3 במה ומסך

רחוב רחוב צא החוצה / איריס ארגמן

שיטוט בשתי תערוכות המפגישות ילדים עם המרחב העירוני

דצמבר 21, 2015  

זורז' פרק כתב בספרו "חלל וכו': מבחר מרחבים" שאנחנו לא יודעים להתבונן ברחוב, בנעשה מסביבנו, ולכן הציע "לרשום מה שרואים. את המתרחש הראוי לציון. האם אנחנו יודעים לראות את הראוי לציון? האם משהו מדהים אותנו. אנחנו לא יודעים לראות. יש לגשת לעניין לאט יותר, בטמטום כמעט. להכריח את עצמנו לכתוב דברים שאין בהם עניין, לכתוב את המובן מאליו, את הנדוש ביותר, את הטפל ביותר."

אז עזבתי את הרחוב הממשי ויצאתי לשיטוט בשתי תערוכות על הרחוב, בשתי ערים שונות: חולון וחיפה. יצאתי לחפש התבוננות שונה ואחרת על הרחוב.

התערוכה הראשונה מוצגת במרכז "בגובה העיניים" בתוך מוזיאון הילדים הישראלי שבחולון, ושמה: "סיפורים שמספר לי הרחוב". בתערוכה זו הודגשה בעיקר אמנות הרחוב. חלל התצוגה מחולק לחמישה חלקים שונים: תאטרון רחוב, גלריה, ציור על מדרכה, פסלים חיים וציור גרפיטי במחשב.

צילום: טלי שמר

צילום: טלי שמר

הילדים בתערוכה מונחים על ידי מדריכים מקסימים המובילים את קבוצת הילדים ממרחב אחד למשנהו, מסבירים ומתווכים להם את הנראה והנעשה בתערוכה.

התחלתי את הסיור בתערוכה בצפייה בהצגת רחוב: שחקנית מחופשת למוקיון שלפה פריטים שונים מתוך מזוודה, הצחיקה והפעילה את הילדים. משם המשכנו לגלריית הרחוב; עיצוב הגלריה כרחוב צבעוני מרהיב ומלא דימויים חזותיים רבים. החלל מחולק לרחובות קטנים, סימטאות, קרנות רחוב, פינות מסתור (שניתן לצפות בהן בסרטונים של אמני גרפיטי בפעולתם) וחומות בטון. על הקירות השונים עבודות של אמני רחוב פעילים: foma, Dede, Dioz, Wonky monky, Signor gi , ומאיה גלפמן. התערוכה מספרת לילדים על תרבות אמנות הרחוב ומסבירה כי האמנים הפכו את הקירות ברחוב לבדי הציור שלהם; תרסיסי הצבע, השבלונות, הגירים, המדבקות וחוטי צמר ורקמה משמשים כחומרי העבודה שלהם.

משם המשכתי עם המדריכה לחדר ובו "פסל חי" – דמות של אישה מהודרת וכסופה, על פניה מסכה לבנה אטומה, והיא חובשת כובע רחב שוליים. המדריכה יושבת על הספסל לצדו של הפסל החי ומגלה יחד עם הילדים כי הפסל זז ונע באטיות. הילדים מתבוננים בציפייה דרוכה לתזוזה של הפסל. בסוף המדריכה "מגלה" יחד עם הילדים כי הפסל זז בשעה שמניחים מטבע בתוך הכובע המונח על האדמה. לאחר המופע צופים בסרטון קצר ובו מקבץ תמונות מרחבי העולם של פסלים חיים. בסוף הפעילות אחד הילדים מתחפש ל"לפסל חי" והילדים מעודדים אותו לזוז ולנוע קלות. לאורך כל הפעילות הילדים היו קשובים וגילו עניין רב. בחלל נוסף, מעוצב בקפידה, ישבו הילדים ליד עמדות מחשב וציירו גרפיטי באמצעות תוכנת מחשב.

צילום - יואב גלזר

צילום – יואב גלזר

התערוכה בחולון, במרכז "בגובה העיניים", הציגה את הרחוב כמעין מוזיאון פעיל, לרגעים נדמה היה כי הרחוב כולו זועק ציורי קיר ואמנות חזותית שאך במקרה מצאה את דרכה אל הרחוב. התערוכה הציגה אמנות רחוב אך לא חקרה את השאלה המהותית העולה מהתערוכה: מדוע בחרו האמנים לפעול במרחב העירוני ולא במוזיאונים ובגלריות? מדוע הרחוב הוא כָּן הציור של האמנים הללו? מה מאפשר הרחוב בשונה מהמוזיאון?

