ספרות

פכים קטנים של יומיום / מור פוגלמן-דבורקין

רשימת ביקורת על ספרה של רינת הופר, "הדלת הירוקה"

מרץ 16, 2017  

"הדלת הירוקה", הכרך הראשון מתוך שניים שכולל שירים חדשים לילדים, הוא ספרה העשרים לילדים של הסופרת והמאיירת רינת הופר. עשרים ספרים בכעשרים שנה הם יבול פורה מאוד לכל הדעות, אבל הספר הזה הוא התפרצות של יצירתיות בפני עצמו, הן בשל המגוון הרחב של הנושאים בהם הוא עוסק, הן בשל הגיוון בטכניקות בהן השתמשה הופר באיורים המלווים את השירים.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

השירים בספר נוגעים בשפע של נושאים מחיי היומיום והנפש של הקוראים הצעירים: השהות בטבע וברחוב, משחקי יצירה ודמיון, התמודדות עם ציפיות ואיסורים מצד המבוגרים, חלומות, תסכולים, ושלל פכים קטנים של יומיום.

כך, מתוך עשרים וחמישה שירים ועשרים וחמש כפולות עמודים מאויירות, עולה מגוון רחב מאוד של תחושות, חוויות ומופעי דמיון, המתגבשים יחד לכדי עולם שלם של ילדוּת, שהופר מזמינה את הקורא באופן ישיר ממש לפסוע לתוכו בשיר הפותח, בו הוא יוצא למשחק סימני דרך במין "כל שכונה", כשבסופו היא מבקשת: "צלצלו בפעמון ליד הדלת הירוקה / וחכו בסבלנות. / אני יורדת עוד דקה." בצידו השני של הספר, ממתינה לקורא דלת יציאה: השיר האחרון, "ספר ברכבת", העוסק בילדה שנשאבת לקריאת ספר בעת נסיעה. השיר מזכיר לילד שגם הוא נמצא בפוזיציית הקורא, אורח בתוך העולם שבראה הופר, והשיר כמו מעיר אותו בעדינות מתוך חלום ומושיט לו יד לטפס ממנו חזרה לעולם הממשי.

איור לשיר הפותח

איור לשיר הפותח

השפע היצירתי שמאפיין את "הדלת הירוקה" ומגוון החוויות הרחב בהן הוא עוסק, הופכים אותו לספר מעניין ומגרה שניתן לגלות בו פרטים חדשים בכל קריאה. עם זאת, השפע הוא גם נקודת התורפה שלו במידה מסוימת; הקריאה בו עלולה להיות מעייפת, שכן הוא עמוס מאוד, טקסטואלית וויזואלית גם יחד. העומס הזה גורם לכך ששירים מוצלחים אך עדינים יותר "הולכים קצת לאיבוד", ולא מקבלים תשומת לב ראויה. כך קורה, למשל, ל"דמי כיס" ול"איך מתידדים עם צפלודים" המצחיקים ורבי הדמיון, ול"על כנפיים ומשקפיים", העוסק ברגישות רבה בתחושת אבדן החירות של ילדים רבים העולים לכיתה א'.

מכיוון שהשירים בספר אינם אחידים ברמתם – מהם טובים מאוד ואחרים פחות, ייתכן שעריכה מהודקת יותר הייתה מפחיתה את העומס, וכך מאפשרת לכל שיר לקבל את תשומת הלב המלאה של הקורא, ולקורא עצמו – להתהלך בעולם הצבעוני שבראה הופר מבלי ללכת בו לאיבוד.

לא רק לתוך העולם שבספר נכנס הקורא. מקריאה והתבוננות בו עולה התחושה כי יש בו גם כניסה אל סדנת היצירה הפרטית של הופר, וליחסים בין הטקסטים לאיורים בספר יש תפקיד מפתח ביצירת תחושה זו. בספרים רבים הכותב והמאייר הם שני אנשים נפרדים, מה שהופך את הספר ליצירה בעלת קול שני, המעניק לסיפור פרשנות נוספת, שונה ואפילו מנוגדת לזו של הטקסט. כשמדובר ברינת הופר, הסופרת היא גם המאיירת, מה שיוצר קול שלם ומובחן, הבא לידי ביטוי באינטראקציה בין טקסט לאיור שבה האחד מהדהד ומגביר את השני.

