6 ספרות

קריאה? – לא, תודה! / יסמין אלעד

איך לעודד קריאה אצל סרבני קריאה, ועל התפקיד החשוב של ספרניות

אוגוסט 7, 2016  

"אני בחיים לא אוהב ספרים כמו שאת אוהבת," אמרתי לגברת גרים.
גברת גרים, ספרנית בית ספר מסורה ונלהבת, לא מצליחה להדביק באהבתה לספרים את הגיבורה המספרת. במהלך השנה גברת גרים מקריאה ספרים שכלל לא מעניינים את הגיבורה, ואפילו מעצבנים אותה. עד שמגיע שבוע הספר והגיבורה צריכה לבחור סיפור שהיא אוהבת ולהקריא אותו בפני הכיתה, ואז היא נאלצת לבחור בעצמה ספר שמעניין אותה בנושא שמעניין אותה.

איור: מייקל אמברלי מתוך "גברת גרים אוהבת ספרים! (ואני לא)"

איור: מייקל אמברלי, מתוך "גברת גרים אוהבת ספרים! (ואני לא)"

הספר מצביע על תופעה שמוכרת לנו היטב – ספרני ילדים ונוער, כמו גם הורים ואנשי חינוך –  סרבנות קריאה: גיבורת הספר היא סרבנית קריאה עקשנית ועוינת, ואפילו ספרנית להוטה כמו גברת גרים לא מצליחה לקלוע לטעמה. גם ילדים רבים שאני מכירה ופוגשת במהלך עבודתי מסרבים לקרוא את מה שאנחנו רוצים או חושבים שהם "צריכים" לקרוא, או שמסרבים לקרוא בכלל.

וככה זה נראה: ילד כזה נכנס לספרייה בלוויית הורה או במסגרת כיתתית. או שהוא בוהה או משחק בנייד שלו, או שהוא משועמם וחסר סבלנות ונע בעצבנות בחלל הספרייה. אין לו סבלנות וריכוז, לא סקרנות, ובטח לא הנעה פנימית לבחור ספר בשבילו. הפורמט לא מדבר אליו, המבחר מבלבל, והכול נראה לו אותו דבר – משעמם! כדי לא להותיר ספק הוא יסתובב בחוסר מנוחה בלוויית קולות ופרצופים עצבניים, לעתים ישלוף באופן אקראי ספר ממדף ומיד יזנח אותו, או שיוותר מייד על כל ניסיון להתמקד בספר כלשהו.

איור של ג' פ' קוברט מתוך "המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא"

איור של ג' פ' קוברט מתוך "המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא"

מניסיוני, ישנם שני טיפוסים של סרבני קריאה:

"לקרוא ספר זה קשה ומעייף" –

אלו הם ילדים שהקריאה קשה להם, ולכן הם נמנעים מקריאה. הכוונה אינה דווקא לבעלי לקויות למידה, שכן למרות שהם מתקשים במיומנות פענוח של טקסט, יש להם יכולת לקרוא, אך הם לא תופסים את עצמם כמסוגלים לקרוא. לעתים הם בעלי תפיסה עצמית שלילית שבמילא לא יצליחו ולכן למה להם לנסות.

"לקרוא ספר זה משעמם", "למה לקרוא כשאפשר לראות טלוויזיה או לשחק במחשב?" –

אלו הם ילדים ששולטים בקריאה, אך קריאה וכתיבה לא מעניינות אותם. יש להם המון דברים אחרים לעשות שהם יותר מעניינים ומהנים ויותר מתגמלים מבחינתם. אז למה להם לטרוח?

תפקידי כספרנית ילדים ונוער הוא בתיווך בין הילד לספר, כי לבד הוא לא רוצה או לא מסוגל לבחור ספר ולקרוא. תפקידי, כפי שאני תופסת אותו, מתנקז למטרה אחת ראשונית – "לפצח" את החידה, למצוא את הספר האחד שיעניין את אותו סרבן קריאה, כפי שהילדה בסיפור מצאה לבסוף את הספר שמעניין אותה. כי אם יש ספר אחד שמעניין אותו, אולי יש עוד כאלה באותו נושא, ואולי אחרים. אם רק ייחשף למבחר של ספרים שונים מסוגים שונים, ותהיה לו האפשרות לבחור מה מעניין אותו, הוא עשוי לגלות עניין בקריאה ואפילו לגלות שהוא נהנה ממנה.

