3 איור

פרופיל אמנית – מורן יוגב

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

מאי 18, 2016  

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמנית של המאיירת והמעצבת מורן יוגב. יוגב היא בוגרת "מנשר", ופרויקט הגמר שלה, "רבע אתיופית", זיכה אותה בעיטור הצטיינות מטעם עיתון "הארץ". יוגב איירה את הספר "ירוס הולכת לירוסלם" מאת בת-עמי מלניק (הוצאת דרור לנפש), שזכה בעיטור "הפנקס" ספר ילדים מצטיין לשנת 2015 ואיוריה של יוגב לספר זכו בציון לשבח. לאחרונה ראה אור ספרה של אורנה פילץ, "מרים, ספרי לי את" (הוצאת כנרת), שאותו איירה. יוגב היא המאיירת השלושים ותשע בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת כילדה?

כשהייתי ילדה אהבתי מאוד ספרים. לא התייחסתי לאו דווקא לאיורים, אהבתי את הסיפור עצמו, הייתי זוכרת אותו בעל פה ומקליטה את עצמי מספרת אותו. זכורים לי במיוחד סיפורי הקונדס של "מקס ומוריץ" וגם "יפתח המלוכלך". מבחינת איור אני זוכרת שהיה לנו בבית את הספר "מכפראש עד רגלצבע" שמאוד אהבתי להסתכל בו, וגם את "עליקמא הקטן", של מרים ברטוב שאהבתי.

מתוך "עליקמא הקטן"

מתוך "עליקמא הקטן"

מתוך "מכפראש עד רגלצבע"

מתוך "מכפראש עד רגלצבע"

אלו אמנים השפיעו ומשפיעים עלייך?

השפיעו עלי פול גוגן ואנרי רוסו שאני מאוד אוהבת את האמנות שלהם, המלאה בטבע וצבעוניות.

פול גוגן

פול גוגן

אנרי רוסו

אנרי רוסו

המאיירות האהובות עלי הן קווטה פקובסקה, מאיירת ותיקה שהשמחה והצבעוניות שלה פשוט מתפרצים מכל מה שהיא עושה.

קווטה פקובסקה

קווטה פקובסקה

וגם ויאולטה לופיז, שהיא מאיירת צעירה שמתעסקת הרבה בטבע וצמחייה.

ויאולטה לופיז

ויאולטה לופיז

 באילו טכניקות את עובדת, האם ניסית לקבע סגנון ייחודי?

אני עובדת בטכניקה של הדפס, אבל אני משתדלת מאוד לא להיות מקובעת רק אליה. אני אוהבת גם לעבוד עם טושים ועטים וגם לפעמים במחשב. הסגנון שלי הוא נאיבי ומאוד שטוח, אני לא יודעת לעשות משהו אחר. המוח שלי לא מצליח לחשוב בתלת-ממד ועומק.

אריה

בהתחלה היה לי קשה מאוד עם זה וחשבתי שאני לא יודעת לצייר, ובאמת – לפני הלימודים לא ממש ציירתי. ב"מנשר" היתה לנו הרבה בחירה, ואיכשהו תמיד נמשכתי לקורסים של האיור כי זה היה לי כיף. במהלך השנים המרצים הראו לנו המון אמנים ומלא סגנונות איור שונים, ובסוף הבנתי שגם שטוח זה לגיטימי.

מתוך הפרויקט גמר

מתוך פרויקט הגמר

נא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית. 

העבודה על "מרים ספרי לי את" הייתה מהנה מאוד. ברגע שקיבלתי את הטקסט התאהבתי בו. קודם כל בגלל שהדבר שאני הכי אוהבת לאייר זה טבע: צמחים, חיות ופרחים, ובסיפור הזה היה שפע מזה. רובו של הסיפור מתבצע על גדות היאור, הוא מלא בקנה סוף, גומא וחיות מפחידות, ובשבילי זה היה תענוג.

יאור. מתוך הספר.

היאור. מתוך הספר.

 

איור סופי

איור סופי

בנוסף, הטקסט היה פשוט מקסים. שמחתי לגלות שהסיפור מלא בנשים חזקות, אמיצות וחכמות שפועלות. הפתיע אותי שאף אחד לא כתב עדיין את הסיפור בצורה כזו, ושמחתי שיצא לי לקחת חלק בו. הרגשתי שהספר הזה הוא בדיוק בשבילי. כל יום הייתי נוסעת באופנים עם הכלב שלי לנחל, יושבת שם, מקבלת השראה מהטבע ומדמיינת את מרים משגיחה על אחיה על גדות היאור.

IMG_5638

השראה

 

מרים ביאור

מרים ביאור

לסופרת, אורנה פילץ, והעורכת, יעל גובר, היה מאוד חשוב שהספר יצא לפני חג הפסח, שהתקרב אלינו בצעדי ענק, והעבודה היתה צריכה להיות מהירה מאוד, שזה לא היה פשוט עם הטכניקה שאני עובדת בה שהיא מאוד איטית. או כמו שאורנה אומרת: "עבודת פרך של ממש".

הטכניקה שאני עובדת בה היא חיתוך לינולאום והדפס. טכניקה שלמדתי במסגרת לימודי ב"מנשר לאומנות" בסדנת ההדפס אצל האחת והיחידה, דנה שמיר. התאהבתי בהדפס מיד. אני אוהבת להרגיש את החומר, להתלכלך, להיפצע, והרגע הזה שמרימים את הנייר, אחרי ההדפס, ומגלים איך יצא, הוא תמיד מרגש.

אחרי שאני קוראת את הטקסט מספר פעמים אני מתחילה בסצנה שהכי בא לי לאייר, סצנה שברגע שאני קוראת אותה אני יודעת איך הייתי רוצה שהיא תראה. יש סצנות מסובכות יותר שאני צריכה לעשות הרבה סקיצות קטנות ומהירות כדי לבחור את הקומפוזיציה, אבל אני מתחילה בזו שיש בה הכי הרבה דברים שאני אוהבת לאייר. אחר כך אני עושה סקיצה מפורטת בעט, ורק אחרי שהיא מאושרת עם העורכת והסופרת אני מתחילה לגלף, כי אחרי שמגלפים קשה מאוד לשנות.

2נחות

את הסקיצה בעט אני מעבירה בנייר "קופי" למשטח לינולאום, ובעזרת מגוון של סכינים – מגלפת את האיור. זה החלק שאני הכי אוהבת, זו ממש תרפיה בשבילי לשבת ולגלף. כשעבדתי על הספר של מרים היה מזג אויר מאוד נעים, אז פשוט הייתי יושבת בחוץ בשמש, שמה מוזיקה או יושבת עם חברים, ומגלפת במרץ. אחרי השלב של הגילוף מגיע השלב של ההדפס הידני, שהוא שלב כייפי כי רק אז יודעים באמת איך האיור נראה, אבל זה גם שלב קשה כי צריך להפעיל הרבה כוח בהדפס עצמו. אין לי מכבש או משהו כזה. אני פשוט עוברת על הנייר עם כף עץ, ואם מפספסים נקודה צריך להדפיס שוב… ושוב… ושוב.

IMG_5725

את הצביעה אני עושה כבר במחשב, בעזרת ניירות שגם אותם הכנתי בטכניקות שונות של הדפס ותחריט וסרקתי למחשב. אני קוראת לזה "קולאז ממוחשב". אני פחות אוהבת לעבוד במחשב כי יש לי טכנופוביה קלה, ולפעמים "נעלמים" לי קבצים בכל מיני "עננים" ודברים שאני לא מבינה בהם. אבל מצד שני העבודה במחשב נותנת לי אופציה לניסוי ותעייה ואפשרות להשתולל עם הצבעוניות.

1נחות

כיצד באה לידי ביטוי באיורייך התקופה שבה מתרחש הסיפור "מרים, ספרי לי את"?

לאורנה הסופרת היה חשוב שהדמויות יהיו מקומיות ומחוברות לאזור, אבל היה חשוב גם שלא "ניפול" לייצוג תנ"כי מדי ומיושן, ושילדות יוכלו להזדהות עם הדמויות. לגבי התוכן היא התייעצה עם מומחים בתחום של נשים במצריים העתיקה, ולכן הפרטים בסיפור היו מאוד מדויקים ותואמים את התקופה, ולי נשאר רק לעשות את המחקר הוויזואלי, לגלות איך נראים מור ולבונה, איך אורגים בנול, ואיך ישבו לאכול במצרים העתיקה.

נול2

3פרק-ב

"מרים, ספרי לי את" הוא ספר ארוך, שאינו פיקצ'רבוק, ופונה לקהלים בגילים שונים. כיצד עובדות אלו השפיעו על עבודתך, ובאיזה אופן התייחסת אליהן?

