כללי

פרופיל אמנית – אסיה איזנשטיין

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

אוקטובר 22, 2019  

אסיה איזנשטיין היא מאיירת ויוצרת עצמאית, בוגרת "בצלאל" במחלקה לאמנויות המסך. היא עובדת עבור כתבי עת, יוצרת אמנות קונספט ועיצוב רקע לאנימציה. עתה רואה אור ספר שני לילדים באיורה, "הקסם היפה בעולם" מאת איתן דרור-פריאר (הוצאת "עם עובד"). איזנשטיין היא האמנית החמישים ואחת בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת כילדה?

לפני שלמדתי לקרוא, שיננתי בעל פה את שירי פושקין בעלי פיתולי המילים העשירות' ועשיתי את עצמי קוראת אותם בקול לכל המשפחה. וכשזה נשכח ממני, נשארו אתי "גומות החן של זוהר" מאת מאיר שלו ו"שפת הסימנים של נעה" מאת נירה הראל. עכשיו אני מבינה שכנראה זה בזכות הדמות ראשית. גם זוהר וגם נעה היו בנות שהזדהתי אתן ושאפתי להיות מגניבה כמוהן. שתיהן עצמאיות, כמה שאפשר בגיל הזה, והן לא שמעו בכלל על נסיכות שמחכות לנסיך שלהן.

נעה, באיורים בלבד, מתוארת כילדה שקושרת את השרוכים, קוראת ומסתרקת לבד, ומכבסת לבד את בגדי הבובות שלה. זוהר מחליטה בעצמה שהיא תשיג את גומות החן שהיא רוצה בלי אלוהים ובלי משאלות, ולוקחת את החזון שלה לידיה. האיורים של אבולעפיה קלילים ומלאי אופי והומור, כמו שאני כל כך אוהבת, בדומה לאיורים של אלישבע געש – קו מדויק אבל לא מתחייב עם כתמי צבעי מים מסמנים.

אלו אמנים השפיעו ומשפיעים עלייך?

וואו. מהפוסטרים של טולוז לוטראק, לסקיצות הפחם של דגה, ל-27 סקיצות של שמן על קנבס עבור יצירה אחת של פיקאסו שראיתי במוזיאון שלו בברצלונה, שם למדתי שכדאי להמשיך לפצח ולדייק ולפענח בשביל ציור אחד. עד למוביוס, וויל אייזנר, נעם נדב, ביל ווטרסון, נייט פאוול, פרדריק פילוט – כולם מתהדרים בקו שמדהים אותי, בסיפוריות מיומנת והומור חכם.

נא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

קראתי את הטקסט והנחתי לו למספר ימים – לתת לרעיונות לצוף מעצמם. כשזה לא עבד, קראתי שוב וניסיתי לפרש, להבין את עומק הדמויות ואת הפערים שהקורא מתבקש להשלים. כל כך נהניתי מזה! המצאתי לעצמי עלילת משנה נסתרת שסיפרתי לאיתן, וגם הוא התלהב אבל זה בכלל לא פתר לי מיהם קובי ומומו. יכלתי לפתור ויזואלית את הדמויות רק תוך כדי עבודה ושאילת שאלות מתמדת.

נדרשתי לייצר איור "פיילוט" שיקבע את השפה הוויזאולית שדלית העורכת, איתן הסופר ואני נסכים עליה. אחרי שתיים-שלוש סקיצות הרגשנו שהגענו לפיצוח, ועברתי לשלב בניית הקומפוזיציות הכלליות. הכנתי לי דף גדול של תרשים כל כפולות הספר שלא נגעתי בהן כי זה הרגיש לי מחייב בשלב הרעיונות. הכנתי מפת-על של המושב כדי להבין איפה כל בית ועץ נמצאים, שגם נשכחה בערימת הדפים ולא שומשה.

מתהליכי הספר הראשון הכנתי לי פתק דביק ורוד שתלוי מולי גם עכשיו כבר עם שני כתמי שמן ששואל את השאלות: מה חשוב בסצנה? מה מוביל את העלילה? מי הדמות? בכל קומפוזיציה התאמצתי לענות על השאלות המציקות האלו, כדי להוביל נכון את הקורא, למשוך את תשומת הלב שלו למקום ה"נכון" ולהכניס אותו לאווירה באמצעות קווי התנועה, שבורים או עגולים, בהתאם לסצנה. מטאמבניילז של קומפוזיציה המשכתי לקו סקיצה מדויק יותר ואז הצבעוניות מגיעה עם כניסה לפרטים הקטנים, כתמים מתוכננים ותאונות משמחות.

