15 איור

פרופיל אמנית – יאנה בוקלר

ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, השפעותיה וטכניקות עבודתה

אוקטובר 5, 2011  

הפנקס גאה להציג פרופיל אמנית של המאיירת יאנה בוקלר. בוקלר נולדה באוקראינה והחלה לצייר בגיל ארבע, באופן פרטי ובחוגי אמנות. כשהיתה בת אחת עשרה, עלתה ארצה ובעקבות פגישה עם המאייר וולף בולבה, מצאה שהאיור הוא הדרך הנכונה עבורה. משם המשיכה ללימודי אמנות באיטליה וכיום היא מאיירת ספרי ילדים בארץ ובעולם. מבין הספרים שאיירה ניתן למנות את: "סיפורי טלפון" לג'אני רודרי (אגם), "לוי הלויתן הקטן" ליחזקאל רחמים (אגם), "אין אריות בתל אביב" לתמר אדר (אגם), "להציל את כוכב הים" לשלמה אבס (עגור) ולאחרונה ראה אור הספר "מעשה בחוסר מעשה או הסיפור על גרשון כלום" לאפרת שהם (קרן). בפרופיל זה, מספרת בוקלר על השפעותיה ותהליך עבודתה, בצירוף איורים וסקיצות שטרם פורסמו. יאנה בוקלר היא המאיירת האחת עשרה בפרויקט "פרופיל אמן", בו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת מילדותך?

הספר שהכי חרוט בזיכרוני ואיתי גם היום זה "אליס בארץ הפלאות" שאייר מאייר רוסי בשם קלנובסקי.
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה יושבת שעות מול הספר ומנסה להעתיק את האיורים ואת האותיות, בעייני זה היה ממש קסם. האיורים כל פעם היו נראים לי שונים והתמונות כל כך מיוחדות, החוויה של הספר הזה אף פעם לא נגמרת לי.

Gennadi Kalinovski

התחלתי לצייר ולהתעניין בספרים בגיל מאוד מוקדם, אבל לא תמיד היו אלו ספרי ילדים; לרוב ספרי אומנות שהייתי מדפדפת בהם המון. כמה מהאמנים השפיעו עליי במיוחד, ואלו היו דווקא אמנים ששברו את המציאות והפכו אותה ליותר צבעונית ואחרת. זה גרם לי לחשוב בתור ילדה קטנה, שלא חייבים להעתיק את המציאות בשביל לצייר טוב ולהנות מהאמנות, אלא מותר בעצם הכל: לצבוע את הסוסים באדום, לתת לאנשים לרחף או ללכת על בלונים. ציור מהראש, המצאת צורות וצבעים, צביעה מיוחדת ויצירת עולמות חדשים, הם עד היום האתגר שלי.

שלוש היצירות הבאות זכורות לי במיוחד מהילדות:

קוזמה פיטרוב וודקין "רחצה של הסוס האדום"

לאג'ה "ראש של סוס על רקע צהוב"

פאבלו פיקסו "ילדה על כדור"

מאלו אמנים, זרמים אמנותיים ויצירות מושפעת עבודתך?

הכל מעניין אותי, כל דבר חדש ומיוחד שגורם לי לרענן את ההסתכלות שלי על עולם היצירה.
אני מאוד אוהבת את ז'אן מישל בסקיאה. הצבעוניות והשילוב בין הצבעים לאותיות ולצורות מאוד מאוד מרגש אותי, הקומפוזיציות שהוא יוצר מהצבע יותר מאשר מהצורה מרתקות וסוחפות פנימה, ממש לתוך החויה של האמן.

Jean-Michel Basquiat

האיורים המוקדמים של אנדי וורהול, הנאיביות הילדותית של האמן המבוגר והסגנון הלא מתאמץ של הצורות.

מתי ובאיזה אופן התגבש הסגנון הייחודי לך? האם את מתנסה בסגנונות אחרים, היש חשיבות בהיצמדות לסגנון מסוים? 