הפניה לקהלים בגילים שונים התבטאה אצלי בבחירה של איזה תוכן אני מאיירת. לדוגמא, יש בסיפור סצנה של לידה, ולילדים אי אפשר לעשות איור מאוד גרפי של רגעים אלו, ולכן התייחסתי לרגע שקדם לו, מנוחת האם והבת. או בסצנה שהשוטרים המצרים לוקחים את הגברים היהודים לעבודת פרך, בחרתי לאייר את הרגע שאחרי, כשמרים וחברתה רחלי עומדות מחובקות ובוכיות. מלבד לכך לא הייתי צריכה לעשות התאמות שונות. אני חושבת שהסגנון שאני עובדת בו יכול להתאים גם למבוגרים וגם לילדים.

מתחבקות

1מתחבקות

בספר "ירוס הולכת לירוסלם" נתת ביטוי וויזואלי לסיפור על הקהילה האתיופית. האם עמדו בפנייך אתגרים באיור הספר, דווקא משום שמדובר בייצוג יוצא דופן בספרות הילדים המקומית?

אני חושבת שהספר של ירוס היה מאין המשך לפרויקט הגמר שלי "רבע אתיופית", בו התעסקתי וחקרתי את המסורת ארוכת השנים באתיופיה של סיפור בתמונות, ואת מסורת הציור האתיופית השמרנית והקנונית, שמתאפיינת בדמויות שטוחות, בעלות עיניים פקוחות לרווחה ובצבעוניות עזה. האתגר האמתי היה בפרויקט הגמר ובפיתוח הסגנון. הוא התקבל בהמון אהבה ובזכותו קיבלתי את העבודה על "ירוס".

מתוך הפרויקט גמר

מתוך פרויקט הגמר

 

מתוך "ירוס הולכת לירוסלם"

מתוך "ירוס הולכת לירוסלם"

איורייך מעוררים תחושת שייכות לישראל ולמרחב של ארץ ישראל, כמעין פסיפס קדמוני. מה דעתך על כך? האם את מרגישה שהאיור שלך ישראלי מאוד? יש בכלל דבר כזה?

אני חושבת שמה שנותן את התחושה הזו היא העובדה שהאיורים שלי מאוד נאיביים ושטוחים, ואולי זה מתחבר לאנשים בראש עם משהו קדום. אבל אני לא חושבת שיש דבר כזה "איור ישראלי", לא עכשיו, עם האינטרנט, שאנחנו מושפעים מכל כך הרבה גורמים מכל העולם. אני חברה בפייסבוק ועוקבת אחרי אמנים מקוריאה, הונגריה, איראן ועוד. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, למה שאנחנו רואים יש השפעה עלינו. 

 כיוצרת צעירה, מהי ההתרשמות שלך עד כה מעולם האיור וההוצאה לאור המקומיים?

אני מרגישה שיש התעוררות גדולה מאוד בעולם האיור. לדוגמא, היוזמה המדהימה של יובל סער של "שבוע האיור", שמוציא את האיור לרחובות, לאנשים, ובאותה נשימה גם מכניס אותו למוזיאונים ולגלריות חשובות. ובכלל, אני חושבת שיש היום הרבה יותר פתיחות בתחום הזה: זה לא רק איור ספרי ילדים, או איור לעיתונות, אלא זה גם "איור שימושי" או משהו כזה; איור שמתחבר לאופנה, לעיצוב מוצר, ועוד. וגם הקו הדק הזה בין אמנות לאיור, שפעם היה מאוד ברור, מתחיל להיטשטש. למשל, בתור מאיירת מזמינים אותי להציג בתערוכות שונות של אמנות נאיבית, וזה כיף גדול.

wsmc421mz8ar2trzahd3

 

2מניחות-ביאור

מהו פרויקט החלומות שלך?

וואו, שאלה קשה… יש לי מלא! בא לי נורא לעשות חוברת צביעה, וגם ספר במהדורה מוגבלת שאדפיס אותו בהדפסה ידנית.

 

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת יאנה:

    מ ד ה י מ ה ! ! !

  2. מאת צוף:

    כיף לראות את האיורים. רצה לקנות את שני הספרים. ונעים להכיר יוצרת עם קול עמוק וצנוע. חבל שלא צרפתם לראיון תמונה שלה ושל חדר העבודה שלה.

  3. מאת אורנה:

    יפה ומעניין.
    וחוברת צביעה! מגניב!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.