6 ספרות

פיוט הנפש בטקסט ואיור / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרן של נורית זרחי והילה חבקין, "אהבתה של רוזי פטרוסיל"

אוקטובר 6, 2014  

ספרן החדש של נורית זרחי והילה חבקין, "אהבתה של רוזי פטרוסיל" הוא כל מה שהמו"לות העכשווית לילדים היא לא – ספר קטנטן, כמעט נעלם מעין בשל מידותיו, כמעין כמוסה סודית; טקסט לירי פיוטי, מחורז היטב, הנשען על מקורות קלאסיים בשירה העברית; טקסט רומנטי, לעתים סנטימנטלי אך מלא השראה, ואיורים שאינם מתחרים על תשומת הלב של המסכים, אלא דורשים התעמקות והתבוננות רגישה בקנה מידה מצומצם.

זהו סיפורה של ארנבת בשם רוזי (או רוז), המאוהבת במר חסה הארנב, אך הלה לא מרגיש, או אדיש (כמילותיה של זרחי), ואילו רוזי אומללה עד מאוד מהאהבה הבלתי מושגת הזאת. הכאב מתגבר במהלך ניסיונותיה למשוך את תשומת לבו, בשיטוט הלילי הדואב, ומהנוכחות המרובה של מר חסה במהלך היומיום שלה. לבסוף, היא חושבת: "באהבה מר חס מצטיין כמו כרוב זקן ומייאש כמו תלתן יבש. כמו גזר שהזקין, כרובית ביום חמסין. כמו תות שכבר נמעך או קולורבי שנשכח. איך לא ראיתי זאת בהתחלה?" ב"טרלה-לה-לה-לה" אחד פשוט, היא מצהירה בעצם על עצמאות ושחרור מכבלי ההתאהבות החד-צדדית; ובדיוק שם, ברגע הבודד הזה, נפתח צוהר להתחלה של סיפור אחר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

זרחי נשענת בספר זה על הסונטה המפורסמת של לאה גולדברג במחזור השירים "אהבתה של תרזה דימון". אף על פי שגולדברג אינה היחידה שכתבה על אהבה נכזבת, והעובדה שהסיפור המחורז של זרחי אינו כתוב כסונטה, ההשפעה או ההשראה של הטקסט הקלאסי ניכרים ביצירה – משם הספר, העלילה עצמה ועיצוב הדמויות. כך למשל, גולדברג כותבת:

"מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ
אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,
וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ."

רוזי ומר חסה דרים בקרבת מקום; הנוף הנשקף מהחלון ביתם הוא אותו הנוף, ורוזי אכן נמשכת באהבה אחר הדברים שרואה מר חסה. אולם היא חווה אותם מתוך הפרספקטיבה של אהבתה, וזרחי מצליחה לאפיין היטב את הפער בין נקודת המבט של הגיבורה העגמומית שלה, לבין נקודת המבט של מר חסה האדיש ולא-רגיש. זאת היא עושה בין השאר באמצעות אזכורים רבים של ירקות וצמחייה, הצוברים משמעות סימבולית בשל הופעתם בקטעים העוסקים בנפש ובאהבה הבלתי מושגת (וגם האיורים תומכים בכך, בחוכמה רבה). החלון הוא מוטיב חוזר משמעותי בסיפור המחורז, ומופיע מספר פעמים, הן בביטויו הממשי (בדומה לצמחייה ולירק), הן כמקור להתבוננות חיצונית ופנימית – תלוי במיקומו בסיפור. בשונה מאצל גולדברג, שכתבה:

דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,

אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר

עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.

אצל מר חסה דווקא דולק נר. ביתו הוא היחיד בארנבוניה (מקום מגוריהם) שמואר בלילה, ורוזי מתקרבת לחלון בתקווה שכך תמצא מזור לכאב האהבה שלה. אך "דממה. מעיניה של רוזי נושרת דמעה. להשאיר פתק או מכתב? מה יעשה מי שמאוהב?" כך שבכל זאת נשמרת הבדידות הכפולה, שאינה מובילה לאיחוד לבבות אלא מטעינה את הסיפור בנימה רומנטית גדושה בעצב.

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

זהו סיפור לא סטנדרטי במחוזותינו, שעל אף התפנית בסיומו, שומר על איפוק לכל אורכו ועל פיוט שנע בין הרמזים ספרותיים ושפה גבוהה לניסוחים עכשוויים יותר ופרוזאיים. בפתיחת הספר ישנו ציטוט משירה המוכר של מרים ילן-שטקליס, "מיכאל": "בכיתי, בכיתי, חיכיתי, חיכיתי, ומי לא בא?" – בכך מציעה זרחי לא רק קישור נהדר בין ספרה לבין המסורת של השירה לילדים באופן ממשי וקל לזיהוי, אלא גם יוצרת זיקה בין מוטיב ההמתנה מכמיר הלב לדבר שאינו מושג, שלא יגיע לעולם, כנראה, ולאופן שבו הוא בא לידי ביטוי הן בילדות הן בבגרות. הבחירה בדמויות ארנבים בוגרים, ולא בילדים (או בייצוג ילדי), כמו בשירה של ילן-שטקליס, מעניק לנמענים הקטנים אפשרות לתפיסה נוספת ורחבה יותר של התמה שכבר מוכרת להם משירה של ילן-שטקליס.

"אהבתה של רוזי פטרוסיל" הוא כאמור שיתוף פעולה נוסף של זרחי עם המאיירת הילה חבקין, ונדמה שהפורמט הקטן של הספר מתאים מאוד לעבודתה של חבקין. בדומה ל"כפפות" הנפלא של שתיהן (גם הוא בפורמט קטן) או "נינה הולכת" (בפורמט מלבני מוארך אך קטן יותר מהמקובל כיום) – גם במקרה זה הספרון הצנום הולם בהרבה את האיורים העדינים, הסנטימנטליים והפיוטיים של חבקין, על ריבוי הפרטים והניואנסים שבהם, מאשר כאשר הם מודפסים בספר גדול, שבו האיורים עלולים להיבלע על ידי הדף הגדול.

