16 כללי

פרופיל אמנית – קרן תגר

ראיון מילולי וויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, השפעותיה וטכניקות עבודתה

מאי 16, 2012  

"הפנקס" גאה להציג פרופיל אמנית של המאיירת קרן תגר. לאחר שסיימה את לימודיה בבצלאל פנתה תגר לאיור עיתונות והתמחתה באיור אופנה. בין השאר איירה באופן קבוע במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ". איוריה פורסמו גם במגזין NYLON הניו יורקי ובספרים בינלאומיים על איור עכשווי. מלבד איוריה לכריכות ספרי מבוגרים ונוער, איירה עד כה ארבעה ספרי נוער: "האיש ששתל עצים" מאת ז'אן ז'נו (הוצאה אסיה), “מסע אל ים הנהר" מאת אווה איבוטסון (הוצאת גרף), "האי כלומפופו ועוד סיפורים" ערכה: יונה טפר (הקיבוץ המאוחד), ו"פסק זמן – מסע בזמן בעקבות ציורי יוחנן סימון" שכתבה רות יצחקי (כנרת). תגר מתגוררת בתל אביב עם בעלה, המאייר אולג מילשטיין, ילדם יונתן ושני חתולים. קרן תגר היא המאיירת השבע-עשרה בפרויקט "פרופיל אמן", בו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת מילדותך?

זה מוזר, אני לא זוכרת הרבה. בבית היה עותק סמרטוטי של "הכבש הששה עשר" שעבר אלי דרך אחי ואחותי יחד עם התקליט. והיו עוד כמה ספרים שאם הייתי נתקלת בהם במקרה היום, בטח הייתי מתחילה לבכות. חוץ מזה, היה לי מנוי לספרייה וביליתי שם המון. אולי בגלל זה לא ממש נקשרתי לאף ספר ילדים ואולי בגלל זה היום אני מפצה בספרייה די גדולה בבית.

 מאלו אמנים, זרמים אמנותיים ויצירות מושפעת עבודתך?

יש לי המון מקורות השפעה, פחות או יותר כל מה שעיני נחה עליו, אבל השאלה הקודמת הזכירה לי מקור השפעה קדמון שעדיין נמצא ברשותי. אבא שלי עבד בתחום הפרסום והיו לנו בבית כמה ספרים על ההסטוריה של הפרסום ושל עיצוב פוסטרים. יכול להיות שאלו היו התחליפים שלי לספרי ילדים. הייתי יושבת שעות ומסתכלת בציורים (חלקם מפחידים, מסקרנים, לא ממש מיועדים לעיניים ילדותיות). משם נובעת כנראה גם האהבה והעניין הגדול שיש לי בטיפוגרפיה. דוגמאות מתוך הספר The" "Poster in History, איתו היו לי יחסי משיכה-דחייה משונים מאד (היום הוא יושב בשקט, מאולף, בספרייה שלי):

היום אני שואבת הרבה השראה מאמני קומיקס, כריס וור (Chris Ware) למשל, שמהווים דוגמה לעבודת נמלים חסרת פשרות. בקומיקס האלטרנטיבי יש כל כך הרבה אפשרויות ביטוי והזדמנויות למשחק בין טקסט לדימוי וזה פשוט מרתק בעיני.

כיצד התחלת לאייר ספרי ילדים? במה זה שונה מאיור לעיתונות?

הספר הראשון שאיירתי היה “מסע אל ים הנהר" מאת אווה איבוטסון (הוצאת גרף). קיבלתי את העבודה מעט אחרי שסיימתי את הלימודים בבצלאל וזה היה בשבילי המשך של בית-ספר-לאיור. התהליך לא היה קשה במיוחד והעורכת, גילי בר-הלל, מאד תמכה ועודדה את מה שעשיתי. אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי מתהליך העבודה על הספר, היה: לא להתעצל וללכת לבית הדפוס לפקח על התהליך! בסופו של דבר, אחרי כל העבודה הקשה, האיורים הודפסו בטעות בחמישים אחוז מגודלם המקורי ורוב ההפרטים והדקויות אבדו. פאדיחה.

יש המון הבדלים בין איור לעיתונות ואיור לספר, עד כדי כך שזה מרגיש קצת כמו מקצוע אחר. מעבר להבדלים הברורים (זמן העבודה, היקפה, העבודה בצוות), אני חושבת שההבדל המשמעותי ביותר הוא אורך "חיי המדף" של האיור. הרי אין דבר יותר ישן מהעיתון של אתמול, ואף אחד (חוץ ממך) לא יזכור את האיור מלפני שבוע, בעוד שהספר הוא אובייקט משמעותי יותר שנשמר לאורך זמן ולכן גם משפיע יותר. הספר נארג יותר לתוך החיים.

סגנונך מאופיין במינימליזם צבעוני, דקורטיביות ודמויות ראליסטיות, כיצד מאפיינים אלה מתיישבים, לדעתך, עם איור לילדים והאם את חשה שיש פתיחות לסגנון זה בספרי ילדים?

אני לא בטוחה מה התשובה… אני מרגישה שעד היום לא הצלחתי לבטא את עצמי בחופשיות בפורמט של ספר ילדים/נוער אבל אני לא יודעת אם זה בגללי או בגלל הוצאות הספרים. אני נוטה לחשוב שזה יותר באשמתי, בגלל שאני מאד אוהבת ספרים וניגשת לכל העניין ביותר מדי חשש. זה משתק אותי קצת. אני עובדת על זה… אני מקווה שאני משתפרת ומשתחררת עם כל ספר.

מתוך: "פסק זמן – מסע בזמן בעקבות ציורי יוחנן סימון" מאת רות יצחקי

 אנא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

בתשובה לשאלה הזאת אביא כדוגמה את תהליך העבודה על  "האיש ששתל עצים”, בעריכת מרב שאול, בהוצאת אסיה.

בשלב הראשון אני כמובן קוראת את הטקסט. אני משתדלת שהקריאה הראשונה תהיה קריאה "תמימה", בלי לנתח את הטקסט ובלי לדמיין דמויות וסיטואציות. אני מנסה קודם כל להרגיש את האווירה של הסיפור ולתת לו להכתיב לי את הסגנון. ב"איש ששתל עצים” המוטיבים החזקים שהרגשתי בכתיבה היו שלווה וביטחון. הסיפור מסופר בצורה מונוטונית, רציונלית – לא מתנחמד ולא מתייפיף. פשוט. כמו דמות הזקן שהוא גיבור הספר.

בצד ימין הסקיצה הראשונה שנשלחה, ולידה האיור הראשון בספר.

מכיוון שהסיפור מעוגן במציאות, הוא מתרחש בצרפת, באזור מסויים ובתקופה מסויימת, עשיתי מחקר ויזואלי כדי להבין מהם החומרים שעומדים לרשותי. תוך כדי המחקר החלטתי שהרישומים יעשו בשילוב של קו בעט וכתמים בפחם. רציתי להוסיף את השכבה של הפחם כדי לבטא את הצד החושני והארצי של הסיפור. הרי זה סיפור על אדמה.

אחרי שהסגנון הכללי הוסכם ביני ובין מרב, ניגשתי לעבודה. קראתי את הטקסט שוב ונעצרתי בכל פעם שהרגשתי שיש צורך בדימוי. אני מציירת, שולחת, מקבלת אישור או עושה תיקונים קטנים, וממשיכה לקרוא, כך, עד שמגיעה לסוף הספר.
אני בעצם קוראת את הטקסט רק פעמיים במהלך העבודה, בכוונה, כדי לשמור עליו טרי ומעניין, אבל במהלך חודשי העבודה אני חושבת על הספר כל הזמן ומנתחת את מה שכבר קראתי ואת מה שכבר וציירתי, וזה משפיע על האיורים הבאים בתור.
כשאני מסיימת לקרוא את הטקסט וכל האיורים מוכנים, אני כמובן קוראת שוב, רואה מה חסר ומנהלת דיאלוג עם העורכת. אני מאד אוהבת את החלק הזה של העבודה, אם יש כבוד הדדי בין שני הצדדים. זה גם חשוב וגם סתם כיף לראות את הדברים מזוית אחרת. אם היחסים בין העורך למאייר טובים, הספר מרוויח, זה ברור.

אני כל כך מודה למרב שהסכימה לעבוד איתי בצורה הזאת. אני מתארת לעצמי שזה יכול להיות קשה לעורכים לשחרר את הרסן ולתת למאייר לעבוד על ספר שלם על סמך סקיצה אחת. זאת הדרך בה אני אוהבת לעבוד כי זה עוזר לי לשמור על חיוניות בזמן העבודה, ואני מקווה שזה מורגש במוצר הסופי. אני תמיד מנסה להימנע מהמצב של עבודה ממושכת על סקיצה, עם תיקונים על גבי תיקונים, עד שאף אחד לא זוכר מה היתה הכוונה בהתחלה.

 כמה מהאיורים שאני הכי אוהבת מתוך ה"האיש ששתל עצים" (הרבה עצים).

האם את מתייעצת עם ילדים או קולגות במהלך עבודה על ספר?

אני לא מתייעצת עם ילדים, כי אי אפשר לקלוע לטעמם של כל "הילדים". ואם הילדה שאשאל לא תאהב את האיורים? האם אשנה הכל כי "הילדים" לא מרוצים? ברור שלא. הילדים הם שונים ומשונים.
אני כן מתייעצת הרבה עם בן זוגי, אולג מילשטיין, שגם הוא מאייר. בדרך כלל אני פונה אליו כשאני מרגישה חסרת ביטחון ואני צריכה ממנו אישור ועידוד להמשיך הלאה. אנחנו גם עושים סדנאות תמיכה למאיירים מתוסכלים.

 כיצד את בוחרת את הטקסטים עליהם תעבדי, מה חשוב לך בטקסט?

אני מאד בררנית עם טקסטים, פשוט מתוך פינוק: אני לא רוצה לעבוד חודשים ארוכים על ספר שמשעמם אותי. חשוב לי שהטקסט יהיה אינטליגנטי, שהסיפור יהיה מעניין, ושאם אפשר שחלק מהעניין בקריאה ינבע מכתיבה יפה וכבוד לשפה. זה בעצם כל מה שאני מחפשת גם בתור קוראת.

 ספרי בבקשה על הטכניקה בה את עובדת, האם יש יותר מאחת, לא נמאס לך? האם את מתנסה גם בטכניקות אחרות?

יש לי די הרבה טכניקות בארסנל ואני מאד אוהבת לשלב ביניהן, כך שנדיר שנמאס לי מטכניקה מסויימת. הטכניקות העיקריות שלי זה רישום בעפרון ובעט.

מאז שהתחלתי לפרסם עבודות בבלוג שלי, אני משתדלת להתנסות כל הזמן בשיטות חדשות, מנסה לא לעצור את עצמי ולתת לעצמי להתפרע. בגלל שאני מנסה לעדכן את הבלוג כמה שיותר, אני צריכה לגרות את עצמי לייצר הרבה והחיפוש אחרי טכניקות חדשות הוא גירוי טוב.

בזמן האחרון אני נהנית מאד מעבודה בצבע וכתמים, שזה קצת שונה ממה שאני עושה בדרך כלל:

איזה ספר ילדים אהוב עליך מהתקופה האחרונה?

בתקופה האחרונה אני נפעמת מהספרים של Marc Boutavant הצרפתי, המאייר שעומד מאחורי מוק. הצבעים, המתיקות של הדמויות והשנינות של הסיפור.

איזה טקסט היית רוצה לאייר? מהו פרויקט החלומות שלך?

יש שיר רוק רוסי משנות השמונים על חתולים. אולג תרגם לי אותו פעם בעל פה, ומאז הוא תקוע לי בראש. הנה בית אחד בתרגום חופשי:

חתולים לא מחוייבים לכתוב שירה,

לא איכפת להם מכל מיני ניירות

אנשים לא לא מסוגלים לפנות המדרך הסלולה

והחתולים – מיאו – זה חתולים!

נראה לי שיכול לצאת מזה ספר מגניב. בינתיים אני עסוקה במחקר והסקת מסקנות ראשוניות.

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. בתיה קולטון הגיב:

    לקרן
    אני קוראת באדיקות את הבלוג שלך
    ונפעמת בכל פעם מחדש מהדימויים שלך ומהמילים החכמות שלך

    בתיה

  2. נילס הגיב:

    מאיירת יחידה במינה, מפגש נדיר בין וירטואוזיות טכנית לחוכמת הלב.
    כל איור שלה מפעים ומעורר קנאה.

  3. נועה הגיב:

    איזה עבודות יפות. תודה. והבלוג אכן תענוגי לגמרי.

  4. מיכל בוננו הגיב:

    ניחנת בכישרון ליצור יופי ואת משקיעה כל כך הרבה אהבה בכל מה שאת עושה, שזה תמיד משמח לראות.

  5. איציק רנרט הגיב:

    מאיירת מופלאה.

  6. שירז הגיב:

    אמרו זאת לפניי, וטוב יותר ממני, ובכל זאת – קרן, את נדירה .

  7. שחר קובר הגיב:

    מה שהם אמרו.

  8. […] you’re interested, Hapinkas published an interview with me, where I wrote about my work-process, influences and dream projects (in Hebrew […]

  9. אמיל הגיב:

    מה ששחר אמר.

  10. גיא גרניט הגיב:

    ראיון מקסים..
    אני חושב שזה נהדר שהנוער בארץ נחשף לאיור ייחודי ברמה כזו!
    (מה שאולי קורה גם בחלק מסדרת "הרפתקה")

  11. יותם ה. הגיב:

    מה שכולם אמרו, כפול 3 + ♥

  12. שלי הגיב:

    בהחלט נדירה. מעריצה עוד מימי בצלאל ומברכת על הבלוג שמאפשר הצצה קבועה לעבודות המופלאות שלך.

  13. מרינה הגיב:

    תודה רבה על הרעיון המקסים והצצה אל מאחורי הקלעים של האיורים הנפלאים שתמיד נותנים לי השראה!

  14. יפעת הגיב:

    האיורים של קרן,פיוטיים,שבריריים ומלאי אינטלגנציה.הבלוג נפלא. והעולם הפנימי העמוק והרגיש פשוט יוצא החוצה.יפה יפה..

  15. […] איתי רון-גלבע, קרן תגר, גפן רפאלי, יוסי אבולעפיה, לירון כהן, איה גורדון נוי, […]

  16. מאיירת ואמנית נדירה. לא הכרתי את שיטת שתי הקריאות בלבד שלך. למערכת – אולי תרצו להוסיף מקטע בסוף הראיון על איוריה ל״קומדיה האנושית״ של סארויאן? או אפילו רשומה נפרדת? בכל מקרה תודה לכם על האיכות הגבוהה והמתמדת של כתב העת.

כתיבת תגובה