שיקבלו 'מגוון' מצומצם של ספרים.

  2. מאת יחיעם פדן:

    אין סיבה "להאמין" או "לא", מפני שמדובר רק בתחושות בטן, "על ניצנים של מגמה" ולא על בעיה אמיתית. כמו הכותב, גם אני מצטער שלא ביקשו ממני להיות בין הפוסקים – איזה מו"ל יתעשר ואיזה ספר יגיע לילדי כל הגנים – אבל לא יעלה על הדעת לפסול יזמה יפה כל כך גם אם נבחרים ספרים המקדמים ערכים המעניינים את בעל המאה.

  3. מאת קולמוס:

    התופעה שהכותב מדבר עליה אכן מתרחשת, סופרים ומאיירים מדברים עליה. טועה יחיעם פדן – לא מדובר בהחלטה איזה מו"ל יתעשר, אלא מדובר בהחלטה אלו ספרים יצאו לאור ואלו ייגנזו מפני שאין להם סיכוי להיכנס לספריית פיז'מה. יש הצפה של סיפורי חז"ל. האם לא נכתבו סיפורים מעניינים וערכיים מאז חז"ל? האם אין סיפורים טובים יותר, סיפורים קרובים לעולמם של הילדים, שיכולים להעביר את מסרים ערכיים?

  4. מאת אור ארנסט:

    הטענה – שלאמנות נכנסים שיקולים אחרים, אינה קשורה לפיג'מה או לכל גורם אחר. תמיד הייתה ותמיד תהיה ספרות מתחנפת, תמיד יהיו כאלו שיבקשו לקלוע לטעם קהל או לטעם קרנות/מוסדות. ככל שהתעשייה מוכת הפסדים כך היא תהמר פחות על מקורי וחדשני ותלך על בטוח במטרה לפגוש בכל הקהלים.
    מנגד, תמיד יהיו את אלו שיוצרים למען היצירה ומאמינים בה בלי קשר ל"שוק" (אם במקרה זה פוגש את טעם הקהל והופך להצלחה – הרווח כפול ומכופל. אם במקרה פיג'מה רוצים בה – על אחת כמה וכמה).

  5. מאת דוד גבאי:

    בספרי ספריית פיג'מה בהחלט רואים ברכיים, מרפקים ושיער פזור. למרבית הספרים אין נגיעה ישירה למסורת היהודית. למיעוטם כן – אגדת חז"ל או חכמי חלם. באותם ספרים, והם כאמור הרוב, שאינם שואבים מהמסורת היהודית, אין כל אזכור מאולץ לדת בגוף הספר. (לאחר הסיפור מובאות כל מיני הצעות לדיון ופעילויות, ודוחפים שם איזה פסוק).

  6. מאת יחיעם פדן:

    אין לי מניות בפיג'מה (הלוואי), וכשמישהו עלום שם, קולמוס, כותב כאן "מדובר בהחלטה אילו ספרים יצאו לאור ואילו ייגנזו" – חובת ההוכחה חלה עליו. לפחות לגבי ה"הצפה" הדמיונית שנסתרת בתגובה של דוד גבאי. אכן שמחתי לקרוא את גבאי ואת אור ארנסט, שיש בהם טעם.

  7. מאת מלכה לבנה:

    עליתי מארה"ב בשנות ה-80', אני ספרנית ציבורית ואני בלוגרית באנגלית על ספרות ילדים בעברית. אחרי שבכורתי נולדה הייתי מאוד מופתעת לגלות את החוסר העצום בספרי ילדים אודות יהדות, תרבות יהודית, חגים ועוד. הייתי גם מופתעת שכמעט כל האיורים בספרי הילדים היו של אשכנזים, לבנים חילונים. העדר הגיוון נמשך לאורך השנים, ואפילו בשנת 2014 התפרסמה כתבה בהארץ בשם "איך מאיירים ישראליוּת, ולאן נעלמו הדתי והערבי?" שבו המאיירת ליאורה גרוסמן התוודתה שאין כמעט ייצוג באיורים לדתיים וערבים: "ככלל אנחנו גם לא מאיירים ילדים דתיים, גיליתי את זה גם על עצמי… אני צריכה לשבת טוב טוב ולחשוב למה אני לא מציירת ילדים דתיים".
    לכן אני חושבת שספרית פיג'מה מעשירה את היצע הספרים לילדים שיש בארץ על ידי הכנסת ספרים אודות תרבות יהודית. בנוסף, הספרים הללו מכילים ייצוג ויזואלי לאוכלוסיות שהיו מודרות זמן רב מספרי ילדים. בכך לא שספריית פיג'מה "מדללת" את ההיצע הספרותי כמו שפלוני-אלמוני כותב אלא מעשירה אותו, והתנגדות לפרויקט הזה במידה מה מחזיר אותנו אחורה בזמן להגמוניה של החילוני-אשכנזי-לבן.

