15 איור

פרופיל אמנית – אורית ברגמן

ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, השפעותיה וטכניקות עבודתה

יוני 15, 2011  

הפנקס גאה להציג פרופיל אמנית של המאיירת והסופרת אורית ברגמן. ברגמן למדה בבמחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל וב-School of Visual Arts בניו יורק. היא איירה ספרי ילדים רבים בינהם: "מוק" מאת תמר ברגמן, "חלומות שמורים", אסופת שירי ערש, "הקטר" מאת יוליאן טובים ועוד. היא כתבה ואיירה את "הדולפינה הכחולה", "שבתאי מסכן", "השיר של לולה","הקרקס של מקסי רומנו" ועוד. פרט לאיור ספרי ילדים, ברגמן מאיירת לעיתונות וחברות מסחריות ויוצרות תפאורות ותלבושות לתיאטרון. בימים אלו רואה אור הספר "יום גדול עם צפרנגול וחברים אחרים" שכתבה ואיירה. בפרופיל זה, מספרת ברגמן על השפעותיה ותהליך עבודתה, בצירוף איורים וסקיצות שטרם פורסמו. אורית ברגמן היא המאיירת התשיעית בפרויקט "פרופיל אמן", בו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אילו ספרים מאוירים את זוכרת מילדותך?

בילדותי אהבתי את הספר 'עמק החיות המוזרות' של טובה יאנסן. העתקתי את הציורים שלו על הקירות, המראות וכל המחברות שלי, ועד היום אני חושבת שהוא אחד הספרים המושלמים מבחינת איורים וטקסט. טובה יאנסן היא אחת המאיירות המעטות היודעת ליצור איורים מוצלחים במידה שווה בשחור לבן ובצבע. רק בשנים האחרונות גיליתי את הקומיקס שלה של משפחת מומינטרול עם סיפורים שלא הכרתי והרגשתי כאילו גיליתי אלבום תמונות נסתר של המשפחה שלי.

ספר נוסף שהשפיע על הילדות שלי היה 'לובנגולו מלך זולו' של נחום גוטמן. נחום היה דוד של אמא שלי, כשהוא היה בא לבקר היינו משחקים משחק, הוא היה מתחיל לצייר ואני הייתי צריכה לנחש למה יתפתח הציור. וריאציה על המשחק הזה היא ההשראה לספר האחרון שלי 'יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים' – אבל על זה בהמשך. את לובנגולו אהבתי בייחוד בגלל השילוב החופשי בין הטקסט לאיור, משפטים שלמים שנכתבו לתוך האיורים יצרו תחושה של יומן מסע הנכתב בזמן אמיתי, כמעט כמו ספר סקיצות.

את התחושה הזאת אני מנסה לשחזר בספר שאני עובדת עליו בימים אלו ונקרא 'מכתבים מהמצפה' המתאר תקופה בה עבדתי בצוות הצוללים של המצפה התת ימי באילת.

ספר אחר שהתפעלתי ממנו בילדותי הוא פטר והזאב עם איורים מאת פ. האקן. אף פעם לא ראיתי איורים עם כל כך הרבה צבע שחור ואני זוכרת עד כמה הם הרשימו אותי. שרידים של השפעות מהספר אפשר לראות בעבודות הסקרץ בורד שלי.

פרטי על תהליך העבודה ביצירת ספר שכתבת ואיירת.

למרות שאני מרגישה הרבה יותר מאיירת מסופרת אני תמיד מתחילה עבודה על ספר עם טקסט כתוב. לדוגמה בספר 'יומגדול עם צפרנגול וחיות אחרות' היו לי תמונות של חיות בראש, אבל עד שלא התחלתי לכתוב לא ידעתי על מה באמת יהיה הספר. בשלב הבא אני מציירת כמה סקיצות קטנטנות לכל כפולה ומכניסה לתוכן את הטקסט. בשלב הזה אני רואה מה ניתן להסיר מהטקסט ולהשאיר בציור, ואיזה רצף כפולות עובד הכי יפה ביחד. הנה דוגמה לכמה סקיצות לכפולה אחת מהספר, והאיור הסופי.

בשלב הבא אני יוצרת מהסקיצות בשחור לבן את הספר בגודל סופי עם הטקסט ומקריאה אותו לילדים. אחרי תיקונים אני מתחילה לעבוד על האיורים הסופיים לספר.

