כללי

שבע בום! יניב טורם

על עיצוב דמותו של ספר בספר "המלך, הכתר וכל היתר" מאת מנחם בן-רון בשבעה שלבים

מרץ 10, 2019  

כריכת הספר (יח"צ)

 

1. הסיפור מתאר את מערכת היחסים המורכבת בין הספר העני למלך. בגלל סוד אחד, אינטימי וכמוס, התערערו המעמדות, וכעת, היה על המלך לסמוך על אדם זר שלא יספר את סודו לאיש. סוד ושיער היו שני אלמנטים מרכזיים בחיפוש אחר אפיון הדמויות והאווירה האיורית שנבחרה לספר. כך, לאורך הספר יש התייחסויות וקווי דמיון רבים בין שתי הדמויות הראשיות. בגלל שלמלך יש שיער ארוך ותפקידו בסיפור משמעותי, החלטתי שגם לספר יהיה שיער מאופיין ומובחן. בכלל, היה לי ברור שספר – עני ככל שיהיה – יטפח את שיערו ואפילו יתהדר בו. השלב הראשון היה היכרות עם הדמות. עבורי זה תמיד תהליך מעניין, לגלות איזו דמות מסתתרת בין המילים. אני מאמין שכדאי ונכון לשאול אותן שאלות (מי היא? מאיפה היא? מה היא אוהבת לאכול?) ולאט-לאט להתוודע אליהן. אך כבר הכרתי בכך שלדמויות יש גם רצון משלהן, וכך או אחרת, יצוצו ויתגלו בסופו של דבר.

2. באחד הניסיונות הגעתי לדמות הזאת ומאוד אהבתי אותה. היא היתה שובבה, קונדסית משהו אבל עם לב רחב וחיוך המסגיר את אופיה הרך. חשבתי שיהיה נחמד להלביש אותה במקטורן מרופט ובמכנסיים קצרים מלאי חורים וכתמים. הספר הזה ידע היטב שהוא עני ושלא יוכל להלביש עצמו כאצילי העיר, אבל הוא עשה את המיטב באמצעים הדלים שהיו לרשותו, ובעיניו הוא נראה כאחרון הדוכסים.

3. המשכתי לעבוד על הפרופורציות של הדמות. הבנתי שהמלך לא יגלה את סודו לספר הנראה כבן עשר או שתים-עשרה, ועליו להתבגר מעט כדי שיוכלו לסמוך עליו. עתה הוא נער צעיר, בוגר ואחראי. הוא מתלבש כאדם ממעמד חברתי זהה לשלו רק מעט מבוגר יותר. חלומות העלייה בסולם החברתי נעלמו והוחלפו בהכרה בחשיבות המקצוע ועול פרנסת המשפחה. אבל בפגישה עם יעל גובר, עורכת הספר, ועם מנחם בן-רון הסופר, עלתה שוב ושוב שאלת התקופה בה הסיפור מתרחש. זו אגדה המבוססת על סיפור המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית, ואילו הדמות שלי נראית כאילו יצאה מסיפור של דיקנס. גם הדמות הקודמת וגם הפיתוח שלה לא תאמו את אופן הלבוש של יוון העתיקה.

4. כך הגעתי לדמות הזאת. השיער עדיין מזוהה ובולט, אך כעת הספר לובש ספק שמלה ספק בגד העשוי מיריעת בד יוטה גס ומוכתם. עדיין, הספר תפר לו כיס קטן כדי שיוכל לשים בו את מספריו. הוא אמנם עני, אבל יש לו חשיבה פרקטית ומודעות לחשיבות הנוחות שלו, כאשר יסתובב מבית לבית בחיפוש אחר לקוחות. אהבתי את הפרופורציות והרגשתי שהדמות הזאת גמישה ויכולה להתעצב במגוון תנוחות ולהתאים לסצנות רבות בסיפור. המשכתי לצביעה.

5. כדי להוסיף בכל זאת גינון מפונפן, שלא תואם את מעמדו החברתי של הספר אבל מראה שיש לו חלומות גדולים והוא מודע לטיפוח ולאסתטיקה, הוספתי לו שפם קטן. התופסת הזאת יכולה גם ללמד על גילו של הספר, כלומר פלומה ראשונה של גיל ההתבגרות. טשטוש גילו מצא חן בעיני. אולי גם המלך התבלבל ולא הצליח לעמוד את גילו. שוב ושוב חזרתי לאותה שאלה: למה לעזאזל המלך מגלה את סודו למישהו שהוא לא מכיר? הרגשתי שהחיצוניות של הדמות צריכה לגרום לנו להאמין שגם אנחנו היינו מספרים לה סוד. כדי להדגיש את הפער בין העוני של הספר למרכזיות שלו בסיפור, צבעתי לו את השיער בכחול. הדיסונס הזה הפך את הדמות למורכבת, עגולה וזכירה.

6. אבל משהו לא הסתדר לי. פתאום הרגשתי שיש מראה קריפי בשפם של הספר, ושילדים לו יתחברו אליו. הוא לא היה דמות מובהקת. לא יכולתי לומר מה הוא חושב או אם אפשר לבטוח בו. הגעתי למסקנה שצריך לעצב דמות אמפתית יותר, ושהילדים יוכלו לזהות בה את עצמם. כך הגעתי לדמות הזאת. מחקר תמיד עניין אותי ואני חושב שזה חלק חשוב מתהליך בניית העולם האיורי. תוך כדי למידה על התקופה, מצאתי את הכובע הכובע הפריגיאני. קריאה נוספת גילתה לי שהכובע מזוהה עם אגדת המלך מידאס, כאמצעי להסתרת אוזני החמור שלו.

מיד הבנתי שמצאתי משהו חשוב. אם הספר ילבש כובע פריגיאני, אולי המלך יזהה בו את עצמו. אולי הוא יחשוב שגם הספר מסתיר סוד – ומה גורם לנו לבטוח באדם זר, אם לא הידיעה שהוא מתמודד עם בעיה דומה לשלנו? את שמלת היוטה דייקתי לטוגה מרופטת כיאה לתקופה, וכדי שהשיער עדיין יהיה משמעותי – הארכתי אותו מאוד. הוא אמנם כבר לא מטופח ולא מגונדר ואולי אפילו מלא כינים, אבל עכשיו הוא מזכיר קצת את שיער המלך.

7. בצביעה שמרתי על הצבעים שכבר מצאתי ואהבתי, אבל עכשיו הכול הסתדר. כעת המלך והספר היו דומים. כלומר לא דומים בכלל, אלא דווקא הפוכים. אבל הם היו ניגודים שלימדו על האחר לא פחות משלימדו על עצמם. המלך מסתיר את אוזניו מתחת לכתר ולספר יש כובע המזכיר אזני חמור. למלך יש שיער כתום עז וגולש ולספר יש שיער כחול ולא מסורק. הרגשתי שהדמות החביבה הזאת, תמצא חן בעיני המלך ושהוא יסמוך עליו. הצמצום הצבעוני של הספר, עוזר למצב אותו בתחתית הסולם החברתי, לעומת המלך הלבוש בבגדי טורקיז ותכלת מלכותיים. הכובע, שמצאתי לגמרי במקרה, היה בדיוק מה שהייתי צריך ובעיני הוא כל הסיפור.

 

"המלך, הכתר וכל היתר" מאת מנחם בן-רון, איורים: יניב טורם. הוצאת כנרת זב"מ, 2018

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה