במה ומסך

פלא העולם כולו / נירוס

על הוליסטיות וניו-אייג' באלבום המוזיקלי של עלמה זהר - "פלא"

ינואר 6, 2017  

הכול הוא אחד

האלבום "פלא" נפתח בקולה עתיר ההד, המיוחד והחודר של עלמה זוהר, המצליח להיות בו-זמנית צלול מאוד ומחוספס מאוד, כשהוא מהדהד לבדו בחלל הריק את המלים והלחן של שי בן-צור: "איך אוכל להמשיך לישון עכשיו, כשאתה בחוץ רוקד? יצאתי את ביתי לרקוד אתך ולהיות לקולך הד". הדובר הוא הילד, והנמען הוא רעיון מופשט – שהאלוהים והעולם הם דבר אחד. הילד פונה אל הדברים כולם, או אל הקיום עצמו. "הציפורים שרות כל בוקר שמך, השמש נושקת בחסדה לאדמה, ואני חולם".

יש ממרה יהודית שאומרת שהכול אחד ומשפט ערבי שאומר "כולו תמאם". בתרבות הרגאיי זה נקרא "ג'ה איז וואן" ובמדיטציה בודהיסטית לומדים להרגיש "אחד עם העולם". בתרבויות רחוקות זו מזו מרחק מזרח ממערב, חוו אנשים שונים את החוויה הגולמית הזו וניסחו אותה במגוון דרכים. זו חוויה שהחיים המודרניים השכיחו, ושתרבות הניו-אייג' והניאו-היפים מנסה לאסוף מקצווי תבל ומדורי דורות ולהתיך לכדי תרבות מודרנית-שורשית חדשה-ישנה. עיקרון היסוד של התרבות הזו, הוא החוויה של "להיות ברגע" – לשכוח את עצמך, לחוש שאתה מתפוגג, שאתה מוותר על החיץ בינך לבין יתר הדברים, שאתה נותן לעולם להיספג בך, או להפך, לעצמך להיספג בעולם.

%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%a2%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9d

הילד, גיבור האלבום, יודע "להיות ברגע" בלי להתאמץ ובלי להשתתף בסדנאות מדיטציה. הוא פשוט חווה את השמש, את השמים, את הנמלים ואת השלג בכל נימיו. הוא נותן לעצמו להיספג בהם, להיות אחד עם הבריאה. הוא סקרן ופקוח עיניים. באחד השירים הוא מספר, שפעם הוא היה דג, פעם ציפור, פעם סוס ופעם נמלה. בכל פעם התנסה בהתנסות אחרת: דהר במרחבים חופשי, עף אל תוך התכלת או סחב גרגר חיטה. הוא אומר, אולי, משהו כמו: "אני יודע להתבונן היטב בבעלי החיים סביבי, להזדהות אתם, לחוות את מה שהם חווים".

אולם, השיר נקרא "גלגולים", ואפשר גם להבין אותו כפשוטו: "פעם, בגלגול קודם, לפני שהייתי ילד, הייתי סוס. הסוס ואני – חד הם. אנחנו חלק מאותו השלם". (זו כמובן אמונה בודהיסטית, אבל גם לה מופעים דומים באינספור תרבויות). מכל מקום, הילד הוא תמיד חיוני ותמיד רוצה להיות ער. לכן בפתח האלבום הוא איננו יכול להמשיך לישון, כשבחוץ כבר רוקד היום (או העולם, או האלוהים). עבורו, להיות הד לקולות העולם, משמעו – לחלום. (גם זה למעשה תמלול של רעיון בודהיסטי). ולכן, בסיום האלבום, הוא איננו יכול להירדם, ואמו העייפה שרה לו: "נרדמו כל החיות כולן, ורק אתה עדיין ער".

האם המשכיבה את בנה לישון בשיר הסוגר את האלבום, מראה לו באבחה את בעלי החיים הנרדמים בכל קצווי הקוסמוס. את כולם ניתן לתפוס במבט אחד: הנמר בג'ונגל בדרום אמריקה, הזברה וההיפופוטם בסוואנה באפריקה, הקנגורו והקואלה באוסטרליה, האורנגוטן בדום-מזרח אסיה, התנינים במיסיסיפי, הפילים בהודו ודובי הקוטב בקוטב הצפוני. השיר הזה מאפשר מבט רחב-רחב-רחב, התופס את כל היבשות באחת, ומצמצם את כל הגלובוס לכדור שטוח קטן, שכל-כולו שרוי בחשכת הליל, ובו-בזמן הוא מאפשר מבט חד כנץ, הרואה כל חיה וחיה בשנתה.

