14 איור

פרופיל אמנית – לנה גוברמן

ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, השפעותיה וטכניקות עבודתה

דצמבר 21, 2011  

הפנקס גאה להציג פרופיל אמנית של המאיירת לנה גוברמן. גוברמן, שעבדה בעיצוב ובאיור לעיתונות, מוכרת בעיקר כמאיירת ספרי ילדים. ניתן לומר כי היא מאיירת רבת פנים, שתפסה במהרה מקום מרכזי בשורה הראשונה של המאיירים בישראל. בשנים 2006 ו-2008 זכתה בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק עבור הספרים "בועות הסבון של גלי" מאת אבירמה גולן ו"ברחוב ירמיהו" מאת ליבי דאון, בהתאמה (שניהם בהוצאת כנרת). גוברמן איירה גם את ספרו של יהונתן גפן, "אני אוהב" (דביר), ובימים אלו רואה אור הספר "דודה מרגלית נפלה אל השלולית" (דביר) – אסופה משיריה של נורית זרחי. גוברמן מתגוררת ברמת-גן עם בעלה ושני ילדיה. בפרופיל זה, מספרת גוברמן על השפעותיה ותהליך עבודתה, בצירוף איורים וסקיצות שטרם פורסמו. לנה גוברמן היא המאיירת השתיים-עשרה בפרויקט "פרופיל אמן", בו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

כיצד מתבצע תהליך העבודה שלך; מהמפגש הראשוני עם הטקסט ועד התוצר הסופי?

תהליך העבודה והבחירה בסגנון תלויים בטקסט. בשיטה שאני עובדת בה, לא כל טכניקה מתאימה לכל פרויקט. אני חושבת על קהל היעד, מה הטקסט מביע ומה אני רוצה להביע באיור. ב"ברחוב ירמיהו" למשל, פשוט "נדלקתי" על התפירה ורציתי לנסות את הסגנון. במהלך העבודה קיללתי את כל העולם כמובן, כי ההרפתקה היתה סיזיפית. אני חושבת שמיציתי עד תום את המדיום, בדקתי את היכולות שלי ואני מרוצה מהתוצאה, אך לא נראה לי שאחזור לאייר שוב בטכניקה הזאת. בשבילי עבודה על ספר היא תירוץ לצאת להרפתקה, לבחון טכניקות חדשות, לבחון מקורות השראה ולהכיר אמנים שטרם שמעתי עליהם. המחקר שלי מתייחס בדרך כלל לצד הרעיוני והוויזואלי של היצירה. העבודה על הספר אינה רציפה ולוקחת לי בדרך כלל כשנתיים, ולכן אני מנצלת הרבה הזדמנויות לשנות את דעתי. למרות שאני מרשה לעצמי להיות הכי משוחררת בשלב גיבוש הרעיון, העבודה הטכנית לא באה בקלות – אני נורא קשה עם עצמי בעבודה על הדימויים ולוקח לי זמן רב להגיע לתוצאה שאני שלמה איתה.

איור מתוך "ברחוב ירמיהו"

הספר של נורית זרחי לקח זמן רב כי השירים מאוד מורכבים והם מעבירים בעיקר רגש. מכיוון שהאסופה מיועדת לילדים קטנים – נדרשו דימויים שיותר מסבירים ומקרבים את השיר לילד. חשבתי איך ליצור שילוב בין העולם הפנטסטי לבין המציאות היומיומית של הילד, ובחרתי באיורים של מארק ריידן ואולגה ואנדריי דוגין לשמש לי כרפרנס. אך בסופו של דבר, התגבש משהו אחר – טובה ינסן, שאני מאוד אוהבת, היתה השראה חזקה לספר. עברתי עם השירים מסע מאוד ארוך. היה שלב רעיוני – של התעמקות בטקסטים עצמם, ובשלב הוויזואלי היו גם כן הרבה דברים לפצח. בחרתי בשיטה של ציור בעט, בקו. רציתי לעבוד בציפורן אבל בסוף נבחר עט כדורי. כשהתכוונתי לצבוע, חשבתי שהשלב של הצביעה יהיה קל (שאוסיף רק נגיעות של צבע). עשיתי ניסיון שמאוד אהבתי, והייתי מאוד מתוסכלת כי לא קיבלתי תגובות אוהדות מהעורכת. עשיתי הפסקה של כמעט חודש וכשחזרתי, ראיתי שוב את האיורים והייתי יותר החלטית לגבי מה אפשר לשנות כדי שהצבע יחיה בשלום עם קו האיורים שהייתי כל כך שלמה איתו. זאת בכדי ליצור מצב שהצבע מוסיף נפח לאיור ולא יפצע או יכסה את הקו. בסיכומו של דבר אני די מרוצה.