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

דמויות הארנבים והסביבה הכפרית שבה הן חיות, מחזקות את ההשפעה של ספריה של ביאטריקס פוטר על איור ועיצוב הספר. במקור – לפני עשרות המהדורות והאסופות בגדלים שונים – ספריה העדינים והליריים של פוטר הודפסו בפורמט קטנטן, בהתאמה ליצורים שמאכלסים את הסיפורים ולעלילות עצמן – כמעין מיניאטורות של חיים, ומיניאטורות של ספרות. כך גם כאן: עבודת האיור של חבקין מתכתבת היטב עם הליריות של הטקסט והיא מבקשת להציע השתהות על פרטים, התבוננות מעמיקה ורגישה בכל המאפיינים שיוצרים ביטוי וויזואלי לטקסט ספרותי. לשמחתי, הדמויות שלה בוגרות (כפי שהן בטקסט), ולא חמודות ונעימות כמו אלו של פוטר, מה שמאפשר לה להעביר לאורך כל הסיפור דוק עדין של מלנכוליה, במיוחד בסצנות המתרחשות בלילה, שם היא נמצאת בשיאה.

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

טקסט: נורית זרחי, איור: הילה חבקין

החיבור הנכון כל כך בין הסגנון והאפיון של האיור לבין הנימה והסגנון של הטקסט מובילים ליצירה שלמה ומגובשת. זה אמנם ספר חריג מאוד במו"לות העכשווית, וייתכן שיהיו כאלו שיזהו אותו כספר שאינו מתאים כלל לילדים משום המשלב הגבוה, הנושא והעיצוב הספציפי שנבחר לו – אבל לולא יצירות כאלו, המרחיבות את המנעד ומציעות אופני סיפור אחרים, ספרות הילדים תהיה משוכפלת ונטולת ייחוד.

 

"אהבתה של רוזי פטרוסיל" מאת נורית זרחי, איורים: הילה חבקין. עריכה: דלית לב, עיצוב: דורית שרפשטיין. הוצאת עם עובד, 2014.

 

 יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת לי עברון-ועקנין:

    נשמע מסקרן מאוד! ומעניין אם יש בו בטקסט גם פנינים דוקרות, כמו בתנינה למשל… או מי שמאוהב לא דוקר? (אפשר לדמיין את תנינה מאוהבת)?

  2. מאת מישהו:

    זה בכלל לא ספר ילדים

  3. "מישהו" קלע לדעתי: הספר היפהפה הזה הוא על אהבה נכזבת בוגרת עם תובנות הפונות לקורא המבוגר. בוודאי, אפשר לקרוא אותו באוזני ילדים – כמו שאפשר לקרוא להם שירה נהדרת – אבל צריך להכיר בכך שיש לנורית זרחי גם פואטיקה למבוגרים…

  4. מאת ליאורה גרוסמן:

    אני רק תיקון קטן. ביאטריקס פוטר התעקשה על הפורמט הקטן (ולמעשה רצתה שהאיורים יופיעו בשחור לבן ולא בצבע – על זה המו"ל התעקש). הסיבה שלה לא היתה אמנותית בכלל. היתה לה תפיסה מסחרית מעולה, ומכיוון שספרי הפיות שהיו הספרים היחידים שיצאו אז לילדים נעשו בכוונה בצורה מאד מהודרת ומפוארת, ונמכרו כספרי חג המולד בהרבה מאד כסף יחסית, היא רצתה להמציא מוצר חדש. ספר – שהוא לא מקבץ של אגדות אלא סיפור אחד שלם, שיוצא בפורמט קטן מאד – ולכן יוצא בהרבה עותקים, והיא דרשה שמחירו לא יעבור גבול מסויים (נניח ששילינג ועשרה. אני לא זוכרת את הסכום המדוייק) – כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לרכוש אותו. ההוצאה, שחמדה ובצדק את איורי הצבע כפי שהם, ולא רצתה לעשות להם הסבה לשחור לבן – הסכימה לספוג הפסד קטן, כדי שהמחיר יישאר כפי שהיא דרשה (ואף הכניסה לחוזה). התוצאה: ביאטריקס פוטר המציאה את ספר הפעוטות בן זמננו כפי שאנו מכירים אותו, וההוצאה, שספגה הפסד בזמנו, ממשיכה להרוויח (או לפחות רוכשיה ממשיכים להרוויח) מיליארדים מאותם הטקסטים. לא היתה פה החלטה לירית, היתה פה החלטה מסחרית כלכלית, שצריכה ללמד את כולנו, במיוחד את המאיירים שבנו, שיעור חשוב.

  5. מאת Riky Cohen:

    תענוג של ניתוח ידעני, מסכימה עם כל מילה.

  6. מאת גיא גרניט:

    נראה מעניין. מקווה להתרשם בקרוב מקרוב מהספר, הפורמט והאיורים. הקישור לפיטר ראביט וגם משהו ברקעים ובצבעוניות וההבחנה בין יום ולילה, הזכירו לי ספר ארנבוני נהדר שיצא בשנה שעברה "הארנב שרצה להיות עץ" (מאת דוידי רוזנפלד) שאיירה מאיה שלייפר (שבו הגיבור הוא ארנבון ילד): http:[email protected]&q=rabbit מעניין שבשני הספרים, "אהבתה של.." ו"הארנב שרצה..", הארנבים הרבה יותר לבושים לעומת ביאטריקס פוטר

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.