ממשיכים לתיקונים, דיוקים, אפילו שניים-שלושה איורים מחדש. לשבץ את האיור הסופי, ואז הכריכה. דלית רצתה שניגש קודם כל לכריכה. הבנתי שיש שתי גישות. איור הכריכה בסוף התהליך מביא לעטיפה שמבטאת את אופי הספר בצורה הומוגנית. ואילו איור הכריכה לפני איור פנים הספר, משדרת תחושת fresh בהתאם לתחושת הקורא שלוקח לידיו את הספר, ואי אפשר לזייף אותה אחר כך, וגם יכולה לקבוע את השפה הויזואלית במכה אחת. קשה לי להאמין שאיור אחד יכול לפתור את שאר האיורים בספר, והשארנו את העטיפה לסוף.

איירת ספר של עודד בורלא (סופר שאינו בחיים), וספר של איתן דרור-פריאר. אנא שתפי אותנו בחוויה שלך כמאיירת בעבודה עם שני סוגי כותבים כאלו.

זה מפחיד לגשת לסופר עם מורשת עשירה ולהעז לאייר ספר שלו כשהוא עצמו היה מאייר את כל ספריו. וכל זה בזמן שהוא בכלל לא פה לאשר או להתווכח. המזל היה שגיליתי את כל המטען הזה אחרי שהסקיצה הראשונה הצטיירה לי כבר בראש והבנתי איך אני רוצה לגשת לספר הזה. עוד מזל, שהספר הזה הוא חמישה סיפורי נונסנס קצרים מאוד קלילים שיכולים לבוא לידי ביטוי בקו נושם וכתמי צבע. הפורמט הזה מאפשר גם להכניס את הקורא לניואנס רגעי שלא מחויב לעולם שלם שעומד מאחוריו. אז החוויה הייתה הפוכה מהמצופה, כי אם הייתי מודעת למשקל הזה, כנראה זה היה משתק אותי.

העבודה מול איתן דרור פריאר הייתה מאוד טובה. "הקסם היפה בעולם" מציג עלילה על חברות של שני ילדים עם כל הפערים והדמיון ביניהם והתהליכים שהם עוברים. הייתי צריכה את האינפוטים שלו לבנות עולם ויזואלי שעובד עם הטקסט. שאלתי אותו איפה הוא רואה את העלילה מתרחשת, ובגלל שהנחתי שיש בסיס מציאותי שהוא בנה עליו את הטקסט, שאלתי איפה הוא עצמו גדל, באילו שנים, ואיזה אופי היה לביגוד ולמשחקים אחרי בית הספר. הוא סיפר לי שגדל בקטמונים בירושלים בשנות השבעים, ושבגדי הילדים הועברו מהאח הגדול, או מבני דודים. ושהיו משחקים בגוגואים. זה עזר לי מאוד לדייק את עיצוב הדמויות והאווירה הארץ-ישראלית הצנועה.

באילו טכניקות את עובדת, והאם הטכניקה משתנה בהתאם לספר?

בעיני עצמי, הטכניקה משתנה בהתאם לספר במאה אחוז. הקו שלי עדיין יכול להיות מזוהה בעיני אחרים, אבל אני מאמינה שאופי הטקסט והעלילה כבר נותנים את הטון לסוג הקו והצבעוניות שמתאימה להם.

מאוד רציתי לגשת ל"הקסם היפה בעולם" בצבעי עפרון, שבסקיצות קטנטנות שבו את לבי, כי הן התאימו לתחושת הסבנטיז, וחוויות ילדות, צבעוניות החיטה במושב. אבל לא ידעתי איך למלא איורי עמוד מלאים שהם לא מרחפים על הרקע הלבן. די מהר החלטתי שעדיפה לי הנוחות המוכרת של הפוטושופ. הבנתי שפענוח סגנון איורי חדש מקומו כרגע בשולחן המשחקים ולא באמצע פרויקט. בכל מקרה, מלאכת החשיבה הראשונית וזריקת הרעיונות הויזואליים נעשית על דפי A3 ועפרון, שם יוצאות הברקות שלא קורות על המסך. אני עוברת למחשב והסינטיק, שם אני ממשיכה לסקיצות קו מדויקות יותר, יחד עם בחירת סקאלה צבעונית חופשית. לצבע בחרתי מברשת לא נקייה, בעלת אדג' מחוספס, כדי לשמר את תחושת העפרון-פחם שרציתי כל כך בהתחלה, ושמתאימה לספר לדעתי.

הספר "הקסם היפה בעולם" הוא ספר פרקים לקוראים מתחילים, ולאיורים יש נפח משמעותי. כיצד הפורמט הספציפי של הספר השפיע על עבודת האיור שלך, בשונה מספר מאויר/פיקצ'רבוק?