מהרגע שהתחלתי ללמוד איור ולהיחשף למאיירים שונים בסטודיו של וולף בולבה, החל כבר החיפוש שלי אחרי סגנון וקו ייחודיים רק לי. אני חושבת שלראשונה הבנתי את זה בעבודת הגמר שעשיתי. איירתי ספר של לואיס קרול, "אליס בארץ הפלאות" בטכניקת תחריט על נחושת.
כמובן שהספר של קלינווסקי היה צמוד אליי באותה התקופה, ובעיקר רציתי להראות באיור שחור לבן את העולם הסוראליסטי של החוויה של אליס. בערך באותה תקופה קיבלתי הצעה לאייר לוח שנה, והקציבו לי שבועיים לכל הפרוייקט. עשיתי קומפוזיציה ביום, הייתי צריכה לעבוד מאוד מהר. מתוך העבודה המהירה נוצרה התחלה של טכניקה שבה אני משתמשת עד היום.

אנא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

הספר האחרון שאיירתי, ראה אור בהוצאת "קרן". שמו "מעשה בחוסר מעשה או הסיפור על גרשון כלום" וכתבה אותו אפרת שהם.

כריכת הספר

השלב הראשון, עוד לפני הכנת הסקיצות הוא החזון הכללי שלי לספר, בו אני מציעה לסופר ולמוציא לאור את הפתרון שלי לאיך שאני רואה את הספר מבחינת הסגנון, הצורה והצבע.

חזון הספר

 אחרי כל ההערות וחלוקת הטקסט, אני מתחילה את העבודה:

קודם כל סקיצות קטנות. בדרך כלל אני עושה כמה אפשרויות לאותה סצנה, ועושה כמה איורים על אותו הדף בשביל לראות את הזרימה הכללית של הספר ואיך האיורים מתחברים אחד לשני.

אחרי שהסקיצות הקטנות מוכנות, אני בונה מחברת בגודל של הספר וממקמת את הטקסט והאיורים בצורה שהם יהיו בספר, ואז נכנסת לפרטים ברישום.

אחרי שכל הספר מוכן בשחור לבן, המוציא לאור, הסופר ואני עוברים על הכל שוב, ורואים אם יש תיקונים נוספים לעשות. אחרי שהעבודה על הסקיצות גמורה, אני עוברת לעבודה בצבע.



לפעמים כשאני עוברת לצבע, האיורים קצת משתנים. לרוב אני מורידה קצת, בגלל הצבעוניות המאוד חזקה והדומיננטית של האיורים. לאורך כל הדרך אני משתדלת להתייעץ עם הסופר והמוציא לאור. בדרך כלל, דעה של מישהו מהתחום שהספר קרוב ללבו, יכולה מאוד לעזור.

מהן הטכניקות בהן את משתמשת, וכיצד את בוחרת באיזו טכניקה להשתמש לכל ספר?

אני מאוד אוהבת צבעי גואש, עפרונות צבעוניים, שילוב של לינולאום ולפעמים אפילו קולאז' ואקריליק. לעתים אני עושה שימוש בכמה טכניקות ביחד. בשולחן העבודה שלי יש הרבה צבעים מכל הסוגים והרבה כלי עבודה מיוחדים, וכשאני בפעולה זה כמו משחק; אני לוקחת את מה שנראה לי נכון לאותו הרגע.

לפעמים אני לומדת טכניקה חדשה ומנסה אותה בספר חדש. כל ספר בשבילי זה כמו מחקר, כיף לי להיתנסות בחומרים חדשים ולחפש סגנונות מרעננים.

 בדרך כלל סדר העבודה על האיור מורכב מכמה שכבות של אקריליק על דף של 240 גרם, עליהם אני מוסיפה את הפרטים היותר קטנים בגואש, ואז הפרטים הכי קטנים בעפרונות או טושים צבעוניים, לפעמים קצת קולאג' או מכחול ממש ממש דק.

