14 במה ומסך

רוצה הרפתקאות, גברים עם קוקיות / תמר הוכשטטר

על הקשר בין צרכנות ומגדר, והאם בנות יהיו מהנדסות אם רק יתנו להן את צעצוע ההרכבה הנכון

ינואר 11, 2013  

פילוח הוא עסק משתלם. צרכנים רוצים לקנות מה שנכון לילד שלהם ולכן הם יקנו את המשחק שעליו מתנוסס הגיל הנכון, שהוא בצבע הנכון מגדרית ושמומלץ לשחק בו לפני השינה (נניח). הבת תאלץ לקבל משהו אחר ולא למחזר את המשחקים של אחיה.כל מבקר בחנות צעצועים יבחין בכך בקלות, ההפרדה בין איזור הבנים לאיזור הבנות. הצבעים, השמות והתכנים, שונים לחלוטין בין המחלקות, גם כאשר מדובר בצעצועים לפעוטות בני יומם. למה בנות מתבקשות לשחק בנסיכות וורדרדות בעוד בנים מצופים לשחק בטירות וגיבורי-על?

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. עינת הגיב:

    מעניין…

  2. עדנה הגיב:

    מעניין מאוד. כאמא לבת 3.5 שיש לה גם טרקטור, כלי עבודה ודינוזאורים בפינת המשחקים – ואלה נזנחים מהר מאוד לטובת בובות ועגלות – אני יכולה להעיד שאפשר ואף חובה להציע מגוון פעילויות, אבל הבחירה הסופית לא ממש בידינו.
    ההתעניינות המגדרית מגיעה גם מהקטנטנים עצמם, שמתחילים להצביע על העולם באמירות כמו "רק לבנות יש שיער ארוך" או "רק בנות לובשות שמלות".

    ויותר מכל, זה הלינק המאלף שהייתי רוצה להציע:
    http://www.dailymail.co.uk/news/article-1311713/Colour-clash-Childrens-pink-blue-rooms-boys-girls-develop-gender-specific-preferences.html

  3. נעה סמלסון הגיב:

    מעניין וחשוב. אגב, בתחום ספרי התמונות לגיל הרך, דווקא הבנים מופלים לרעה, ויש הרבה יותר ספרים עם גיבורות בנות, שעוסקים בענייניהן. וכן, יש הבדלים בין בנים לבנות, גם אם כל העולם יהיה מלא ג'ינות דייוויסיות וחנויות צעצועים א-מגדריות. העניין הוא לאפשר חופש בחירה והכי חשוב: בבית. זה לא נורא אם שרים בגן "אגודל הוא אבא ראש המשפחה" בעיני זה לא כזה אסון (אם כי המנגינה הבלתי מוגדרת של השיר תמיד עצבנה אותי, והוא נועד ללמד את הילדים את שמות האצבעות) וההשפעה של זה על הילדים היא מזערית יחסית השפעה של ההורים, לטוב ולרע. אם ילד או ילדה יגדו בבית שבו יחסים שיוויוניים בין ההורים, הגננת יכולה להלביש את כל הבנות בחצאיות טוטו ורדרדות ולחלק לכל הבנים חרבות מדי בוקר, וזה לא יזיז להם. והעיקר, לא להגזים. אם ילדה מגלה חיבה לוורוד, אין שום סיבה להלביש אותה בירקרק א-מגדרי. ואם ילד מגלה חיבה לכדורגל, אין סיבה להכריח אותו לשחק בבובות. ושמעתי על משפחה מסוימת, שהבן שלה אהב ללבוש בגדי בנות ולהתאפר וההורים התעקשו לשלוח אותו לגן ככה והיו נורא גאים בעצמם, וצעקו על הגננת שהעירה להם בעדינות שאולי כדאי לשקול למתן קצת את ההליכה עם נטיותיו האופנתיות של הפעוט כי הילד סובל מהצקות בגן. אמו אף הוציאה אותו מתוך ארון הבלבול המגדרי שלו בבלוג מזעזע שהיא מפרסמת באתר בלוגים ידוע, בהיותו בתחילת גיל ההתבגרות, ואף ביקשה את רשותו לעשות זאת, פלורנס נייטינגייל הנאורה. אז לא צריך להגזים ולא צריך לדאוג. אם ילד יראה בבית יחסים לא שוויוניים הגן השוויוני בתבל לא יעזור ולהפך. זו דעתי, אבל כמובן, חשוב לדבר והאיר ולהציף את הנושא החשוב הזה. וגם אני מתה על הג'ינג'ית המגניבה. והגי'נג'ית המגניבה שלי בחרה בגיל שלוש מבין כל התחפושות בחנות תחפושת של סופר מן, גיבור הילדות של אביה הארגנטינאי, ולא היה מאושר ממנו וממנה וממני.

  4. גיא הגיב:

    מרתק.
    אגב המשחק הוורדרד למהנדסת הצעירה, זה בדיוק המקום להמליץ על המשחק הבא, שהפך ללהיט בביתנו, לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר:
    http://www.foxmind.co.il/game-h.php?n=84

  5. בן הגיב:

    בהחלט מרתק העניין הזה.
    לא רק שהג'ינג'ית מהפרסומת של לגו היא אדירה, גם הפרסומת עצמה אדירה! ממש עשתה לי חשק לבנות איתה משהו יפה ובלתי מוגדר (למרות נטייתי הזכרית לבנות דווקא משהו מוגדר במיוחד).

