16 איור

פרופיל אמן – דוד פולונסקי

ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, השפעותיו וטכניקות עבודתו

אוקטובר 30, 2012  

"הפנקס" גאה להציג פרופיל אמן של המאייר דוד פולונסקי. פולונסקי, יליד 1973, נולד בקייב ועלה ארצה בגיל שמונה. הוא בוגר "בצלאל" ועוסק באיור ספרי ילדים, ספרי מבוגרים וכריכות ספרים, איור למגזינים, פיסול ואנימציה. לאחר שסיים את לימודיו, עבודתו הראשונה היתה בסדרה "החרצופים", שם היה אחראי על פינת האנימציה, תחום שהוא עדיין עוסק בו והגיע עד כה לשיאו עם יצירת הסרט "ואלס עם באשיר". ספר הילדים הראשון שאייר, "על עלה ועל אלונה" מאת שירה גפן (עם עובד), זיכה אותו בציון לשבח בפרס בן יצחק של מוזיאון ישראל. ספרים נוספים שאייר: "לילה בלי ירח" מאת שירה גפן ואתגר קרת (עם עובד), השתתף בספר "איך לאהוב" של קבוצת אקטוס (מודן), סדרת "התנ"ך בחרוזים" מאת אפרים סידון (עם עובד), "הכבש השישה עשר" מאת יהונתן גפן ו"פרח נתתי לנורית" – מבחר משיריה של מרים ילן שטקליס (שניהם בהוצאת דביר), "פעם היה ופעם לא" מאת נורית זרחי (ידיעות ספרים), "בית חרושת לשירים" מאת קובי מידן (כנרת זב"מ). בימים אלו רואה אור שיתוף פעולה נוסף שלו עם נורית זרחי – "טינקרטנק" (כתר). דוד פולונסקי הוא המאייר העשרים ואחד בפרויקט "פרופיל אמן", בו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אילו ספרים מאוירים אתה זוכר מילדותך?

אהבתי במיוחד את סדרת האגדות של פושקין עם איורים של איוון ביליבין. נהניתי לפחד מהציורים ובחנתי אותם במשך שעות. כשהתעמקתי בציור של המכשפה בבה-יאגה ספרתי שש אצבעות ביד שאוחזת במטאטא, השתכנעתי שהמאייר טעה ושתפסתי אותו על חם. כעבור שנים ראיתי את האיור שוב והבנתי שני דברים:
א. מה שנראה כאצבע שישית הוא קיפול של הזרת.
ב. כילד היה לי בטחון עצמי מופרז.

מאילו אמנים, זרמים אומנותיים ויצירות מושפעת עבודתך?

מבחר מקרי בסדר כרונולוגי לא מחייב: ביליבין הנ"ל, אמנות יפנית, דירר, דיוויד הוקני, פוסט-אקספרסיוניזם גרמני (אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס), אמנות אינואיטית, בראד הולנד, קבוצת אקטוס, מארק אולריקסן, גאורגי נרבוט (עוד עליו בהמשך), סרטים מצויירים של אולפני פליישר (פופאי, בטי בופ) וסרטים מוקדמים של דיסני.

מה באיורים שלך ישראלי ומה רוסי? איזו תרבות דומיננטית יותר באיוריך?

משפחתי עלתה ארצה ב-1981 כשהייתי בן 8. באותן שנים לא הייתה בארץ קהילה גדולה של מהגרים מרוסיה וגדלתי כמו רבים מהישראלים סביב מדורת השבט שהוסקה בקרשים שנשארו מאתר הבניין של המדינה: טלוויזיה חינוכית, ערוץ 1, קצת אמריקה ,גששית, כוורת, מה-יש, ובתוספת ערכים של תרבות המוצא, במקרה שלי יהדות בריה”מ. אמנם במשך שנים ראיתי את עצמי כאאוטסיידר כי לא נולדתי כאן, אבל במבט לאחור לאופי שלי הייתה השפעה לא פחותה על העמדה התרבותית שסיגלתי לעצמי. בכל אופן אני מאייר ישראלי, לפי הדרכון.