ממש לא סרבנית קריאה. איור של קוונטין בלייק מתוך "מטילדה"

ממש לא סרבנית קריאה. איור של קוונטין בלייק מתוך "מטילדה"

הילד זקוק לתיווך, למישהו שיערוך היכרות בינו לבין ספר. אלא שמורים והורים נתפסים פעמים רבות בעיני סרבן הקריאה  כ"בעלי אינטרס" –  ללמד אותו, להשכיל אותו, לפתח אוצר מלים ושפה, וכל שאר הדברים שנתפסים כחשובים וצריך אותם כדי "להצליח בחיים". כספרנית, כמובן שגם אני מונעת מאינטרסים (ובראשם, אני מעוניינת בכמה שיותר קוראים בספרייה), אבל אני באה ממקום אחר – המטרה שלי היא שהילד ייקרא. קריאה בעיניי היא ערך בפני עצמו. ערכה לא נמדד בתועלת שהיא מביאה, או במטרה שהיא משרתת.

הורים רבים טועים לחשוב שעל הילד לקרוא ולאהוב את מה שהם קראו בילדותם, או מה שנחשב ל"קלאסיקה". מבלי להיכנס לסוגיה של מהי קלאסיקה, והנטייה שלנו להיצמד אליה כיוון שהיא נתפסת כתו תקן למה ש"איכותי", מה שמדבר או דיבר אלינו המבוגרים כשהיינו ילדים, לא בהכרח מעניין את הילדים כיום, ואפילו נתפס בעיניהם כמיושן – בתוכן, בפורמט או בשפה.

אגב, בגלל הנטייה להיצמד למוכר ולידוע, הורים ואנשי חינוך עלולים להחמיץ ספרים חדשים ואיכותיים שיוצאים לשוק, שיש להם סיכוי להפוך לקלאסיקה אם הייתה לנו פתיחות וסקרנות לרכוש אותם ובכך להפוך אותם לכאלה. כך נוצר מעגל סגור, וספרים נפלאים לא מקבלים הזדמנות, ואז נזנחים ונשכחים.

ספר לא חייב להיות סיפור

דרך אפשרית לשכנע סרבני קריאה לקרוא היא להפנות אותם לספרים בתחומי העניין שלהם. בדרך כלל יהיו אלה ספרי מידע  אשר "זוכים" לתשומת לב של הורים ומחנכים רק בהקשר של מטלות לימודיות, וחבל. יתרונותיהם: הם עוסקים בנושא מובחן, מכילים פסקאות קצרות המלוות בכותרות ובתמונות, ותוכנם ראליסטי ועובדתי, מה שמדבר לילדים רבים, בניגוד לעלילה ופנטזיה.

להלן כמה "טיפוסים" של קוראים המתעניינים בספרי מידע:

אוהבי פעולה או מלאכת יד: ספרים על ספורט, או ספרי עשה-זאת-בעצמך לבנייה, בישול, ציור, ועוד.

אוהבי הפרטים: בנושאים כמו דינוזאורים, חלל, חיות, כלי תחבורה. אלו הם ילדים שתחום כלשהו מעסיק אותם בגיל מסוים, כמו רכבות או דינוזאורים, והם מבלים רבות בחקירה ובמעקב והופכים ל"מומחים" בתחום.

אוהבי העובדות: היסטוריה, ביוגרפיות, או מספרים, מידות וכמויות. ישנם ילדים שמרותקים לעובדות ואובססיביים לגביהן (הצלחתו רבת השנים של "ספר השיאים של גינס" היא דוגמא מובהקת לסוג כזה של ספרים).

אוהבי ריגושים: כאלה שאוהבים דברים מצחיקים, דברים מפחידים או מגעילים (למשל חיות מוזרות או מסוכנות).

אוהבי משחק: ספרים אלה ממעטים בטקסט, אם בכלל, והדגש שלהם ויזואלי ומפעיל את החושים, כמו פתיחת חלונות, הזזה, זיהוי, ספירה וחיפוש. ספרים כאלה למשל הם ספרים תלת-ממדיים, ספרי "איפה אפי?", "זום", וכדומה.

