5 איור

פרופיל אמנית – רונה מור

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

ינואר 25, 2015  

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמנית של המאיירת רונה מור. מור היא בוגרת "שנקר", מאיירת ספרי ילדים, מעצבת ומאיירת גם לעיתונות. איירה ספרים של נירה הראל, שירי צוק ואת סדרת ספרי הילדים של סופרנני. רונה מור היא המאיירת השלושים ושתיים בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

היי רונה, מה שלומך? ספרי קצת על עצמך ואיך נהיית מאיירת ספרי ילדים?

שלומי טוב, אני מתפרשת כרגיל על כמה פרויקטים בו זמנית (שלאו דווקא קשורים לאיור) ומנסה לג'נגל בין כולם. זו דרך מאתגרת להעביר בה את החיים, אבל הדברים השונים שאני עושה תמיד מפרים זה את זה ואף פעם לא משעמם לי.

התגלגלתי להיות מאיירת ספרי ילדים בלי כוונה מיוחדת. לא חלמתי על זה מילדות, אך אני ללא ספק שמחה שהדברים התגלגלו ככה. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי רכונה מעל דף עם טושים ביד. תווית הציירת דבקה בי חזק לאן שלא הלכתי. תמיד שימשתי בתפקיד הזה, אך על פי שלא הייתי בחוגי אמנות באופן רציף ולרוב ציירתי דמויות שרקמתי להן סיפורים לפרטי פרטים, בסופי המחברות בזמן השיעור. באופן מפתיע בשלב מסוים בחיי הרגשתי דחף פנימי ללמוד לצייר באופן מסודר. בהמלצת חברה קרובה הגעתי לורדה גינצבורג זיכרונה לברכה, מורה מופלאה וציירת מפעימה, שדחפה אותי להירשם ללימודים. המלה איור הפעילה בי זרמים תת-קרקעיים שהיה לי קשה להסביר את מקורם, אז נרשמתי, ולשמחתי התקבלתי.  מתוך כל התחומים באיור שנחשפתי אליהם ב"שנקר" לא היה לי ספק שאיור ספרי ילדים הוא התחום שבו אני מרגישה בבית ובו ארצה להתפתח. ספר פרויקט הגמר שכתבתי ואיירתי, "למצוא טוב, על דתיים ודייטים", יצא לאור, והיה המקפצה לעבודה הראשונה באיור ספרי ילדים.
מתוך: "למצוא טוב, על דתיים ודייטים"

מתוך: "למצוא טוב, על דתיים ודייטים"

מיהם האמנים והמאיירים המשפיעים עלייך? האם את מתעדכנת במה קורה בארץ ובעולם מבחינת איור?
כשלמדתי תולדות האמנות ב"שנקר" התאהבתי באימפרסיוניזם, באור המרצד שבוהק מהציורים, ובסיטואציות הלא מבוימות שהעבירו תחושה של תקופה שונה כל כך משלנו. זכור לי במיוחד ציור של מאנה המתאר מוזגת בבר.
ציור: אדואר מאנה

ציור: אדואר מאנה

גם לטרנר הייתה השפעה חזקה על נפשי הסוערת.

ציור: ויליאם טרנר

ציור: ויליאם טרנר

אך אולי יותר מכולם, התאהבתי במאטיס שציוריו הם בעיניי מבשרי האיור, והתמימות שבהם מזכירה לי ציורי ילדים.

ציור: אנרי מאטיס

ציור: אנרי מאטיס

מאיירים אהובים עליי הם מיירה קלמן, שמזכירה לי מאוד את מאטיס והלוואי ואזכה לשמינית מהחופש שהיא נוטלת לעצמה ביצירה.
ציור: מיירה קלמן

איור: מיירה קלמן

כנ"ל לגבי אוליבר ג'פרס המופרע והמופלא שכל כולו חופש והומור ילדי, ממנו גם הושפעתי סגנונית.
איור: אוליבר ג'פרס

איור: אוליבר ג'פרס

מאיירים נוספים הם וינסנט מאה, בנג'י דיוויס, קים סמית.
איור: קים סמית

איור: קים סמית

איור: בנג'י דיוויס

איור: בנג'י דיוויס

מאיירים ישראלים שאהובים עליי מאוד הם אורית ברגמן והצבעוניות המרגשת שלה:
איור: אורית ברגמן

איור: אורית ברגמן

שחר קובר, ליאורה גרוסמן, יזהר כהן האגדי, יוסי אבולעפיה, דוד פולונסקי, דניאלה לונדון דקל (בעיקר בכתיבה ובהומור העוקצני) ועוד ועוד…
איור: יוסי אבולעפיה