מחד: יש מגוון עצום של נופים, יבשות, בעלי חיים, וכל אחד הוא אחר. הצב ישן בבית והקיפוד ישן על קוצים. אבל מאידך, הוא אומר: כל החיות דומות. לכולן יש עיניים, אוזניים, חלומות, אימהות. כולן הולכות בלילה לישון. כל הגוונים הללו הם חלקים של שלם אחד. שלם לא גדול, שניתן לתפוס את כל קצותיו במבט. כולו תמאם. ג'ה איז וואן.

מבטה של האם

השיר "לילה" מייצג את האלבום גם במובן שזהו שיר ערש שאם שרה לבנה. כל השירים באלבום מושרים בידי הילד או בידי אמו. יוצא הדופן היחיד הוא דווקא שיר הנושא של האלבום, "שני אינדיאנים", הבנוי על מלודיה פנטטונית דרום-אמריקאית ועל משקל קולומביאני. על פניו, זה שיר שכל כולו שבטי-אינדיאני, הן בתוכן, הן בלחן והן בהלך הרוח ("אם לא יבוא הדג היום, אז יבוא דג מחר"). שיר שמח, שובב, גדוש במשחקי מלים ובשנינויות פתלתלות ("שני אינדיאנים ישבו בקאנו, את הקאנו הם לא קנו, את הקאנו הם בנו").

האלבום כולו מחובר לתרבויות אדמה, לתרבויות שבטיות ולפילוסופיית חיים לא מערבית, אבל הוא נקשר אל המקומות האלה מתוך מערכת היחסים בין אם ישראלית ובנה. על "שני אינדיאנים" אפשר לחשוב, אם כן, בקונטקסט של האלבום, כעל סיפור שהאם מקריאה מספר. יש לו גם ניחוח של ספרות ילדים ישנה, קולוניאלית, המתארת את האינדיאנים במבע אקזוטי, שלא סובל מסרבול של תקינות פוליטית. זה בפירוש לא שיר אינדיאני-קולומביאני, אלא שיר ישראלי, על אינדיאנים מקולומביה. את האלבום הקדישה זוהר לבנה הלל, וכדאי לקרוא את ההקדשה שהיא כתבה לו בתחתית חוברת המלים. היא מנוסחת כל כך יפה, שנכון לחשוב עליה כעל שיר נוסף באלבום, אחד שאין לו לחן.

עלמה זהר. צילום: זהר רון

עלמה זהר. צילום: זהר רון

אם הילד, גיבור האלבום, לא רוצה לישון אף פעם ומרגיש מחובר וער בכל רגע. אם הילד מרגיש שייך ונותן לעולם להיספג בכל נימיו, הרי שלאם באלבום תפקיד אחר. האם שומרת, מזהירה, מלמדת. היא מתפללת עבורו ומזמנת עבורו את הטוב. היא מראה לו את הריבוי – נותנת לדברים שמות, מפרטת את המגוון, מסבירה את ההבדלים בין הפרטים השונים, מבדילה בינו לבין העולם ויוצרת את החיץ. היא מאפשרת לו להיות שייך, להיות חלק מהעולם, אבל גם מייקרת אותו ומקדשת אותו. היא שמחה לראות אותו חולם, רוקד ורץ, אבל גם דואגת לו ומשגיחה עליו: "אם תתעורר מחלום באמצע הלילה פתאום, אם תצא בריקוד ואם תלך לאיבוד, אם תרוץ ותיפול – שים את ידך בידי ותישאר לצדי".