סקיצה מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

האיור הסופי

מהם מקורות ההשראה שלך?

טובה ינסן היא לא רק סופרת אהובה עלי, אלא גם מאיירת שמהווה מקור השראה של ממש.

איור של טובה ינסן

גוסטב קלימט הוא אחד הציירים האהובים עלי.

גוסטב קלימט

ליזבט צוורגר היא עוד מאיירת מעולה, לדעתי.

ליזבט צוורגר

ליזבט צוורגר

דייב מקיאן הוא עוד אמן מבריק.

דייב מקיאן

וכך גם מיכאיל ורובל.

מיכאיל ורובל

אנא פרטי על טכניקת האיור שלך.

כל פרויקט הוא שונה לגמרי. איור לספר ילדים הוא לא איור לעיתונות שנזרק אחרי יום לפח, אלא יצירה שנשארת. כאן אני יכולה לקחת את הזמן לחשוב מה הכי מתאים לי לעשות בלי לחץ ובלי הנחיות ספציפיות מצד הלקוח. מבחינתי, זה מקום לבחון את היכולות שלי ואפילו לחזור לתקופת הלימודים; לנסות ולהיכשל, גם זה בסדר. עוד סיבה שבגללה כל ספר הוא פרויקט שונה מבחינת האיור, היא איזה חוסר שביעות רצון שלי או מיאוס שמגיע אחרי פרויקטים. כלומר, עשיתי ניסיון בספר מסוים ועכשיו אני רוצה לבדוק כיוונים אחרים. בנוסף, יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ציור קלאסי, כי אני מציירת מאוד ריאליסטי – זה כנראה טבוע בי חזק- ואני מנסה להשתחרר מהקיבעון הזה. משהו בחינוך, בשיטת לימוד שחוויתי, מונע ממני להיות מסוגלת לצייר שמש ירוקה, למשל. ב"דודה מרגלית נפלה אל השלולית" של זרחי, יש את הצד הפנטסטי שאפשר לי למתוח את גבולות המציאות, ולכן היה לי יותר קל להשלים עם הטכניקה הריאליסטית. למרות שאני עדיין חושבת שהיתה לי כאן הזדמנות "להתפרע" הרבה יותר, כדי להעביר את כל הפאן והחופש שיש בשירים של נורית.

סקיצה לאיור מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

האיור הסופי

האם את בודקת כיצד ילדים מגיבים לאיוריך במהלך העבודה, ומה חשוב לך להעביר לילדים?

עכשיו זה קל כי יש לי שני ילדים והם היו שותפים לתהליך העבודה על הספר האחרון. לפני כן לא בדקתי את האיורים מול ילדים, למרות שמאוד מעניין אותי מה הם חושבים ואחרי שהספר רואה אור אני סקרנית לדעת מה היו התגובות. אבל יחד עם זאת, אני לא כל כך מקדישה לכך מחשבה, אני בעיקר מנסה לעניין את עצמי. אני יכולה להעיד שככל שאני נהנית יותר בזמן העבודה על האיור, כך האיור ייצא יותר משעשע ומרגש בעיני הצופים. לדעתי, אחת מהתכונות החשובות של איור לספר ילדים היא היכולת שלו להקסים את הקורא שוב ושוב, ולאפשר לו לגלות בכל הקראה נוספת עוד ועוד פרטים מעניינים על הסיפור.

איור מתוך "בועות הסבון של גלי"

בנוגע לעיצוב הדמויות, בשבילי חשוב שהדמות תהיה אמיתית, דמות שיכולה להתקיים בעולם וניתן להזדהות איתה. בתקופה האחרונה ישנה התעניינות רבה יותר בטקסטים שלא מנסים ליפות את המציאות ושאינם חוסכים מהילד את עובדות החיים. כך גם בקרב המאיירים ישנה התקוממות נגד הסכריניות של האיור המיינסטרימי. עם הספר של זרחי עברתי תהליך מורכב, כי התכנים היו קשים (כגון מוות ואובדן). דווקא בשירים האלה ("לעולם", למשל), הייתי צריכה לחשוב כיצד ליצור איור שלא ירתיע את הילד; יהיה מושך ויזואלית אך באותו זמן לא יחסוך מהילד את התחושות הקשות שמתקיימות בשיר. כך המכלול – של טקסט ואיור – נהיה משהו שאפשר לבחון ולדבר עליו בדיאלוג בין הורה לילד. חשוב לי להכין את הילדים שלי לחיים האמיתיים, והדרך הכי טובה לעשות זאת בימינו, כמו גם בימי האחים גרים ואנדרסן, היא בעזרת ספרים.

סקיצה מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

סקיצה מתקדמת יותר

האיור הסופי

בספרה של ליבי דאון, "ברחוב ירמיהו", שילבת מאפיינים ויזואליים ייחודים. כיצד התגבשה הבחירה דווקא בשפה הויזואלית הזו. ממי או ממה לקחת השראה לסגנון זה ומדוע מצאת אותו מתאים לטקסט?

מאוד אהבתי את הטקסט, חשבתי שהוא זורם וקליל ומחורז נהדר. בסיפור מחורז המשקלים חשובים מאוד, וליבי דאון למדה חריזה וגם גדלה על מרשק ומשוררים רוסים אחרים, כך שהתוצאה מאוד מצאה חן בעיני. אבל עלי להודות שלא היה חיבור מיידי בין הסגנון שנבחר לאיור לבין הסיפור. כרגיל, חיפשתי טכניקה חדשה שתעניין אותי וגם דרך שונה להראות את הנוף העירוני. בחרתי בתפירה של בדים מפני שיש בכך ביטוי ויזואלי לצורך של ההורים בסיפור לעטוף את הילדים. משהו ברכות של הבד, של ההסתרה – מלאכת יד עדינה כזאת, התחבר לסיפור עצמו. אני מאוד אוהבת חומרים גולמיים ותמיד מחפשת כיצד לשלב אותם בעבודתי. אגב, גם צבע נכנס ל"קטגוריה" הזאת: מאוד קשה לי לערבב צבעים, זה מרגיש לי מלאכותי, ומתחשק לי פשוט לשים אותם על הדף כמו שהם.

עטיפת הספר

באותה תקופה עבדתי עם "ילדותי", ובסטודיו שלהם גיליתי מדפים עמוסים בדים מודפסים. אפשרו לי לגזור בדים ולקחת הביתה, ובזמן העבודה ניסיתי להתאים טקסטורות לכל דמות וכך לאפיין אותה – בד שקוף, מחוספס, כל מיני משחקים של אפיון דמויות, חפצים וסביבות בעזרת חוט, ששימש לי כקו ובד ככתם. ועל אף שהתחושה הראשונית הייתה להוסיף ready made, כפתורים למשל, בחרתי להגביל את עצמי לחומרי גלם לא מעובדים כדי ליצור ויז'ואל ייחודי ואישי יותר.

איור מתוך "ברחוב ירמיהו"

מה מתאים וממה צריך להימנע באיור ספרים?

אני חושבת שאין דבר כזה. נראה לי שאסור להימנע וצריך לחשוף את הילדים לכמה שיותר תחומים, פשוט כי חסר. מבחינת גישה, אני חושבת שצריך "להמטיר" על הילדים דימויים – כל דבר מההיסטוריה של האמנות, קולנוע, פילוסופיה וכן הלאה. הילדים "בולעים" הכול והדימויים נשארים איתם. מבחינתי זאת הזדמנות, כי כאשר הם נכנסים לבית-הספר, הספרים האלה מתחלפים בטקסטים ללא איורים והרבה פעמים גם טקסטים ספרותיים שאין בהם דגש על איור מלווה מוצלח. כך מגיל שנתיים עד שש הם נחשפים לעולם וויזואלי שנקלט בראשם, ואני מאמינה שהם יחפשו אותו אחר כך ויתעניינו במה שהוא העניק להם. לכן מבחינתי, כל הסגנונות מתאימים ולא צריך לצמצם. מה גם שבמקרה והילד לא מבין את האיור או הדימוי, הוא מעורר בו רגש ומגרה את הסקרנות הטבעית שלו. לעומת זאת, איור חמוד אך לא מורכב לא יעורר את סקרנותו ולא ייקלט בזיכרונו.

סקיצה מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

האיור הסופי

פרט להיותך מאיירת ספרי ילדים, עסקת במגוון תחומים הקשורים לעולם העיצוב. מה לדעתך משותף לעיצוב ואיור והאם זהו יתרון או חסרון לעסוק בשני התחומים הללו?

האמת, אני לא חושבת שהייתי מעצבת כל כך טובה, אבל לדעתי מאייר חייב להיות מעצב מבחינת התפיסה. זה נכון שרוב המאיירים עובדים עם מעצב על ספר, וזה תורם בהרבה מובנים, כי למעצב יש ראייה שיכולה להיות הגורם המקשר בין הטקסט לאיור – מכיוון שצריך להתאים את שני האלמנטים הללו ומאיירים רוצים כמובן לשים את הדימוי שלהם, ולא אכפת להם מהטקסט. אולי בגלל הניסיון שלי בעיצוב, אני חושבת מההתחלה איזו מערכת יחסים תהיה בין שני האלמנטים. עוד מעניין אותי שהספר יהיה סוג של משחק, מעין עולם סודי שמסתתר מאחורי הכריכה. אני מנסה להוציא לפועל כל מיני רעיונות – עד עכשיו לא ממש הצלחתי, חוץ מב"אני אוהב" – ולהכניס אלמנטים שהם מעבר לדימוי מודפס: לעשות משהו עם הנייר, לסדר אותו אחרת, כפולה שנפתחת לדף גדול יותר וכן הלאה. יש גרסה של "פינוקיו" שאיירה שרה פנלי; הספר נארז בקופסא עליה מודפסים האפים הגדולים של הדמויות, שמתארכים עוד יותר כאשר מושכים את הספר החוצה, וזה מוסיף המון הומור ומבט אישי של המאיירת לסיפור הקלאסי עוד לפני תחילת הקריאה. בארץ לא רואים כמעט דברים כאלה, ייתכן בגלל שההפקה מסובכת, אבל אני תמיד שואפת למתוח את הגבולות כי יש בכך ערך מוסף לפורמט המוכר של הספר.

מתוך הספר "אני אוהב"

רוב המאיירים בארץ למדו עיצוב, לפחות אלו שמגיעים מ"בצלאל", שם מלמדים גם תסריטאות ואנימציה. בשבילי, עבודה על ספר דומה לעבודה על סרט: ישנה עלילה שצריך לפרוש אותה על גבי הדפים, ללהק שחקנים, לדעת לספר סיפור דרך הויז'ואלים, ליצור מתח בכפולת עמודים אחת ורגיעה בכפולה שאחריה. צריך להוביל את הילד מהעמוד הראשון ועד האחרון, כך שהוא יישאר מרותק לעלילה. ודווקא בספר, כל הגישות האמנותיות יכולות להתחבר ולהוסיף ליצירה הטקסטואלית. בישראל יש למאיירים את ההזדמנות לשלב עולמות נוספים ביצירה שלהם, כי הם חייבים להתפרנס מתחומים נוספים, ואני חושבת שזה רק מעשיר את העולם שלהם, והעושר הזה צריך לבוא לידי ביטוי בספרים.

אלו ספרים אהובים את זוכרת מילדותך ובאיזו מידה האיורים היו משמעותיים עבורך?

