איור

פרופיל אמן – מנחם הלברשטט

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, סגנונו ובחירותיו האמנותית

יולי 16, 2015  

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמן של המאייר מנחם הלברשטט. הלברשטט למד במחלקה לאנימציה ב"בצלאל" וביחידה לעיצוב גרפי והפקות דפוס במכללת הדסה. הוא מאייר ספרים, ספרי ילדים ועיתונות, יוצר קומיקס בבמות שונות ועוסק גם בציור קריקטורות. בין ספרי הילדים שאייר: "מי אוהב את השבת" מאת אהוד מנור (כנרת זב"מ), "המדינה של ילדי הגן" מאת אמונה אלון (קוראים), הסדרה המחודשת של ספרי "יותם בלש פרטי" מאת גלילה רון-פדר (כתר). לאחרונה ראה אור ספרה של חגית בנזימן, "קיש קיש קריא" (כנרת), אותו אייר. הלברשטט הוא המאייר השלושים וחמישה בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

 

אלו ספרים מאוירים אתה זוכר כילד?

הספר הראשון שקפץ לי לראש הוא "הדלעת המופלאה" שכתב לנרט הלסינג ואייר סבנד אוטו. זה אולי ספר הילדים היחיד שהיה בבית של סבא וסבתא שלי, ושוב ושוב הייתי מבקש מסבתא שלי שתספר לי אותו (לכן תמיד הכותרת מצטלצלת לי במבטא סלובקי).

הדלעת המופלאה

הספר השני שעלה לי הוא הספר "מוקי השובב" של ימימה אבידר טשרנוביץ' עם איוריה של איה שמואלי. אני חושב שהספר נחקק לי בראש כיון שיש בו משהו לא מתוק. הרגשות אמתיים – מוקי באמת כועס ובאמת בורח מהבית, האיורים מעט קודרים, והיתה שם דרמה אמתית עבורי כילד.

מוקי השובב

הספר האחרון שאתייחס אליו הוא לא ספר ילדים, אך כילד מאוד אהבתי אותו בזכות האיורים שלו והוא הספר "סליחה שנצחנו" מאת אפרים קישון עם קריקטורות נהדרות של דוש.

דוש

הייתי מעתיק את האיורים עם נייר פרגמנט ולומד המון על עיצוב דמויות וקריקטורות. אולי זה גם  מעבר מוצלח לשאלה הבאה…

 

אלו אמנים השפיעו ומשפיעים עליך?

בעולם האיור הושפעתי כאמור מהקריקטורות של דוש שהיו בהם קו וירטואוזי יחד עם המון רעיונות והומור. אהבתי מאוד גם את ספרי "אסטריקס", ואף פעם לא הפסקתי להתפעם מהכישרון של אודרזו (מי עוד יודע לצייר ככה ידיים?).

unnamed (3)

כמי שגדל כאן החל משנות השמונים הושפעתי גם מעבודותיהם של יוסי אבולעפיה, נעם נדב ומישל קישקה, ואני חושב שהמשותף לשלושתם הוא הרצון לאייר איור שמספר סיפור, וההומור כמובן.

מעולם האמנות אני אוהב מאוד את עבודותיו של טולוז לוטרק ומרגיש גם קצת דומה לו ברצון להיות גם צייר וגם מאייר.

טולוז לוטרק

אני מושפע גם מהצייר לאוניד בלקלב, שאצלו למדתי כמה שנים ואפשר לומר שהוא זה שפתח בפני את הדלת אל האמנות (אגב, נפתחה לא מזמן תערוכה גדולה של ציוריו במוזיאון תל-אביב).

לאוניד בלקלב

כיום קצת קשה להצביע על אמן מסויים שאני מושפע ממנו כיוון שיש הצפה של כל כך הרבה דימויים סביבנו כך שאני בעצם קצת מושפע מכל מה שאני רואה ומעניין אותי.

 

נא פרט על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית. 

