6 ראיונות

פרופיל אמנית – רוני פחימה

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

אפריל 29, 2015  

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמנית של המאיירת רוני פחימה. פחימה היא בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר", מאיירת, אנימטורית ויוצרת עצמאית, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר". בין ספרי הילדים שאיירה: "הסיפור של אליעזר בן-יהודה", מאת תמי שם-טוב (הוצאת זמורה ביתן, 2010), "הסייח השחור", מאת אנה סואל (הוצאת מודן, 2011) ו"היידי בת ההרים" מאת יוהנה ספירי (הוצאת כתר, 2011). בשנים האחרונות עבדה פחימה בשיתוף עם להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק ויצרה אנימציות עבור האופרה "השועלה הערמומית" מאת יאנצ'ק ולמופע "אבק". רוני פחימה היא המאיירת השלושים ושלוש בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

אלו ספרים מאוירים את זוכרת כילדה?

הרבה מאוד. כשגרנו ברמלה אמי הייתה ספרנית בספרייה העירונית, באותם ימים הספרייה שכנה בבניין ישן ואפל ברחוב המרכזי של העיר ואני זוכרת שהבניין הפחיד אותי ופיתה אותי בו זמנית. אהבתי לרבוץ בספרייה ולהתבונן באיורים של אריה נבון, אורה איתן, נחום גוטמן, שמואל כץ, אבנר כץ, רות צרפתי ואראלה.

Yakinton_25

"אפריים קומתיים" מאת – פוצו, איור – אראלה, הספר הראשון שעורר בי מחשבות על פורמט

 

יש משהו מאוד משוחרר באיורים של מאיירי התקופה ההיא. עד היום כמעט בלתי אפשרי בשבילי לנקוט בלשון שיפוטית כשמדובר באיורי הספרים שעליהם גדלתי והפורטים לי על כל מיתרי הנוסטלגיה.

את האיורים של אריה נבון ונחום גוטמן פגשתי גם אצל סבא וסבתא, באוגדן של עיתון דבר. הבילוי החביב עלי היה לרבוץ (לאחר ארוחה דשנה) על המיטה בחדר האורחים הקריר ולצוד איורים באוגדן. אהובות עלי מכולן היו הקריקטורות של זאב.

"העפר של דני" דינה דז'טלובסקי

"העפר של דני" דינה דז'טלובסקי

בספריה של דינה דז'טלובסקי אהבתי את הסצנות המורכבות שהעמידה מבובות. היה בהן משהו מוצק וממשי, וכמובן, נאיביות.

"מלכת שבא הקטנה" לאה גולדברג, אנה ריבקין בריק

נמשכתי (ועודני) לספרי ילדים מצולמים. אני זוכרת ספרים שמעוטרים בתצלומים של פטר מרום ("הבובה זיוה", "השקנאי"), את סדרת "ילדי העולם" שתורגמו ע"י לאה גולדברג (בעיקר את "לילבס ילדת הקרקס") עם הצילומים המופלאים של אנה ריבקין בריק (במהדורות בעברית נקראה חנה. משעשע בעיני הצורך לעברת גם את שמות היוצרים) אני באמת לא מבינה לאן נעלם הזאנר הזה.

 

Yakinton_19

אוסף התקליטים הגדול של אבא שלי אף הוא תרם לאהבתי לאיור – במיוחד זכורים האיורים לתקליטים של ג'נסיס וג'ת'רו טול.

נא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית.

כל פרויקט מוביל אותי בדרכו. עדין לא פיצחתי (ואין לי גם שאיפה לפצח) מהו תהליך עבודה אולטימטיבי. העקרון היחידי שאני יכולה להגיד שמנחה אותי בכל הפרויקטים שאיירתי הוא הליכה לאיבוד. אני מתחברת יותר לפרויקטים ארוכי טווח ואוהבת להציף הרבה רעיונות וכיווני פעולה, גם אם בסופו של דבר נבחרת הדרך המעשית.
ב"יקינתון – סיפור על חברות ושיר" מאת שהם סמיט התעכבתי הרבה על בחירת הסגנון. ניסיתי קווי מתאר שונים:

Yakinton_15

עפרון

Yakinton_17

עט

Yakinton_18

טוש

טוש צבעוני

עפרון צבעוני

איירתי בטושים ובעפרונות ו"בזבזתי" הרבה זמן על חיפוש איזון וניסוח ה"תפקיד" של כל אחד מהכלים.

Yakinton_14

Yakinton_13

Yakinton_16

באילו טכניקות את עובדת? האם את מתנסה בטכניקות חדשות?

הטכניקה הבסיסית שלי היא ציור בעפרון. אני מציירת בעפרון מכאני עם עופרת רכה. לקו תפקיד חשוב באיורים שלי, ובמובנים רבים הוא הקובע את אופי האיור. הוא עצור ומאופק. השימוש שלי בצבע שונה לחלוטין. בצבע אני "מרשה לעצמי" יותר חופש. בצבע יש רגש פתוח יותר ואף מתפרץ.

אני משתעממת מהר, מזגזגת בין טכניקות, כמעט בכל פרויקט אני משתמשת בטכניקה אחרת, ולפעמים אפילו בכמה טכניקות בו זמנית. ב"יקינתון" האיורים מורכבים משני סגנונות, והשער, בהתחלה, היה מתוכנן להתבצע במגזרות נייר.

סקיצות ראשוניות לשער - יקינתון

סקיצות ראשוניות לשער – יקינתון

ב"אבק" (פרוייקט אנימציה ליצירת מחול מאת ענבל פינטו ואבשלום פולק) עשינו (שמרית אלקנתי ואני) אנימציה אחת בפלאש ואנימציה שנייה בטוש ובצבעי מים. לאחרונה אני משתעשעת גם בתלת מימד

Yakinton_08

איור למגזין סקרול עבור גליון How to WOO

בובות סרוגות, דמויות מתוך "אבק" לתערוכה "מאייר מאייר מאייר"

בובות סרוגות, דמויות מתוך "אבק" לתערוכה "מאייר מאייר מאייר"

את מיוזמי ויוצרי סקרול Scrawl. אנא ספרי מעט על הפרויקט– החזון שלו, מטרותיו – ומה המדיום הזה מאפשר למאיירים (ומתוך כך גם לקוראים), בשונה ממגזין מודפס. האם התחום הדיגיטלי הוא העתיד (או אולי כבר ההווה) עבור מאיירים, גם מאיירים לילדים?

זו שאלה מורכבת. סקרול הוא מגזין אינטראקטיבי לאיור ולקומיקס הבוחן את הכלים שהמדיום הדיגיטאלי נותן לנו כדי לעשות את הדבר הבסיסי ביותר- לספר סיפור. זו הדרך שלנו להבין את עצמנו אל מול תנודות המדיה.

אבל אם נהייה כנים, יצרנו את המגזין בעיקר כדי לשותפיי – שירז פומן ומיכאל גולן – ולי תהייה סיבה להיפגש, לדבר עם מאיירים שמעניינים אותנו, ובכלל, לדבר על איור.

אין במדיום הדיגיטלי משהו שהפרינט לא מסוגל לעשותו. אינטראקטיביות היא נושא שהתיחסו אליו רבות גם במדיה המודפסת. אני לא חושבת שהתחום הדיגיטלי מהווה תחליף לפרינט ובהרבה מובנים הוא עדיין נשען עליו. בעיני, מדובר בזרם מקביל שיש לו כלים שונים\ נוספים. יש בו קצת יותר שליטה על המקצב ועל קצב החוויה, והוא מאפשר לצופה\ קורא לקחת חלק אקטיבי במהלך.

יתרונו המרכזי, נדמה לי, הוא היותו חידוש יחסי ועדיין לא נתון לקבעונות. מצד שני אולי יתרונו של הדפוס הוא שהוא פועל בתוך מוסכמות.

מה בין איור לילדים ואיור למבוגרים? האם יש הבדל מבחינת הגישה, נקודת ההתייחסות והביצוע?

בעיני מדובר בקונפליקט. מצד אחד אני מונעת מדחף להגן על עולמם של הילדים ומצד שני אני לא רוצה לרדד אותו. אני שואפת ליצור לילדים עולם מורכב ומרובד שאינו מתעלם ממנעד הרגשות שטמון בהם (בתי בת הארבע שואלת הרבה שאלות על מוות בזמן האחרון) . כשאני מציירת לילדים אני נלחמת בעצמי, לא להדביק באופן אוטומטי חיוכים לכל הדמויות.