דוגמה לכך ניתן לראות באיור לשיר "שקט", המתאר אחר צהריים טיפוסי של תוהו ובוהו המאפיין כמעט כל בית עם ילדים צעירים. כל שורה מסתיימת בצליל "אֶת", המעורר לחיים את ההתרחשות המתוארת ומאפשר לקורא לשמוע אותה ממש, ויתרה מכך, גם לקחת בה חלק, שכן קריאתו של השיר בקול יוצרת רעש נוסף, המצטרף לאותה קקופוניה, כך הקורא כמו חובר לילדים ומשתתף בהובלת הרעש לאותו שיא בלתי נסבל שמוציא את האם שבשיר מכליה.

איור לשיר "שקט"

איור לשיר "שקט"

האיור לשיר מחזק את אותו רעש על ידי שימוש בפרטים רבים, בפלטת צבעים חמים, ובהצגה צורנית של הצלילים. בנוסף, הקונטרסט הגראפי – הטקסט מופיע בעיגול לבן ובולט במרכז האיור כמעין בועה של שקט – מוסיף גם הוא ליחסים המעניינים בין השניים.

בשיר "מחכה עם חכה", המתאר באופן יפהפה את נזילת הזמן בהמתנה למשהו שיקרה, חוזרת שוב ושוב הסיומת "כָּה" הפתוחה והמתמשכת, שיוצרת תחושה של מעין אדווֹת זמן מתרחבות וגוברות. ואילו בסופו חוזרת מספר פעמים סיומת "וֹן", היוצרת אסוציאציה של תקתוק שעון. האיור לשיר משלים את תחושת תנועתו של הזמן במחווה ברורה לציורו המוכר של סלבדור דאלי, "התמדת הזיכרון".

איור לשיר "מחכה עם חכה"

איור לשיר "מחכה עם חכה"

תחושתו של הקורא כי הוא חוזה ב"ארגז הכלים" היצירתי של הופר, מתחזקת בזכות העובדה שבאיורים רבים בספר היא משחקת בשלל כלים וטכניקות, ולפעמים גם יוצאת מ"אזור הנוחות" שלה – סגנון האיור הפיגורטיבי מאוד, המאפיין את מרבית ספריה. השיר "קשקוש" עוסק בילד מצייר שהוריו מציעים פירושים ראליסטים ליצירתו, בעוד הוא מתעקש: "זה רק קשקוש, וממשיך לצייר, סתם לפי החוש". האיור מזכיר בצבעוניות ובטכניקה שלו ציורים של חואן מירו, הצייר הסוראליסטי שהביע בוז לציור הקונבנציונלי ושאף "לרצוח" אותו וליצור אמצעי חדש להבעה.

איור לשיר "קשקוש"

איור לשיר "קשקוש"

אווירה מעין סוראליסטית מופיעה גם באיור לשיר "חלום", בו מתאר ילד חלום עמוס פרטים וצבעים: באיור מופיעים אלמנטים מסוימים המזכירים ציורים של אֶשֵר, ומשרתים היטב את אווירת החלום בשיר.

איור לשיר "חלום"

איור לשיר "חלום"

באיור לשיר "עלי שלכת" נעשה שימוש בהטבעת עלים שנצבעו בגואש, הדבקת עלים אמתיים וגזירי דפי ספר. ב"שרביט וחרב", העוסק בתחפושות ובמשחקי דמיון, משולבים באיור חומרי יצירה דוגמת עיתון, נייר צלופן וקרטון, שגם מוזכר בשיר עצמו, ואילו באיור ל"יומני היקר" הכניסה הופר מוטיב חוזר של עיניים המציצות משלל מקומות באיור, כמו מנסות "לגנוב" הצצה במה שנכתב או לא נכתב באותו יומן סודי.

איור לשיר "יומני היקר"

איור לשיר "יומני היקר"

"הדלת הירוקה" הוא ספר המאפשר לילד להתבונן ביצירה משני צדי המראה: מחד, הוא משקף לו נאמנה תמונה שלמה של עולמו הילדי על שלל חוויותיו ותחושותיו, ומאידך, הוא מעניק הצצה אל "אחורי הקלעים" של הופר, על שלל הכלים ומקורות ההשראה ששימשו אותה בניסוחו של אותו עולם בדמות שירים. הדו-צדדיות הזו, יחד עם המגוון הטקסטואלי והאיורי בספר, יוצרים חוויית קריאה עשירה מאוד, שגם אם יש בה לעתים תחושה של עודף, הרי שבסופו של דבר היא מותירה את הקורא עם רצון לחזור אל הספר שוב ושוב ולגלות בו דבר מה חדש בכל פעם.

"הדלת הירוקה – כרך א'" – כתבה ואיירה: רינת הופר. עריכה: יעל גובר, הוצאת כנרת זב"מ, 2017

מור פוגלמן-דבורקין – מבקרת ספרות ילדים ונוער.

 

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.