בדרך כלל כשאני מקבל את הטקסט אני קורא אותו קריאה ראשונית ומתחילים לקפוץ כל מיני דימויים ראשוניים ורעיונות. בשלב הזה אני משרבט איזה שרבוט או שניים ונותן לעצמי קצת להתבשל עם המחשבות. קצה החוט שלי הוא הנקודה שמדליקה אותי – זו יכולה להיות דמות מסוימת, סיטואציה שמתחשק לי לצייר או אפילו איזושהי טכניקה או צבעוניות שחשבתי עליה.

עיצוב דמות

עיצוב דמות מתוך הספר "בשוק של ז'קרובאט" (הוצאת "כתר")

עיצוב דמות_בשוק של זקרובאט2

עיצוב דמות מתוך הספר "בשוק של ז'קרובאט"

בשלב הבא, אם מדובר על סיפור שגרתי, אני מעצב את הדמויות עיצוב ראשוני ואז מנסה ליצור סקיצות ראשוניות של כל הכפולות של הספר.

סקיצות מוקטנות של הספר "המדינה של ילדי הגן"

סקיצות מוקטנות של הספר "המדינה של ילדי הגן"

כאן אני גם בדרך כלל אמור לקבל את ההחלטה באיזו טכניקה לאייר את הספר, וזה בדרך כלל השלב שבו אני נתקע ונכנס לאיזשהו שיתוק. הרבה מאיירים מוצאים לעצמם טכניקה שעובדת עבורם ורצים אתה למרחקים ארוכים, וזה כמובן הגיוני ומוצדק מכל הבחינות ובעיקר בשל העבודה שצריך גם להתפרנס איכשהו מכל העניין ואי אפשר להמציא כל פעם את הגלגל מחדש. לי יש בעיה – אני לא כל כך מסוגל לעשות את אותו הדבר שוב ושוב (זו גם הסיבה שלמרות שפעם רציתי, הבנתי לבסוף שאנימטור אני כבר לא אהיה…). לכן אני מחפש בכל פעם דרך כלשהי לעניין את עצמי, ובגלל שאני מנסה ללכת למחוזות חדשים ופחות בטוחים, אוחזים אותי פחדים ואני נתקע. עם הזמן למדתי שבסוף זה משתחרר- בדרך כלל מהסיבה הפשוטה שאין לי ברירה והדד-ליין מתקרב.

אחרי שעברתי את השלב הזה ויש כבר איור ראשון, כל העסק מתחיל כבר יותר לרוץ. עד שאני נתקע שוב בעטיפה.

סקיצה דיגיטלית של העטיפה

סקיצה דיגיטלית של העטיפה

ב"קיש קיש קריא" נדרשת לאייר מספר סיפורים שאין ביניהם קשר נרטיבי. כיצד המחויבות הזו השפיעה על עבודתך?

הספר "קיש קיש קריא" הוא באמת שונה כיוון שהוא למעשה אוסף סיפורונים – וכפי שכבר עניתי, מבחינתי יש כאן במידה רבה יתרון משום שאני יכול לעסוק בעיקר בשלב האהוב עליי והוא יצירת הדמויות והאווירה, אך בלי הצורך להתחייב אליהם לטווח ארוך ולצייר אותם שוב ושוב.

וזו דוגמא טובה לאיך אני מתחיל ממה שמדליק אותי, כי מייד כשנתקלתי בסיפור על הצועני והדייג ("איזשהו עשיר השמח בחלקו"), היה לי חשק לצייר אותם.

סקיצה דיגיטלית

סקיצה דיגיטלית

דייג וצועני

איור סופי

לצועני, כמובן, גם נשמר מקום של כבוד בעטיפת הספר.

קיש קיש קריא

מצד שני יש כאן גם בעיה כיוון שהספר עלול בקלות "להתפורר", ושלא תהיה תחושה שיש כאן ספר אחד. המסקנה שלי היתה קודם כל שהספר יהיה יחסית נקי – רובו ללא איורים גדולים על פני עמודים שלמים, כך שיהיה הרבה אוויר ומקום ללבן שישמור על אחידות הספר. מסקנה נוספת היא כמובן לשמור על צבעוניות מובחנת מספיק אך לא חד-גונית מדי, וכאן נעזרתי רבות ביעל גובר, העורכת המסורה, ובאורית רובינשטיין ואמרי זרטל, המעצבים הנהדרים של הוצאת "כנרת", שתמכו בזמנים הקשים.