בציורי לילדים אמתן את הדימויים. השוק מאוד ממלכתי ולכן אחשוש לצייר עירום או אלימות בספרי ילדים למרות שלטעמי יש מקום להצגתם בצורה מושכלת. מבחינת הסגנון ואופי הקו אין הבדל בין ציורי לילדים לציורי למבוגרים.

איור לתחרות בעקבות "עשרים אלף מיל מתחת למים"

איור לתחרות בעקבות "עשרים אלף מיל מתחת למים"

בספר "יקינתון" היית צריכה לאייר שני נרטיבים מקבילים – כיצד עיקרון זה השפיע על עבודת האיור שלך, ומה הפתרונות שמצאת לעניין?

ישבתי עם דקל בוברוב (מעצב הספר) ויצרנו גריד בסיסי שנשען על מערכת עקרונות שניסחנו בתחילת העבודה .

Yakinton_26הגריד אפשר לנו לשחק עם החפיפה בין הנרטיבים, ולהפעיל את הפורמט לצרכי הסיפור. לדוגמה – נקודת השיא של הספר, המפגש בין הגבורות, קיבלה פריים מלא.

מה יגרום לך לאייר טקסט לילדים? מה את מחפשת, כמאיירת?

סביבת עבודה נעימה. תקשורת בריאה (ומעניינת) עם שותפיי לפרויקט ואם הטקסט הומני או חברתי, הרי זה בונוס.

יקינתון כריכה

בין עבודותייך ניתן למצוא סרט אנימציה שיצרת למופע "אבק". מה החשיבות שאת מוצאת בחיבור בין מדיומים אמנותיים שונים? האם חיבורים כאלו יכולים לקרב ילדים לאמנות מופשטת כמו מחול, לדוגמה?

אני לא יודעת מה לומר לגבי ההנחה שחיבור בין מדיומים יכול לקרב ילדים למחול. "אבק" אמנם מכיל אנימציה, אבל לטעמי איננו מופע לילדים. אנימציה היא מרחב שיכול לקבל פנים רבות, וכמו כל מדיה היא עשויה להיות קומית, נאיבית, לירית, אפלה או גרוטסקית לפי רצון היוצר. ובכלל היצירות של ענבל פינטו ואבשלום פולק ברובן, אינן מופשטות בעיני. הן משתעשעות על הציר שבין מחול מופשט לתיאטרון או קרקס.

חיבור בין מדיומים מעניין אותי באופן אישי ברמה הכי פשוטה – הוא פותח בפני עולמות. לפני שעבדנו עם ענבל ואבשלום המופלאים, לא הרגשתי שיש לי גישה למחול. במובן הזה אפשר לומר שהאנימציה קרבה לתחום לפחות ילדה אחת…

מהו פרויקט החלומות שלך?

לא מגלה.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת חגית פורת:

    איזה יופי של ראיון! מעניין לקרוא על ההשפעות והתהליך. אוהבת מאוד את האיורים בספר יקינתון ולטעמי הוא אחד היותר טובים ואולי הטוב ביותר שיצאו בשנה האחרונה.

  2. אני מאוד אוהבת את האיורים של רוני ובהחלט רואה השפעה מהמאיירים הותיקים שהזכירה – בחיוניות ובזרימה של הקו וגם באופן השימוש בצבע.
    גיוון הטכניקות והסגנון הרישומי שלה מרגשים בעיניי.

  3. מאת בתיה קולטון:

    . הקו של רוני מממשיך בשבילי את הקווים האהובים עלי של נחום גוטמן, טובה יאנסן וולטר טרייר.החשיבה והחופש של רוני יצרו ספר נפלא .

  4. מאת דורון זהרי:

    ראיתי את הספר החדש והוא פשוט יפיפה

  5. […] שבהם מתייחסת פחימה לעבודתה-אמנותה באים לידי ביטוי גם בפרופיל האמנית שנערך לה כאן ב"הפנקס", ובו שיתפה בסקיצות רבות […]

  6. […] שבהם מתייחסת פחימה לעבודתה-אמנותה באים לידי ביטוי גם בפרופיל האמנית שנערך לה כאן ב"הפנקס", ובו שיתפה בסקיצות רבות […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.