עדיין שובר שיאי מכירות, "ספר השיאים של גינס"

עדיין שובר שיאי מכירות, "ספר השיאים של גינס"

דרכים נוספות לקרב סרבני קריאה לקריאה

1. ילד מתקשה לענות על שאלה כמו "מה מעניין אותך?" זה פתוח מדי; הוא לא מכיר מספיק ספרים, ואין לו ניסיון בבחירה. לכן תהליך הבחירה הראשוני שנעשה במשותף עם הילד הוא תהליך של אלימינציה, של שלילה של מה שלא מעניין אותו. ברגע שמצאנו ספר אחד שמסקרן אותו, הוא יכול להמשיך לבד – לחפש עוד ספרים בנושא, או באופן עצמאי לחפש ספרים בנושאים נוספים.

2. הבחירה האישית של הילד היא העומדת במרכז. גם אם זהו תהליך שנעשה במשותף, הילד הוא שמכריע מבין אפשרויות שמוצעות לו, כי רק הוא יודע מה מדבר אליו ומה מעניין אותו. את טעמי האישי והעדפותיי אני מניחה בצד.

ספריית ילדים באקרה, גאנה

ספריית ילדים באקרה, גאנה

3. חשובה מאוד הפתיחות לספרים חדשים ולסגנונות ולפורמטים שונים כמו קומיקס, בדיחות וחידות, ספרים הקשורים לתכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע, ועוד. מבחר מגוון ובחירה אישית חשובים לא רק כדי לאפשר לילד לבחור את הספר שמדבר אליו, אלא גם כדי לפתח טעם אישי. אם תמיד בוחרים עבור הילד, או לחילופין, עליו לבחור מתוך מבחר מצומצם – כיצד יכיר עוד אפשרויות, כיצד ייחשף לעוד נושאים וסגנונות ויגבש העדפות?

4. כספרנית עלי לרכוש לספרייה מבחר ספרים מגוון ולארגן אותם לפי נושאים או סוגות עם שילוט ברור כדי למפות את האוסף, ולאפשר לילד שיטוט עצמאי ונגישות לאוסף ללא תיווך של ספרן. בנוסף, מדף תצוגה של ספרים ממקד את תשומת הלב של הקוראים ומשמש כהצעה לקריאה.

ספריית הילדים ב Cliffside Park, ניו ג'רזי

ספריית הילדים ב Cliffside Park, ניו ג'רזי

5. אירועים והפעלות בספרייה המתמקדים בספר, בסופר או בנושא מסוים, משמשים אף הם כאמצעי לתיווך ולקירוב הילדים לספרים.

6. תפקידי לא מסתיים ברגע שהילד בחר בספר והוא מונח בידיו, אלא אני משתדלת, אם יש לי זמן, להצטרף לילד ולהתבונן ביחד בספר, ולדבר עליו אתו תוך כדי קריאה משותפת. גם אם הקריאה המשותפת נמשכת מספר דקות זה מומלץ, וניתן רק לעלעל בספר ובתמונות ולאו דווקא לקרוא ממש.

לסיכום, המטרה שלי כספרנית ילדים ונוער היא לעודד ילדים לקרוא כדי לקרוא. ולצורך כך, כל ספר הוא מספיק ראוי. אין ספר "נחות", "טיפשי" או "ילדותי" מדי. גם קריאה בספר שנחשב "גרוע" עדיפה בעיני מאשר לא לקרוא בכלל. בעזרת היכרות עם האוסף והתעדכנות מתמדת בכל ספר חדש שיוצא, אני רוצה להאמין שיש לי את הניסיון והידע הדרוש כדי לחשוף בפני סרבן הקריאה מבחר מגוון של ספרים, וכך להציע לו אפשרויות שמתוכן הוא בוחר כדי להציג בפניו את הספרים: תראה מה יש לנו, כזה ספר וגם כזה, ותראה את זה  –  והוא זה שיחליט מה מעניין ומה מסקרן אותו, מה עונה על תחומי העניין שלו, או מה מעורר בו רגשות כמו פחד או צחוק. קודם כל יש לעזור לו לבחור ספר אחד שמעניין אותו כדי ליצור חווית קריאה חיובית, ובהמשך "לתפור" לו פרופיל אישי לפי העדפותיו.