באיזו טכניקה את מאיירת? האם יש יותר מאחת, ואם כן מתי את בוחרת להשתמש באיזו טכניקה?

הרבה שנים השתמשתי בטכניקה אחת, ציור בעפרונות וצביעה על המחשב. בשנים האחרונות אני מחפשת שיטות חדשות, למשל את הספר 'הקטר' איירתי באקריליק, ואת הספר הנוכחי איירתי בשילוב של טקסטורות שיצרתי במונופרינט, צבעי עיפרון ואיור וקטורי על המחשב. בדרך כלל כשאני קוראת טקסט אני מרגישה באיזה טכניקה אני רוצה לעבוד עליו. למשל ה'קטר' הוא ספר קלאסי ורציתי שהאיורים יחזקו את האספקט הזה שלו. לכן בחרתי טכניקה שמרנית יחסית שלא עבדתי בה שנים.

מה ההבדל מבחינתך בין איור למבוגרים (עיתונות לדוגמא) ובין איור לילדים?

באופן עקרוני אני עובדת אותו הדבר על איור לילדים ולמבוגרים. אני חושבת שילדים מאוד פתוחים לקבל סגנונות שונים ושאין צורך להאכיל אותם במנה מתוקה במיוחד של איורים. ובכל זאת כשאני מסתכלת על העבודות שלי לילדים אני רואה שיש הבדל. כשאני מאיירת לילדים אני מאיירת לילדים מסוימים, ילדים שאני מכירה, כך אני יודעת שלא אזייף כשאני פונה לשכבת הגיל שלהם. ובהכרח אני מרככת את המציאות, כמו שאני עושה כשאני מדברת עם הילדים שלי, יש נושאים שמוקדם מדי להעלות ויש נושאים שצריך לדון בהם בעדינות. לדוגמה לא מזמן יצרתי סדרת קלפים טיפוליים למכון שילוב העוסק בטיפול בילדים שעברו התעללות מינית. הקלפים מהווים נקודת מוצא לשיחה טיפולית על הנושא ומאפשרים שיחה לא ישירה עליו. התבקשתי לצייר מצבים שונים בצורה בה הילד יכול לשמור ריחוק מהדמויות, ובו זמנית להזדהות איתן. הנה התוצאה

האם את מתייעצת עם ילדים במהלך תהליך העבודה על ספר?

אני לא מתייעצת עם ילדים בזמן עבודה על ספר, אני פשוט מקריאה להם אותו ומסתכלת על התגובות שלהם. עם ילדים  מאוד קל להרגיש מתי משפט לא עובד, הם פשוט עוברים להתעסק עם משהו אחר. אני משתדלת כשאני מקריאה להביא גם איורים, אפילו אם הם ראשוניים כי אצלי בדרך כלל הרבה מהסיפור מתרחש באיור.

ספרי מעט על הספר "יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים", כיצד הוא התגבש, טקסטואלית ואיורית, ומה הייתה המחשבה מאחורי הסגנון האיורי שלו שכולל גם מחשב וגם טכניקה ידנית?

'יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים' מספר על יום אחד בחייו של ילד וחבריו, אוסף חיות המורכבות מערבובים של חיות שונות. הספר התחיל ממשחק שאני אוהבת לשחק עם הילדים שלי. מקפלים נייר לשלוש, הילד הראשון מצייר ראש ומקפל את הדף כך שהציור מוסתר, הילד השני מצייר את הגוף והשלישי את הרגליים, אז פותחים את הדף ומגלים יצור חדש שנבנה משלושת החיבורים. בתחילת דרכו היה הספר מילון הגדרות מחורז של חיות מעורבבות.

רחלה זנדבנק, שערכה את הספר מטעם הוצאת כתר, חשבה שצריך סיפור שיקשר בין החיות וכך נולד הרעיון של הספר. כששילבתי את החיות בחוויות יום של ילד גיליתי שהן האנשה של הפחדים והתקוות של ילדים רבים. איזה ילד לא מכיר את חבורות התנווזים שמגיעות לגן המשחקים ותופסות את כל המתקנים לשעות? ואיזה ילד לא ישמח עם חבר כמו הפילזבוב שנוחת להציל את המצב ומסלק את התנווזים?

כך שבעוד שהתרחשות הספר עוקבת אחר חוויות מוכרות לילד, הרובד הפנטסטי של החיות מצייר להן פנים וכנפיים ומאפשר לו להסתכל עליהן בהומור, כצופה. במפגשים שאני עושה סביב הספר אני מבקשת מהילדים ליצור חיות מעורבבות חדשות ומעלה אותן לבלוג של הצפרנגול. הרעיונות של ילדים לא מפסיקים להפתיע אותי.

כשהתלבטתי איך לסיים את הספר נזכרתי בספר  הנפלא 'ארץ חיות הפרא' של מוריס סנדק,  בו הגיבור שט לארץ יצוריי הפרא, מולך עליהם, רוקד איתם ריקוד פראי ובסופו חוזר הביתה לארוחה שמחכה לו. בתור ילדה תמיד התאכזבתי מהסוף הזה, לא הבנתי למה מקס לא נשאר על האי, מה משך אותו לחזור לחדר העצוב שלו, נטול הקישוטים, עם המרק על השולחן. לכן בחרתי לסיים את הסיפור שלי כשהגיבור מחליט להצטרף לחבורה ויוצא עם איתם לריקוד לילי, במחווה לאיור המפורסם מהספר.

הטכניקה בה איירתי את הספר היא ניסיון חדש שלי. אחרי שעשיתי את הפוסטרים להופעה 'ק' של תאטרון קליפה, התאהבתי בטכניקות של דפוס משי ומונופרינט. רציתי שהאיורים בספר ישלבו תחושה של טכניקות ישנות עם מראה עכשווי. יצרתי בנק של טקסטורות מהדפסות של חומרים שונים על נייר תחריט, סרקתי אותם למחשב והשתמשתי בהם כמצע לאיורים. את שמות החיות יצרתי כמעין לוגויים שהרכבתי מסריקות של אותיות מקטלוגים ישנים, כדי להפריד אותם מהטקסט ולהדגיש אותם. בפעם הראשונה בספר הזה השתמשתי בשילוב בין טכניקה וקטורית לפוטושופ כדי ליצר את האיור הסופי.

באופן כללי אני לא אוהבת איורים שברור באיזה תוכנה הם נעשו, אני מרגישה שהמחשב צריך להיות עוד מכחול בפלטה של מאיירים ולא הגורם הקובע את הסגנון שלהם.

חוץ מאיור ספרי ילדים את עוסקת גם בהכנת תפאורות ותלבושות. כיצד את ניגשת ליצירות תלת מימדיות והאם העבודה התיאטרונית השפיעה על יצירתך כמאיירת?

לספר הראשון שכתבתי ואיירתי 'הדולפינה הכחולה', המספר על אבא הבונה סירת מפרש בחצר שיכון בירושלים, הוספתי דף נתלש עם דגם של הסירה. כבר אז הרגשתי לא בנח בהגבלה של הפורמט של ספר וניסיתי לחפש דרכים לפרוץ אותו. בספר 'הקרקס המתקפל של מקסי רומנו' פתחתי את הספר פיזית למימד נוסף, הכריכה נפרשת לזירת קרקס עליה הילדים יכולים לבנות דמות תלת ממדיות מקופלות של להטוטני הקרקס, חיות ואנשים, לשחק בהם, ובסוף המשחק לקפל אותם חזרה לכיסי הספר ולקפל את הזירה לפורמט הספר המקורי.

אותו משחק, בין דו מימד לתלת מימד, היה המוטיב שהנחה אותי בתפאורה להצגה 'מה קורה עם שבתאי' הרצה בתיאטרון קליפה. התפאורה הרכה שיצרתי מספוג ובדים בנויה משלושה 'דפים' המחוברים אחד לשני בציר כמו בספר. במשך ההצגה הדפים נעים על גלגלים, נפתחים ונסגרים, ומגלים תפאורות של חדרים ומקומות שונים בסיפור.

הנה התפאורה בשני שלבים של בניה שלה, גליל הבד עם האיורים המודפסים וכפולת המטבח בשלבי סיום.

האביזרים המחוברים לדפי התפאורה מרוחקים מהם כמו בספרי פופ אפ ויוצרים תלת מימד שהוא אשליה לתלת מימד אמיתי.

העבודה לתיאטרון הוסיפה ליצירה שלי שלושה מימדים שאני מאוד נהנית מהם:

–          היכולת להתייחס לחלל, לדוגמה בהצגה 'ק' של תיאטרון קליפה, ריצפתי את קירות מוזיאון המחתרות היהודיות בפוסטרים של הופעות פיקטיביות כדי ליצור אווירה של יריד מופעים אפל בו מופעים שונים מתחרים על תשומת הלב של הצופים.

