28 איור

קווים ונשימה / תמר הוכשטטר

אוקטובר 9, 2013  

אך לוחות הזמנים הצפופים תמיד והאלפים הבודדים (כמו המאיירים, כך גם האלפים – בודדים) המשולמים עבור העבודה, מאלצים את היוצר, לא פעם, לבחור בפתרונות שיקלו על התהליך. לכן, ספרים רבים המתפרסמים בארץ מאויירים בעזרת תוכנות מחשב. אין להניח, מכאן, שכל מאייר הבוחר במחשב ככלי היצירה שלו עושה זאת מטעמים של נוחות או של נוחות בלבד. המחשב מאפשר קיצורי דרך – חלופה מהירה של צבעים, שינוי ההבעה של הגיבור על פי רצון הסופר וכדומה. חשוב לציין שהדרך הממוחשבת אינה נופלת מאחיותיה בהכרח ולעתים מוציאה, תחת יד מיומנת, תוצאות יפיפיות. בד בבד המחשב הגלוי מדי עלול לאכזב או לשעמם.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

28 תגובות:

  1. מאת שחר קובר:

    תמר, באופן כללי אני מסכים עם מה שאת אומרת. מקרים בהם המחשב השתלט על המאייר ולא המאייר על המחשב צצה הבעיתיות שציינת. אני לא מסכים בעניין הקו של מיכל בוננו. אכן רישום העפרון עולה על האיורים הנ"ל שלה, אבל גם הם "חיים" דיים, ולדעתי בוננו נמצאת בשליטה גם כשהיא עובדת על המחשב. החסרון הוא באמת ב"צביעה" האפורה שם.

    באופן כללי מחשב הוא כלי. כמו מכחול, עפרון, או גיר. צריך לדעת להשתמש בו כמו שצריך ולשלוט בו לחלוטין כדי שהאיור יהיה מוצלח. המדד, לדעתי הוא שבמבט ראשון או שני לא ניתן לראות שהעבודה ממוחשבת. ואכן בעובודת שהצגת של עופר וקובלינר מייד רואים שמחשב מעורב בעבודה. האמת היא שכתבתי קורס שלם על איך ליצור איורים במחשב בלי שיראו שהם כאלו, אולי גם פעם ימצא המקום המתאים ללמד אותו.

    רשימה מעניינת מאוד, תודה.

  2. מאת דר:

    רשימה חשובה מאד, תמר. ונכונה. את יותם של שימבורסקי שלפתי מהמדף בדיוק היום ולשם בדיקת דעת הקהל הנכון נתתי לבתי שכבר קוראת בשטף. היא דחתה אותו מיד, לא אהבה את הדמויות ולא התחברה אליהן, הקו היה לה מאד מוזר, והצבעוניות היתה בעיניה לוקה מאד בחסר. למען האמת, היא דחתה גם את הטקסט. הוא שיעמם אותה אחרי שהילד יותם מנסה לחזר אחרי ילדה בגן ונענה ב"אתה סתם ילדון מטופש".
    אף אחד, כך היא אמרה, לא מדבר ככה. צודקת. מפי קהל היעד ולתשומת לב העורכים.

  3. מאת נוגה אלמי:

    רשימה מרתקת! תודה.
    לא הבנתי בכל זאת את עניין הנשימה. האם הוא נוצר מתהליך היצירה הידני בניגוד למחשובי ואם כן כיצד? האם את יכולה לתת דוגמא? והאם את חושבת שאנשים שאינם עוסקים באיור יכולים להבחין, מבחינת החוויה הרגשית, בספר שאיורו נעשה באמצעות מחשב או לא? האם את אומרת שבאופן גורף אם אתבונן בספר אחוש, מבחינת החוויה הרגשית-חושית שהוא נעשה באמצעות מחשב? והאם זה לדעתך קשור רק לעניין הכלכלי? כיוון שמחשב באופן כללי הפך לכלי מרכזי בחיינו, כך שבוודאי יש לזה משמעות, לא?
    שני ספרים שאני אוהבת מהשנים האחרונות – תהיה בריא מוריס מגי והספר האחרון בסדרת אוליביה – האם הם נעשו באמצעות מחשב? סליחה על כל השאלות :)
    תודה! מרתק לקרוא, אשמח לשמוע מחשבותייך.