הגלריה שבמרכז התערוכה אמנם מציגה לילדים עבודות נבחרות של אמני רחוב בולטים ואף יוצרת אשליה של רחוב, אך הילדים לא נעים בחופשיות במרחב האורבני ונחשפים לתערוכה בליווי המדריך בלבד. והרי מהותו של הרחוב הוא שיטוט, טיול, גילוי והתבוננות. הרחוב מאפשר לנו להשתהות, לגלות דברים חדשים ומפתיעים, להתבונן ולגלות נקודות תצפית שונות.

כדאי, בעיניי, לאפשר שיטוט וטיול חופשי בין המרחבים, זמן להתבונן, ליצור באופן עצמאי, לשרבט על הקיר והמדרכה, ללא הנחיית מדריך. התערוכה צריכה לאפשר לילדים משחק חופשי. אך למרות דבריי אלו, אני מבינה את השיקולים בבחירת דרך הנחייה זו: מורכב ואולי בלתי אפשרי לתת לקבוצת ילדי גן לטייל באופן חופשי בתערוכה.

התערוכה במרכז "בגובה העיניים" עוררה בי סקרנות ורצון להמשיך ולראות כיצד אוצרים ויוצרים מתבוננים במרחב העירוני. אז נסעתי לחיפה לתערוכה "מטרופוליס- החוויה העירונית" המוצגת במוזיאון חיפה, ואולי שם, חשבתי לעצמי, אמצא התבוננות מעט שונה. התערוכה מיועדת לילדים, אך מתאימה גם לילדים גדולים יותר מאשר התערוכה בחולון.

ברציונל התערוכה כתוב: "העיר היא כמו גוף חי מורכב ומלא חיים, שאנו חווים על פי רוב באופן מקוטע. אנו נעים בתוכה כמו בתוך חיזיון אור-קולי רווי בגירויים רב חושיים, מבלי שנוכל לתפוס אותו במבט אחד…" ואמנם הביקור בתערוכה זו זימן לי חוויה שונה, חוויה של שיטוט, חקר, התבוננות והתנסות, פיצול המבט, נקודות תצפית שונות ומפתיעות על המרחב העירוני המתעתע.

בכניסה לתערוכה על קיר רחב, מצוירת העיר חיפה ובה מגדלים, בתים ישנים, מפרץ חיפה ובניין האוניברסיטה, והמבקרים מוזמנים לקחת גיר לבן ולהמשיך את הציור – לצייר ולשרבט, להוסיף בתים וחצרות, מדרגות ונמל.

מטרופוליס

יונתן גולד – חיפה של גולד, 2015 ציור קיר: אקריליק, טושים אקריליים גירי לוח – להשתתפות של המבקרים בתערוכה בציור אסיסטנטית: תמר נצר

התערוכה מאפשרת לילדים לנוע בגלריה באופן חופשי ולחוש את העיר מנקודות תצפית שונות ובמצבים שונים: מיצגי וידאו המציגים את הרחוב במבט ישיר, ציור תבליטי המציג את גגות העיר, ציור נהדר המשלב קומיקס המספר את סיפורם של ההולכים ושבים בעיר. אחד הציורים ששבה את לבי נעשה על ידי האמן גיא ניסנהויז בעבודה שצוירה במיוחד עבור התערוכה. הציור מתחקה אחר השכבות הגיאולוגיות המרובדות של האדמה, ועל גביהן מתקיים מופע סוריאליסטי של חתולים מנתרים.

גיא ניסנהויז דאון טאון, 2015 (פרט) אקריליק וג׳ולות על מזוניט באדיבות האמן

גיא ניסנהויז דאון טאון, 2015 (פרט) אקריליק וג׳ולות על מזוניט. באדיבות האמן

לאורכה של התערוכה פזורים דפי משימות ושאלות, לדוגמא: "ביצירות בתערוכה האמנים המתארים את העיר מנקודות מבט שונות: ממעוף הציפור וממבט צד…" מה מאפשר לראות מבט על? מה מייחד אותו? ובהמשך המשימה: "נסו לדמיין בציור את הבית והרחוב שלכם ממבט של מעוף הציפור…" בדף פעילות אחר הילדים מוזמנים להתבונן ביצירה ולכתוב סיפור או שיר המתרחש על גגות הבתים.

בדף נוסף הילדים מוזמנים להתבונן באיוריו של דוד פולונסקי לספר "על עלה ועל אלונה" מאת שירה גפן ועליהם לקפל דף לשניים ולצייר עיר בהפכים. בארון זכוכית גיליתי את האיורים המקוריים של שלו לספר "על עלה ועל אלונה", הופתעתי (ואף התרגשתי) לגלות כי פולונסקי אייר את איוריו לספר על גבי לוח עץ.

דפי הפעילות והמשימות הפזורים במקומות שונים בתערוכה מאפשרים לילדים להשתהות, לחשוב, ליצור, לצייר, להתבונן מחדש על יצירת האמנות. לאורך המסדרון המוביל לחדרים השונים, על גבי מדפים וכונניות נמוכות, מונחים ספרי ילדים העוסקים ברחוב, לדוגמא " מאחורי הדלת יש שביל" מאת גיל-לי אלון קוריאל, ספר מקסים המתאר את חווית הטיול העירוני של ילד קטן מביתו לבית סבתו. מעל המדפים נתלו ציורים וסקיצות מתוך הספר.

בחדר מרווח וגדול ובו קוביות גדולות מתאפשר לילדים לשחק ולבנות מודל של עיר. בשעה שביקרתי בתערוכה שתי ילדות שיחקו בקוביות במשך שעה ארוכה, באין מפריע, ובנו מגדלים ובניינים, בנו ופירקו ושוב בנו. בחדר אחר, הקרוי "הסדנה העירונית", ילדים ישבו ליד שולחן אור ושירטטו דגמים של בניינים על תרשימים ושרטוטים שהיו מונחים על השולחן.

דוד פולונסקי Strobe, 2004 הדפסה דיגיטלית/ באדיבות האמן.

דוד פולונסקי Strobe, 2004 הדפסה דיגיטלית/ באדיבות האמן.

בתערוכה "מטרופוליס" הילדים נעו בחופשיות במרחב "העירוני", שיחקו, יצרו, בנו מגדלים ושירטטו על פי בחירתם ונטיית לבם. אמנם קיימת האפשרות שהילדים אולי לא יחשפו למגוון היצירות הקיימות בתערוכה, אך מאידך הילדים רשאים לחקור, לגלות ולהעמיק ביצירה המסקרנת אותם.

בשיטוט הבין-עירוני נחשפתי לשתי תערוכות העוסקות במרחב העירוני באופנים שונים: התערוכה במרכז "בגובה העיניים" בחולון בחרה להתבונן בעיר כגלריה פעילה, ואילו התערוכה בחיפה הציגה את המרחב האורבני על היבטיו השונים דרך אדריכלות, אמנות, ספרות, איור וציור ומיצגי וידאו.

שתי התערוכות פונות לילדים אך הן עושות זאת בדרך שונה מאוד: במרכז "בגובה העיניים" המדריך מוביל ומנחה את הסיור והשיטוט ואילו בתערוכת "מטרופוליס" הילדים משוטטים בחופשיות במרחב. שמחתי לגלות כי המרחב העירוני מקבל ביטויים שונים בשתי תערוכות שונות, במקומות שונים.

 

איריס ארגמן – מנהלת תכנית ספרות ילדים בתכנית קרב למעורבות בחינוך, בעלת תואר שני בספרות (אוניברסיטת תל אביב) ותואר ראשון בספרות השוואתית וחינוך (האוניברסיטה העברית). סופרת ילדים בשעות הפנאי ("קונכיית הסיפורים", "הרפתקה בחולות", "בכיסים של גילי", "פנס, מצפן וילד", "רוזלינדה" "בקצה הרחוב"). מנחת מועדוני קריאה וסדנאות כתיבה לילדים ונוער. אוהבת לאסוף מילים ומציאות, קוראת וכותבת, משוטטת ומתבוננת

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת Dubon:

    תענוג לקרוא ביקורות חיוביות על תערוכות שמקרבות ילדים לאומנות. נראה שיש מי שיזם והוציא לפועל את התערוכות. חסר לי שאין לזה שום התייחסות.

  2. מאת דריה:

    אני דריה ואמא שלי אצרה את התערוכה "מטרופוליס: החוויה העירונית" ואני מקווה שתבואו כי באמת כיף שם!

  3. מאת אורטלי:

    מטרופוליס פשוט תערוכה מקסימה וכל כך מהנה. אנחנו היינו שם בשילוב עם סדנת יצירה באחת השבתות, הילדים כל כך נהנו. חוויה נהדרת שעדיפה על סתם שיטוט באיזה קניון. כל הכבוד לצוות המרכז ולמוזיאוני חיפה בכלל.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.