3 איור

שבע בום! אלינה גורבן

שש טיוטות ואיור סופי אחד

ינואר 27, 2017  

"שבע בום!" הוא מדור המציג את תהליך העבודה של איור ספר ילדים. דרך שש טיוטות ואיור סופי אחד יציגו המאיירים המתארחים במדור את תהליכי החשיבה שלהם, ההתלבטויות וההחלטות אותן הם לוקחים בעת איור הספר. והפעם – אלינה גורבן על הספר "אחחח איזה אח" מאת פטל (קרן פטל גונן). הוצאת מטר.

הספר "אחחח איזה אח" הגיע אליי בהפתעה. קרן פטל שלחה לי אימייל גדוש מחמאות, סיפרה שמצאה אותי באינטרנט וביקשה שאאייר ספר שהיא כתבה. בהתחלה לא התלהבתי, חשבתי שזה עוד ספר מתנה למשפחה מאמא טרייה לאחר שגילתה את עולם ספרי הילדים והחליטה שזה לא כזה קשה לכתוב אחד כזה בעצמה. לא הייתה עדיין הוצאה שהסכימה לגבות אותה ומעולם לא שמעתי עליה. אבל בכל זאת נעים כשמחמיאים והייתי סקרנית, אז קראתי ופשוט התאהבתי.

אחחח איזה אח-חזית עטיפה

הספר מסופר בחרוזים חצופים שמתארים את גלגול האירועים כשאורן מקבל אח חדש למשפחה ואת רגשותיו ומחשבותיו האמתיות, כאלה שלא תמיד מוצגות לעולם. מאוד התחברתי לכנות של הכתיבה, לרגשות הילדותיים המדויקים שקרן מתארת. ככל שעבדנו יותר ויותר יחד הבנתי שקרן ואני בעצם הדמויות של אורן ודני. וכמו עם אחותי, גם קרן הציקה והצחיקה בלי סוף. בגלל שבכל כפולה היה מוצג הסיפור ואז המחשבה, התלבטנו איך להציג משהו ואז אולי את ההפך שלו בכל איור. חשבתי על איך תמיד אוסרים עלייך לצייר על הספרים כשאת ילדה, וכמה נחמד יהיה לצייר משהו ואז לצייר עליו – וכך נולד הרעיון שהאיור יתאר את החלק "האמתי", ועליו יצויר בקריון הדבר המצחיק, כאילו אורן עשה זאת בעצמו.

1. הכפולה שבחרתי להציג היא הכפולה הראשונה של הספר. בשבילי היא הכפולה שקובעת את הטון של הספר ואני עובדת על שאר הכפולות כשזאת תלויה מול עיניי. כשאני מקבלת אליי את הטקסט אני קוראת אותו כמה פעמים ואז מתחילה לרשום רעיונות ולעשות סקיצות קטנות ולא מובנות לאף אחד חוץ ממני בדרך כלל, ואז אני מתקדמת עם הסקיצה שאני אוהבת הכי הרבה.

בכפולה הראשונה מסופר על הרגע שמודיעים לאורן שהולך להיות לו אח קטן. ניסיתי לחשוב איך הייתי מגיבה אם פתאום היו מספרים לי שחיי הולכים להשתנות, שאני אפסיק להיות מוקד תשומת הלב במשפחה, ובנוסף לכול אצטרך להיות אחראית לנצח לאח החדש.

מחשבה שקפצה לי מייד הייתה סצנת הצעקה של מקולי קאלקין בסרט "שכחו אותי בבית" (אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, ושוט שמכונה דולי-זום או אפקט ורטיגו – כשהמצלמה זזה לקראת המצולם בזמן שעושה זום אאוט, מה שיוצר עיוות של הפרספקטיבה ולדעתי נותן אפקט של פאניקה.

020

2. לאחר אישור הסקיצה אני חושבת על מישהי/ו שאני מכירה או ראיתי והאופי שלה/ו מתאים לי לדמות, ואז יוצאת למסע חפירות אצל כולם בפייסבוק, בתמונות משפחתיות, כיתתיות וסורקת את האינטרנט בחיפוש אחר הדמויות שלי. כשחשבתי על אורן רציתי שיהיה חצוף, שובב וחמוד במיוחד כשהוא מתעצבן. דני הוא ילד מאוד חמוד שעשיתי לו בייביסיטר פעם, כך שהוא היה לי בראש ולא הייתי צריכה לחפש.

021

3. הדמות נמצאה ועברתי למחשב לתקן את הסקיצה הסופית עם הדמות הנכונה, ואז יצאתי לדרך רצופת הטעויות והאושר של לצייר משהו מוחשי בלי אפשרות ל ctrl+z.

022

4. איור סופי (כמעט). לשמחתי קרן אהבה את האיור, לצערי אני לא ממש. ההוצאה גם לא הגיבה בהתלהבות והיו דברים לשנות וזה תסכל אותי מאוד. החלטתי שאין מה לשבת על משהו שלא עובד וצריך לחשוב על זה מחדש.

023

5. חזרתי למחברת השורות שלי שבה כתובות ומצוירות כל מחשבותיי (יותר קל לי לחשוב במחברת בארבעה שקלים מאשר בספר סקיצות יפה שאני מפחדת ל"קלקל" בו כל דף). שוב חשבתי על תגובה ראויה לחדשה המרעישה. החלטתי שבטוח עדיף שזה יקרה בלילה לפני השינה בשביל הדרמה, ושבטח הייתי נופלת מרוב שוק על המיטה כשהיו מספרים לי. אז רציתי ליצור רגע כזה של בין לבין כשאורן באוויר ולגמרי מופתע.

024

6. הסקיצה הסופית שאושרה.

025

7. בום!

026

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת לי מרגלית:

    ספר מקסים -באיור, בטקסט, בהכל!
    קראתי אותו והוא מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  2. מאת סבתא לאה:

    ספר חובה לכל משפחה – רענן, קולח ומלא עוצמות רגשיות שמלוות עולמנו> מבוגרים וילדים

  3. מאת ענת:

    הציורים מדהימים. עושים את הספר ואת הסיפור. משו משו. התוכן מאכזב מאד וישנו פער גדול בין התוכן לציור. מצטערת. עוד ספר של מאמא שהחליטה שזה לא כזה קשה לכתוב ספר ילדים בעצמה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.