"הקסם היפה בעולם" מציג עלילה ובה תהליכים של דמויות ומערכת יחסים, רגעי פחד וריגוש, שיא ושפל. לכן הוא דורש דמויות מאופיינות יותר, זה מה שדרש ממני לתת תכונות אופי נוספות שלא מופיעות בטקסט – הכלב של קובי, הכדורגל והאופניים שלו, הפיג'מה שלו, אלו משלימים את סוג הילד שהוא, מעבר למשתמע מהטקסט.

גם מומו הארוך מתואר כגבוה, עם תלתלים פראיים, ילד חוץ עצמאי שלאו דווקא מחכה לו ארוחה חמה בבית כמו לקובי. ביטאתי את זה בשרוולים קצרים למידותיו, בחגורה שגדולה עליו, בסנדלים עם גרביים שמשמשים אותו לכל העונות, ובענף תמידי בידיו.


סיפור כזה גם מתרחש במושב אחד, והיה לי חשוב לשמור על סביבה הומוגנית שגם תואמת את הדמויות שלה. מגדל המים שחוזר על עצמו, ברושים תמידיים שמקשטים את האופק, בזמן שמתקיים קונטרס לקרקס שהגיע למושב, ולקרקס חוקי צבעוניות ואלמנטים משלו. הקרקס תמיד הצטייר בעומס צבעוני, בלאגן של חפצים ומגוון בעלי חיים. המאמץ היה ליצור עולם אחיד, פחות או יותר, והעשרה בפרטים מאפיינים.

בעלילה בפיקצ'רבוק לעומת זאת, העולם פחות מחייב, ויש גישה להצצה על רגעים, ניואנסים ופינות חמד קלילים יותר ופחות מחייבים בקוהרנטיות.

האם יש לך אג'נדה מסוימת איתה את מגיעה לאייר לילדים? האם את תופסת פרויקט לילדים בצורה שונה מפרויקט מאויר למבוגרים?

בגדול אני ניגשת באותו אופן לאיור עבור ילדים ולמבוגרים בזיקה לספר סיפור דרך האיור. ההבדל היחיד הוא כשאיור מכוון למבוגרים עולם הרפרנסים התרבותיים יותר רחב ועשיר, יותר נוטה למשחקי מילים\ ביטויים\דימויים. ואילו איור לילדים יהיה מורכב מרפרנסים אלמנטריים יותר.

לדעתי ספר טוב מדבר למבוגרים ולילדים בו זמנית, ושניהם יכולים להיות מוקסמים מהספר, בדרכים שונות. אני יודעת את זה על עצמי. מבחינת אג'נדה אני מאוד שואפת להגיע לרמת הקסם שאני חוויתי כילדה מספרים, שמשחק על הקו בין מציאות כמעט משמימה, שנכנס אליה הכיף שקורה בראש שלנו, פרשנות של ילד לעולם שסביבו. זה איזון של חופש ודיוק שדורש מיומנות סיפורית.

מהו היה האתגר הגדול ביותר בשבילך כמאיירת בספר החדש?

מציאת השפה הוויזואלית. כל הזמן משכתי לנופי אלבמה הרחוקה ולדמויות צרפתיות שהתיישבו לי בראש. לקח לי לא מעט זמן להבין שאני יכולה לתאר את חיי המושב בישראל כמו שהם, עם הכיעור והחן שהם נושאים יחד. משכתי הרבה זמן לוינטג׳ אמריקאי שלא היה מתישב טוב עם המושב הישראלי. נאלצתי לדמיין קרקס קצת מאולתר ועקום כמו שהיה יכול להופיע בארץ. שוב למדתי מחדש לספר את הסיפור המקומי והאישי. הוא תמיד מנצח, תמיד אטרקטיבי יותר, קורא להזדהות אותנטית, ומהנה יותר מכל פנטזיה דמיונית בשבילי, כמו החן המציאותי ב"שפת הסימנים של נעה".

גם העטיפה התגלתה כאתגר. שיקולים מיני פסיכולוגיים נחתו עליי: זה איור שצריך לסקרן ילד מספיק כדי שיבחר וידפדף בו. אז לספר את המהות של הסיפור? לספר את רגע השיא? חשוב לספר רק חלק מהסיפור ולא הכל, זה באמת צריך להיות אדום כדי לבלוט? אולי לא להתאמץ כל כך ולבחור פשוט איור קיים מהספר? אחרי כמה סקיצות שנשללו, בחרנו באופציה לילית קצת מסתורית ואפלה שמציגה את שיא הסיפור.

מהו פרויקט החלומות שלך?

יש כל כך הרבה רעיונות וקצוות פרויקטים שאני שואפת שחלקם ישתלבו בפרויקט גדול יותר, וחלקם יתממשו ויגדלו למשהו משל עצמם. אני מאחלת לעצמי לכתוב ולאייר ספר ילדים משלי, לכתוב ולאייר רומן גרפי, ולחלום על עוד פרויקטיי חלומות.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה