1 במה ומסך

צייר לי כבשה מונפשת / סיון דוידוב

רשימת ביקורת על העיבוד הקולנועי ל"הנסיך הקטן"

אוגוסט 12, 2015  

עושה רושם כי מגמה רלוונטית רווחת בזרם המרכזי של הקולנוע לילדים היא עיבודים לקלאסיקות. למעט "הקול בראש" המקורי – ההצלחה הגדולה ביותר של השנה – 2015 הביאה אל המסכים מחדש את המחזמר "אנני" (בגרסה האפרו-אמריקנית), "סינדרלה" (שיצאה מעולם המצוירים אל הלייב-אקשן) ו"פדינגטון" (ספר ילדים שעובד לסרט), ובסוף השנה ישובו גם הכלב סנופי וצ'ארלי בראון בסרט "The Peanuts Movie".

סרט האנימציה החדש "הנסיך הקטן" מתמצת אולי טוב מכולם את המהות של עיבוד קלאסיקה, שכן הדיון המתבקש על אודותיו מתמקד בעיקר במידת הקרבה שלו אל אותה יצירה אלמותית של אנטואן דה סנט-אכזופרי, שרבות נכתב עליה, צוטט ממנה, נחווה בהשראתה ונקרא על שמה. כעת מבקש הבמאי מארק אוסבורן ("קונג פו פנדה", "בובספוג: הסרט" מ-2004) להעביר אותה בגרסתה הקולנועית גם אל הדור החדש, ולהמשיך את המורשת. בישראל מופצות שתי גרסאות שלו: המקורית, בדיבוב לצרפתית ולעברית – בדיבובו של שלמה ארצי את הטייס. את הגרסא האנגלית מדבבים שורה ארוכה של כוכבים: ג׳ף ברידג׳ס בתפקיד הטייס, רייצ'ל מקאדמס בתפקיד האם, פול ראד, בניסיו דל טורו וג'יימס פרנקו. מריון קוטיאר מדבבת את השושנה בגרסה האנגלית וגם בזו הצרפתית.

הורד

אוסבורן אינו הראשון לעשות זאת. "הנסיך הקטן" זכה לכמה גרסאות בתמונות נעות (רובן באנימציה). בעיבוד הבולטיותר משנת 1974 ביים סטנלי דונן, יצרן קלאסיקה לא קטן בעצמו שעומד מאחורי "שיר אשיר בגשם" (1952), גרסה מחזמרית עם נאמברים מותאמים לספר שהיה אז רק בן 30. הסרט משולב במעט אנימציה ופעלולים קולנועיים של רוח התקופה, ומככב בו ג'ין ווילדר – ווילי וונקה של 1971 ועד לא מזמן כוכב מֶמִים – בתפקיד השועל, בחליפה כתומה ובלוק אנושי. זוהי בהחלט אינטרפטציה יצירתית לסיפור הפולחן, אבל המבנה העלילתי הכרונולוגי שלה קרוב למדי למהלך של דה סנט-אכזופרי.

באופן דומה בנויה גם הגרסה המרהיבה של אמן הפלסטלינה וויל ווינטון מ-1979, הראויה לציון וגם לצפייה. הסרט החדש – אחר. התסריט, שכתבו אירנה בריגנול ובוב פרסיצ'טי, מביא את סיפורה של ילדה קטנה (ששמה אינו ידוע),בת 6 כפי שהיה דה סנט-אכזופרי כשפרש מהציור לאור המלצות המבוגרים סביבו. היא חיה עם אמה הקפדנית והשאפתנית המשקיעה את מרב המאמצים כדי להבטיח את מקומה של הילדה בבית הספר הנחשב ביותר בעיר – "וֶרת" (ככל הנראה על שמו של ליאון ורת, הסופר הפילוסוף הצרפתי לו דה סנט-אכזופרי הקדיש את ספרו) בשנת הלימודים הקרבה. כל שלב בתהליך הקבלה מתוכנן על ידי האם לפרטי פרטים, מהשעה שבה הן מקיצות משנתן בבוקר ועד לכיבוי המנורה בלילה, והיא אינה משאירה דבר ליד המקרה. כשמבחן הקבלה לא מתנהל כמתוכנן, ורגע לפני שכל מה שבנתה קורס – היא פותרת את הבעיה על ידי מעבר לשכונה שהמגורים בה יאפשרו לילדה להתקבל לבית הספר. זאת שכונה אפורה ומרובעת, הבתים והעצים בה זהים ומרובעים כמו אלה החיים בה והנוסעים בדרכים מלבניות, והבית היחיד שהאם יכולה להרשות לעצמה לגור בו ממוקם בקצה השכונה וגובל בשכנות עם בית שונה לגמרי: צבעוני, ישן, מעט מתפרק, עם חצר שגידוליה פרא ושלל יונים המעופפות מעליו.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

הילדה נשארת לבדה כשהאם יוצאת בכל יום אל עבודתה, כשהיא משאירה לה מטלות יומיות רבות שיקדמו את עתידה ויהפכו אותה ל"בוגרת נהדרת", אותן היא ממלאה בשקדנות. אבל יום אחד דף מאויר, המקופל כמטוס, שהיא מקבלת מהשכן הזקן שגר בבית המוזר גורם לה לזנוח את המטלות ולצאת מהבית. כך היא מתוודעת אל סיפורו של השכן, טייס לשעבר, שלפני שנים כשמטוסו נפגע במדבר סהרה, פגש את הנסיך הקטן.