כמי שלמדה באיטליה וכמאיירת שעובדת גם עם הוצאות לאור בחו"ל, מהם ההבדלים בתנאים ובגישות בנוגע למקומו של האיור והמאיירים בתהליך העבודה על הספר? 

באירופה יש איור מסחרי ואיור שהוא בעצם אומנות קונספטואלית. יש כמה מאיירים מובילים וכל שנה יש חדשים, שמשפיעים על כל סצנת האיור. תרבות הספר המאויר מאוד מפותחת שם, במיוחד בצרפת ספרד וגרמניה. בכל שנה יש כמה תערוכות מאוד חשובות לאיור בינלאומי ובמקביל נפתחות סדנאות אומן, בהם מאייר מלמד את הטכניקה שלו.

בנוסף, באירופה, יש ארט דיירקטורים בהוצאות לאור, שאחראים על הסגנון הויזואלי והקונספט הכללי של ההוצאה לאור. הם עובדים מול המאייר ומנחים אותו לאורך כל הדרך, מחיפוש הדמות הראשית, ועד צבעוניות של הספר והעיצוב. למאייר האירופאי מאוד חשוב לחדש לילד, להראות שיש הרבה דרכים להתבונן על העולם. בארץ הנטייה היא ללכת לכיוון יותר מסחרי. לפעמים בגלל השוק הקשה והמבצעים הלא פוסקים על הספרים, נדמה שהוצאות לאור מנסות רק לשרוד, ומחפשות את הספר הבא שיביא הרבה כסף. קשה מאוד לקחת הימור על משהו נסיוני, עם אמירה קצת אחרת. מעדיפים לרוב ללכת על המוכר והמוכר. עם זאת, יש בארץ הוצאות לאור שכן מפרסמות ספרים מיוחדים ומביאות ספרים מחו"ל עם איורים עכשוויים, ולאט לאט זה משפיע על האיור בארץ, בעיקר על המאיירים החדשים.

בספר "סיפורי טלפון", התאפשר לך להעניק את פרשנותך ליצירה קיימת. כיצד התבצעה העבודה על הספר? נשמח גם אם תפרטי מעט על טיבו של הספר וייחודו, במיוחד בשוק הספרות הישראלית.

הספר "סיפורי טלפון" היה פרויקט מאוד מיוחד בשבילי. רציתי לאייר את הטקסט הזה עוד כשחייתי באיטליה והכרתי את הטקסטים האחרים של הסופר עוד מילדותי באוקראינה. הספר יצא בהרבה מאוד גרסאות, עם המון איורים שונים לאורך הרבה שנים. ג'אני רודארי, סופר איטלקי ידוע בשנות ה70, נחשב לאחד הסופרים החשובים של המאה העשרים באיטליה. הספרים שלו הגיעו להרבה מאוד ארצות והשפיעו מאוד על ילדים מכל העולם, אחד הילדים הייתי אני. גדלתי על הספרים שלו, נהנתי מסיפורי ה"נונסנס" האבסורדים והמצחיקים, מהעולמות המיוחדים והדמויות המשעשעות. לארץ הספרים שלו הגיעו הודות להוצאה לאור "אגם". אני חושבת שזה עדיין לא תפס כמו בשאר העולם וחבל. הטקסטים שלו, גם אם נכתבו מזמן, עדיין משעשעים ילדים קטנים ומפתחים את הדמיון. עוד לפני שהתחלתי לעבוד על האיורים הייתי מקריאה את הסיפורים שלו לילדים שעבדתי איתם. הם כל כך נהנו מהסיפורים וביקשו ממני שאקריא אותם שוב ושוב . לכן אני יודעת שהקסם של הטקסטים שלו עוד לא פג, גם אחרי כל כך הרבה שנים. בשבילי, לאייר את הספר הזה היה הגשמת חלום.

הספר הוא בעצם מקבץ סיפורים של אבא שמטייל הרבה ומספר סיפורים בטלפון לבת שלו לפני שהיא הולכת לישון. סיפורים על מקומות דמיוניים ודברים מוזרים שקרו, כמו ארץ אנשי החמאה, או ארמון מגלידה שבנו באמצע כיכר של עיר, אנשים שקופים ועכברים שאוכלים חתולים. הסיפורים הופכים להיות החלומות של הילדה, ומה יותר כיף מלאייר סיפורים דמיוניים וחלומיים שאין להם התחלה וסוף ושהכל מתקבל בעולמות האלה. רק קח מכחול ותתחיל לצייר…

ברגע שהתחלתי לעבוד על הספר, חזרתי להיות אותה ילדה קטנה של פעם, שנהנית מהדמויות, מהאבסורד ומהמלים הצבעוניות. נתתי לעצמי חופש מלא. פשוט לצייר ולהנות. ואני מודה לישראל מזרחי, המו"ל, שנתן לי חופש ליצור לגמרי מתוך הבטן. לו הייתי יכולה, לא הייתי מפסיקה לאייר את הספרים שלו אף פעם. הטקסטים הם מעוררי דמיון ונותנים אפשרות לעשות הכל.

האם הצבעוניות המתפרצת באיוריך קשורה לעובדה שמדובר באיורים לילדים?

הצבעוניות שלי באמת "מתפרצת" ממני כשאני עובדת, ואני צריכה לעבוד מאוד מאוד קשה בשביל לעצור את עצמי מלשים עוד ועוד צבעים. לשחק עם צבע זה תענוג בשבילי, אבל במקביל, אני גם מאוד נהנת מספרים שעשיתי בצבעוניות מאוד מצומצמת. אני לא חושבת שזה קשור לספרי ילדים. יש סיפרי ילדים עשויים שחור לבן, ספרים נקיים מהרבה פרטים, או מאויירים בטכניקת עפרונות קלאסית. אני אישית מגדירה את עצמי כמאיירת לילדים אבל זה לא חובה להיות מאוד צבעונית תמיד. ההפך, הייתי מאוד רוצה לאייר ספר בצבע אחד או שני צבעים.

מתוך: "אין אריות בתל-אביב"

כיצד את בוחרת את הטקסטים עליהם תעבדי? כיצד את רואה את היחסים בין טקסט ואיור בהקשר זה ובכלל?

לרוב פונים אליי סופרים או הוצאות לאור. אני קוראת את הטקסט ואם הטקסט מעניין אותי אני מתחילה ישר לעשות סקיצות. בקשר לחיבור בין טקסט לאיור, חשוב לי לא לאייר בצורה סימולטאנית את מה שכתוב בטקסט אלא להראות עולם מעבר לשורות. לתת לילד אפשרות לקחת את השורות ואת הדמיון הלאה. אני משתדלת לא להיות ברורה מדי ולעשות איורים דינאמיים, לפעמים אפילו אבסטראקטים קצת בשביל לא להגביל את הילד בזמן שהוא מדמיין את הטקסט.

אנא פרטי על העבודה בספר "אין אריות בתל אביב" והרעיון שעמד מאחורי האיורים.

בספר הזה העבודה עם הסופרת תמר אדר ז"ל הייתה מאוד צמודה. היא ידעה בדיוק איך היא רוצה שהספר יראה. ההנחיות שלה היו להיצמד לצבעוניות של נחום גוטמן, והיא גם שלחה אותי לארכיון של תל אביב, לדפדף באלבומים הישנים של גן החיות שהיה פעם בתל אביב.


