איור

פרופיל אמנית – נורית יובל

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

נובמבר 23, 2015  

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמן של המאיירת נורית יובל. יובל היא מאיירת, סופרת, משוררת ועורכת, כלת פרס לספרות ילדים ונוער מטעם שרת התרבות והספרות. יובל עבדה כציירת של האנציקלופדיה העברית (הוצאת "מסדה"), היתה המאיירת הראשית של "דבר לילדים" במשך שמונה שנים, ושימשה כעורכת הראשית של עיתון הילדים "פילון". כמו כן, עבדה בטלוויזיה הישראלית עם הקמתה, ועדיין יוצרת עבור טלוויזיה. בין הסופרים שאת ספריהם איירה: דבורה עומר, אוריאל אופן, לוין קיפניס ואהוד בן עזר. לאחרונה ראה אור ספר חדש כתבה ואיירה – "קישטה וצבעי הקשת" (אוריון). יובל היא המאיירת השלושים ושש בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת כילדה?

מהיַלדוּת המוקדמת אינני זוכרת מאיירים או איורים. היו אלו ימי מלחמת העולם השנייה, תנאי החיים היו דחוקים עד מאוד וגם הספרים (או הספרונים) שאמא הקפידה להשיג לנו היו פשוטים ובהפקה מינימליסטית. הקסם היה במילות הטקסט ולא באיורי הקו הדלים. צבעוניוּת ראיתי רק בספרי הכירורגיה של אבי הרופא, שהציגו את מערכות השרירים, השלָדים והעורקים שמתחת לעורנו עם פרצופי הגולגלות שלהם. למזלי חייתה אתנו דודתי הציירת, תלמידת המחזור הראשון של "בצלאל" החדש (נפתח בשנת 1935) והיא החזיקה אלבומים של אמנות קלאסית, דה-וינצ'י, רפאל ואימפרסיוניסטים. היא עצמה הפליאה בציורי שמן, אך כילדה כל הדימויים האלה והמדיום הזה לא דִברו אלי. ייתכן שנתקַבעו בתת-מודע.

mahne yehuda

dayagim

זה מה שהיה בבית: תמונות השמן שציירה דודתי שרה תמרי.
עוד אני זוכרת באהבה את הספר "בין כוכב ודשא" מאת יצחק שנברג (שנהר) עם פיתוחי העץ ש'תיכֵּן והתקין' אביגדור לואיזדא.

kohav 3

kohav 2a

בשנות בית הספר מְצַאי הספרים התרחב אבל איכויות ההדפסה עדיין היו דלות מאוד, דפוס בֶּלֶט בצבע אחד. נהניתי מכל הציורים שהיו אך המלים הפעימו אותי יותר מהאיור, למרות שאני עצמי אחזתי בעיפרון מרגע שלמדתי להחזיק משהו, ולא חדלתי משִרְבּוּטַי עד סוף הגמנסיה, כשקולם של המורים ברוב המקצועות מרחף מעל לראשי עם זמזום הזבובים. ציירתי את אברהם אבינו עם צֹאנו ואת משה רבֵּנו מוליך את עַמו ואחר כך את הסְפָרות בחשבון והאָטוֹמִים בכימיה מחייכים ומנופפים בידיים וברגלים. אחי ואני גם "צִיָרנו במִסְפָּרַיִם" והֵכַנו סרטי צלליות גזורים ממגילות בריסטול כדי לדַמוֹת לעצמנו משהו דמוי קולנוע, מושג שחלמנו לראות.

 

nigzeret tarnegol

בגיל שמונה קיבלתי לראשונה קופסת צבעי עיפרון אמתית של קאראן ד'אש שהכילה תריסר גוונים. בגיל זה גם ראיתי לראשונה בחיי סרט קולנוע , זה  היה "בַּמבִּי" של וולט דיסני. הוא שבר את לבי, ויחד עם זאת נשבֵּיתי בלשונם של הצבעים להעביר מצבי רוח ואווירה. מאחר שלא נחשפתי עד אז למגוון רחב של ציורי צבע, הנחתי פשוט שֶ"ככה מציירים". חלומי מאז היה לעשות סרטי אנימציה למרות שטרם ידעתי מלה זו ומשמעותה. טעמתי את ההתנסות הזו רק בשנת 1968, כשעבדתי במחלקת האמנות בצוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית והכנתי את הסיפורים לסדרת "סָמִי וסוּסוּ". זה היה בשלב הכי פרימיטיבי שאפשר – לא היה שום ציוד, עבדנו בתנאים מגוחכים ואני ציירתי וצבעתי בצבעי אֵימַייל 24 צלולוידים לכל שְנִיָה של סרט.

שום דבר מציורַי עד כאן לא נשמר ואני יכולה להגיב על שאלה זו רק במלים, ללא דוגמאות. מכיון שאין לי זכויות על ציורים של דיסני, אסיים באיור לסרטון שעשיתי ארבעים שנה אחרי כן לשיר "מעֵבֶר לַיָם" בשביל הטלויזיה.

layam4

אלו אמנים השפיעו ומשפיעים עלייך?

טובֶה יֶנסון  
rashush a rashush b

 

רונַלד סִירל,
Ronald Searle

שמואל כץ

 Achbar B

מוריס סֶנדק, טוני רוס ואחרים. אהבתי אותם והתפעלתי מהיכולות שלהם. הלוואי והייתי מצליחה "להידבק" בקו שלהם!

אנא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

כמו בכל יצירה, השלב הראשון של העבודה כולל שרבוטים שונים ומשונים עד שנמצא לי האפיון שנראה נכון לדמויות. לפני שאני "סוגרת הסכם" עם כותב, אני מציירת לעצמי כדי לראות אם אני מתחברת לסיפור שלו. אם התוצאה משביעה את רצוני אני מראה לכותב שיאשר את הכיוון. אם שנינו מרוצים אני מתחילה לעבוד. אני התמקדתי בספרות לילדים, הסגנון שלי היה מובהק ויוצרים או מו"לים שפנו אלי התכוונו אליו בבחירתם.

skitz 3 skitzot 2 skitzot

 

החזרתי לא פעם כתבי יד לכותביהם מפני שהיו עצובים מאוד או מרושעים מאוד. כאלה קשה לי אפילו לקרוא. הספרים שאני כותבת מוכרחים להסתיים בטוב והאיורים שלי חייבים להיות שמחים, אחרת  כואב לי הלב. הגישה שלי לרוב מבודחת כי אני מאמינה שהומור הוא הכלי הכי יעיל לטיפול בכל עניין בחיים.

העבודה מתנהלת לעתים בשיתוף עם הסופר ולעתים בלי הרבה קשר. הואיל ומטרת האיור היא להכפיל את המֶסֶר לקורא, מנעה בשעתו הוצאת "מסדה" ז"ל כל קשר בין השניים, כדי שרצונותיו של הכותב לא ישפיעו על בחירותיו של המאייר. ברוב המקרים הסופר לא התערב, אבל היו גם מו"לים שביקשו להכניס על העטיפה את כל האירועים והזמנים של עלילת הספר בְּבַת אחת, כאילו מדובר בקולנוע.

מה קרה לקיר

"מה קרה לקיר" מאת רונית גרמן-גלבוע. לא התערבו לי.

 

גם הסופרת ק. רולינג שכתבה  את הארי פוטר לא התערבה לי ....

גם הסופרת ק. רולינג שכתבה את "הארי פוטר" לא התערבה לי ….

בכל תקופות עבודתי היו מקרים רבים שלאור ראשוני האיורים שלי, שבהם הוספתי והרחבתי,  מיהר הכותב לשנות את הטקסט שלו על פיהם. אין זה לשבחו, כי סופר אמתי סגור על כל שורה ופסיק שכתב, מה גם שבכך עוד גימד את המוצר הסופי והפך אמנות אחת לדיבּוּב של השנייה.

את עבודת העימוד אני משאירה בידי המעצב של ההוצאה, ואנו עובדים בשיתוף פעולה.

ספרִי "קִישְׁטָה וְצִבְעֵי הַקֶּשֶת /שִירֵי צֶבַע" שראה אור לאחרונה הוא יצירה שהתלקטה לה במשך הזמן. לפני שנים כתבתי לתומי שיר בשם "צבעי הקשת" אשר מקבִּיל את מצבֵי הרוח השונים לצבעים השונים. היום הוא השיר המסכם את שירי הצבעים שבספר, ואת האיור המלווה אותו הכנתי בכלל לעיטור סיפור מחורז שכתבתי בזמן אחר על תיבת נוח.

איורים שונים לתיבת נוח. הראשון שבהם עבר אל "קישטה":

מבול

___ץ_ק go build noah mabul

ואחרי שהשיר הזה אמר לי את מה שאמר, עלה בדעתי יום אחד שצריך קודם לפגוש כל צבע ביחידות ולראות את העצמים שהוא מתגלה בהם, כי צבע זו מלה שהנֶפח והמִטען שלה הרבה יותר גדולים מהפירוש המילוני שלה. הוספתי לפניו לאט-לאט את כל שאר שירי הצבעים השונים.

קישטה

"קישטה"

ואז חשבתי שכדאי גם להזכיר כמה מושגי יסוד שקשורים בציור והוספתי סדנה קטנה המבארת אותם, כצבעי היסוד או הקו, או צבעים קרים וחמים. חשבתי שכדאי להזכיר את הכלניות של בְּאֵרִי והאיריסים של פַּלְמָחִים ואת חולות הזהב של הים התיכון, וקיוויתי שהקוראים ימשיכו להוסיף עוד ועוד עצמים לרשימות הצבעוניות, שכמה טוב שזכינו להם בְּקֶשֶת הַבְּרִית מהתורה!

kish yesod

גם האיורים לכל שיר נוספו טיפין-טיפין, כשהיה זמן ומצב רוח. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הציורים נעשו אז כדי לבחון את יכולותיה של  גרסה חדשה של תוכנת פֵּיינְטֶר.

בחנויות מסדרים את הספרים לפי קבוצות גיל, אבל כושר הקריאה של הילדים עצמם אינו לפי תאריך לידתם. השירים שכתבתי מתאימים יותר לבני נוער ואוהבי שירה למינם, ובשלב זה החלטתי להוסיף בכל עמוד שיר נוסף באותו נושא, קצר יותר ובאוצר מלים פשוט יותר עבור הילדים הקטנים יותר. כך יוכלו להתחיל לפי כוחם ולהמשיך לרמה גבוהה יותר כפי תאבון קריאתם. פה כבר תרמה המעצבת את הפתרון לשאלה איך להושיב על עמוד אחד שתי גרסאות של שיר מובחנות זו מזו.

 

עמוד טקסט לשתי הגרסאות

הפורמטים הנהוגים כיום בספרי הילדים גדולים מדי לטעמי (כנראה כדי להפגין יותר נוכחות על המדף או בחלון הראוה!). השירה מבקשת אינטימיוּת, ובהתאם לכך קבעתי את פורמט הספר – צנוע ומתערסֵל בקלות בידי הקורא ׁׁ(17X24).

KishtaCoverFront

החתול קִישְׁטָה הוא הדמות המרכזית המצוירת שמייצגת כל צבע ומדגימה כל מושג. אני חייבת לחתולים את שפיות הנפש שלי הואיל והם היו ידידַי היחידים באותם ימי ילדות בודדים שהזכרתי בהתחלה. להם סיפרתי את ראשוני סיפורַי ואיירתי להם בחצר בעזרת מקל בחול , ואף חתול לא אמר לי שאני מדברת שטויות, ושצריך לעשות שיעורים ולרחוץ ידיים וגם מאחורי האוזניים. הם אהבו אותי כמו שאני וזה היה החיזוק הכי גדול שילד צריך לקבל. אני מחזירה להם בכך שאין כמעט ספר מספרַי שלא מופיע בו לפחות חתול אחד, גם אם הוא לא שייך לנושא.

מתוך "בית ספר לשפות", מצוייר במחשב.

מתוך "בית ספר לשפות", מצוייר במחשב

 

cats friends

 

miau

וגם חתולים במגזרות נייר

_ק_¬_ץ_£__

queencat mail

.

כתב היד של "קישטה" זכה בשעתו בפרס הנשיא אבל לא מצא לו מו"ל, חזר לחכות במגרה ורק לאחרונה השלמתי והֶאֱחַדְתִי וליטשתי את כל הפרטים לדבר שלם .

 

kish

איורייך הופיעו בספרי ילדים, עיתונים ומגזינים ואפילו בטלוויזיה. האם המדיום משפיע על האופן שבו את מאיירת, ועל האופן שבו את בוחרת לפנות לקהל היעד?

קהל היעד שלי הוא כמעט תמיד ילדים, ומבחינה זו הניסוח הגרפי לא עובר מהפכות גדולות. אני מדברת בקווים ברורים, צבעוניות חזקה והרבה חיוכים, כהגדרתו של אוריאל אופק בלקסיקון לספרות ילדים (1985): "בקו נקי ונמרץ שיש בו שמחת חיים אופטימית".

מובן שהמדיום משפיע. בציורים לטלוויזיה לא ניתן להשתולל, כי מרקמים בלתי אחידים בתנועה מפריעים לעין. כדי למסור תנועה ברורה דרושים שטחים נקיים וממוסגרים. יש אמנם סגנונות אנימציה מופלאים אחרים, אבל הם לא הכלל התעשייתי המקובל.

מתוך סרטון לשיר "בשמים יש כוכב"

מתוך סרטון לשיר "בשמים יש כוכב"

 

מתוך סרטון לשיר "ענן ועננת"

מתוך סרטון לשיר "ענן ועננת"

ציור עלילון (קומיקס) מנסח אפיזודות בצמצום, היוצר נדרש לזַקֵק את המסר, להכניס לריבוע רק את העיקר ולוותר על כל פרטי ההעשרה שאני אוהבת לתת לכל סצנה, כגון גְמַל-שלֹמֹה שעבר שם במקרה או חמוֹר שלא שייך לסיפור. האיור כאן הוא סמל של מצב כשם שמלה מסמלת תוכן.

עלילון לקוראי "פילון" שבו סיפרתי בעצם את סיפור חיי.

עלילון לקוראי "פילון" שבו סיפרתי בעצם את סיפור חיי.

מישהו

ועוד  סיפרתי על ילד בודד שבסוף מצא לו חבר.

עיתונות הילדים בארץ היתה בשעתו עולם תוכן מהותי ומעשיר. לצערי, היום היא כמעט שבקה חיים. בימי גדולתה היו האיורים כבולים לאמצעי הדפוס והתקציב, לרוב רישומים ועיטורים עיצוביים, וגדולי המאיירים ידעו להתמודד. בשערים הצבעוניים יכולנו קצת להשתולל בתוך המסגרת המרובעת. עם ההתקדמות הטכנולוגית הוסיפו דפי אמצע פרסומיים גסי צבע על נייר כרומו ותכני העיתון תאמו לכל שינויֵי האופנות בספרות ובעיצוב. המאייר נאלץ להסתגל. לעיתון אין זמן, השעון דופק והזמן הקצר שניתן להגשה מנע מהמאייר לפרוש כנפיים מרקיעות שחקים.

שער שציירתי לעיתון דבר לילדים לפני יותר מארבעים שנה.

שער שציירתי לעיתון "דבר לילדים" לפני יותר מארבעים שנה

 

שער שציירתי לעיתון דבר לילדים לפני יותר מארבעים שנה.

שער שציירתי לעיתון "דבר לילדים" לפני יותר מארבעים שנה

 

המחשב, כמובן, הביא אותנו לעידן חדש ואחר. יכולותיו ממשיכות להשתנות וסופו מי ישורנו. כמי שבשנים האחרונות עיקר עבודתי ממוחשבת, אני רואה גם את חסרונותיו. רוב היוצרים עובדים אינטואיטיבית, מאיזשהו מקום עלום בַּנֶפש דרך היד אל הנייר. הפיקוח של השכל מגיע רק אחר כך, אחרי הביטוי הראשון. אז הסופר עורך ומלטש את הטקסט והמצייר בוחן ומלטש את ציורו. כשהפציע המחשב קיבלנו לסטודיו "עובד" חדש שאנחנו צריכים לצַווֹת עליו הוראות ביצוע, ולא הרבה אמנים יודעים לנהל עובדים. אלי המחשב הגיע כשהייתי כבר ותיקה במקצוע, ופרט לקושי המוּלָד בלימוד מכשירים טכניים נוסף קושי הניהול: אני לא יודעת לתת הוראות והעובד החדש הסתבך לי בתוך הריחוף היצירתי. אצל מאיירים רבים נטל המחשב פיקוד והשתלט לגמרי, ורבים מכסים בַּיכולות המרהיבות שלו על חוסר כישורי רישום ושאר מיומנויות אמנותיות.

אך אני אסירת תודה לכלי הזה על המרהיבוּת שהוא מאפשר, על לשונות הביטוי החדשות שלו, הַקַּלוּת בארגון חלקי תמונה, החיסכון בזמן העבודה (בתשלום המקובל, כמה זמן אפשר להקדיש?). מאז 1995 המחשב שלי הוא המכחול החדש.

 

אדם הראשון משמח את אשתו. מתוך איורים ל"הכל התחיל בתוהו ובוהו" מאת עמוס

אדם הראשון משמח את אשתו. מתוך איורים ל"הכל התחיל בתוהו ובוהו"

 

החיות בתיבה

החיות בתיבה

 

 

איור מתוך "פלופי משגעת את אמריקה" מאת נורית רייכמן

איור מתוך "פלופי משגעת את אמריקה" מאת נורית רייכמן

לגבי התכוונות לקהל יעד, אני סבורה שהטקסטים והאיורים הם שבוחרים להם את קהל היעד. האמן לא עובד מן השכל התבוני אלא מתוך איזשהו מקום נעלם בנפש שקשה להגדירו. האמן לא מדבר אל מישהו, אלא מתוך מי שהוא. מי שהחומר שלו מדבר אליו, הוא קהל היעד. רק ספרות מגוייסת מייעדת את עצמה לקבוצה  מסויימת, וגם לה יש מקום.

 

את השיר הזה והעיטור בחרו המבוגרים

את השיר הזה והעיטור בחרו המבוגרים

 

במקביל לאיור טקסטים של סופרים וסופרות, את גם מאיירת טקסטים שאת כתבת. באיזה אופן התהליך הזה שונה מבחינתך, והאם את מעדיפה לאייר את הטקסטים שאת כותבת?

יש להזכיר שאני דוּ-לשונית; מאז ומתמיד היו גם הכתיבה וגם האיור לשונות הביטוי שלי, אם בנפרד ואם בשילוב, ושתיהן התמודדו על הזמן שלי. תהליך העבודה על טקסט שלי שונה מעבודה על חומר שקיבלתי מסופר זר כבר בכך שאין כאן התחייבות חוזית או זמן אספקה. טקסטים שלי ואיוריהם באים אלי ממקום נעלם בַּנפש ובשעה שעולה בדעתם, לוקחים אותי בְּשִבְיָם ומכתיבים לי את עצמם. כשזה קורה, כל העולם מתבקש לחכות, ואם זה לא ניתן, הסיפור נעלב ומסתלק ולא חוזר עוד. לדוגמה, בְּבֵית-זַית שעל יד ירושלים טבועה בסלע אחד עקבה של דינוזאור. יום אחד בא הוא עצמו לחדרי וסיפר לי את קורותיו. ברור שהיה עלי להפסיק כל  עבודה אחרת ולרשום מייד את דבריו. מזל שהיה לי זמן באותו יום.

זה הפְּטֶרָנוֹדוֹן, מתוך מי מכיר את דינו (1981), פרס למדן לספרות ילדים 1982. כמו הגיבור הדינוזאור, כל יוצר רוצה להשאיר טביעת אצבע בהיסטוריה.

דינו

 

גם סַבְּרָקַדַבְּרָה המכשפה הפתיעה אותי יום אחד ובאה לספר לי את סיפורה.

 

sabra 1

זוהי סַבְּרָקַדַבְּרָה, (1994) המכשפה ששום דבר לא הצליח לה. בעצם זה ספר אוטוביוגראפי.

זוהי סַבְּרָקַדַבְּרָה, (1994) המכשפה ששום דבר לא הצליח לה. בעצם זה ספר אוטוביוגראפי.

הטקסטים שלי גם הם נחלקים לשני סוגים: אלה שתחילתם בסיפור או שיר שכתבתי והם מבקשים ציורים נלווים, ואלה שתחילתם בציורים שעשיתי לתומי ואחר כך בקשו לעצמם איור טקסטואלי.