  8. מאת מיכל פז-קלפ:

    בתור מי שעובדת בהוצאת ספרים ולוקחת חלק בבחירת כותרים שרואים אור, אני יכולה להעיד שלפחות אצלנו בוחרים כותרים ע"פ ערכם הספרותי והתרבותי ולא על פי התאמתם לפרויקט זה או אחר. אם אנחנו נתקלות בספר שעשוי לעניין את ספריית פיג'מה (שמתעניינת בערכים הומניסיטיים ולאו דווקא יהודיים), נשמח להציע להם אותו, אבל החיפוש נעשה בהתאם ל"אני מאמין" הספרותי של ההוצאה שלנו ולא של שום גוף אחר.

  9. מאת ליאורה גרוסמן:

    אני נמצאת בתוך תעשיית הספרים, ועובדת עם יותר מהוצאה אחת – כך שאני מכירה מבפנים את התהליך של הצעת ספרים לספרית פיג'מה. פעמים רבות מוצעים להם (ולפעמים נבחרים) – ספרים שאין להם שום קשר לתכנים יהודיים. בשלוף – "משל על שועל" של שהם סמית, או "הבלגן שלי" של טל ניצן, או "אורי כדורי" של אריה נבון בחריזה של לאה גולדברג – הם ספרים שאין בהם תכנים כאלה. יש לזכור שפיג'מה בוחרים מעט ספרים להפצה, וכן – הם מפיצים ברחבי הארץ, ולכן חלק מהספרים הם בעלי תכנים שעולים בקנה אחד עם המגמה הרווחת בציבור המתחזק. הם רוצים שגם ילדים דתיים יהנו מספרים. למעשה, יש פה מאזן פשוט של רווח והפסד, שפיג'מה עלתה עליו. ספרות הילדים בארץ, לא יכולה לשרוד על הקהל החילוני לבד. עובדה פשוטה מאד: ילדים חילונים קוראים פחות. ילדים דתיים קוראים יותר. ספרים הם מוצר תרבותי אבל הם גם מוצר צריכה. צריך למכור אותם. ואם "המחיר" הנורא שיש לשלם הוא להאריך שרוול, רחמנא ליצלן, או להוסיף ילד כהה עור בקבוצת הילדים – אז אני "מוכנה" לשלם אותו. אני לא חושבת שהתחשבות בקהל קוראי עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונותי החילוניים. אגב, בספר "גוזלים בראש" ציירתי שלוש ילדות בשמלת בלט וגרביונים. לא פסלו לי את זה. ב"איש המיים של גלי" ציירתי ילדה עם חולצה לבנה רטובה ומכנסונים קצרים. לא פסלו לי את זה. אז באמת. נו.

  10. מאת פלמונית:

    בניגוד לכותב האלמוני, דווקא שמות חברות וועדת הספרים מפורסמים באתר, כולל חברות הוועדה בעבר. כדאי לבדוק לפני שכותבים "וועדה מצומצמת ששמות חבריה חסויים" הנה, ממש כאן, בפירוט רב:
    http://www.pjisrael.org/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%A2-%D7%A1%D7%A4%D7%A8/

  11. מאת יסמין:

    כמה הערות:
    1. אין ספק שספריית פיג'מה היא מאוד דומיננטית ומשמעותית בשוק הספרים ולכן ראוי ונכון לבקר אותה. מצד שני, אנשיה פועלים מתוך שליחות ועשייתם מבורכת במיוחד לאור העובדה שאף גוף אחר – פרטי או ממשלתי – לא עושה את מה שהם עושים בעקביות ובמסירות: בניית ספריות בגנים ובניית ספריות ביתיות בכל המגזרים.
    2. אני רוצה להצביע על בעייתיות בבחירת הספרים מזוית אחרת. בסך הכל יש הקפדה על מגוון ואיכות של ספרים- באיורים בסגנונות שונים, בכך שיש גם תרגום וגם מקור. אלא שהמגוון בכל זאת מוגבל, כי הספרים צריכים להתאים למכנה משותף רחב ככל האפשר, וכך מוותרים על ספרים קצת יותר ייחודיים: כל אותם ספרים שאין להם "מסר" מובחן ו"חינוכי", כאלה שלא ניתן לעשות סביבם פעילות, הפעלה או יצירה – ספרים שאין בהם עלילה, או שהיא מורכבת מדי או "פרועה" מדי, ספרים שהעיקר בהם הוא דמיון, משחקי מילים, הומור ונונסנס, וכן גם ספרי משחק וספרי מידע. הייתי רוצה לראות יותר ספרים כמו "ברווז? ארנב!" שהוא היחיד מסוגו שנבחר לפיג'מה. או למשל – ספרים כמו "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס" של מו וילמס, או "האריה של אלן" של קרוקט ג'ונסון.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.