3 במה ומסך

רומן רוסי זעיר / מעיין לירון

על מופע תיאטרון הבובות "פטרושקה"

אוקטובר 24, 2012  

במיניאטורות יש משהו כובש, קצת כמו מה שחשים כשמתבוננים בכף ידו של תינוק; עולם שלם מגולם בתוך דבר זעיר כל-כך, אך עם זאת מדויק וציורי. למיניאטורות יש השפעה גדולה אף יותר – לפחות כך אני סבורה – על ילדים. הן מאפשרות לילד, שחווה את העולם הגדול שסביבו מקוטן קומתו, לחוש את המצב ההפוך מול אביזר המייצג חיים "קטנים" יותר וניתנים לשליטה.

מופע תיאטרון הבובות "פטרושקה" יוצר מפגש מעין זה. באמצעים פשוטים אך מלאי קסם, מגולל יהונתן בן-חיים מ'תיאטרון הקרון', את סיפורו של פטרושקה שנמצא יום אחד על-ידי הילד מיכאל ואת חייהם בביתה של סבתא ושל החתול אלכסנדר. עזיבתו של מיכאל, ההולך לבית הספר וישוב רק בקיץ הבא, מאלצת את פטרושקה, מקבילו הרוסי של פינוקיו, לצאת למסע הרפתקאות עד לסוף הטוב ולמפגש המחודש בינו ובין מיכאל. פטרושקה לא רק קטן לעומת הילדים הצופים בקהל, הוא גם קטן בעולם הגדול והקר שמלווה את מסעו. אך דווקא בזכות זעירותו הוא מצליח לברוח ממנהל הקרקס הרשע.

כל עולמה של בובת המריונטה בשם פטרושקה נפרש על פני שולחן אוכל בגודל ממוצע. "האמצעים הפשוטים" של יהונתן בן-חיים כוללים בעיקר את שתי כפות ידיו, כמה בובות וכישרון משחק שובה לב. בעזרת כפות ידיו הוא יוצר דמויות מרומזות, "לא גמורות". למשל, הילד מיכאל מורכב מהאצבע המורה והאמה (כמו האות V הפוכה) הלבושות מכנסיים ונעולות קבקבים הולנדיים. אין לו פלג גוף עליון או ראש, ובכל זאת הוא הופך לדמות שלמה וברורה.

מתוך ההצגה. צילום: אלדד מאסטרו

את ההצגה מלווה יצירתו של טרבינסקי, "פטרושקה". מוסיקה קלאסית ללא תירוצים או תרגומים, ההופכת את הצפייה בהצגה – בנוסף לדמותו הסבאית של בן-חיים – לסיפור רוסי אפוף נעימות זרה ומסקרנת. ואכן הסיפור של הבובה פטרושקה מגיע ממקום אחר ומזמן אחר, מרוסיה הרחוקה והמושלגת בה נאלצים ילדים יתומים ללכת לבית הספר בצידו המרוחק של היער לזמן ממושך. המציאות המוצגת רחוקה וזרה לילדי ישראל אך הסיפור מוצג ללא הסברים וללא נסיון לבאר אותו עבורם, ודווקא בשל כך הוא כובש. יהונתן בן-חיים פשוט מספר סיפור טוב ומציג אותו לעיני הילדים; זה נראה כל כך מובן מאליו אבל האמת היא שבעולם הצגות הילדים זה לא.

את "פטרושקה" ראיתי עם ילדי במסגרת פסטיבל ב'סוזן דלל' באולם קטן שהיה ערוך לכ- 30 צופים. מלבד שני ילדיי, ישבו באולם חמישה ילדים בני שלוש בערך (ההצגה מוגדרת לגילאי 4-7) וכולם היו מרותקים. הילדים שלי ממשיכים עדיין (שלושה חודשים אחרי) להיזכר ולשחזר את המופע. התפיסה ה"רואה" את הילד כיצור שיש להושיט לו עזרה, תוהה "מה הוא יבין?", "מה הוא יאהב?" "מה טוב ונכון עבורו?", "איזה מסר חינוכי כדאי להעביר לו?". תפיסה זו מביאה יוצרים לרקוח לא פעם הצגות המתחשבות, כביכול, בילדים ובצרכיהם. התהיות הללו גורמות ליוצרים "ללעוס" עבור הילדים את כל מה שנראה להם מורכב מדי, לזרוק החוצה את מה שנראה לא אכיל, להוסיף עזרים חיצוניים בשביל ערכים תזונתיים. הסיפור נזנח, המשחק הופך מוגזם ורדוד ואנו נותרים עם תבשיל חסר טעם הגורם לילדים לנוע בחוסר סבלנות במושבם.

"פטרושקה" היא הצגה קטנה ומקסימה. היא מאפשרת לילדים לצלול לתוך עולם של חפצים קטנים, חורף לבן ומוזיקה עשירה. היא מוכיחה לילדים את מה שתמיד קיוו לו בסתר בלבם: שבקטנים טמון קסם גדול.

 

"פטרושקה", תיאטרון הקרון. בימוי: אנייס לימבוס בשיתוך אנני מייזמן. משחק והפעלה: יהונתן בן-חיים. תרגום לעברית: יהונתן בן-חיים ונעמי פולבר.

 

מעיין לירון – סטודנטית לתואר שני ב"תרבות הילד" באוניברסיטת ת"א, בוגרת החוג לעיצוב תיאטרון ב"שנקר", גננת לשעבר ואמא לשניים.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. ביקור כתובה יפה שמעוררת את הרצון לקחת את הנכדים – ולראות בעצמי גם כן!

  2. מאת ברכה אורן-סימון:

    אני אוהבת את המסר שמקופל בתוך הביקורת על המופע לאפשר לילדים להתמודד עם המציאות שמולם ולא לעדן אותה כל הזמן. כתוב יפה.

  3. מאת איילת:

    איזו ביקורת נפלאה. כל כך רוצה להביא את הבנות ולראות…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.