למשל ספרי "ליל המפלצות". תחילתו בסדרה של מגזרות נייר שעשיתי להרגעת נפש נדכאת לאחר מחלה קשה. הרי אין פסיכיאטר יעיל יותר מעבודת אמנות, ואין שְׁלֵוָה כעבודת גזירה. זכרתי את האמנות הזו מסרטי הצלליות שעשינו בילדותנו (חיברנו מגילה ארוכה מפסי בריסטול מודבקים זה לזה בקמח ומים, טרם היה פה סקוטש או יוּ-הוּ!, המצאנו סיפור, גזרנו מתוכה דמויות ופרטים במספרי הקטנים של אמא והעברנו אותו בחדר חשׁוּך על פני מנורת שולחן מול הקיר).

כשהתאוששתי מהדִיכִּי ראיתי שהכנתי סדרה שלמה של מפלצות. הנה אחדות:

 

mifl 3

התבקש לתת להן סיפור, פשפשתי במגרות שלי ושמחתי למצוא סיפור מחורז שהכנתי בהזדמנות אחרת, כשחיפשתי פַּטֶנט לִמְנֹוע מהמפלצות הבאות בלילה להיכנס הביתה ולהפחיד את הילדים הקטנים. הפטנט הוכח כיעיל וכל שנותר הוא להתאים אחד אל השני. במקרה זה אִיֵיר הסיפור את הדמויות שעוצבו הפעם בסכין יפני. המחשב כבר המשיך מכאן, בעזרת יכולותיו האדירות, לבנות את העיצוב הסופי של כל החלקים.

ליל המפלצות

"ליל המפלצות", מגזרות נייר צבועות במחשב

 כך קרה גם בספרי "דַּבֶּלְיוּ עזאזל". מאחר שאני שונאת שיחות טלפון ארוכות, אני מחזיקה ניירות ליד הטלפון ולאורך השיחה משרבֶּטֶת ומשרבטת. יום אחד גיליתי בין השִרְבּוטים דמויות אחדות שמבקשות להן סיפור.

 

devils 1

באותם ימים כבר נכנסתי, לאט ובהיסוס, לעולם הממוחשב. בהיעדר כל חוש טכני הייתי די אומללה בשלבים הראשונים, אך כשגיליתי שהמרחב הווירטואלי הוא חלל קסום שבו הכול יתכן, כל 'בלתי יאָמֵן' ופנטזיה הם המציאות שלו ואפשר להפליג בו לכל מחוזות הדמיון, מיד התבשל לי הסיפור על הרפתקה באינטרנט, כשילד אחד נתקל באתר מערכת העיתון המקוּוָן של השֵדִים, השתלב שם ככַתָּב והציל את העולם ממלחמה נוראה. מרגע זה הציורים והסיפור המשיכו יד ביד, למרות שהמו"ל סרב לשלם בעד הציורים מפני שהספר הופק בסדרה לנוער ושם לא היה נהוג אצלו להוסיף איורים.

www.azazel

אינני מפרסמת כתבי יד טריים או איור טרי (אלא אם כן הוא מוזמן והמזמין רץ אתו לדפוס). לאחר הכתיבה הם שוהים שנים אחדות במגרה ורק אחרי זמן, בקריאה חדשה בעיניים נקיות של קורא ולא ביוהרת הכותב, אני יכולה להעריך אם הם ראויים לפרסום. אם יש מו"ל מעוניין, אני עובדת על הציורים או מזוֶוגת משהו מהמְצַאי, מעבֶּדת, מוסיפה ומשלימה.

 

ashmadon

גם הספר "הפוך אותי או הַמֶלֶך אִיפְּכָא וְהַמַלְכָּה מִסְתַבְּרָא" התחיל מציורים. צריך לקרוא כל עמוד כרגיל ואחר כך להפוך את העמוד על ראשו להמשך הקריאה, וכך בכל עמודי הספר. כל הציורים הם דו-צדדיים, וזה תרגיל מעניין שנתתי לעצמי. בעמוד שלהלן מסופר שהמלכה רקדה בשדה כמו אשה פשוטה לגמרי, וכשהופכים את העמוד רואים את המלך שוכב על בטנו ומחפש נמלים. המלך גם אהב לצייר בעצמו ציורים מתהפכים כאלה והכנסתי אותם לספר. את הסיפור המחורז כתבתי בהתאם לציורים.

 

king upside

של מי אעדיף לאייר? אני נהנית לאייר טקסטים שמדברים עם הדמיון שלי, אם נכתבו על ידי אחרים או אם כתבתי אותם בעצמי.

באילו טכניקות את עובדת, האם הן השתנו במשך השנים?

היום מאפשרים לנו חידושי הטכנולוגיה יד קלה. האפשרויות הטכניות שהיו קיימות בכל שלב של חיינו המקצועיים השפיעו על סגנון. לא די שילדותנו הגישה לנו ספרים צנועים, גם כשהתחלנו לעבוד אפשרויות ההדפסה כפוּ עלינו מוגבלוּיוֹת. בראשית דרכי המקצועית היה צורך להגיש את האיורים מופרדים לצבעיהם והוירטואוזיות של מאייר התבטאה בשליטה בסוד הצמצום ובהפקת דפים נעימים לעין.

מתוך ספור קיץ (1987) – שני צבעים נפרדים.

מתוך "ספור קיץ" (1987) – שני צבעים נפרדים.

 

הספרים הודפסו בשנים-שלושה צבעים בלבד, והמאייר נדרש להגיש כל צבע בשחור, ועל דף נפרד, כשהדפים מותאמים זה לזה בדיוק על ידי סימון צלבים בארבעת הפינות. בדרך כלל הדמות העיקרית שורטטה בצורה יותר מפורטת על הדף שעתיד להידפס בשחור, ואילו כל מה שעתיד להידפס בצבע אחר צויר על דף אחר, וכך גם במקרה הטוב שאפשרו צבע השלישי. אלה היו, בדרך כלל, רקעים, וכדי להימנע מכתמים שטוחים ולהשיג טקסטורות מעניינות יותר מכתמי טוש גזרתי לא פעם ניירות בעלי מרקם מעניין או גזרי צילומים בשחור/לבן מז'ורנאלים, חלקי שמלות או נופים, ושילבתי בציור. היה לנו קטלוג של צבעי דפוס, היינו קובעים את הצבע המבוקש ורושמים לדַפָּס את מספרו.

כך היה צריך להכין עבודה: כל צבע על דף נפרד, בלי צבע...

כך היה צריך להכין עבודה: כל צבע על דף נפרד, בלי צבע…

הדַּפָּס היה מדפיס שכבה על שכבה בצבעים המבוקשים והפרטים היו משתלבים אלה באלה. היה קשה מאוד לשער מראש את התוצאה הסופית ותמיד עמדנו בדפוס לפקח שהשילוב יהא נעים לעין. הטקסטים הגיעו לידים כשהם מודפסים ברצף על יריעות ברומַייד ארוכות והיינו גוזרים מהן את הקטעים  שביקשנו לשתול בכל עמוד ומדביקים אל הדף שיודפס, לרוב, בשחור. הוספנו גיוון על ידי כך שהדבקנו עיטור או שורה של כותרת לשכבת הצבע.

מה אתה רוצה, ילד? (מגדל של קוביות) דוגמה נוספת.

"מה אתה רוצה, ילד?" ("מגדל של קוביות") דוגמה נוספת.

 

כמו בכל יצירה, השלב הראשון של העבודה כלל שרבוטים שונים ומשונים עד שנמצא לנו האפיון שנראה נכון לדמות. השתמשתי לרוב בציפורן, טוש או מכחול, בצבעי מים, אקריל, קולאז'ים, פַּנְדָה ואפילו בנֵרות שבת. עיטרתי מְשָלִים שתרגמתי ועיבדתי במגזרות נייר.

פנדה ונרות שבת. כך ראיתי את התֹהו ובֹהו, כמו כשעוצמים חזק חזק את העיניים.

כך ראיתי את התֹהו ובֹהו, כמו כשעוצמים חזק חזק את העיניים.

מתוך ספרי "ששת ימי בריאה":

וכך נברא האור

וכך נברא האור

ביום השלישי צמחו כל הירוקים, ואי אפשר לפרט על עמוד אחד את כל הצמחים שבעולם, אז עושים פשוט ירוק. ולמה מצוייר ילד בכל הימים לפני שנברא אדם? כי לילד העולם נברא ברגע שהוא פוגש אותו לראשונה.

ביום השלישי צמחו כל הירוקים, ואי אפשר לפרט על עמוד אחד את כל הצמחים שבעולם, אז עושים פשוט ירוק. ולמה מצוייר ילד בכל הימים לפני שנברא אדם? כי לילד העולם נברא ברגע שהוא פוגש אותו לראשונה.

 

מגזרת נייר ובה המשל שעיבדתי על הכלב עם הגבינה שראה את בבואתו במים ורצה עוד.

מגזרת נייר ובה המשל שעיבדתי על הכלב עם הגבינה שראה את בבואתו במים ורצה עוד.

בשלב מסוים הופיע על הבמה "מכחול אוויר" – האֵייר בְּרָאש. לפני כן היינו מתיזים צבע בשפשוף של מברשת על רשת מתכת (או פשוט מסננת אטריות). הכלי החדש דמה לעט מחובר למדחס וכבש את העולם, הכל התיזו רקעים וחלקי כרזות וגם איורים דרך שטַנְצים חתוכים עד שהטרֶנְד המְכוֹנָתי הזה דעך עם בוא המחשב.

 

וכאן הרקע עשוי בהתזה של אֵייר-בְּרַאש. ניסיתי גם אני.

וכאן הרקע עשוי בהתזה של אֵייר-בְּרַאש. ניסיתי גם אני.

כשהפציע המחשב עדין היו סגולותיו מוגבלות. בני הביא הביתה את ה"מקינטוש" הראשון. היה לו זיכרון של 1 מגה וללא צבעים ואני ניסיתי להוליך את העכבר כאילו היה מכחול ולעשות לי כרטיס ביקור.

 

כרטיס ביקור

כרטיס ביקור

כשנסגר עיתון הילדים "פילון" (1995) שעסקתי תריסר שנים בעריכתו הבנתי שמעתה ואילך אהיה מאיירת במשרה יותר גדולה. אז כבר נולדו מחשבים משוכללים יותר וגם תוכנת עימוד בשם "פְרִיהֶנד" (מאז גם היא פינתה את מקומה לחידושים נוספים). החלטתי לשכנע את תוכנת העימוד הזו להפיק איורים של ממש, תרגמתי וחרזתי אגדה רוסית ואיירתי אותה בתוכנה זו.

pitrya

כשנולדה תוכנת הפיינטר מצאתי לי מקום נוח בתוך המקצוע והשאר היסטוריה.

כמאיירת עתירת ניסיון, שעבדה ועובדת בתקופות שונות של המו"לות הישראלית. מהן התמורות או מהם השינויים העיקריים שאת רואה במו"לות לאורך השנים, בתחום ספרי הילדים והגישה לאיור ומאיירים/ות?

בילדותי ובראשית דרכי המקצועית  היינו "עַם הספר" והמו"לות היתה מוקפדת מאוד מכל בחינה. העורכים והמגיהים החמירו, וגם האידיאולוגיות הציוניות הכתיבו מסרים. המחנכים עמדו שכם אחד באותן חזיתות.

המהפכות החברתיות הביאו חירויות גמורות בכל תחום והמהפכה הטכנולוגית הביאה לקַלוּת ההפקה, וזו גרמה לזִילוּת ספרות הילדים. הואיל ואנשים מוציאים ספרים באופן פרטי אין שלב של בַּקָרַת איכות, איש הישר בעיניו יְיָצֵר סחורה. יש לנו מאיירים מעולים אך כמות הספרים הרואים אור גדולה מכושר הצריכה של השוק ומכסָה על היצירות הראויות והטובות באמת שאינן מגיעות לעין הקהל. קריאה היא עניין אקטיבי של למידה, טקסט עובר מלה אחרי מלה, ייֶדע נבנה שלב אחרי שלב, אבל המֶדיה האלקטרונית הרבה יותר קלה לעיכול. הצפייה בטלוויזיה היא פאסיבית והתקשורת בסמארטפון החזירה אותנו לימי הפיקטוגרפיה עם שלל האימוג'י ואלה תופסים את עיקר ההתעסקות. כבר לפני שנים ביקש ממני המו"ל לכתוב ספרים "עם ציור גדול על כל הדף וטקסט קצרצר מאוד". מו"לים רבים חדלו להכתיב רמה.

 

"לילה טוב", מתוך סדרה של ספרים עם ציורים על כל הדף וטקסט קצרצר ממול

 

 

מתוך המלך עשה

מתוך "המלך עשה"

 

מלים הן החומר של ההגות והמחשבה, אבל אולי הדורות הבאים ימצאו תקשורת שונה שתחליף את העולם המילולי! כל היוצרים והיצרנים בענף זה נאבקים על  הפרנסה, עולם הטכנולוגיה, התוכן וערכי התרבות משתנה בקצב מהיר מאוד וקשה לדעת לאן מועדות פניה של תרבות הכפר הגלובאלי. לציורים לעומת זאת יש יותר סיכוי: הם היו כבר בימי המערות וימשיכו להידרש באמנות, בתקשורת, בפרסום  ובהמצאות החדשות שיבואו.

 

מתוך הגברת עכבישה

מתוך "הגברת עכבישה"

במקביל להיותך מאיירת, עבדת במשך שנים רבות כעורכת עיתון לילדים. מה את זוכרת במיוחד מהתקופה הזו? האם עדיין, גם בעידן הנוכחי, יש חשיבות לעיתונים לילדים, ומדוע?

דו-השבועון "פילון" נולד בידי נירה הראל בהוצאת "מסדה" שלא חסכה מהעורכת וחבריה לעשות כל שנדרש להיות עיתון חדשני ומשובח. כשנמכר לגורם פרטי התהפך הגלגל ולא אפרט. בתריסר השנים שערכתי אותו (נוסף לו גם אח קטן בשם "פילוני" לילדי הגן) נהניתי מן העולם התרבותי והספרותי המגוון שהשתדלתי להעניק לקוראים הקטנים דרך האגדות, האמנויות למינן, השירים, החידונים והשעשועונים. אהבתי מאוד את הקשר החם עם הילדים שראו בו חבר ופנו אליו בכל עניין (פילון ענה לרבים אישית בכתב ידו!). בעל העיתון, ציזר אשר ז"ל, אִיֵיר בידו הקלה, ואני עוד סתמתי חורים רבים במכחולי והוספתי מדורים מצוירים, משחקים ושעשועונים.

 

___ש_ס_ץ_ר ___ר___ף

זה היה מדור שלי בשם "אִיסְתְרָא בִּלְגִינָא קיש-קיש קַרְיָא" (פרוטה בחבית ריקה מקשקשת)

החשיבות של תחנת תרבות, מידע וקשר לילדים לא פגה. היא יכולה לעבור מן הנייר אל המרחב הווירטואלי, ובלבד שתנוהל על ידי צוות אחראי, אכפתי ובלתי מנוכר,שיהיה כתובת אישית לקורא הקטן. ספק עד כמה הדבר אפשרי בתנאֵי הרשת והקהל של זמננו ומה יהיה התחליף.

פה המצאתי את פנחס המנומס, מדור קצת חינוכי לתפארת מדינת ישראל.

פה המצאתי את פנחס המנומס, מדור קצת חינוכי לתפארת מדינת ישראל.

בין השירים שחיברתי לעתון היו גם כאלה שהטקסט עצמו היה העיצוב הגרפי שלהם, וכמעט שלא היה צריך להוסיף ציורים, למשל עמוד החשמל שעמדה עליו ציפור, או הג'ירפה הרעבה.


giraf

 

amud

 

איורייך ל"הנשיקה שהלכה לאיבוד" ו"מגדל של קוביות בניתי" הם ככל הנראה עבודת האיור המוכרת ביותר שלך. נשמח אם תשתפי אותנו בתהליך העבודה על ספרים אלו, ועל המשמעות שלהם על יצירתך ועבודתך כמאיירת.

כשעבדתי עם דבורה עומר ועמירם רביב על הסדרה הזו בשנת 1975 (עוד נוספו "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "קוף אחרי בנאדם", "לא מתחשק לי" ו"קול הלב") לא עלה בדעתי שהיא תמשיך לחיות ולבעוט עד היום. לשלושתנו היו אז ילדים קטנים ובאנו אל הנושא מהחיים ממש. חלק מהתפיסות של העבודה התבשלו על הדשא בחצר כשהוצאנו את הילדים שלנו בעגלותיהם למִרעֶה.

migdal

לעולם אין לדעת מה גורם לספר פלוני לתפוס כאש בשדה קוצים. המו"ל לא האמין בו והעדיף שלא לשלם שכר עבודה אלא להתחלק בתמלוגים מהמכירה העתידית. בדיעבד זה היה מזלנו הגדול. אמנם כעסתי על הפורמט שנקבע, כי חשבתי שספר לתינוק צריך להיות בגודל שתינוק יכול להחזיק, וכי מבנה הטקסט גרם שהאיורים נאלצו להידחף לשולי הדפים. גם ההגשה ב"הפרדת צבעים" (שלושה)  היתה מייגעת, אבל ככה עבדו אז. ציירתי בטוש שחור בשלוש שכבות, אהבתי את נושא הספר ולא היו לי טענות.

 

1976 –  מהדורה ראשונה

1976 –  מהדורה ראשונה

הספר המשיך להיות להיט. אחרי עשרים שנה והמון מהדורות, לוחות הדפוס נשחקו לגמרי ונתבקשתי לחדש את הציורים. בינתיים נולד המחשב וגם תוכנת עימוד שאפשרה מילוי שטחים בצבעוניות מלאה. ציירתי מחדש, הפעם במכחול, סרקתי וצבעתי במחשב והספר המחודש והמשופר יצא אל דור ילדים חדש ב-1998. חלקם של ההורים, שגדלו עליו כילדים בגירסתו הראשונה, אמרו לי שהעדיפו את הסגנון הישן והפרימיטיבי! מסתבר שאנחנו מעדיפים יצירה בצורה בה ראינו אותה לראשונה.

אחרי 22 שנה, מחודש בתכנת עימוד

אחרי 22 שנה, מחודש בתכנת עימוד

עברו עוד 16 שנה. המחשבים והטאבלטים והסמרטפונים כבשו את השוק. הספר ממשיך להימכר אבל פחות, כי אפילו לתינוקות החפשיים יש כבר טאבלט וההורים עסוקים. קהל הקוראים שלא עבר למדיה החדשה בא מן המגזר החרדי, והמו"ל שרכש את הספר מההוצאה הקודמת החליט לחדש אותו למענם. שוב נקראתי אל הדגל – לצייר מחדש את הספר בהתאם לעקרונות קהל היעד החדש. ההנחיות שקיבלתי הפכו את העבודה הפעם לבלתי שיגרתית מאוד וב-2014 יצאה מהדורה באישור הרבנים .

אחרי 16 שנה נוספות השינוי גדל עוד יותר...

אחרי 16 שנה נוספות השינוי גדל עוד יותר…

אפשר לומר שהספר הזה משקף ומלווה גם את ההתפתחות הטכנולוגית לאורך השנים, גם את פני החברה בישראל, וגם את הסיפור שלי במידת מה.

הנשיקה שהלכה לאבוד לתינוקות שגדלו ממגדל המשיכה להמריא

הנשיקה שהלכה לאיבוד לתינוקות שגדלו ממגדל המשיכה להמריא. העץ והעשבים עשויים מגזרי ז'ורנאלים.

kof ahrey

 

mithashek

קול הלב, סיפורים קצת יותר מורכבים.העץ והעשבים עשויים מגזרי ז'ורנאלים.

"קול הלב", סיפורים קצת יותר מורכבים. 

אותו הצוות המשיך להפיק את ספרי הסדרה לגילאים עולים כשהאחרון בהם היה "קול הלב". התפוצה של הסדרה היתה נרחבת ושמחתי להתקבל באהבה אצל מכָּרַי הקטנים מן הספרים במפגשים שקיימתי עם ילדים בכל גיל.

 

מהו פרויקט החלומות שלך?

להמשיך.

twidwid4A

בעיקר בגלל זה. הילדה הקטנה ההיא שראתה בדמיונה כל מיני דברים.

cartis 2

שלום ולהתראות!

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.