המהלך המלודי וההרמוני בשיר הזה, "אם", הוא רוסי, ומזכיר שירי עם רוסיים לילדים, אבל המקצב הא דרום אמריקאי. בשיר העוקב, "שלג", גם המשקל וגם המלודיה הם של ואלס רוסי, וכך גם התוכן: הביקור בירושלים, בימים מושלגים, הוא "קצת כמו להיות בארץ אחרת". השלג בהרים מעניק לה הזדמנות ללמד את בנה על ארצות אחרות, שיש בהן דובים ואנשי שלג. בשיר "בדרך" היא מבקשת ממנו להיות קשוב לדברים הטובים והפשוטים, ומזמנת תכשיטים קטנים לעזור לו ולכוון אותו בדרכו – ציפור שתשיר מנגינה פשוטה, ואיש מלבדו לא ישמע, כוכב לבן בלילה שחור, שינצנץ ויאיר את דרכו, עץ מלבלב בלב מדבר חרב, שיהיה לו סימן שלא תעה.

בשיר "אי שם בלב" היא מלמדת אותו על חשיבותה של חברות ומספרת לו על הפרח המלבלב בלב, הזקוק לחברים שישמרו עליו, שיתנו לו אור וישירו לו שיר. זהו כיסוי לשיר של ג'ורג' ברסאנס בתרגום של אהוד מנור, ששרה במקור קורין אלאל, ומקבל באלבום הזה קונטקסט חדש ומעניין.

עמי העולם כולו

בשיר "כל יום", מספרת האם כי היא, בנה ושני הכלבים יוצאים כל יום לטיול אל השדות. השיר הזה הוא האהוב עליי באלבום. מבחינה מוזיקלית הוא מזכיר את התקופה של מתי כספי כשהיה מושפע ממוזיקה ברזילאית. כלומר, מוזיקלית, ניכרת בו השפעה והשראה ברזילאית מובהקת – הן מבחינת המקצב והן מבחינה הרמונית ומלודית – אבל כזו שעברה מסננת מקומית, ישראלית.

מלבד זה, במובן אחר, הוא דווקא השיר הכי ישראלי באלבום. יתר השירים מתרחשים במקומות רחוקים, או בנופי טבע מופשטים וסימבוליים. השיר "שלג" מתרחש בירושלים, אבל כשהיא נהפכת בן הרף למוסקבה. "כל יום", לעומתם, עם הכלבים, השדות והחצוצרות שבו, מתרחש בפרדס חנה, כמות שהיא, ומוצא את הפלא שיש גם בה – גם היא חלק מהקוסמוס, מהבריאה. גם בה ניתן להתמזג עם הטבע: עם הפרחים באביב, עם הקוצים בקיץ, עם הציפורים הנודדות בסתיו – כל המרכיבים הפלאיים של ההוויה משתנים כל יום, וגם אנחנו משתנים אתם. לא ניתן לבקר באותה הגבעה פעמיים. (זו כמובן פרפרזה על הציטוט של הרקליטוס, שגם לה יש גלגול בודהיסטי, וגם מופעים נוספים). כל המרכיבים הפלאיים של העולם מקיפים אותנו גם בהוויי המקומי, הישראלי, הצנוע שלנו, שאין בו דובים ואריות והיפופטמים, אבל יש בו חן, ויש בו חסד רב מאוד.

ההשפעה של חומר הגלם המוזיקלי של האלבום מגיעה מכל קצווי תבל. רוב השירים באלבום מבוססים על סולמות פנטטוניים, כלומר, כאלה שיש בהם רק חמישה תווים. לסולמות פנטטוניים יש הגיון אקוסטי. הם נובעים מהפיזיקה של הדהוד הצליל, ולכן הם נפוצים בכל התרבויות השבטיות, בשירי עם ובשירי ילדים של תרבויות רבות. הסולמות האלה הם דומים, אבל ניתן לבנות אותם בדרכים שונות, וכך מתקבלים הבדלים בין המכלולים הצליליים של כל תרבות ותרבות.

השיר "שני אינדיאנים" בנוי כאמור על סולם דרום-אמריקאי, הנפוץ בקולומביה וונצואלה. הוא מתנגן במוזיקה שבטית על חלילי עץ פשוטים. השיר "איך אוכל להמשיך לישון" בנוי על סולם דרום-הודי, שהוא דומה גם לסולמות אסייתיים. המלודיה שלו מזכירה להיטים בוליוודיים. היא מאוד קליטה ותנועתית. לעומתם, השיר "לילה" והשיר "גלגולים" בנויים על ווריאציה פנטטונית של סולם מז'ורי קלאסי. מבחינה מוזיקלית הם מזכירים מאוד זה את זה, וגם שירי ילדים ישראליים מסורתיים ("רד אלינו אווירון"). באותה נשימה, לשיר "לילה" יש מקצב בדואי והשיר "גלגולים" מעובד דווקא בהשפעה של קאנטרי, והוא ספוג באווירה של המיסיסיפי ושל דרום ארצות הברית.