  6. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה לכולם על התגובות!
    אני מסכימה שהבחירה מורכבת מביולוגיה, חברה וקצת רצון חופשי.
    עדנה – תודה על הלינק, הפרויקט הצילומי הזה אכן מבהיר היטב גם את הפן המגדרי-חד-גוני וגם את השפע המחליא למדי שהילדים הזעירים שוחים בו.
    נועה – לגבי החרבות וחצאיות הטוטו, אני זוכרת את בן הדוד שלי, שהוריו אסרו עליו לשחק בצעצועי כלי נשק (מטעמים פציפיסטים) היה מגיע לביקור בהיותו בן 4 לכל היותר, הולך לסדנא של אבא שלי ותוך שניה וחצי מגיח משם עם חרב עץ עשויה שני מקלות מחוברים במסמר. לא היה מאושר ממנו. אכן, יש דברים שחזקים אפילו מהורים עם אג'נדה.
    גיא – תודה על ההמלצה! נראה מעולה ושיוויוני 🙂
    בן, אשמח לבנות איתך משהו לא מוגדר ובהזדמנות הראשונה…

  7. מישמיש הגיב:

    תודה על הרשימה המעניינת. אני רק חייבת להעיר הערה קצת אופ-טופיקית, על עניין משחקי כלי הנשק, כי הוא חשוב בעיני, גם בהקשר הזה.
    אני לא קונה צעצועי כלי נשק לילדי, וביקשתי מקרובים וחברים לא לקנות להם כאלה. עם זאת, אין לי שום בעיה שהילדים ימצאו בחצר פיסת עץ וישחקו כאילו שהיא חרב או רובה. בדמיון- מותר להם להשתולל ולפנטז ולדמיין משחק שהוא לטעמם, לקחת פיסת עץ ולחשוב שהיא טנק או להצטופף מתחת לשיח ולדמיין שזה בית או מערה. להבדיל אלף הבדלות מלתת לילדים דגם פלסטיק מדויק להפליא של רובה אם 16 ולומר להם- הנה צעצוע, עם זה משחקים. לך ותירה בחברים שלך. בדמיון- מותרים הרבה דברים, וזה היופי וגם ההקסמות של משחקי כאילו, בהם הילדים חופשיים למצוא משחק שראוי בעינהם. לעומת זאת, על ידי קנית כלי נשק מפלסטיק אני מעודדת אותם באופן מכוון לראות בכלי נשק משהו רצוי ומרתק. וזה פסול בעיני.

  8. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה, מסכימה עם ההערה. (אם 16 מפלסטיק, לכל הרוחות!).

  9. ערן שחר הגיב:

    מישמיש, אז נסכם על אם 16 שמורכב מאבני לגו ורודות? 🙂
    עשיתן לי חשק לכתוב רשימה על ייצוג אמצעי לחימה בספרות הילדים. ככל שאני חושב על זה, על הדוגמאות והתובנות זה נשמע לי יותר מעניין…
    תמר, בן הדוד שלך עורר אותי לאסוציאציה חופשית ונזכרתי בתטיס, אמו של אכילס שידעה שבנה לא ישרוד את מלחמת טרויה. היא הסתירה אותו כשהוא מחופש לנערה בארמון המלך ליקומדס. כשהחלו הגיוסים למלחמה, אודיסאוס, שהיה לו מידע מודיעיני אודות מקום המסתור של אכילס, הגיע לארמון ופרש בפני כל הנערות מתנות נשיים כגון שמלות ותכשיטים. בין המתנות היו גם חרב ושריון. כשהנערות נגשו למתנותיהן, אודיסאוס דאג שתישמע תרועת מלחמה. טבעו והטסטוסטרון של אכילס עשו את שלהם: הוא זינק לכלי הנשק, זהותו נחשפה, הוא גוייס והשאר היסטוריה יוונית…

  10. תמר הוכשטטר הגיב:

    תודה ערן, אינטרפטציה מוצלחת על סיפור משה הפעוט שמתבקש לבחור בין גחלים ויהלומים, רק ששם היה מלאך בלתי נראה שעשה את העבודה…

  11. […] ניסיתי כמה פעמים לכתוב על תרבות פופולרית בדגש הזה. כן. ברשימה הזאת למשל, ‫שהייתה בעיקר הצפה של דברים שמצאתי שקורים עכשיו […]

  12. עירית הגיב:

    מאמר מרתק על תופעה שכיחה, לצערנו.
    אנקדוטה קטנה: יש לי חברות רבות שילדו בנים, ואת כל אחת מהן שאלתי אם יסכימו להלביש את הרך הנולד בבגד ורוד. התשובה היתה שלילית בכל המקרים.

  13. אחת הגיב:

    כאמא לשני בנים, אני מודה שאני פחות מתחבטת בבעיות שהעלית כאן, למרות שכבת שפחות חיבבה צעצועים של "בנות" הבעיה הכאובה מוכרת לי היטב. אבל שמתי לב שבצעצועים העדכניים יש גם אפליה הפוכה בכל התחום של צעצועי יצירה ששמורים כמעט באופן בלעדי לבנות עם נושאים שנחשבים נשיים, צבעים נשיים והמחשות נשיות – ובעיני גם מוזילים את הערך שבעבודות יצירה למשהו קישוטי בלבד.

כתיבת תגובה