2 במה ומסך

קופצים עלינו בעיניים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על סדרת הטלוויזיה "זאק וקוואק"

יולי 14, 2015  

"בואו ותראו מה קורה כשמקפיצים, את עולם הפופ אפ מגלים", שרים כולם בשיר הפתיחה של "זאק וקוואק"  – סדרת אנימציה לגיל הרך, שמציגה עולם שכל הדמויות בו מתנהגות כאילו הן מגזרות נייר בתוך ספר פופ-אפ. הנופים ובמות ההתרחשות אמורים להיות דפים בתוך הספר הזה, וכל מעבר ממקום למקום כרוך בהפיכת הדפים. כל זה טוב ויפה, אלא ש"זאק וקוואק" מציגה אנימציה ממוחשבת מתקתקה שאין דבר בינה ובין פופ אפ.

Zack-and-Quack-03

קצת מוזר, לא? לו האנימציה היתה מורכבת ממגזרות נייר, והיתה תלת ממדית באמת, היינו מתפעלים מאוד. יש דוגמאות נהדרות לעניין הזה (לא כולן גותיות וסופר-אמנותיות כפי שהיה אפשר לצפות). אבל ב"זאק וקוואק" מדובר פשוט בציורי מחשב שמישהו הרזה ורידד קצת. זה לגיטימי, נכון? נו, כן, אבל איזה פספוס ענק זה במושגים של עיסוק בחומר! חשבו על סדרות כמו "מר קו" (שבו יד של ממש מציירת את דמות הקו מלאת האופי) או "האדום והכחול" (שני גושי פלסטלינה אמורפיים ומצחיקים בטירוף). איזה ילד לא צפה בסדרות מסוג זה ואחר כך נתקף חשק ללוש פלסטלינה, או להוביל את היד והקו למסע הרפתקאות? העיסוק בסוגים שונים של ארטיפקטים, ודאי הבחירה להעמיד סדרה שלמה על הרעיון של ספר פופ-אפ, יכול לגרות את הדמיון ללא גבול. אבל כאן יש בעיה: אנימציה מסורתית יקרה מאוד או מציבה מגבלות אמנותיות, או דורשת יצירה של קו עיצובי ייחודי ואולי אפילו אמיץ. ואת כל זה לא רוצים או לא יכולים לעשות ב"זאק וקוואק".

אז מה לעשות אם הכול נראה צבעוני וממוחשב ולא קופץ החוצה באמת? קוראים לכל הפרקים בשמות שמופיעה בהם המילה "פופ אפ", מקדישים אפיזודות ל"פרח הפופ אפ", "קשת הפופ אפ" ועוד אובייקטים דומים, שהמשותף לכולם הוא שלא תראו אותם באמת קופצים החוצה מתוך הדף. כך אנחנו רואים לפעמים את הדמות שטוחה ודקה, אבל גם עם פנים עגלגלים וילדותיים, ועוד דיסוננסים דומים.

אחרי שגמרתי להתלונן על ההחמצה הגדולה הזו, מותר גם לומר שלעתים יש המצאות ויזואליות יפות הקשורות למגזרות הנייר. כך למשל, כשהגיבורים מנסים ולא מצליחים להגיע לקשת בענן, אחד מהם מוצא את חץ הפופ אפ שלה, וכשהם רוצים לקחת ממנה צבעים, הם (דמויות הנייר-לכאורה) לוקחים מספריים וגוזרים רצועות מכל צבע וצבע. על פרח הפופ-אפ יש לשמור מפני חרקים שונים ובפרט תולעי ספרים. וכשיורד גשם קירה מתלוננת "העמוד הזה ספוג במים".

ל"זאק וקוואק" יש יוצרים ובמאים ישראלים (לצד בריטיים וקוריאנים), ורוב הפרקים בוימו בידי ישראלים. הגיבורים בסדרה הם, באופן טבעי, זאק – ילד בן שבע בערך, נטול אופי מובחן או רצונות עקביים מלבד רוח טובה (זה חשוב), המנסה לפתור בעיות שרירותיות שצצות במהלך הפרק. לקוואק הברווזון, כך נראה, אין תפקיד מלבד לשמש סייד-קיק של זאק. גם מונולוגים לא נתנו לו, והוא מגעגע ומצפצף ומבהיר את עצמו בתנועות כנפיים. קירה, חברתו של זאק, מצילה בדרך כלל את המצב, שכן היא יודעת לתקן ולהדביק מגזרות נייר שנקרעו.

הנוף פסטורלי והצבעים בספר הפופ-אפ שלנו עזים ומתקתקים, כמו ברוב הסדרות לגיל הרך (מי יעז להציג ירוק רעל וסגול חציל בסדרה לקטנטנים? או שמישהו כבר ניסה ופוטר?). אתרי ההתרחשות תמיד כפריים, מקסימום פרבריים, ויש עיסוק רב בנופים וטבע. זה עיסוק שגור בתוכניות לגיל הזה, אולי כניסיון סמוי לפצות על העובדה שהילדים שקועים בתוכנית מול המסך ולא מעבירים חיפושיות מיד ליד או ממוללים עלי עשב.

המתיקות מתבטאת לא רק בוויזואליה אלא בקונפליקטים המרוככים והקצרצרים: בכל שתיים-שלוש דקות מוצגת "בעיה!" או "הרפתקה!" וכולם טרודים לרגע, עד שהנושא נפתר וצץ אחר במקומו. זה אומר שאין המשכיות של סיפור, מה שדווקא מתאים לקטנטנים שיתקשו לעקוב אחרי דילמות ממושכות ממש. הבעיות גם לא מכאיבות באמת, רובן קשורות לביש מזל או לכוח עליון, והפתרונות מגיעים בן רגע. אם זאק לא מצליח לעזור בעצמו, הוא מזעיק את קירה.

אגב, המתרגמים/מדבבים של הסדרה השתגעו לגמרי באחד הפרקים, שנקרא במקור The Pop-Up Easter Egg Hunt . בעברית הומר השם הזה ל"ביצים ליום הפופוקולד" (מה?). האם היוצרים סבורים שבכך הצילו את ילדי ישראל מאיזה שהוא מיסיון? לדעתי הם דנו אותם לבורות מטופשת. מילא להעלים מן התוכנית חג נוצרי קיים ומוכר, אבל להמציא חג שלא קיים בשום מקום? גם כך הסדרה מתרחשת בלה-לה-לנד וקורה בה כלום בריבוע;  אפשר היה לפרגן לדמויות שלה לחגוג חגים מציאותיים.

"טיפשי אבל נחמד", סיכם בן השש וחצי את התרשמותו כששאלתי אותו על הסדרה. כקהל יעד הוא כבר מעט מבוגר, ובכל זאת הרושם הבסיסי נכון: זאק וקוואק מקסימים כמבוא לעלילות פשוטות, בגישה נעימה עד מתקתקה, תוך הישענות על דמיון מוגבל ובלי התנגשויות כואבות מדי. אין חשש חלילה לפגיעה בנפשות הצופים הרכות, לבד מנזק שמיעתי קל בעטיו של הדיבוב העברי – כרגיל הוא נשמע לי צעקני ומתיילד ורצוף צחקוקים בלתי נסבלים. אולי זו רק אני, אבל קולו של זאק בגרסה הבריטית הרבה יותר נעים לאוזן, וגם נשמע יותר כמו ילד. ואולי פשוט באנגלית הצחקוקים נשמעים תמיד מעודנים יותר.

 

אביבית משמרי – ילידת 1968, כותבת, עורכת ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. ספרה "הזקן השתגע" יצא ב-2013 בהוצאת "חרגול מודן" וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. ספרה "הנפש קמה באמצע הלילה" יצא ב-2015. בעלת הבלוג "כותבת מוחקת".

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת שרון קפלנסקי:

    גילוי נאות- אמא של פלאפי בעברית (הקיפוד) ותלמיד בקהילה…
    אנחנו חושבים שזאק הוא לא ממש חבר טוב, לכל ההרפתקאות השוות הוא סוחב את קירה והברווז ומשאיר מאחור את הסנאים, הקיפוד והצפרדע…

  2. […] לעומת זאת, פונה מן הסתם לקהל מעט יותר בוגר מצופי "ז'אק וקוואק". שרוטונים מייצרים סרטונים וויראליים שמצליחים […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.