1 איור

קו, צבע והומור / שחר קובר

על עבודת האיור בשני ספרי פעוטות לילדים: "מספרים" ו"קרנבל החיות"

אפריל 30, 2014  

שני ספרי ילדים מתורגמים ראו אור בחודשים האחרונים בהוצאת מטר. ״מספרים״ הוא ספר קרטון קצרצר מאת המאיירת הניו-זילנדית אלן גיגנבאך הנועד ללמד פעוטות את המספרים 1 עד 5, ו״קרנבל החיות״ – ספר עם רעיון פשוט וחכם, שכתבה ואיירה מריאן דובוק הקנדית.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

גיגנבאך היא מאיירת ותיקה מאוד, שמאיירת בקולאז׳ של מגזרות נייר. סגנון עבודתה גרפי מאוד, נקי וחד, המתכתב עם מלאכות יד גרמניות וסקנדינביות של אמצע המאה שעברה. הדבר בא לידי ביטוח בשילוב אורנמנטים פרחוניים, צבעוניות בוהקת, וניקיון גרפי. למשל, פרחים מעטרים עננים וחזיתות של בניינים:

איור: אלן גיגנבאך

איור: אלן גיגנבאך

האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי כאשר התחלתי לעיין בספרון ״מספרים״ היא המאייר הצרפתי אלן גרה (Alain Grée). העיניים הגדולות, הראשים העגולים, וכמובן הניקיון הגרפי ה״גזור״ של האיורים. (למרות שגרה לא עבד בקולאז אלא בצבע).

בחלק העליון של התמונה עבודה של אלן גרה והתחתון מתוך הספר ״מספרים"

בחלק העליון של התמונה עבודה של אלן גרה והתחתון מתוך הספר ״מספרים"

בספר ילד קטן ואמו יוצאים לטייל בעיר, וסופרים דברים, מאחד עד חמש – מכונית אחת, שני בתים, שלוש משאיות, וכן הלאה. בהתאם לתוכן הפשוט כך גם האיורים פשוטים וישירים, הקומפוזיציות סגורות, נקודות המבט תמיד חזיתיות. כל זאת כיאה לספר קרטון לפעוטות. עם זאת, האיורים בספר מאופינים בצבעוניות עזה במיוחד, אשר נוטה להיות מעט מבלבלת. מאחר וכל הצבעים בעלי עוצמה ובוהק דומים זה לזה אין כמעט מיקוד באיורים. מעבר לכך, חלקים רבים של הספר מצופים בלקה מבריקה אשר אינה תורמת דבר לספר והיא גימיק, ולא יותר. לא ברורה לי ההצדקה לשימוש בה, ההחלטה מה מבריק ומה לא אינה נראית מנומקת. למרות זאת, הספר יוצא דופן בסגנונו החזותי משלל ספרי הקרטון לפעוטות,  ואם תרצו ללמד את ילדכם הפעוט לספור עד חמש, נראה שזאת בחירה טובה.

איור: אלן גיגנבאך

איור: אלן גיגנבאך

***

״קרנבל החיות״ מאת מריאן דובוק, הוא ספר נהדר. זה אחד מספרי הילדים לפעוטות הכי נחמדים שראיתי בזמן האחרון. הוא מצחיק, פרוע ומפתיע, מהנה ומחוכם. גם בני שלוש וגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

הרעיון של הספר הוא פשוט: יש קרנבל תחפושות, וכולם מוזמנים להתחפש, כאשר ברוב המקרים חיה אחת מתחפשת לשנייה שמתחפשת לשלישית, השלישית לרביעית, וכן הלאה. או לפחות, כך מתחיל הספר: האריה מתחפש לפיל שמתחפש לתוכי שמתחפש לצב, והנה כבר הורגלנו שחיה אחת מתחפשת לחיה הבאה. אבל פתאום שבירה ברצף, הצב מתחפש לכיפה אדומה! והיא בכלל מתחפשת לעוגה. משם חוזרים לחיות, ומדי פעם נוספות בדיחות קטנות – הגמל החד-דבשתי לא משקיע בתחפושת ומתחפש לגמל דו-דבשתי, הבואש מתחפש לפרח, התרנגולת לא מתחפשת בכלל, כי היא לא הבינה שצריך להתחפש, ועוד.