יש ביצירה בישראל  התנגשות וערבוב מתמיד בין תרבויות ואידאולוגיות, הדחקות והצהרות. זה מה שמעניין בה. מה שדומיננטי גם בעבודה שלי הוא הערבוב, ואני מקווה שהמרכיבים מכילים יותר מאשר "רוסיות" או "ישראליות”.

האם יש לך סגנון מזוהה אחד, כיצד הוא התגבש?

אני מתייחס לסגנון כאל כלי אחד מהכלים השונים שעומדים לרשותי כמספר סיפורים בציור. אני משתדל למצוא את השפה שמתאימה לכל סיפור  ובו זמנית להפיק את מירב ההנאה מהעבודה. עם הזמן חלק מהגישות והטכניקות הפכו לבטוחות ונוחות ואני עדיין לא יודע אם זה טוב או רע.

באילו טכניקות אתה עובד וכיצד אתה מתאים טכניקה לכל יצירה?

בשנים האחרונות אני עובד בעיקר בעיפרון עם עיבוד וצביעה בפוטושופ, לפני כן עבדתי גם באקריליק על מצעים שונים, תוכנות ווקטוריות כמו פריהנד ז"ל ופלאש ובפיסול בחומרים שונים. בחירת הטכניקה נובעת משיקולים אמנותיים כמו אווירה והקשר תרבותי וגם משיקולים טכניים כמו זמן וסוג המדיה שבה יוצג האיור (מסך מחשב, מסך קולנוע, נייר עתון, דפוס איכותי וכו'). וגם מה שהכי מתחשק.

אנא פרט על תהליך עבודתך משלב בחירת הטקסט ועד התוצר הסופי. 

זה מתחיל מפניה של עורכת ספרי ילדים ששולחת טקסט. אם הוא מוצא חן בעיני ויש איזה סיכוי שיהיה לי זמן לאייר אותו בשנים הקרובות, אני מתחייב לפרויקט. אי-אפשר להתפרנס מאיור ספרי ילדים בעברית ולכן העבודה נעשית בדרך כלל בזמן הפנוי מעבודה מפרנסת. יש לזה גם צד טוב – איור ספרי ילדים נעשה בשבילי לאמצעי הביטוי הישיר ביותר, כזה שאינו תלוי בדבר (מלבד הסיפור).

השלב הבא הוא כמה חודשים של דגירה וחשיבה על אופי הספר, בלי לצייר. בזמן הזה מתבהרים לי המרכיבים שמהם יבנה הסגנון, כמו מקורות ההשראה או החלל הציורי שבו יתרחש הסיפור.

 לפעמים הגישה לחלל היא תיאטרלית, הדמויות מוצגות על במה והרקע הוא תפאורה, כמו בסדרת "התנ"ך בחרוזים" של אפרים סידון או באוסף שירי מרים ילן שטקליס- “פרח נתתי לנורית”:

למעלה: מתוך "התנ"ך בחרוזים", למטה: מתוך: "פרח נתתי לנורית"

בספרים אחרים הגישה יותר קולנועית – נקודות המבט משתנות בהתאם לסיטואציה, אפשר להתקרב ולהתרחק מאד. ”לילה בלי ירח" הוא ספר כזה:

מתוך "לילה בלי ירח"

עוד שלב חשוב לפני שאני מתחיל לצייר הוא בחירת הפורמט של הספר: מה הפרופורציות של העמוד (רוחב וגובה), מספר העמודים, האם הטקסט משולב בציורים או מקבל עמוד משלו, סוג הנייר… כל הדברים האלה נקבעים מראש בעצה אחת עם המעצב/ת והעורכת.

כשיש לי מושג לגבי האווירה הכללית והפורמט אני יכול להתחיל לצייר. זו גם הנקודה שבה מתחילות הצרות, כי מה שיוצא הוא אף פעם לא בדיוק מה שדימיינתי. מה גם שמה שדימיינתי הוא לא מדוייק.

בספר החדש שאיירתי, “טינקרטנק" מאת נורית זרחי (הוצאת כתר, ערכה רחלה זנדבנק, עיצב להב הלוי), מסופר על פיה שלא יודעת לעוף. הפיות האחרות לועגות לה, היא מגורשת מארצן ויוצאת למסע של גילוי עצמי בעידודם ועזרתם של עורבת ופרופסור למדעים לא ידועים.

כשהתחלתי לעבוד על הספר הייתי בעיצומה של ההתאהבות שלי באנימציה משנות ה-30. העניין הזה התחיל ב"לילה בלי ירח", בגלל ההשפעות של הסגנון הזה על איורי "ויהי ערב", שבתורו השפיע על "לילה בלי ירח".   הרומן העמיק  בעבודה על  הסרט  "כנס העתידנים" של ארי פולמן (אמור לצאת השנה ב”ה), שבו סגנון האנימציה קד קידה עמוקה לימי הזוהר ההם. עניין אותי לעבוד בהשראת הסגנון הזה בשני מדיומים שונים וזה היה טבעי לגשת לספר החדש מהזווית הזאת. הרגשתי גם שהסגנון הזה מתאים לבטא את המתח שקיים בסיפור בין המתיקות של עולם הפיות לדרמה של עיצוב זהות הגיבורה נוכח תכתיבים של מוסכמות.

איפיון הדמות של טינקרטנק, למשל, התחיל מעירבוב בין בטי בופ לילדה אמיתית שאני מכיר ואוהב:

וזה הנסיון הראשון לאיור העמוד הראשון:

לא הייתי מרוצה ממה שיצא. הציור כבד מדי, לא אוורירי כמתבקש מעולם הפיות. מלבד זה נורית ורחלה הציעו לבגר קצת את טינקרטנק ולעשות אותה קצת יותר "טיפוסה", פחות נרפית. וויתרתי על קווי המתאר המכבידים והוספתי נפח לצורות, בדמות של טינקרטנק הקטנתי את הראש ביחס לגוף כדי לבגר אותה והפכתי את השיער לשפיצי כדי להוסיף תוו של חדות לאופי. כך נראה הניסיון השני  שבו התקבע הסיגנון של הספר:

באיור השלישי כבר נסחפתי אחרי השמלה של מלכת הפיות לכיוון מעט בארוקי:

הטקסט של נורית זרחי עובד לפי הגיון של חלום: טינקרטנק מגורשת מארץ הפיות, העורבת מיס עובריין נחלצת לעזרתה ונוחתת על כתפה. כלומר העורבת קטנה מספיק כדי להתיישב על כתף, אבל מיד אח"כ יחסי הגודל מתהפכים וטינקרטנק עולה על גב העורבת והן עפות.  כשהטקסט מומחש באיור, דמותה של מיס עובריין מקבלת נופך סוריאלסטי בעודה משנה את גודלה בכל ציור בהתאם לצורך. הנה היא בשני מקומות בספר, בהופעה הראשונה שלה באיור החמישי:

ועל העטיפה:

כשאני מתקשה במיוחד בעיצוב שפת הגוף של דמות מסויימת, או כשהזווית מסובכת במיוחד אני נעזר בצילום. כאן אנחנו פוגשים את הפרופסור שאמור לעזור לטינקרטנק להבין מה היא. השתמשתי במצלמה של המחשב שעליו עבדתי כדי להבין את התנוחה וההבעה:

 מבחינה טכנית אלה היו השלבים בעבודה: סקיצה עם וואקום בפוטושופ (כך אני יכול להגדיל, לסובב ולהזיז אלמנטים בקומפוזיציה)

רישום בעפרון על גבי הדפסה בהירה מאוד של הסקיצה (A4)

עיבוד וצביעה בפוטושופ של רישום העפרון שנסרק למחשב

 הכפולה שלמטה הוותה אתגר מיוחד כי היה צריך להעביר המון אינפורמציה ותחושות במקביל: מעבר מלילה ליום, מעיר לכפר, פעילויות שונות של ילדים והריגוש שבתעופה. היה קשה לדחוס את הכל לפורמט הצר של הספר ומכאן הגיע רעיון הספירלה שהאריך את יריעת הקרקע נתן תנופה למעוף. שברתי על זה את הראש כמה חודשים…


אחרי שהכל גמור מגיע יום ההדפסה הגורלי. בתי דפוס דומים קצת למוסכים ויש משהו חמוד בסיטואציה שבה הדפס המגורז ואני מנסים להגיע לורוד הנכון בשמלה של פיה.