איור: יוסי אבולעפיה

איור: שחר קובר

איור: שחר קובר

לצערי אני לא מתעדכנת בתדירות גבוהה בנעשה בעולם האיור, שני אנשים שעושים עבודת קודש ועוזרים לי להישאר בעניינים בכל זאת הם יובל סער ובלוג ה'פורטפוליו', וגיא גרניט בפייסבוק. וכמובן גם, מגזין "הפנקס".
האם יש לך סגנון מובחן? 
אומרים לי שיש לי סגנון מובחן שהוא מאוד שלי; קשה לי לראות את זה מבחוץ. אני משתדלת ללמוד ולהתפתח כל הזמן והשמירה על סגנון מסוים או צבעוניות קבועה לא עומדים בראש מעייני.
האם את עובדת בטכניקה אחת במיוחד? איזו, ולמה דווקא היא? ואם את עובדת בטכניקות שונות, כיצד את מתאימה טכניקה לכל פרויקט?
במהלך הלימודים נהניתי מאוד לעבוד עם אקריליק, אך זמן העבודה וחוסר הגמישות התישו אותי. אחת העבודות שעשיתי באקריליק הייתה איורים ל"הענק וגנו". עבדתי עליהם לתוך הלילה והחלטתי שלא עוד.
מתוך: "הענק וגנו"

מתוך: "הענק וגנו"

מתוך: "הענק וגנו"

מתוך: "הענק וגנו"

לכן את פרויקט הגמר כבר צבעתי בפוטושופ בשילוב עם קווי עיפרון סרוקים. גם את הספר "לאיתי יש ארנב" של נירה הראל והספר "אבל הוא התחיל", הראשון בסדרת סופרנני לילדים, איירתי בטכניקה הזו.
מתוך: "לאיתי יש ארנב"

מתוך: "לאיתי יש ארנב"

מתוך: "לאיתי יש ארנב"

מתוך: "לאיתי יש ארנב"

מתוך: "אבל הוא התחיל"

מתוך: "אבל הוא התחיל"

לאחרונה השתדרגתי בשליטה בפוטושופ ובהדרגה העברתי את כל תהליך העבודה – מהסקיצות ועד הצביעה הסופית וקווי המתאר – לעבודה ממוחשבת בלבד. הסיבה היא הנוחות והגמישות שפוטושופ מספק לי. במקום מאות גזירי נייר סקיצה שמציפים לי את השולחן הכול יושב מסודר בשכבות בפוטושופ, פתאום אפשר להקטין ולהגדיל עוד בשלב יצירת הסקיצה, וכל רגע אפשר לשנות, להתחרט, לגזור ולשמור, לשנות פרופורציות ולעשות ניסויים בקומפוזיציה, אפילו אחרי שהכול כבר מאויר עד לאחרון הפטרנים. אני נוהגת ליצור קומפוזיציות מורכבות עם פרטים רבים ולכן דווקא בשבילי העבודה במחשב היא ברכה.
מעבר לכך, כבר נתקלתי כמה פעמים במהלך עבודה על ספרי ילדים בשינויים פתאומיים בכמות הטקסט בכפולה והיכולת לשמור אלמנטים בתיקיות ובשכבות נפרדות, או להזיז ולשחק עם הקומפוזיציה היא יתרון גדול מאוד. בספר "בתיאבון רוני", השני בסדרת סופרנני לילדים, העברתי גם את שלב הקווים הסרוקים לקו של מברשת פוטושופ שיצרתי.
מתוך: "בתיאבון רוני"

מתוך: "בתיאבון רוני"

מתוך: "בתיאבון רוני"

מתוך: "בתיאבון רוני"

מתוך: "בתיאבון רוני"

מתוך: "בתיאבון רוני"

ובספר "חגי וחגית חוגגים את פסח" מאת שירי צוק, הוספתי גם טקסטורות. בספר "לילה טוב עומר" שיכללתי את מגוון הטקסטורות והתנסיתי קצת בשיטות שילוב שכבות, והספר הנוכחי שאני עובדת עליו נרקם כולו, משלב הסקיצות ועד הצביעה, במחשב. כמעט ואין לי סקיצות ידניות מהפרויקט הזה.
מתוך: "חגי וחגית חוגגים את פסח"

מתוך: "חגי וחגית חוגגים את פסח"

מתוך: "חגי וחגית חוגגים את פסח"

מתוך: "חגי וחגית חוגגים את פסח"

מתוך: "לילה טוב עומר"

מתוך: "לילה טוב עומר"

אילו ספרים אהבת בילדותך? האם יש אחד או כמה שזכורים לך במיוחד?
זכור לי במיוחד, כלומר צרוב לי ברמה של טראומה מהולה בחיבה מזוכיסטית, הספר "יפתח המלוכלך" שבגללו עד גיל עשר לא נגעתי בגפרורים. גם "דירה להשכיר" (איך לא?) בולט בזיכרוני, מעוטר בקו המהיר והבטוח של שמואל כץ (שבזכות "שנקר" אף היתה לי הזכות לפגוש אותו אישית בהרצאה בביתו). סיפור נוסף שאהבתי מתוך "דירה להשכיר" הוא "כך ולא כך" ואולי אהבתי אותו רק משום שהילדה בסיפור גוערת באבא שלה, הצייר המבולבל, בלי בושה, ופוקדת עליו לצייר לה.
מתוך: "כך ולא כך"

מתוך: "כך ולא כך"

סיפורים נוספים הם: "גומות החן של זוהר" שכתב מאיר שלו, ויחד אתו כל ספר אחר שאייר יוסי אבולעפיה, שעליו גדלתי וסגנונו הוא חלק מהקוד הגנטי שלי; "הבית של יעל" של מרים רות, שבו משך אותי הסיפור יותר מהאיורים; ו"הילד הזה הוא אני" שכתב יהודה אטלס, עם הגריד המבריק של דני קרמן.
מתוך: "והילד הזה הוא אני"

מתוך: "והילד הזה הוא אני"

ספרי בבקשה על תהליך העבודה של אחד מספרי הילדים שאיירת.
הספר "לילה טוב עומר" של מיכל דליות ועופרה שפר ברוש בא לי בדיוק בזמן. בני הבכור נדב היה בן 8-9, חודשים ובעלי ואני עברנו מסע מפרך עד שהזאטוט למד לישון לילה שלם בכוחות עצמו. נושא השינה היה טרי מאוד וקרוב ללבי, שמחתי לפרוק חלק מהחוויה באיורי הספר. העבודה על הספר עם מיכל ועופרה, בניצוחה של העורכת המופלאה תמי הראל, הייתה מיוחדת כי זו הייתה הפעם השלישית שבה חברנו ליצור ספר. כבר ידענו מראש על אילו יבלות לא כדאי לדרוך ואפילו קצת התבדחנו על זה. האווירה הייתה זורמת ומפרה. נקודת הפתיחה הייתה יצירת משפחה שגרה ב"עיר גדולה" אותה קבעתי כתל אביב, העיר שבה גדלתי. כרפרנס לזוג ההורים לקחתי את יונית לוי ועידו רוזנבלום – בעיני יש בהם משהו תל אביבי מעודכן ועם זאת הם נראים לי זוג ישראלי טיפוסי, שיכול לייצג הרבה זוגות תל אביביים. הם עברו שינויים רבים בעיקר כי רציתי צבעוניות חיה ומעניינת אך סגנון הלבוש ומבני הגוף נשארו.
6 יונית לוי ועידו רוזנבלום
עיצוב דמויות

עיצוב דמויות

בהתחלה היתה לאבא רעמת שיער מרשימה וקצת חוצניקית. מיכל הבריקה בבקשה לראות גרסא שלו עם קרחת, כמו הרבה גברים ישראליים, וביניהם גם האבא של עומר האמתי. נתתי כמה גרסאות לקרחת והיה ברור מייד שהמאפיין הייחודי הזה משדרג את הדמות מאוד.
6 גרסאות קרחת
רעיון נוסף שעלה היה לאייר את האמא בהריון בינוני-מתקדם, מאחר והוחלט שעומר יהיה בן חמש בערך ואין לו אחים, זה בהחלט היה רעיון הגיוני. לעומר, המסרב לישון, הצמדתי בובת ינשוף, שתהדהד את הרגשות שלו ותתגמל את הילדים חדי האבחנה שיעקבו אחריו לאורך הספר. הבית שלהם רוהט באופן אקלקטי, לא כל כך שגרתי, והחדר של עומר עוצב במלוא ההתלהבות של הורים לילד ראשון.
בשלב הסטוריבורד והסקיצות ניסיתי לגוון ככל האפשר בקומפוזיציות. הספרים של מיכל מתארים בדרך כלל התנהגות לא רצויה חוזרת ונשנית של הילד, מה שגורם לחזרתיות בעלילה ומאתגר אותי למצוא דרכים חדשות לבטא את אותו רעיון. לסקיצה הראשונה היו שלוש גרסאות. השתיים הראשונות שלא התקבלו, מתארות את עומר מעיר את ההורים בבוקר וקופץ להם על המיטה, סיטואציה שוודאי מוכרת לכל הורה, וגם קצת מדברת על התעוררות משינה בספר שכולו ניסיון אחד גדול להרדים.
גרסאות לכפולה הפותחת

גרסאות לכפולה הפותחת

אך ניסיונותיי עלו בתוהו, הרוב קבע שעדיף סיטואציה משפחתית מחוץ לבית, והאנרגטיות של עומר תורגמה מקפיצה על המיטה לנדנוד חזק בנדנדה.
סקיצה נוספת שנזנחה מאחור, לצערי הרב, מתארת את הניסיונות של אמא להרדים את עומר כשבסופם אמא נרדמת עם החתולה במיטה ועומר קופץ על הספה בסלון. מפאת חוסר התאמה לטקסט נאלצתי לגנוז אותה ועדיין אני שוקלת להשקיע ולצבוע אותה, סתם כי היא אהובה עליי ומתארת מצב שמוכר לי כל כך… בכפולה האחרונה רציתי לקרוץ להורים מעל ראשי הילדים. הרי מה בעצם רוצים הורים שהצליחו סוף-סוף להרדים את הילד? ומה קורה בפועל?
איור סופי

איור סופי

כפולה שנזנחה

כפולה שנזנחה

כפולת סיום

כפולת סיום

בגלל שכילדה אהבתי מאוד איורים מסוג "איפה אפי?" ("where is waldo?") פה ושם אני מכניסה פרטים קטנים שמשעשעים אותי ושמורים לקוראים חדי המבט.
האם את עובדת על פרויקט מעניין כרגע?
כרגע אני עובדת על איורים לספר אלקטרוני שמתוכנן להפוך לאפליקציה. זאת ההתנסות הראשונה שלי בתחום ודווקא מעודד אותי לחשוב שהאיורים שנולדו על המסך גם יישארו שם ולא יצטרכו לעבור את התרגום הנורא מדיגיטל לפרינט. המחשבה על איור דמויות שגם יזוזו מרגשת אותי מאוד. אחד התחומים שרציתי להתפתח בהם היה אנימציה, אך עד היום זה לא הזדמן לי. ייתכן שבמסגרת הפרויקט הזה אוכל להשתתף גם בהנפשה, אם ישירות ואם על ידי עבודה בצמוד לאנימטור.
מה הוא פרויקט החלומות שלך?
פרויקט החלומות שלי הוא לא משהו מוגדר כרגע. הוא בטח יהיה פרויקט שאכתוב בעצמי ואולי יכלול גם אנימציה. הייתי רוצה להשתמש באיור, וביכולות שלי בכלל, כדי ליצור אמנות שתלמד משהו, שתקדם מישהו, שתשפיע באופן כלשהו על ילדים או על משפחות (או על העולם!). הייתי רוצה, עם או בלי קשר לפרויקט החלומות, לחזור שוב, אפילו לפרויקט אחד בלבד, לעבודה באקריליק. תשוקה נוספת ואחרונה שיש לי, היא ליצור בלוג שיתעדכן באופן קבוע ויכריח אותי להמציא את עצמי מחדש שוב ושוב. בעבר התנסיתי בעבודה חודשית באיור כשאיירתי וכתבתי טור לירחון. אני מתגעגעת ללחץ הממריץ של הדדליין המתקרב, שמכריח אותי לחדד חושים ולדלות רעיונות מהיומיום שפתאום נצבע בהמון עניין והומור.
כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת גיא גרניט:

    נהדר!
    אהבתי את המחווה המוצפנת ל"ארץ יצורי הפרא"

  2. מאת שהם סמיט:

    איכה הפך שמוליק כץ לישראל כץ? ( ידו הארוכה של ביבי הגיעה עד כאן?)

  3. מאת admin:

    אופס! תוקן :)

  4. מאת שפר בלום:

    איזה יופי! יוצרת מדהימה!
    תענוג לעקוב אחרי ההתפתחות והסגנון שלך!

  5. מאת נועה:

    חבל שהקבצים מהספרים שלה בcmyk וזוהרים כל כך… הצבעוניות האמיתית נעלמת… מעבר לכך עבודות מדהימות! תמיד השראה…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.