 

"קיש קיש קריא" מבקש לקרב את הילדים לפתגמים ישנים ולמסורת שהם מתרחקים ממנה. כיצד האיור מבצע את עבודת הקירוב והנגישות?

לספר הזה אכן יש מטרה חינוכית מסוימת, מה שממש לא באופנה, וגם באופן אינסטינקטיבי מעורר איזו התנגדות. במקרה הזה ההתנגדות עלולה להיות כפולה כיוון שמדובר גם על פתגמים ומימרות שאולי עוד יותר לא באופנה.

עבודת הקירוב נעשית בראש ובראשונה על ידי הטקסט עצמו של הסופרת חגית בנזימן, שבחכמה רבה הלכה בכל סיפורון למחוזות אחרים ולסיטואציות מעניינות שיש בהן הרבה הומור וצבע. כמובן שלאיור יש כאן גם מקום חשוב כי הוא במידה רבה קובע איזו אווירה תהיה לספר, ולכן הכיוון מראש היה הרבה דמויות ססגוניות והומור.

הומור באיורים לקירוב פתגמים

באילו טכניקות אתה עובד?

כאמור, אני משתדל לנסות טכניקה שונה כמעט בכל ספר. בפועל, ברוב הספרים שאיירתי הקו הוא ידני: בעיפרון, עט או ציפורן, והצביעה ברובה דיגיטלית. אם כי יצא לי גם לאייר ספרים שלמים רק על המחשב כמו למשל בספר "בשוק של ז'קרובאט" מאת אורי אלון.

חיפוש טכניקה לספר "בשוק של ז'קרובאט"

חיפוש טכניקה לספר "בשוק של ז'קרובאט"

איור מלא במחשב לספר "בשוק של ז'קרובאט"

איור מלא במחשב לספר "בשוק של ז'קרובאט"

פעמים רבות אני משלב צביעה ידנית או לפחות טקסטורות ידניות עם הצביעה הדיגטלית.

בספר "קיש קיש קריא" עשיתי את שלב הסקיצות על המחשב, שמאפשר לי את כל הגמישות – להזיז/להגדיל/ למחוק רק חלק וכו'. אחר כך הדפסתי את את הסקיצות על נייר, ובעזרת שולחן אור ציירתי את הקו בעיפרון. כיוון שאני לא מספיק בוטח בשליטה שלי בצבעי עיפרון שבהם השתמשתי בספר, אני צובע על דף נפרד, שוב בעזרת שולחן אור, ואז סורק הכל למחשב ומחבר בפוטושופ. בשלב האחרון אני עובד על הצבעוניות ומוסיף היכן שצריך עם מברשות דיגיטליות.

סקיצה דיגיטלית1

סקיצה דיגיטלית

עיפרון ללא צבע

עיפרון ללא צבע

עיפרון + צבעי עיפרון

עיפרון + צבעי עיפרון

צבע סופי

צבע סופי

אתה מאייר גם למגזר הדתי. באיזה אופן שונה איור לקהל הזה מאיור לקהל חילוני, ומדוע?

אני אכן מאייר לא מעט גם למגזר הדתי, וכבר הרבה שנים מאייר באופן קבוע טור מאמרים על פרשת השבוע במוסף ההגות של העיתון "מקור ראשון".

איור ל"מקור ראשון"

איור ל"מקור ראשון"

איור ל"מקור ראשון"

איור ל"מקור ראשון"

בדרך כלל, מעבר לטקסטים עצמם שמתייחסים לעתים לעולם התוכן הדתי, מה שמשפיע ממילא על תוכן האיורים – אני לא חושב שיש הבדל משמעותי בין הגישה שלי לקהל דתי או חילוני. אם כי מאוד ייתכן שכיוון שאני עצמי בא מהמגזר הדתי יש לי איזה שהם גבולות פנימיים שממילא מתאימים לקהל הדתי מבלי שאצטרך לעשות התאמות באופן מלאכותי.