–          היכולת להשתמש במימד הזמן, במקום להיות מוגבלת לדפדוף בספר כפונקציה של זמן שעובר אני יכולה לשחק בצורה חופשית יותר במה הצופה רואה ושומע, ומתי. למדתי את החלק הזה בצורה הקשה כאשר התבקשתי לעבד את הספר שלי 'שבתאי מסכן' למחזה של שעה ונאלצתי להתמודד עם העובדה שהספר מכיל רק חמישה משפטים קצרים.

–          והמימד השלישי, והאהוב עלי ביותר, הוא עבודה עם צוות. זה תענוג לראות את הדמויות שלי לובשות אשיות חדשה כשהן משוחקות על ידי שחקנים.

עיצוב תלבושות לדמויות מגילת אסתר

העבודה לתיאטרון מאפשרת לי להתנסות בתחומים חדשים כל פעם. בימים אלו אני מסיימת ליצור אנימציות וקטעי וידאו לפרויקט חדש עם תיאטרון קליפה, מופע בשם 'המצפה' שיעלה בפסטיבל ישראל בתחילת יוני.

מנקודת המבט של מרצה לאיור וכמי שאצרה את התערוכה הבינלאומית לאיור ספרי ילדים שהוצגה שנה שעברה במתחם התחנה, האם את מבחינה בסגנון מסוים שאופייני לתקופתינו ולאיזורינו? במה שונה האיור הישראלי העכשוי (לילדים) מהאיור לפני כמה עשורים?

אני חושבת שמה שמאפיין את האיור בארץ הוא דווקא האקלקטיות שלו. אולי בגלל שלא גדלנו על תרבות איור מקומית כל מאייר מושפע מעולמות שונים, מהתרבות שהוא הגיע איתה מהבית ומהטעם האישי שלו.
בתערוכה המשותפת לסטודנטים מכמה ארצות, שהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מציגה כל שנה, הדבר בולט במיוחד. בהכללה האיור של הסטודנטים מקוראה עמוס, צבעוני וילדותי יותר, האיור שמגיע מגרמניה קלאסי תרבותי ומונוכרומאטי יותר ובישראלי יש פשוט מהכול.
איור הילדים בארץ מאוד התפתח בשנים האחרונות. אני חושבת שזה קשור לעובדה שמלמדים קורסים בנושא בבתי הספר לעיצוב (כשאני למדתי אפילו לא היה מסלול איור בבצלאל, שלא לדבר על קורס איור ספרי ילדים) וגם לעובדה שהיום שמים יותר דגש באופן כללי על איך דברים נראים. האיור בארץ פחות מקומי מפעם, המאיירים מודעים לאופנות השולטות בחוץ לארץ, נוסעים לכנסים כמו בולוניה, ופונים גם לשוק הבינלאומי.

מהו פרויקט החלומות שלך?

פרויקט החלומות שלי הוא לעשות תפאורה לאופרה, עדיף לחליל הקסם כי הדמויות שם כל כך נפלאות והעולם דמיוני.

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. מאת מרים:

    לא הכרתי את העבודה של אורית.
    תודה על החשיפה של מאיירת ואמנית נפלאה.

  2. מאת עינת:

    מקסים. נדמה לי שאת מציגה כאן כמה סגנונות שונים. התלהבתי במיוחד מהטכניקה והעיצוב של צפרנגול. כמובן שכבר יש לנו את הספר בבית. הגדולים מקריאים לקטנים וכולם שמחים.
    אני מזדהה עם הצורך להוציא את הדברים לעיתים מדו מימד לתלת מימד, ובמיוחד עם האהבה לתאטרון ותאטרליות. אפשר להוציא מזה עולם ומלואו.

  3. וואהו! איזה עולם עשיר יוצרת האמנית אורית ברגמן! הדימיון והיצירתיות פונים לכוונים מגוונים של: איור, כתיבה, משחקים, מחזות, תפאורה, תלבושות…והכל כל-כך יפהיפה ומקורי.

  4. מאת רונית ש:

    אני מאוד אוהבת את הספר "דולפינה כחולה" שאורית ברגמן כתבה ואיירה. סיפור מקסים על אב לילדים קטנים שמגשים את חלומו לבנות ספינה, למרות המהמורות והקשיים מבית ומחוץ. נחמד במיוחד לקרוא את התיאורים הטכניים על אופן בניית הספינה, הם מעניקים לסיפור אמינות רבה.