בהתאם להומור הטקסטואלי, גם באיור ישנו הומור רב: את העכבר שמתחפש לפלמינגו אנחנו בכלל לא רואים כי הוא עומד על רגלי פלמינגו ארוכות ויוצא מגבולות הדף; אנחנו מבינים שהבואש עדיין מדיף ריח רע למרות שהוא מחופש לפרח כי זבובים ממשיכים לעופף מעליו; ובשביל להתחפש לבת-יענה יונק הדבש רק תוקע את ראשו בחול.

איור: מריאן דובוק

איור: מריאן דובוק

מבחינה איורית הספר פשוט מאוד: בכל כפולת עמודים מופיעה החיה המחופשת והחיה אליה התחפשה, הכול על רקע לבן ונקי. החיות מסוגננות באופן דומה מאוד: לכולן עיניים קטנות ועגולות במרחק קבוע פחות או יותר, והדבר גורם להן להיראות כמשפחה אחת גדולה. כך למשל הגמל דומה לכוכב הים, שדומה לכיפה אדומה, שדומה לארמדיל, שדומה לתנין.  מצד שני, נחמד היה לראות מנעד הבעות קצת יותר מעניין פה ושם. בהקשר זה מצחיק מאוד הקרנף, שבהתחלה הוא זועף מאוד, וברגע שהוא מתחפש הוא הופך להיות חייכן.

איור: מריאן דובוק

איור: מריאן דובוק

ההמצאות של המאיירת לעתים מוצלחות מאוד: איך קיפוד מתחפש לכלב תחש ארוך? בעזרת חיבור של חפץ דמוי אקורדיון מתארך לגבו. איך כוכב ים מתחפש לפנתר שחור? הוא בסך הכול צובע את עצמו בשחור. איך פרפר מתחפש לעטלף? הוא פשוט נתלה הפוך. מצד שני, לפעמים ההמצאות קצת מלאכותיות מדי – למשל האפרוח שמתחפש לעכביש ומוסיף לעצמו עוד שלוש רגלים בכל צד: לא ברור איך הן מתחברות אליו. ובפינת הקטנוניות: גם הספר הזה טועה, כמו הרבה ספרי ילדים אחרים, בהבדל בין נמר לטיגריס. מצויר טיגריס אך בטקטס – נמר. בני בן החמש כועס מאוד על העניין.

איור: מריאן דובוק

איור: מריאן דובוק

אחרי כל מסיבת התחפושות המצחיקה שעברנו לאורך הספר, מגיע הסוף המאכזב. ״החגיגה מתחילה״ אומר הטקסט, אבל באיור רק חלק קטן מהחיות שפגשנו לאורך הספר, והן לא נראות חוגגות במיוחד. בתחילת הספר יש איור נהדר על הפורזץ הפותח ובו חגיגה גדולה של כל החיות המחופשות. זה היה צריך להיות האיור האחרון.

בשורה התחתונה, שני הספרים האלו הם ספרים מצוינים לפעוטות, הראשון הוא משב רוח רענן מבחינה סגנונית, והשני, למרות הסוף המאכזב, הוא ספר נהדר מבחינה רעיונית.

"מספרים" מאת אלן גיגנבאך. הוצאת מטר, 2014.

"קרנבל החיות" – כתבה ואיירה: מריאן דובוק, תרגום: דנה טריואקס-פשיץ. הוצאת מטר, 2014.

שחר קובר – מאייר ספרי ילדים, עיתונים ומגזינים בארץ ובעולם.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת שירה נקדמון:

    אני מסכימה עם הצבועניות המבלבלת בספר הראשון, אם כי יש פרטים שביתי בת השנה וחצי מזהה אותם בהנאה. ולגבי הלקה לדעתי זה נחמד כי יש לה מרקם עבה וזה נחמד למשש עם האצבע.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.