השיר "בדרך" מלווה בחליל אירי ומזכיר במשהו מוזיקה אירית מסורתית והשיר "אי שם בלב", למרות שהוא צרפתי, בנוי על סולם בלוז קלאסי, שגם הוא פנטטוני, אבל אחר, ומקורו בכלל במוזיקה שחורה ממערב אפריקה. המלודיות של "אם" וגם של "שלג" מזכירות כאמור נעימות של שירי עם רוסיים לילדים, ובשיר "כל יום" ניכרת כאמור השפעה ברזילאית, במקצב ובמהלכים ההרמוניים.

יש בזה פלא

יחד עם זאת, כל מקורות ההשארה המגוונים של האלבום הותכו ונוצקו מחדש לתוך תבניות דומות, כך שהתקבל אלבום אחיד, קוהרנטי ושלם, שמקורות ההשראה הרבים שלו מצטיירים כגוונים, או כפיתוחים של אותו הנושא. הריתמיקה של כולם פשוטה ומרובעת והעיבודים וההפקה המוזיקלית של אסף איילון אחידים ויוצרים רצף זורם וטבעי. ניתן לנחש בשירים השונים סולם מכאן, מהלך הרמוני משם, מקצב מכאן, כלי אתני משם – אבל הם כולם רק גוון, רק מצלול, המקשטים את השירים ומצטרפים אל הרצף.

איילון מנגן על מרבית הכלים באלבום: גיטרות, בס, תופים, כלי הקשה. מנגנים אתו מיכאל גריילסאמר על כינור, עופר אנקורי על חלילים ובשיר "שלג" גם על קלרינט רוסי, אייל יחיאלי על חצוצרה ואייל רז על פסנתר בשני השירים האחרונים. עלמה זוהר כתבה והלחינה את השירים, פרט לשיר "איך אוכל להמשיך לישון" של שי בן-צור והשיר "אי שם בלב" של ג'ורג' ברסאנס. המלים שלה, הלחנים שלה והקול הנוכח שלה, בצירוף עם העיבודים של איילון ועם ההרכב המוזיקלי המעניין הזה, יוצרים אלבום ניו-אייג' של "מוזיקת עולם לילדים", שהוא דווקא קוהרנטי ואחיד, ומצטלצל בעיקר כאתנו-פופ קליל, שמח, זורם ומעניין. לא מורכב, לא יומרני, לא עמוס ולחלוטין לא אקלקטי.

האלבום השלם מציע את אותו מבט כפול על העולם, שמציע השיר "לילה", החובק באחת את כל היבשות ואת כל החיות. מצד אחד, הוא שואב השראה מתרבויות מרוחקות ביותר זו מזו, וניתן לשמוע בו השפעות מכל קצוות הגלובוס. מצד שני, משתמעת מההתכה הזו אמירה, לפיה כל התרבויות דומות זו לזו, לכל התרבויות יש קווי דמיון, מאפיינים משותפים, וכל כולן חלק מאותו מכלול שלם וגדול שניתן להכיל באלבום אחד קטן. "פלא" הוא אלבום ניו-אייג' במובן שהוא שואב השראה מתרבויות אדמה רבות ושונות, ומייצר מהן תרבות אחת, סינרגטית. הוא לא מבחין ולא מייחד את מאפייניה של כל תרבות ותרבות, אלא ממזג אותן לכדי אמת אוניברסלית, אנושית, על-זמנית ויפה. הוא מדגיש את המשותף לכולן ולא את הייחודי לכל אחת מהן. היפה הוא, שהמשותף לכולן הוא בדיוק הרעיון הפילוסופי הזה – שהכול אחד, ושיש בזה פלא.

אלבום מוזיקה: "פלא" – מילים ולחן: עלמה זהר, הפקה מוזיקלית: אסי איילון, 2016

 

נירוס – מורה דרך, סטודנט להיסטוריה ולתולדות עם ישראל, ובעל הבלוג כתמים. לאחרונה ראה אור אלבום ילדים שהלחין בשם "ריח של חלומות".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.