  5. מאת רחלי:

    נהדר!!! איזה כיף לראות את מגוון העבודות שלך… הן פשוט נפלאות, מגוונות ועושות הרבה חשק והשראה!
    נעדרה מכאן העבודה המרהיבה ממוזיאון המדע שיכולתי להסתכל עליה שעות…:)

  6. מאת רחלה:

    אורית, היה תענוג לעבוד איתך ויהיה תענוג גם בהמשך. הפרופיל הזה גילה לי עלייך עוד הרבה דברים שלא ידעתי, ואישר לי את מה שכן ידעתי – את אמנית גדולה וכמו אמנים גדולים, מלאת הפתעות, שכבות ועומקים. צפרנגול, כמו שאמרו כבר אחרים, הוא מהספרים היפים והמשמעותיים ביותר שיצאו כאן לאחרונה. תודה מקרב לב.

  7. שלום רונית,
    אני שמחה שהזכרת את הספר הדולפינה הכחולה, חשבתי שהו אבד בזרם הספרים לנצח ופתאום ראיתי שעדיין מוכרים אותו בשבוע הספר!
    הוא מבוסס על סיפור אמיתי, אבא של חברתי הטובה ביסודי בנה מתחת לבית השיכון בו הם גרו בירושלים סירה, שאותה הוא קיבל בחבילות מהדואר. הרבה פעמים הסיפורים הכי מופרכים אמיתיים.

    רחלה, תודה לך, נהניתי מכל רגע.

  8. מאת איה:

    את מאיירת נפלאה! הדמויות שלך מלאות נשמה והומור.
    אצלנו בבית לא הולכים לישון בלי הספר המהפנט חלומות שמורים. אוהבים גם מאוד את "ספר השקט" וכמובן שצפרנגול ושממיתולה התווספו למדף.

  9. איזה יופי ואיזה כייף! נשמה, עושר עדינות והומור שלובים להם יחדיו! :) פשוט מקסים, תענוג.

  10. ציוריך מלא חן וקסם, הדמיות סוחפות את כולנו לעולם מופלא שכולו טוב.

  11. "צפרנגול" נראה ספר מקסים ומושקע. וכרגיל, המדור הזה מצוין. יש רק דבר אחד שרציתי כבר מזמן להציע והדוגמא (הנהדרת כשלעצמה) של אורית, עם תחומי העיסוק המגוונים כל-כך, קצת "מקלקלת" לי (מייד תבינו למה). באיזשהו מקום הפכתי ללוחם (מטעם עצמי) למען מעמד המאיירים וההכרה בהם, במובחנותם ובייחודיותם, לכן שם המדור "פרופיל אמן/ית" ולא "פרופיל מאייר/ת" מעט מפריע לי. במקרה של ברגמן זה באמת אולי קולע יותר להיקף עבודתה, בשאר המקרים לא. מה חושבים העורכים?

  12. ובלי קשר למאיירים, רק עכשיו הבנתי שיש, בעצם, שני מדורים שונים עם שמות דומים – "פרופיל אמן/ית" ו"תמונת פרופיל". נראה לי מבלבל

  13. מאת ליאת:

    המדור והזה, והנכונות של המאיירים לחשיפה, ראויה להערכה.
    זה תמיד תענוג לקרוא בו וכך לחדור, בכל פעם, לראשם של המאיירים והמאיירות הנהדרים בארצנו.
    ולך, אורית, תודה על ההזדמנות להכיר. 

  14. […] התארחה המאיירת, הסופרת והמעצבת אורית ברגמן בפינתנו "פרופיל אמנית" ובה ספרה על עבודתה וסגנונה הייחודי. רצינו לחזור […]

  15. מאת אילה רז:

    שלום אורית,
    אני עוסקת כעת במחקר מקיף על השתקפות החברה בישראל דרך הפריזמה של איורי אופנה. ראיתי את איורייך בקטלוג 'סיפורי בגדים' בהוצאת מוזיאון ישראל והייתי רוצה להכיר יותר לעומק את עבודתך בתחום זה.
    תוכלי לברר עלי פרטים בבלוג שלי או בדף הפייסבוק.
    אשמח לתשובתך למייל שלי: [email protected]
    תודה רבה,
    אילה רז

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.