היו לי המון ספרים. אמא שלי מאוד מחוברת לעולם האמנות, ובעיקר לציור נטורליסטי. את הספרים עצמם אני לא זוכרת כמעט. כשעלינו ארצה, רק רבע ממשלוח הספרים הגיע. יש לי רק כמה ספרים מהילדות ששרדו. אני לא זוכרת שהיה לי ספר אהוב בגלל האיורים שבו; רוב הפעמים כשהקריאו לי ספרים, דמיינתי בראש ופחות הסתכלתי על האיור. אהבתי את הסיפורים של אסטריד לינדגרן, סיפורי עם, "המומינים" של ינסן, אגדות של אנדרסן, מעשיות האחים גרים.

מתוך סרט האנימציה "קארלסון שוכן הגג" של בוריס סטפנצב, על פי סיפרה של אסטריד לינדגרן

מתוך סרט האנימציה "קארלסון שוכן הגג" של בוריס סטפנצב, על פי סיפרה של אסטריד לינדגרן

מבחינה ויזואלית, אני זוכרת יותר את הסרטים שצפיתי בהם, למשל מספר סרטים על פי ספרים של אנדרסן, "מלכת השלג" ו"ברבורי הבר". זה מה שמשך אותי מבחינה ויזואלית.

אמא שלי תמיד דחפה אותי ללמוד, היא לקחה אותי לתערוכות אמנות ורשמה אותי לסדנת אמן כבר בגיל חמש. נחשפתי יותר ליצירות אמנות מאשר לאיורים, והיו הרבה אמנים רוסיים שמאוד אהבתי. למדתי המון מאיגון שילה וגוסטב קלימט. למרות שלמדתי בעיקר ציור נטורליסטי, הנטייה שלי תמיד הייתה לציור המופשט.

"דודה מרגלית נפלה אל השלולית" הוא ספר שירה. כיצד עבדת עליו ובאיזה אופן שונה האיור לספר שירה לספר פרוזה לילדים?

זה מעניין, כי הספר הראשון שלי היה "אני אוהב", על פי שיר של יהונתן גפן. מדובר בספר פאזל בו אין קשר של עלילה בין האיורים. אחרי שהוא ראה אור, לא ידעו בהוצאה אם אוכל לאייר סיפור עם רצף עלילתי. נכון, ישנה גישה שונה לאיור בין ספר שירה לפרוזה, אבל דווקא בספרים האלה צריך ליצור מכנה משותף לכל האיורים, שידברו באותה השפה. דרך אחת לשמור על אחידות העולם הוויזואלי, בנוסף לשימוש באותה טכניקה, היא לאייר מספר דמויות שמספרות את הסיפור וחוזרות על עצמן בשירים. השירים הם של אותו מחבר וכך גם האיורים צריכים להיות. "דודה מרגלית נפלה אל השלולית" הוא לא סיפור עם עלילה, ובנוסף, אלו שירים שלוקטו מהאסופות הרבות שנורית זרחי הוציאה במרוצת השנים, ולכן היה לי חשוב לאחד את השירים לכדי יצירה אחת.

החלטתי להכניס את הדמות של הילדה הג'ינג'ית (הילדה נורית), כמעין בילבי סקרנית, וברוב השירים מופיעה אותה ילדה שקורים לה דברים שונים. גם העולם הפנטסטי לקוח מאותו מאגר של דימויים וישנן כמה חזרות. ניסיתי לחשוב על הדמות והאופן בו היא מתפתחת. האישה באבטיח הוא מבחינתי עוד גלגול של אותה ילדה, שאבא שלה אבד לה והיא מדמיינת שהוא רב חובל. עם נורית נפגשתי מספר פעמים, היה לי חשוב לשמוע ממנה מאיפה השירים הגיעו והמפגש איתה כיוון אותי להרבה פתרונות ויזואליים בהם השתמשתי בספר.

סקיצה מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

האיור הסופי

דוגמאות נוספות לדמות הילדה שחוזרת בשירים:

"דודה מרגלית נפלה אל השלולית" רואה אור בסדרת השירה הקנונית לילדים. האם הפאתוס של הקאנון השפיע עלייך כמאיירת?

הפאתוס לא מאיים, אלא מחייב. ניגשתי לספר הזה אחרת. הבנתי שאני צריכה לעשות יותר עבודה שכלתנית. לא הכרתי את השירה של זרחי לילדים אבל הכרתי את השירה למבוגרים ואת הפרוזה לילדים, והיה מדהים עבורי לגלות את הדרך בה נורית נכנסת בפשטות כזאת לעורה של ילדה, כאילו כתבה את השירים בשנות ילדותה. החוויות המתוארות בשירים כל כך טריות, כל כך רוויות פרטים והמצאות, כאילו תועדו ישירות מפי ילד. לדעתי זהו ספר שגם ההורים ייהנו לקראו וילמדו ממנו. יש משהו במעמד של הורה שהוא מאוד אגואיסטי; אנחנו לא תמיד מנסים באמת להבין את הילדים שלנו, ובטח שלא להעמיד את עצמנו במקום שלהם.

נורית מצליחה לתאר את דרכו של הילד להתמודד עם החיים בעזרת דמיון וגילויים קטנים של סקרנות והשוואות מעניינות שהילדים עורכים. כמה מהשירים ממש פקחו לי את העיניים וריגשו אותי מאוד. לקריאה המשותפת יש תרומה רבה ליצירת קשר בין הורה לילד, כאשר הילד מגלה את העולם של המבוגרים דרך הסיפור. בשירים של נורית, התרומה היא כפולה כי כאן גם ההורה יכול לערוך מסע בעולם של ילדו ואולי אף בעולם הילדות שלו עצמו.

סקיצה מתוך "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

סקיצה מתקדמת יותר

האיור הסופי

איזה טקסט היית רוצה לאייר? מהו פרויקט החלומות שלך?

הייתי רוצה לאייר סיפור של אסטריד לינדגרן. פרט לכך, מושך אותי בעיקר לאייר קלאסיקות: אנדרסן, למשל. ישנם טקסטים רבים שאני זוכרת מהילדות שפורסמו בשנות השישים והשבעים בתרגומים לעברית, אך לדעתי אינם נגישים לקוראים . אומנם השפה רהוטה מאוד, אך לצערי לא מובנת לילדים של ימינו ובנוסף, ניתן להשיג את הספרים הללו רק בספריות ובחנויות יד שנייה. ישנן יצירות מקור רבות שראות אור ומרבית הטקסטים לצערי לא שווים פרוטה. לדעתי חייבים להחזיר את הספרים הקלאסיים למדפים, ולא לחכות לשיעורי ספרות בתיכון כדי להפגיש איתם את הילדים. ואני כמובן אשמח לאייר כמה מהם.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. מאת madmi:

    ממממממקסים….

  2. כתבה חכמה ומחכימה. יפה מקבץ ה"רפרנס". ומאוד יפה המעקב אחרי השלבים והחשיבה.
    האירוים יפהפיים!
    ברכות!

  3. מאת שמרית:

    האיורים כל כך יפים! הקו, התנועה, הצורה היחודית שכל אחד מהם יוצר.. אני מרוסקת במובן הטוב של המילה : )

  4. מאת ליבי:

    כמה מוכשרת!!!! האיורים כל כך יפים, חכמים ונוגעים ללב.

  5. מאת עינה:

    נפלא!

  6. מאת דינה:

    תודה על האפשרות להבין את תהליך היצירה שלך. האיורים נפלאים ומיוחדים.

  7. מאת איציק רנרט:

    אחדמהספרים המאוירים היפים שיצאו אי פעם בארץ. מרגש ממש.

  8. מאת טני:

    אחת המוכשרות בארץ

  9. מאת כנרת:

    תודה על הראיון המרתק ועל כל המובאות היפות ומאירות העיניים.

  10. […] ירמיהו" / ליבי דאון, איירה ועיצבה: לנה גוברמן, הוצאת […]

  11. […] לנה גוברמן, עבור: "דודה מרגלית נפלה אל השלולית". כתבה: נורית זרחי, דביר, 2011. […]

  12. מאת אשכנזי גבי(גבריאלה):

    הוקסמתי מיכולת הרישום, הצבעוניות, החיבור אל הטקסט וההומור שבאיורים. נפלא.

  13. […] "ספר החלומות שלי" כתבה שרית אליהו ואיירה לנה גוברמן. זהו ללא ספק אחד הספרים המרשימים שראו אור בישראל […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.