יסמין אלעד – ספרנית ומידענית בספריית אוניברסיטת חיפה, אחראית על ספריית הילדים והנוער ומפתחת ומנחה הפעלות לילדים בספרייה. בעלת תואר שני בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה במסלול כתיבה יוצרת. קוראת ומקריאה גם כאמא ורעיה, לבעל שטעמו בקריאה הפוך משלי, ולשני בני עשרה שכבר לא קוראים…

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת ורד - תיאטרון בובות טוליק:

    כל כך חבל שלא היית הספרנית שלי כשהייתי ילדה. ילדה שאוהבת לקרוא, מכורה ממש, לא היה דבר שאהבתי יותר (טוב, אולי חתולים)…הייתי הולכת לספרייה וגברת ק. היתה חוקרת אותי כמו הייתי עבריינית והיא השוטר הרע , כדי להבין אם אכן סיימתי את הספר כי איך זה יכול להיות שרק אתמול שאלתי אותו וכבר היום החזרתי ואולי אני סתם ממציאה. גברת ק. הממורמת עצבנית ושונאת ילדים לא סיפרה לי על האפשרות החלומית לשלם עוד חמש לירות ולקחת שני ספרים בכל פעם, כי זה היה יוצר לה יותר עבודה. גברת ק. לא הרשתה לי חס ושלום לבוא לספרייה פעמיים באותו היום. הייתם מאמינים? גמרתי את הספר מהר ורצתי מהר מהר לפני שהספרייה נסגרת, והיא אמרה שאסור! אסור לבוא פעמיים באותו היום!. הו, גברת ק. תנוחי בשלום על משכבך, היום המאושר בחיי היה היום שהספרייה העירונית החדשה נפתחה, ואני עברתי לשם ויכלתי לקחת כמה ספרים שרציתי אפילו פעמיים ביום. ולא, מעולם לא התגעגעתי אליה למרות שמכיתה א' עד ו' ראיתי אותה חמישה ימים בשבוע. (בימי שישי הספרייה לצערי היתה סגורה). מסכנה כשכמותה,סוף סוף היה לה קצת שקט.

  2. מאת יחיעם פדן:

    איזה יופי של מאמר! זה נכון היום יותר מאי פעם. כמי שגדל בתור מטילדה, לא היה לי מושג שסרבנות הקריאה יכולה להתפשט ולגעת ברבים כל כך. אם יסמין אלעד וחדורי אמונה כמותה יצליחו להרחיב את מעגל הקוראים המושבעים מעשרה לעשרים אחוזים, ולהוסיף אליהם את הקוראים המזדמנים, נרוויח כולנו.

  3. מאת אביטל:

    תודה ספרנית אחות. גם אני ספרנית, בבית ספר יסודי, וגם אני נתקלת בכל התגובות שנמנו בכתבה זו. גם אני וחברותי מחפשות דרך ללב הילדים, ושמחתי לקרוא את "שיטותיה" של יסמין ולמצוא בהן מקבילות לשיטות שגם אנו נוקטות. כל ילד שמגיע לספריה בשמחה, ויוצא ממנה בשמחה הוא עוד פרח בזר הספריה שלנו.

    בהצלחה לכול ספרניות הילדים באשר הן

  4. מאת עופרה - מילת:

    אני מאד מאמינה בבחירה האישית של הילד ובהעצמת חווית הקריאה. מטילדה נמצאת אצלי תלויה מעל הראש עם כל הספרים שלה, מרגישה כ"כ כמוה זה חדר העבודה הפנימי שלי.
    עם זאת כאימא לשלושה שני הבוגרים שלי מאד מחוברים לכתבים ולקריאה ודווקא השלישי לא ממש התחבר. יש גם בחירה כזו וכרגע אני מכבדת אותה למרות שנראה לי שיש כאן פספוס.

  5. מאת אלעד:

    מעניין ורלוונטי. תודה!
    (והערה: לטעמי, הפופולריות של ספרי השיאים של גינס אינה קשורה כמעט ל"עובדות" שבהם, אלא דווקא לקטגוריה הבאה ברשימה שלך – של "ריגושים", שהרי הם משופעים בתמונות מפחידות ומגעילות)

  6. מאת י.ק:

    תודה, מעניין ומהנה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.