הסרט בנוי למעשה משני סיפורים מקבילים: הילדה הקטנה שקושרת קשר עם שכנהּ הזקן, והסיפור המתגלה על הנסיך הקטן, בעזרתו הילדה גם מבינה דבר או שניים על העולם. האחד באנימציית cg שמזכירה מאוד את הדמויות של "פיקסאר", ואילו השני באנימציית סטופ מושן מרהיבה של מלאכות יד מעיסת נייר. כך מתבצעת ההפרדה בין שני עולמות המציאות האנימטיביים ובין שני הסיפורים על שני הילדים, והאיורים של דה סנט-אכזופרי, שליוו מיליונים ב-70 השנים האחרונות, קמים לתחייה. גם השימוש באנימצייה הקלאסית המפיח חיים באיורי נחש-הבריח והכבשה המפורסמים מרטיטים את הלב הנוסטלגי, שאי אפשר להישאר אדיש לו במהלך הצפייה.

אולם סיפורו של הנסיך הקטן כפי שנכתב ונודע לאותם מיליונים לא באמת בא לידי ביטוי בסרט. חלקים ממנו כן, בייחוד הפרקים על גן השושנים והשועל, שרק מבט חטוף בעיצוב שלהם גורם לזמן לעצור מלכת. הם נראים כאזכורים אייקוניים לאיורי הספר בתמונה הרחבה שהסרט מציע, ועל אף שרעיונות מרכזיים כ"אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדברים החשובים סמויים מהעין" כן מובעים בו, ואף באופן מפורש – סיפור המסגרת משתמש בהם באופן שרירותי כדי ליצור הקבלה מעט מאולצת בין הסיפורים. עם זאת, הנרטיב החדש שבו שלובות יחד שתי העלילות אינו סכמטי בהכרח, ואין חוקיות מובנית למעבר בין הסיפורים – מה שיוצר צפייה מורכבת יותר.

אחד הדברים המזוהים עם הספר היא ההגדרה הגילית של קהל קוראיו. הוא אינו קל או קליט במיוחד עבור ילדים, אך ילדִי מדי עבור מבוגרים, ומובעים בו רעיונות עמוקים של חיים, אהבה והתבגרות. בולט במיוחד בהקשר הזה הוא סופו של הסיפור, הקשה לעיכול עבור רבים, המותיר שאלה באוויר ותהייה האם מדובר בישועה או בהתאבדות. גם הילדה בסרט (ספוילר!) לא אוהבת את סופו, והיא אפילו רבה עם הטייס כשהוא נגלה לה. לאחר מכן, כשהטייס חולה ונלקח לאשפוז, מגיע הסיקוונס המפתיע ביותר, אך גם המוצלח פחות בסרט. הילדה לוקחת את השליטה לידיה באופן מילולי, כשהיא מטיסה בעצמה את מטוסו הישן של הטייס ויוצאת לחפש את הנסיך הקטן.

מתוך הסרט

מתוך הסרט

 

היא מוצאת אותו בעולם אחר, שאין בו ילדים וכולם בו עובדים עבור איש העסקים מסיפור הנסיך הקטן. הנסיך הקטן הפך בינתיים למבוגר ועובד כשרת – חייו אפורים ואומללים וכל סממן היכר של דמותו כמעט ולא ניכר. בהמשך הם מצילים זו את זה והנסיך שב אל השושנה שלו ואף חוזר להיות ילד צעיר ומאושר. הילדה הקטנה מבקרת את הטייס בבית החולים ומביאה לו מתנה – את כל דפי הספר המאוירים שיצר כרוכים יחד לספר – "הנסיך הקטן".

זה אינו סיפורו של מחבר הספר, שכידוע נעלם עם מטוסו בדרום צרפת כשנה לאחר צאת הספר, בהיותו בשנות הארבעים לחייו. האם השינוי ההיסטורי הזה הוא בעייתי כלפי צופיו הצעירים ביחס למורשתו התרבותית של הסרט? האם התוספת של הסרט והמפגש של הילדה עם הנסיך הקטן הוא הפתרון לחידת סופו המעורפל של הסיפור? עוד שאלות יותר עמוקות שהסרט מעלה הן האם סיפור המסגרת, שהינו יפה ורגיש אך מן הצד השני גם פשטני ברובו (למעט אותו סיקוונס של המפגש), הוא הדרך היחידה להנגשת ספר כזה, שעד היום לא ברור אם הוא לילדים או למבוגרים, לקהל החדש? האם הוא חוטא לסיפור המקורי, או האם יגרום לילדים דווקא לרצות לקרוא אותו ולהתוודע אליו?

מתוך הסרט

מתוך הסרט

אולי מוטב לראות בסרט יצירה חדשה הניצבת בזכות עצמה כגלגול אמנותי, פרשנות של אמנים אחרים למורשתו המופתית של אמן אחר. ב"הנסיך הקטן" טמונה היכולת לרגש אותנו – המבוגרים – והיא נשענת על המוכר, על הגעגוע, על הילד הפנימי. זה קיים בלא מעט סרטי ילדים, ובאופן מכוון – מסחרית ואמנותית. הוויכוח על ספר מול סרט, וישן מול חדש כנראה לעולם לא יוכרע, ומעניין להוסיף ולשאול האם עודנו רלוונטי.

בסופו של דבר "הנסיך הקטן" הוא סרט מלא קסם העשוי בקפידה, והחוויה הקולנועית שהוא מספק על אף אורכו המעט מייגע היא עשירה ומעניינת.

סיון דוידוב – בעלת תואר ראשון בקולנוע, וכרגע סטודנטית שנה א׳ בתכנית ללימודי מחקר תרבות הילד והנוער במדעי הרוח. ילידת 1984.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. כתבת כל כך יפה שבא לי, להעמיס את האיש שלי ושני ילדי (21, ו-29) על מטוס רעוע ולטוס לאיזה בית קולנוע שלא בהכרח קרוב לביתי!
    תוכלי להגיד משהו על הדיבוב לעברית?

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.