מלבד איור ספרי ילדים אתה עוסק בעיצוב דמויות וסביבות לסרטי אנימציה. כיצד שונה העבודה הזו מאיור ספרים והאם היא נוכחת גם בספרים שאתה מאייר?

בעבודה על סרט פוגשים הרבה יותר אנשים.

הספרים שאיירת שונים מאוד מבחינת הצבעוניות. ב"הכבש השישה עשר" לדוגמא, הצבעים חזקים ובוהקים מאוד, ואילו ב"על עלה ועל אלונה" הצבעים קרים מצד אחד אך גם מעבירים תחושה של חמימות וקרבה. כיצד אתה מתייחס לבחירת הצבעים והאופן בו הם מתכתבים עם הסיפור ואולי אף מכתיבים את האווירה?

אני לא חזק בצבעים והגישה שלי לענין הזה היא קצת שכלתנית. "לילה בלי ירח" קורה בלילה, אז הצבעים כהים, אור הירח כסוף ולכן יש שימוש בצבע כסף. ב"הכבש הששה עשר" נדמה לי שחשבתי על עטיפות של מסטיקים משנות השמונים:

"לילה בלי ירח" זכה לשבחים אינספור, ורבות דובר על אודות איוריך: ייחודם, המחוות ל"ויהי ערב" והוירטואוזיות של הביצוע. 

אחד הדברים שהעסיקו אותי בספר הזה קשור בענין ערבוב התרבויות שהזכרתי קודם. זוהר, גיבורת הספר, עוברת במסעה הלילי מעיר ליער. ראיתי כאן הזדמנות לצייר את חיפה, שבה גדלתי, מכיוון שהעיר מחורצת בוואדיות עם צמחיה סבוכה. מיקמתי את ההתרחשות בשכונת אחוזה, שבה  גרים הורי:

חיפה בלילה

לפני תחילת העבודה על הספר ביקרתי בעיר הולדתי קייב, יותר מעשרים שנה אחרי שעזבנו אותה. במוזיאון האומנות העירוני ראיתי עבודה של מאייר אוקראיני מתחילת המאה ה-20 שכבש את ליבי, גיאורגי נרבוט:

רציתי להפגיש את הסגנון שלו עם נופי חיפה, עם תוספת של תבלינים יפניים ונגיעות של אנימציה אמריקאית משנות ה-30:

הטקסט של שירה ואתגר מאזכר את "ויהי ערב"  ולכן התייחסתי גם אני לאיורים שיצר חיים האוזמן לספר ההוא. למשל, הבאתי את הכוכבים מ"ויהי ערב" להופעת אורח ב"לילה בלי ירח":

אחרי שגמרתי את העבודה על הספר נתקלתי במקרה ביו-טיוב בסרטון פרסומת  לנורות פיליפס מ1937 שנוצר בגרמניה באולפני Fischerkoesen ומיד זיהיתי את הכוכבים מ"ויהי ערב”:

תעשיית האנימציה של גרמניה הנאצית ניסתה להציג תשובה ארית הולמת לאנימציה האמריקאית של פליישר ודיסני. חיים האוזמן נולד בגרמניה והגיע לארץ בשנות הארבעים – אולי הוא ראה את הפרסומת של פיליפס ויבא את הכוכבים לשמי הלילה בקיבוץ המצוייר של “ויהי ערב” ? ואני סחבתי ב-2004 את הכוכבים האלה לחיפה, עם השפעות של ארט נובו אוקראיני. שמח.

מהו פרויקט החלומות שלך?

הייתי רוצה לפסל כל יום, ויש איזה רעיון מופשט מאוד לסרט, מופשט מכדי שאפשר יהיה להגיד עליו משהו.

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. מאת noam nadav:

    אין כמוך, ואני מתכוון במובן המילולי הישיר וגם במובן הרוחני-אמנותי הרחב יותר.

  2. מאת טליה:

    כל הראיונות בסדרה הזו מרתקים, וזה במיוחד. מאייר מוכשר להפליא. ההסברים שלך על תהליך העבודה מעניינים ומצחיקים, שמחתי מאוד לקרוא. תודה!

  3. מאת ליהי:

    אני חושבת שיהיה ממש מעניין, מצחיק ומביך לעשות תערוכה של צילומי הרפרנס במחשב (בליווי האיור שאילץ אותנו להתעקם).
    וחוצמזה, ראיון מרתק במיוחד, תודה לפנקס ולדוד!

  4. מאת חנה:

    אין עוררין על גדולתו כמאייר אבל האם האיורים – בגלל הצביעה? משהו אחר? – לא נראים ממוחשבים מדי באופן שפוגע בהם? זו רק תחושה שלי?

  5. מאת שמרית:

    תודה רבה דוד והפנקס על הראיון! הרגשתי שאני רושמת עוד ועוד נקודות מנטליות תוך כדי..

  6. […] או לא) לפורמט המלבני העומד, וגם לתסרוקת של טינקרטנק. בראיון לפנקס מסביר פולונסקי שהפך את השיער לשפיצי כדי להוסיף תו של […]

  7. מאת עומר:

    פשוט נפלא ומעולה.

  8. מאת דינה:

    מאז "לילה בלי ירח" אני "גרופית" של פולונסקי. האיורים של "טינרקטנק" נראים לי נפלאים לא פחות, וקרוב לוודאי שהספר יהיה אצלי כבר מחר!

  9. מאת קרן:

    דוד, דוד…(אנחה)

  10. מאת מאיה:

    פולונסקי הוא אחד המאיירים הנפלאים ביותר שיש בארץ. גם אני נדהמתי מהווירטואוזיות שלו והיכולת שלו לשרת טקסט כל פעם בצורה אחרת . ב"לילה בלי ירח" האיורים לקחו אותי למקום קסום אבל גם מסתורי ומפחיד (איזה כיף).
    בטינקרטנק יש איורים שנראים לי יפהפים ומדויקים ואחרים שאכן נראים לי קצת ממחושבים מידי.

  11. מאת שירי וערן:

    כל כך שמחנו למצוא את הרשומה הזאת. ערן בא כולו נרגש לאחר שהקריא את "לילה בלי ירח" לבננו הקטן (בן רבע לשלוש, וכבר מרותק לספר), סיפר שהסיפור מתרחש בחיפה, והדגים לפי האיורים. על האיזכורים של "ויהי ערב" הוא סיפר לכולנו עוד מזמן (לא רק הכוכבים, אלא גם התנים הצופים אל הוואדי). תרנו אחר ביוגרפיה של פולונסקי כדי לראות אם גדל בחיפה, והנה מצאנו שיש לערן זיהוי כפול! כמה שמחנו. מאייר נפלא ומרגש.

  12. […] שירי וערן על "פרופיל אמן – דוד פולונסקי":כל כך שמחנו למצוא את הרשומה הזאת. ערן בא כולו נרגש… […]

  13. […] מציעה עושר צבעוני מוגזם כמעט. החיבה המוכרת של המאייר דוד פולונסקי לקיטש משתלבת היטב עם הטעם הילדי, הנוטה בגילים מסוימים […]

  14. […] הסיפור "לשבור את החזיר" שכתב אתגר קרת, וכעת אייר דוד פולונסקי, מקדיש קרת לשירה גפן, זוגתו. "לשירה, שזה הסיפור שהיא […]

  15. […] פורסמו גם פרופיל אמן/ית של עפרה עמית, ליאורה גרוסמן, דוד פולונסקי, גלעד סליקטר ואחרים. וכמובן – גם המדור "תמונת […]

  16. […] את החזיר" שאייר דוד פולונסקי לטקסט של אתגר קרת (הוצאת […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.