  4. בר בן יוסף היא אשה. לא גבר.

  5. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה לכם מגיבים.
    שחר, אני לא בטוחה שחשוב להעלים את המחשב תמיד ובכל מחיר. לפעמים הגרפיות של הסגנון מרוויחה מהמחשב. ראה למשל את העבודות של philip giordano שנראות כמו מחשב ואוהבות את זה. אבל במקרים בהם הניסיון הוא לחקות טכניקה ידנית חשוב לא להיתפס.

    דר, באמת לא התייחסתי לטקסט בספר ואני מסכימה שיש איתו בעיות. לי צרם יותר הסוף הבלתי מוסבר והתפלאתי שהגיבור מקבל אותו ללא ספקות.

    נוגה, הנשימה לא חייבת להיווצר רק בתהליך ידני. גם בספר עשוי בצבע ומכחול יכול להיות עומס רב של צבעוניות ופרטים וחזרות ללא אוויר. הדוגמא שנתתי לשחר היא דוגמא טובה בעיניי ליוצר שהמחשב נוכח בעבודתו אך היא מאווררת ומדויקת. לגבי החוויה הרגשית קשה לי לומר, אבל אני בטוחה שלא צריך להיות מאיירים כדי לזהות את הטכניקה בה אויר הספר. המחשב לא מייצר בהכרח חוויה אחידה, קרה וכסופה, כמו ששחר אמר, המחשב הוא כלי שיכול לייצר אימפקטים רגשיים משתנים.
    בוריס מגי נעשה בטכניקה ידנית מאומצת של הדפס. אולביה מאויר בפחם בעיקרו אך יש בו אלמנטים של קולאז' ומעט נגיעות צבע אקריליק.

  6. מאת מריו סרמונטה:

    תמר , מבלי להכנס לגופם של הביקורות ,הנקודה שהעלית חשובה מאד. אבל לא הייתי מאשים את מחשב בכך אלא את הביקורת העצמית של המאייר. אם הקו או הצביעה גסים וחסרי נשמה (או נשימה) המאייר צריך לראות את זה ולתקן בהתאם . ויש דרכים לעשות זאת. זה כמובן דורש משאבים של ריכוז וזמן (= כסף). לכן אם זה קורה אולי ה"אשמה " היא קודם כל בבחירה להתמודד עם עבודה בתנאים של מחסור במשאבים הנדרשים או בחוסר היכולת להבחין בכך שהתוצאה גסה( אז זה לא קשור למחשב). בכל מקרה ישנם לא מעט דוגמאות של מאיירים שהטיפול שלהם גס בטכניקות מסורתיות וכאלה שעושים עבודה נפלאה, עדינה ומעוררת השראה במחשב. . אחד מהם הוא אסף בן הרוש ( יסלחו לי האחרים הראויים לציון).

  7. מאת רחל:

    הי תמר, תודה על הרשימה המעניינת. רציתי להביע דעה שונה לגבי שני הספרים הראשונים.
    בנוגע למאייר אבי עופר, מעולם לא ראיתי איורים שלו שנעשו בטכניקה ידנית. אני מאמינה שבכל מקרה הוא היה בוחר לעבוד במחשב, הקו הקליל והצביעה הממוחשבת מאפיינים את איוריו כבר מספר שנים. אני מסכימה שהפורמט הגדול בו הודפסו האיורים לא מחמיא להם, ואולי ההגדלה שנכפתה על הסגנון שלו לא עבדה לטובת האיורים.
    לגבי הספר של שימבורסקי, אני מאד אהבתי את האיורים, קו וכתם כאחד. בעיניי הסגנון האטום הזה מעניין ואני מצאתי שיש התאמה בין הקו הנקי לבין הצבעוניות הנקייה. מתקבל מראה גרפי נקי אך לא משעמם, בזכות הקו הרישומי הלא שגרתי. בהחלט לא מראה מקובל בספרי ילדים, ואני מאד מאד אהבתי אותו. עניין של טעם :)
    יחד עם זאת אני מצטרפת לקריאה שלך לתת יותר זמן לתהליך האיורי. וגם לגעגוע שלך לאיור ידני, נושם וחי.

  8. מאת מריו סרמונטה:

    תמר , יהיה מעניין בהזדמנות להעלות כמה דוגמאות של עבודה במחשב שבהם התוצאה טובה

  9. מאת תמר הוכשטטר:

    אשמח לתת דוגמאות כאלה:
    לצערי המאיירים הללו כמעט לא מאיירים לילדים:

    אסף בן-ארוש, שהוזכר:
    http://ha-pinkas.co.il/?p=11167
    http://www.assaf-benharroch.com/

    אלון בראייר:
    http://www.flickr.com/photos/alonbraier/with/9946019646/

    אלה כהן:
    http://www.flickr.com/photos/ellakookoo/

    אנה ונטורה (מאיירת לילדים לא ישראלים):
    http://anaventura.com/

  10. מאת מריו סרמונטה:

    תודה!

  11. מאת ערן:

    היי תמר, כתבת מאד מעניין עד כדי כך שברגע נדיר התיישבתי לכתוב תגובה :)

    לפעמים קשה להשתחרר מהנטייה לשפוט איור ממוחשב בהשוואה למקבילה הידנית שאותה הוא מתיימר, כביכול, לחקות. הרבה פעמים ההשוואה נכונה ומוצדקת, אבל לא תמיד,וזה קורה בעיקר ב"איזור הדמדומים" של האיור הממוחשב – כזה שמשיק ומתכתב עם איור ידני, משתמש בכלים שמדמים ידני אבל לא בהכרח מנסה לחקות אותו במדוייק. האתגר לדעתי הוא לזהות מתי מדובר באיור שמנסה לחקות במדויק טכניקה ידנית (ואולי כאן "מדד קובר" נכנס לתמונה) ומתי לא. אישית – נראה לי שהמאיירים הנ"ל לא מנסים להסתיר את המחשב, כי אם ליצר סגנון שבו המחשב הוא טביעת אצבע מרכזית וברורה. אפשר להתווכח אם זה מוצלח או לא, אבל הקביעה (הנכונה) שזה לא מצליח לייצר תחושה של איור ידני לא מהווה בהכרח חיסרון.

    כמה נקודות עקרוניות (מבלי לשפוט את האיורים עצמם):
    אני לא הצטערתי לגלות שהקו של מיכל לא מצליח לחקות עיפרון, כי לא ראיתי שנעשה נסיון כזה.
    עצם זה שהמברשת של אבי עופר ניחנה ביכולת לשנות את עובי הקו שלה לא אומר שישר צריך לזרוק אותה לזירה לדו-קרב נשימות עם עיפרון :)
    ואם בנשימות עסקינן: אם הבנתי נכון את מבדילה בין 2 סוגי נשימות: האחת שייכת לקו הנושם (באופן עצמוני), השנייה מתייחסת לתהליך החווייתי הכללי לכל אורכו של הספר, ונראה לי שזה פחות רלוונטי לדיון, כי מדובר בהחלטה עריכתית של קומפוזיציה וצבע וכו' ופחות תלויה טכניקה.

    לגבי הקו הנושם – אני מרגיש שהמושג הזה קצת מבלבל. נראה לי שלפעמים מי שמשתמש בו בעצם רוצה לומר: באיור ידני יש איכויות מסויימות שאין באיור ממוחשב (*ולהיפך). שזה כמובן נכון. ועל כן – לומר על איור ממוחשב שהקו שלו "לא נושם" זה מרגיש קצת כמו לומר על איור ידני שהוא אף פעם לא יהיה "מושלם גיאומטרית". אני חושב שמבחינה עקרונית ההבדל בין עיפרון לוואקום הוא בדיוק ההבדל בין עיפרון למכחול. שלושתם כלים שונים. בשלושתם צריך לדעת מיומנות. אבל נוטים להפריד בין המחשב לבין כל השאר, ולא תמיד זה נכון.

    הערה: כל מה שכתבתי פה מתייחס לאיורים הממוחשבים שנמצאים קצת על קו התפר מבחינה ויזואלית עם הטכניקות הידניות. פרט להם – יש איורים ממוחשבים שבמובהק לא מנסים לחקות לוק ידני – כמו למשל רוב המאיירים הנהדרים שנתת בלינקים (שאגב – האם זה מקרי שכולם מתחילים באות א'..? :) אליהם לא התייחסתי כי אני חושב שזו דוגמא לסגנון שהוא פחות "שנוי במחלוקת" (מילה גדולה מידי..)

    הערה אחרונה: איור ממוחשב לא בהכרח חוסך זמן.. (הלוואי)

  12. מאת יאיר:

    נקודה למחשבה: רותו מודן זכתה בפרסים על איור. כל האיורים שלה מבוססים על צילומים, היא עוברת עליהם, לעיתים ברישול ובחוסר הבנה אנטומית, יוצרת קווי מתאר סגורים ואז צובעת במחשב. ללא הצללות / גוונים/ טקסטורות, הדמויות והרקעים – כולם נראים עשויים פלסטיק. בעיני מדובר בתוצאה סופר ממוחשבת ולא נעימה לעין.

  13. מאת שחר קובר:

    אני רוצה לדייק את מה שכתבתי – הבעיתיות בעיני היא כשמנסים לעשות במחשב "כמו" (עפרון, צבעי מים, כל טכניקה ידנית אחרת) אבל רואים שזה ממוחשב לגמרי. כשרואים את התוכנה שמאחורי המחשב זה בעייתי. אבל כשלא מנסים לחקות טכניקה אחרת אז זה באמת מוצלח. למשל אסף בן ארוש שצוין כאן, או גל שקדי ( http://www.galshkedi.com ). שניהם מעולים ואצל שניהם הסִגנון ממוחשב לחלוטין אבל הוא לא מנסה לחקות שום דבר אחר, והוא כמובן מאוד מדויק, ולא רואים את המחשב שם, נשאר קסם. לא רואים איך זה עשוי. כלומר, רואים שזה דיגיטלי, אבל זה כ" מדויק ומהוקצע כך שאי אפשר לראות את השלד הממוחשב. למשל בדוגמא שנזכרת למעלה של אבי עופר רואים בדיוק באיזו מברשת הוא השתמש, איפה הוא התחיל קו ואיפה הוא גמר אותו, ואז נחשף הקסם.

  14. מאת ערן:

    שחר – באיורים (המעולים) של גל שקדי רואים את המחשב "במלוא הדרו": הקונטור שומר על עובי אחיד (כלי הstroke), הצביעה אחידה (דלי), אלה דוגמאות מובהקות של איור ממוחשב, ובהחלט אפשר לראות ולזהות את זה מקילומטר (וזה לא פוגם באיכות של האיור).
    כמו שציינתי – לא התייחסתי לסגנון הזה כי זה נראה לי ברור מאליו. הנקודה היא שברגע שהאיורים הממוחשבים קצת מתקרבים לטריטוריה של הידני אז אוטומאטית ה"ראיות" הממוחשבות הופכות ל"טעויות". ושוב – הרבה פעמים זה נכון, אבל לא תמיד, ולפי הגישה שאתה מתאר – על האיור הממוחשב להתרחק לחלוטין מלוק ידני, או להתחקות אחריו בצורה כה מושלמת עד כדי שלא נוכל להבחין בכך. אין באמצע?
    אני טוען שאפשר, במודע, לעשות "כמו", אבל לא עד הסוף, ועדיין להגיע לתוצאה מרשימה.

  15. מאת שחר קובר:

    מה שאמרת הוא הדבר שניסיתי לומר – או מחשב, או לא. ולא משנה אם זה במחשב או לא. כלומר – מבחינתי תעשה ממוחשב באופן ידני, או ידני באופן ממחושב, אבל שזה יהיה אחד מהשניים, ולא באמצע. אם ממוחשב – אז עד הסוף. ואם ידני (בין אם במחשב או באמת ביד) אז עד הסוף. לדעתי הבאמצע הוא בעיה, מפני שאז נחשפת את החולשה של הכלי (או של המאייר). ובכל מקרה, כמו בכל איור, כדי שזה יהיה מוצלח לחלוטין צריך תמיד שהמאייר יוכל לשלוט במחשב עד הסוף כדי שזה יהיה מוצלח. למשל בדוגמאות שתמר הביאה כאן: ברור לחלוטין שאבי עופר שולט נהדר בקומפוזיציות ובבחירות צבעוניות, אבל לא לגמרי במברשות הפוטושופ. שם הן מנצחות אותו. ואצל קובלינר השליטה הניכרת היא בסִגנוּן דמויות מעולות, אבל לדעתי בצביעה הפוטושופ ניצח אותה. ומנגד למשל אסף בן-ארוש שהוזכר כאן כמה פעמים שולט במחשב מכל בחינה, אין רגע אחד שהמחשב מנצח את המאייר, וכך נוצר איור מצוין. באותה המידה אם היינו מדברים על צבעי מים – ברגע שהמאייר נותן למכחול או למים או לנייר לשלוט עליו, האיור סובל מזה. וברגע שהוא "הבוס", ויודע בדיוק מה יקרה אם הוא יניח את המכחול ככה או ככה, יטבול ביותר או בפחות מים, יבחר בנייר זה או אחר, יניח כחול ליד אדום, ימשוך במכחול לכאן או לכאן וכן הלאה – הוא זה שיקבע את טיב האיור.

  16. מאת ערן:

    אתה (כנראה?) יוצא מנקודת הנחה שבגלל שיש משהו באיורים הנ"ל שמזכיר ידני, אז הם צריכים לחקות איור ידני במדוייק. אני, כעיקרון, לא חושב ככה, ואם רואה בזה כלל בלתי ניתן לערעור – לדעתי זו הכללה גורפת מידי. ברור שאו שמשתמשים היטב בטכניקה מסויימת או שלא, פה אין לי ויכוח איתך. אבל מכאן ועד להפרדה הדיכוטומית הזו – המרחק רב.
    אם תשאל אותי – הקרב העקוב מדם בין אבי עופר למברשות הפוטושופ המרושעות – כלל לא התקיים.

    ואגב – שמעתי תיאוריה שטוענת שאסף בן ארוש הוא בעצם רובוט (עם נשמה).

  17. מאת שחר קובר:

    לא יודע אם היה שם קרב. בעצם מה שאני אומר כנראה הוא שאם הוא היה מצייר את זה בכלי שבו הוא שולט יותר טוב, נאמר עפרון, התוצאה הייתה טובה יותר. לפחות בעיני. למשל, תראה את האיור הזה של עפר, הפעם בלי מחשב (אני חושב) הרבה יותר מוצלח לדעתי. http://www.aviofer.com/#!untitled/zoom/c24m7/imagedec (וסליחה לאבי שהדיון על חשבונו).

  18. מאת שחר קובר:

    רק עכשיו טרחתי ללחוץ על השם "ערן" ולהבין שאני מתכתב אתך מר מנדל, ולא עם ערן אחר. אתה הרי דוגמא מופלאה לדיגיטליות בצורתה הטובה ביותר. עליך לא שולט שום מחשב.

  19. מאת ערן:

    א. תודה רבה! אם כי המחשב מוצא דרכים אחרות ויצירתיות לשלוט בי.. :)

    ב. אני לא חסיד גדול של "מה היה קורה אילו". אין לי מושג איך זה היה יוצא בצורה ידנית ולמען האמת הספקולציות האלה נראות לי קצת מיותרות. האיור שהבאת כדוגמה יפה כשלעצמו, אבל לא אומר שום דבר קונקרטי על האיור הנוכחי.

  20. מאת בתיה:

    תמר לפי דעתי את טועה מיכל בוננו ציירה בעיפרון ולא בעט דיגיטלי
    העיבוד נעשה במחשב אבל לא הקו
    תבדקי את זה
    לגבי הדיון אני מאד מסכימה עם שחר אמצעי הופך להיות רלוונטי רק כשהוא משיג את המטרה
    וזה אמור גם לגבי טכניקות ידניות
    חוץ מזה זה נושא מאד מעניין המהפכה הדיגיטלית והגעגוע לידני ויש לי המון מה לומר עליו
    אולי בהמשך

  21. מאת ערן:

    בתיה – אני מסכים שאמצעי רלוונטי כשהוא משיג את המטרה. הדיון הוא האם (ואיזו?) מטרה אכן הושגה או לא :)

    חוץ מזה – אני מסוקרן לשמוע את דעתך על המהפיכה הדיגיטלית (בהמשך..?)

  22. מאת תמר הוכשטטר:

    שחר וערן, אתם מנהלים דיון מעניין ביותר, אני קוראת אותו ומחכימה.
    בתיה- ייתכן, אני כמובן מסיקה רק מהתבוננות. בכל מקרה, לטעמי, הקסם הרב והעדינות שנמצאת ברוב איוריה של בוננו מטשטשת פה מעט על ידי אותה "מחשביות".

  23. מאת דפנה:

    למרות שאיני מאיירת, התרשמתי מאוד מהרשימה המעניינת של תמר ומתגובתה של מיכל בוננו.

  24. גיליתי את הדיון שלכם באיחור מה. שמחתי על הנושא שתמר בחרה לכתוב עליו, נושא שמעסיק אותי הרבה באופן מודע ולא מודע. אני מסכימה עם רוב הדברים שלה ועם חלק ממה שנכתב בתגובות. אפשר לנהל דיון ארוך על העולם שבין היד למחשב ועל האפשרות לשלב ביניהם באופנים שונים ומגוונים, אבל בקצרה – נראה לי שכל ניסיון לחקות במחשב טכניקות ידניות ולהגיע לאותן איכויות, נידון לכישלון. זה כמו לראות בטופו תחליף לבשר. לא צריך לכפות על המחשב להיות מה שהוא לא. לעומת זאת, אם מוותרים על השאיפה לחיקוי ומנסים ליצור באמצעות המחשב משהו אחר, חדש – האפשרויות, כמו שאנו רואים אצל הרבה מאיירים, הן אינסופיות.
    אני מודה שברוב הספרים שאיירתי וגם באיורים לעיתונות, בחרתי לעבוד במחשב מסיבות פרקטיות של חיסכון בזמן ובנייר (אני מסוגלת לעשות עשרות רישומים של אותו קטע, עם שינויים קלים, כמו תקליט שנתקע). העט הדיגיטלי מאפשר לי לעבוד מהר יותר, לתקן טעויות וליצור עולם מהימן ועקבי יחסית של דמויות וחפצים. מאחר וקשה לי עם שפה גרפית של קוים נקיים ומשטחים חלקים, אני משתדלת לבחור בקוים קצת גיריים, לסרוק טקסטורות שמלכלכות ולשמור על התנועה החופשית של היד. אבל תמר צודקת, הקו של המחשב לא משכנע כתחליף לעיפרון, יש לו אופי אחר. אין לו את החוצפה, ההומור או ההבעה שיש לקו של עיפרון. אפשר אולי להתבטא באמצעותו, להגיד מה שרוצים ולספר סיפורים, אבל הוא לא פואטי.
    ובעניין הנשימה של הקו – בפורטרטים שאיירתי, למשל: כל הסופרים המתים שרשמתי בעיפרון, נראים חיים, וכל הפוליטיקאים החיים שציירתי במחשב, נראים מתים.
    אני עדיין מקווה לעשות יום אחד ספר לא מוזמן, שכולו מאוייר בעיפרון, עם קווים שלא יודעים לאן הם הולכים, שרבוטים לא מנומקים ודמויות שמשתנות מעמוד לעמוד.

    (לבתיה, גם בספר 'ילד עיר' עבדתי עם עט דיגיטלי).

  25. ואחרי כל מה שנאמר, מה שבעצם רציתי להגיד: אני לא מנסה לחקות את הקו של העיפרון במחשב. כשאני רוצה לצייר בעיפרון, אני מציירת בעיפרון. כשאני רוצה לאייר ספר, כדי שזה לא יקח לי שנים, אני עובדת במחשב, אבל משתדלת לשוות לקו אופי שאני יכולה לחיות איתו. כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, יש לי קו של מחשב וקו של יד ולכל אחד מהם יש ייעוד וחיים אחרים לגמרי.

  26. […] קווים ונשימה: תמר הוכשטטר מ"הפנקס" מביאה את הרגעים שבהם הקו הממוחשב באיור מפחית מאיכותו. התגובות הרבות שהצטברו בתחתית המאמר יוצרות דיון […]

  27. מאת עופר:

    אני אמנם לא מאייר ולא שום דבר רשמי, אבל אנשים עם סמכות אמרו לי שאני מצייר טוב, ואני מצייר גם עם חומר פיסי וגם במחשב כבר די הרבה שנים (15 שנים עם מחשב), בעיקר להנאתי האישית (ותקווה להערכה?), כך שההשוואה בין ציור ידני לציור במחשב מעניינת אותי כבר הרבה זמן. אולי יש לי דיעות קצת קיצוניות בנושא…

    כאמור, אני לא מעורה במיוחד בסצינת האיור ואני לא יודע בדיוק כמה זמן וכסף המחשב חוסך לאנשים, אבל אני נוטה להסכים לגבי איכות פחותה במיוחד בקווים שמנסים לחקות קו ידני/חומרי. דווקא חיבבתי את העבודות של עופרה, ונראה לי שיש לה קו מוצלח במחשב לא פחות מהקו הידני. אולי באופן כללי היא יכולה להשתפר בצביעה, ולא מדובר רק בצביעה הממוחשבת?..

    בנוגע לשליטה – זה נושא מורכב לדעתי. אני לא אוהב שליטה מלאה ונראה לי טוב לעבוד עם כלים שעושים דברים לא צפויים מדי פעם (מי שולט לגמרי על צבעי מים לדוגמה?..).

    קודם כל אני יוצא נגד הוואקום – למה להשתמש בכלי שבא לחקות כלי אחר?.. יש כל כך הרבה דברים שעושים את העבודה במחשב יותר נוחה – אז למה אנשים לא מציירים עם העכבר? זה לא משהו שאפשר להסביר בהודעה קצרה, אבל איכשהו יש בי התנגדות חזקה לכלי החיצוני הזה.
    נראה לי שיש הרבה בעיות בציור במחשב כי בשלב די מוקדם הכלים שפותחו לתחום ניסו להיות משהו שהם לא יכולים להיות: מברשת במחשב לא יכולה לעשות מה שמברשת אמיתית יכולה – מנסים להתגבר על זה, אבל מברשות במחשב עושות קו אחיד במידה זו או אחרת, ונשמע לי אבסורדי שימציאו אלגוריתמים מתוחכמים שיגרמו לקו לצאת עם אופי אקראי כמו של מברשת אמיתית. אם הדבר הטיבעי למחשב זה קו אחיד, למה להתנגד לזה כל כך?.. כל מני אפקטים לא מוצלחים במיוחד פותחו כדי לחקות סגנונות ציור, ומרקמים למיניהם.. אם אני מבין נכון, אז היום אנשים שמציירים במחשב משקיעים הרבה בלזייף תחושה אותנטית ע"י יצירת מברשות ומרקמים למיניהם שיצליחו לעשות את הטריק.
    אני חושב ששפה של כלי נוצרת דרך המגבלות שלו ולא דרך כח האפשרויות האינסופיות שלו.

    איכשהו, אגב, נראה לי שגם עבודות המחשב שהוכרזו כאן כמוצלחות, לא בדיוק נבעו מעולם המחשב, כמו שהן התבססו על שיטות הדפס שונות שחזרו לאופנה (אולי מאחר וקל והולם יותר לחקות אותן במחשב).

    לא סתם אנשים נהנים מפיקסל-ארט, שפה שבאמת נולדה מתוך מגבלה ייחודית למחשב.
    היום הרזולוציה מאפשרת יותר, אבל הייחודיות של המחשב עדיין יכולה להציע שפות מיוחדות.

    כמובן, יש כאן הרבה עניין של טעם וסגנון אישי, אבל נראה לי שהמגוון רחב עד מאוד גם בלי נסיונות לחיקוי של כלים חומריים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.