נכון שהמגזר הדתי אינו עשוי מקשה אחת ולכן יש גם הבדלים בין קהל יעד אחד למשנהו. ובאמת, כשמדובר בקהל יותר שמרן או אפילו חרדי ישנם גבולות נוספים – בעיקר במה שקשור לכבוד כלפי דמויות מקראיות או רבניות.

אני חושב שעם הזמן ובמבט לאחור מצאתי את עצמי הרבה בתפר הזה שבין העולמות – תכנים מהעולם היהודי ומארון הספרים שלו המיועדים לציבור הרחב. כך יצא לי לעבוד לא מעט עם גופים כמו קרן תל"י, סנונית ומט"ח, ולאייר ספרי עיון למבוגרים העוסקים בתכנים אלו, כמו למשל שני הספרים של הרב חיים נבון שיצאו בהוצאת "ידיעות ספרים", ועוד.

איור לספר "תיקו"

איור לספר "תיקו"

איור לספר "תיקו"

איור לספר "תיקו"

 

מה הדבר החשוב ביותר עבורך באיור ספרי ילדים? על מה אתה שם דגש במיוחד?

הדבר שחשוב לי במיוחד, ושהתעצם אצלי אולי יותר כהורה לילדים, הוא לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולתת להם חוויה משמעותית בהתבוננות באיורים. דוגמא טובה לכך היא איור מהספר "המדינה של ילדי הגן" מאת אמונה אלון. ישנו שלב בסיפור שבו אחד הילדים – דוד – עצוב מאוד, ורציתי שהאיור הזה יהיה איור כזה שזוכרים אחר כך הרבה שנים קדימה כיוון שהוא מעורר הזדהות ורגש. במקרה הזה זה באמת קצת קרה, ושמחתי לקבל תגובות מאנשים וילדים שלא הכרתי שבאמת לקחו ללב.

איור שנשאר בלב

 

יש גם דוגמאות הפוכות, שבהם בדיעבד הצטערתי על איורים מסויימים כיוון שהרגשתי שדיברתי לילדים "מעל הראש" ושהייתי עסוק בלקרוץ להורים. זה כמובן גם חשוב, גם לי כהורה, כי לקרוא ספרים לילדים זה לפעמים דבר משעמם מאוד, ולכן יש כאן איזון עדין שצריך להלך בו, ואני לפחות משתדל לחשוב עליו.

עבודת האיור שלך מגוונת מאוד, ומלבד לאייר ספרי ילדים אתה גם קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר לעיתונות. כיצד הפורמט משפיע על עבודתך, והאם ישנו תחום אהוב עליך במיוחד?

הפורמט משפיע מאוד על העבודה, כמובן, כי כשאני מאייר אני בעצם משוחח עם מישהו, וכל פעם זה מישהו אחר שאותו אני צריך גם לכבד וגם לעניין.

אני מניח שכבר מובן שאני אדם שזקוק לשינויים וגיוונים ולכן בדרך כלל התחום האהוב עליי הוא מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן. לכל פורמט יש את האיכויות שלו: איור ילדים זה ריצה למרחקים ארוכים שדורשת עבודה מעמיקה ואיזושהי יציאה מהגבולות של עצמי למסע חדש. איור עיתונות הוא מעין ריצת 100 מטר כזו – הדדליין מופרך, הנושאים משתנים, ואתה צריך לתת את כל מה שיש לך עכשיו כדי להגיע לתוצאה הכי טובה שאתה יכול. זה מלחיץ, אך הידיעה שהעיתון ייזרק לפח בתחילת השבוע הבא מרגיעה מעט.

מהו פרויקט החלומות שלך?

יש לי המון התחלות ורעיונות של סיפורים וקומיקסים לילדים ומבוגרים, והחלום הוא שיהיה לי הזמן (והכסף) להעמיק בהם, לפתח ולהוציא אותם החוצה לאור. מתישהו זה יקרה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.