היינו נפגשות הרבה והייתי מראה לה את כל הסקיצות וגם את העבודה השוטפת על האיורים. היא מצידה, הייתה מספרת לי על הילדות שלה בתל אביב ועל השבתות בגן החיות. מה שהיה מיוחד מאחורי הקלעים של הספר, זה המחקר המעמיק של התקופה, שנות השלושים. הבגדים, הבאוהאוס התל אביבי, האור הישראלי… דרך מעניינת להכיר עוד קצת את הארץ שלך. בדרך כלל המחקר הזה נעשה לפני כל פרוייקט של ספר. אני עושה מחקר על המדינה, על הזמן, הצבעים של המקום והלבוש.

"אין אריות בתל אביב"

הפעם פשוט התאפשר לי גם לראיין את אחת דמויות, להרגיש את הספר מבפנים עד כמה שניתן. כמובן שראיתי רק תמונות של כלובים ושל חיות ושל ילדים הבאים לביקור בגן החיות התל אביבי, בעוד את הצורה שלו כבר הייתי צריכה להשלים בראש.

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. מאת צחי פרבר:

    עבודות מקסימות, אין לי הגדרה אחרת.
    והיפה הוא (כדבריה של פרידל שטרן, מורתי המנוחה, על מהות האיור הטוב), שניתן לעצור כמעט בכל שלב ושלב של העשייה ולהתייחס אליהן כאל איור גמור.

  2. מאד מעניין,
    משלבי הסקיצות, דרך תצלומים של שולחן העבודה ועד לאיור הסופי – מרתק!

  3. מאת איה:

    אכן איורים עוצרי נשימה. מרגשים ומלאי חיים. יאנה את פשוט מאיירת ניפלאה, וכל ספר שלך היא חגיגה עבורי.

  4. ראיון מעניין מאד,
    משלב הסקיצות, דרך צילומים של שולחן העבודה ועד לאיורים הסופיים – מרתק!

  5. מאת דלית:

    מקסים!

  6. מאת דנה:

    ההצצה לפינת עבודה נהדרת!! וכמובן שכל מאייר צריך חתול!

    אהבתי מאוד את איור גן החיות

    ומעניין מה שאת מספרת על אירופה "סדנאות אומן, בהם מאייר מלמד את הטכניקה שלו"

  7. מאת הילה:

    עבודות מקסימות!

  8. […] אצל הסוראליסטים. ואולי, קצת קודם, אצל אליס, בפרשנותו מעוררת ההדים של המאייר הרוסי גנדי קלינובסקי. בימים אלו מוצגת תערוכת […]

  9. מאת רחל קנופ:

    איורים נהדרים!! ומורה נהדר שכל הלומד אצלו נחשף להרבה טכניקות ולעשייה נפלאה
    וזאת כתלמידה לשעבר של וולף בעצמי.

  10. מאת לולי:

    מקסים. ו"מעשה בחוסר מעשה או הסיפור על גרשון כלום" הוא ספר נפלא.

  11. […] "חגיגה מתחת לארון" – שכתבה עדנה קרמר ואיירה יאנה בוקלר (ספריית פועלים) – ונוגעת באחת מתפקידיה החשובים […]

  12. […] יאנה בוקלר – מאיירת בארץ ובעולם. מספריה: "סיפורי טלפון" לג'יאני רודרי (אגם), "לוי הלויתן הקטן" ליחזקאל רחמים (אגם), "אין אריות בתל אביב" לתמר אדר (אגם), "להציל את כוכב הים" לשלמה אבס (עגור), "מעשה בחוסר מעשה או הסיפור על גרשון כלום" לאפרת שהם (קרן) ו"חגיגה מתחת לארון" לעדנה קרמר (הקיבוץ המאוחד). […]

  13. מאת חגית:

    איורים כל כך צבעוניים ויש בהם המון עומק. תודה.

  14. מאת תמר לוריא:

    תענוג. כל איור הוא יצירת אומנות

  15. […] המאיירת יאנה בוקלר מספרת על תהליך העבודה לספר "הפילוסוף הקטן" מאת חנה הרציג, הוצאת "עולם חדש". […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.