14 ספרות

צרות בצרורות / שהם סמיט

על ריאליזם לא ריאליסטי בספרות הילדים העכשווית

אוקטובר 19, 2012  

כתיבה מתוך מוטיווציה חינוכית ולא אמנותית וניסיון להעביר מסר באמצעות סיפור הרי היא מתכון בדוק לכתיבת ספר גרוע – צפוי ולכן משעמם. כאמור, מאחר שמרבית החוטאים בכתיבה ממן זה נצמדים למציאות בשל חוסר דמיון, התוצאה היא ספרות ריאליסטית גרועה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. קרן הגיב:

    כתבה מאוד אמיצה על מציאות פחדנית.

  2. מאוכזבת הגיב:

    טון המאמר מתנשא נורא, וזה קצת מביך בהקשר שבו נכתב – בתקופה בו המחברת הוציאה לאור ספר ריאליסטי לנוער. גם אם זו לא הייתה הכוונה, זה נשמע כאילו המחברת מתנשאת וחושבת שהיא יודעת לכתוב הכי טוב, וזה לא נעים לקריאה. צריך לנקוט משנה זהירות במאמרים מסוג זה, שיש בהם שילוב תפקידים ואינטרסים.

  3. עינת הגיב:

    הכל נכון! שהם סמיט, את נהדרת!

  4. יעל הגיב:

    נכון מאוד ועצוב מאוד.
    אני מעזה לומר שלא רק בטלוויזיה החברה הישראלית קצת קהת חושים ועבת עור, ומגיבה רק לגירויים חזקים במיוחד.

    בינתיים אפשר להציע לשוחרי הריאליזם הישראלי את סיפורי הבית המשותף של נירה הראל, שעומד היטב במבחן הזמן.

  5. דינה הגיב:

    מעניין ונכון מאוד, לצערנו. אמנם, נהוג לטעון, שספרי הילדים בארץ מגוננים מידי וחמודים מידי, אבל זה נוגע, כנראה, רק לספרות לילדים קטנים. הספרים הנוגעים לילדים גדולים יותר ולנוער עושים כדברייך מעין "תיקון". ומטעימים את הילדים המסכנים מכל הצרות האפשריות. שלא נדע…

  6. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    מסכימה איתך, שהם.
    לגבי הטלוויזיה: המוני ילדים, החל מכיתה א' צופים בהנאה עם הוריהם בתוכניות הריאליטי הנבובות והחומרניות. אוצר המילים השגור בפיהם מורכב מ: "להדיח", "מהמם", "מגניב", "כזה", "כאילו" (ומילים נוספות עוד יותר מביכות). מסיבות סיום של ביה"ס נערכות עפ"י דגם 'כוכב נולד'. שלא לדבר על הפקות גרנדיוזיות של 'בת מצווש'. נערות בי"ס צובעות את צפרניהן בנצנצים ומנפחות את השפתיים בסיליקון. התופעות מוכרות לי. הייתי עדה להן.
    לא פלא שבהתאם ל'תרבות' זו של חלק ניכר מהאוכלוסיה, נכתבות יצירות ספרותיות המיועדות לגיל זה.

  7. נעמי דה-מלאך הגיב:

    קשה להגיב לכתבה כשכולה הכללות, "דווקא במקומות שבהם נדרשים פרטים וספציפיות". אפשר לכתוב ספר טוב על ילד לא מקובל, ואפשר לכתוב עליו ספר גרוע, וכך על כל הנושאים האחרים שהוזכרו בכתבה.

  8. רחל הגיב:

    כתבה מעניינת אך בעייתית. ראשית כל היה ראוי בעיניי למתן את הטון. בנוסף, כמי שאינה בקיאה בנבכי ספרות הנוער הישראלית, הייתי שמחה לקבל ביסוס כלשהו לטענות. הרי לא אלך לקרוא עכשיו ולהשוות כמה עשרות ספרים (אם הגענו למספר הזה בכלל) כדי לבדוק האם הטענות נתמכות במציאות. בעיניי, על מנת שהכתבה תדבר לקהל הקוראים הרחב, ולא רק לעורכות או לכותבות ותיקות המכירות את כל הכותרים בשוק, ראוי היה ללוות אותה בדוגמאות אמיתיות. מן הסתם זה היה גם ממתן את הנימה החריפה. באמת הייתי שמחה ללמוד ולהבין את הגישה של הכותבת, אבל כרגע זה מרגיש כמו אוסף אמירות ריקות.

  9. יעל הגיב:

    אגב, ספרות הילדים יכולה גם להשתמש בחוכמה ובכישרון בהשראה מהטלוויזיה. דוגמה מוצלחת היא סדרת ארטמיס פאול – ספר פנטזיה שנון וכיפי שנקרא ממש כמו סרט אקשן מוצלח (והמחבר, שהוא גם מורה אבל ממש לא דידקטי ומשמים, מעיד שזאת היתה כוונתו).

  10. עדנה הגיב:

    הייתי שמחה לקרוא דוגמאות במאמר, מפורטות ומנומקות ו"ספציפיות", כדרישת המחברת, ולא רק צרור מהמותן.
    האם ספרים ריאליסטיים נכתבים תמיד מתוך מוטיווציה חינוכית? אני בספק.
    האם סופרים נצמדים לריאליה כי אין להם דמיון? אני בספק.
    האם את נגד ריאליזם בכלל או פשוט נגד ריאליזם הכתוב גרוע, בפשטנות ובכוללנות?

  11. עינה הגיב:

    אני דווקא מבינה למה סמיט לא נוקבת בשמות, ומי שמכיר את ספרות הילדים והנוער יבין ממילא. מעט מאד ספרות טובה לילדים ונוער נוצרת כאן בשנים האחרונות, הדידאקטיות מעקרת כל פיוטיות ושוללת כל מקוריות. הספרות מבית מדרשן של דבורה עומר וגלילה רון פדר משרטטת אבטיפוס ולא דיוקן ספציפי במקום וזמן ספציפיים, נער שאפשר באמת להכיר, לבכות בשבילו ולאהוב אותו. דוגמא מנוגדת, לספר נהדר באמת, אפשר למצוא בספר המתורגם "ילד נוצה" של ניקי סינגר, שם פוגשים ילד שהוא בשום פנים לא אני, וגם לא הבן של השכן, וגם לא מנהיג האומה – אבל הלב הולך אחריו לאן שיילך, ודיוקנו נשאר חרוט בזכרון הרבה אחרי הקריאה. ושהם סמיט עצמה כותבת בעברית נפלאה ובאופן חי ומלא כבוד – גם לקוראים וגם לתרבות האנושית בכלל.

  12. יערה הגיב:

    זו פסקת פתיחה טובה, אבל בלי המשך אחריה היא קצת לא ממצה. בקיצור הצלחת לעניין, ואז השארת אותי עם ידיים ריקות.

  13. […] נועה סיון יואלי, גור אילני, זוהר טשרטוק, שהם סמיט, רונית רוקאס, רינת הופר, ענבל מלכה, יונתן יבין, נוגה […]

  14. […] ואל ואל, מי המציא אותך בכלל?" הפיקצ'רבוק החדש שיצרו שהם סמיט (כתיבה) ועינת צרפתי (איורים) הולך צעד אחד קדימה מעבר […]

כתיבת תגובה