2 איור

שבע בום! מורן ברק

שש טיוטות ואיור סופי אחד

נובמבר 6, 2016  

"שבע בום!" הוא מדור המציג את תהליך העבודה של איור ספר ילדים. דרך שש טיוטות ואיור סופי אחד יציגו המאיירים המתארחים במדור את תהליכי החשיבה שלהם, ההתלבטויות וההחלטות אותן הם לוקחים בעת איור הספר. והפעם – מורן ברק על הספר "תודה" מאת דתיה בן-דור (הוצאת מודן)

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

כשקיבלתי את הטקסט עשיתי את מה שאני עושה בדרך כלל, שזה לדמיין בראש את ההתרחשויות בכפולות השונות ולמהר לצייר סכימות קטנות של הקומפוזיציות כדי שלא אשכח. מכיוון שהטקסט חוזר בכל כפולה, פעם לבן ופעם לבת, חשבתי להתייחס לכפולות כמו מגרש טניס; כלומר הבת והבן חיים כל אחד בצד שלו ומתפתח ביניהם סיפור שמתחיל בחשדנות וביישנות ועובר מהמורות בדרך לידידות מופלאה, כאשר בכל כפולה יש התייחסות לנושא בטקסט.

חשבתי שגישה כזו תוכל לתת לסיפור נפח וליצור עניין. קבעתי פגישה עם דתיה בן-דור, ובה דתיה אמרה שהיא לא רואה את הספר כסיפור לינארי, וחשבה דווקא ליצור סיטואציות שונות עם דמויות חדשות בכל כפולה. ניסיתי קצת להתווכח, שכן מבחינתי כמאייר שהלחם והחמאה שלו הם סיפור ודמויות, חששתי שמדובר במשיכת השטיח תחת רגלי ושאשאר אבוד בחלל בחוסר אונים.

מתוך הגישה הזו התחלתי לעבוד על הספר, ובדיעבד אני חושב שדתיה צדקה. אמנם זזה לי הגבינה אבל כנראה שיותר נכונה לספר הזה, שהוא לא סיפורי אלא מעין תפילה, גישה של קריאה אפיזודאלית, קריאה שילדים קוראים באופן טבעי- של אנקדוטות, שעשוע או פחד רגעיים, או ריכוז והתפעמות ממים זורמים, נדנוד של נדנדה או מעוף של שפירית.

הגישה הזו הכתיבה את תפיסת החלל, שבה זולת כפולה מלאה כמו שאני נוטה לצייר בדרך כלל, שהיא פיסה ממציאות רחבה, הכפולות הן קפסולות סגורות. תוצר לוואי של הגישה הזו היה הורדה של מפלס הדרמה; למשל שברוב הכפולות אין הבדלים גדולים בגדלים של עצמים (שוב, בניגוד מוחלט לנטייה הטבעית שלי) אלא טון יותר מינורי שמתאים לטיול בטבע.

1. כך נוספה גם דמות הארנב, שהגדרתי כ"ארנב תחושה". הוא לא מקדם עלילה אלא פשוט נמצא וחווה, לפעמים קצת נדחף (תמיד יש ילד כזה). רציתי גם שילדים יחפשו אותו בכל כפולה, והמציאה שלו תהיה מין פיצוח של ההתרחשות. הוא לובש את טריינינג האדידס שלי קצת מתוך קריצה למקס מ"ארץ יצורי הפרא", וקצת כדי לקחת אותו צעד מארנב לילד.

01-1

 

2. זו סקיצה ממוחשבת לכפולת המים. בזמן האחרון אני מעדיף דווקא להתחיל במחשב, אמנם היד פחות חופשית ויש לזה מחיר רישומי, אבל בשבילי, לפחות כרגע, היתרונות בשלב הסקיצה (הזזה, הגדלה והקטנה, מתיחה וכו') שווים את זה.

02-1

3. זה קטע מהקו הסופי, אותו ציירתי בעיפרון בשולחן אור על גבי הסקיצה המודפסת.

03-1

4. את הקו אני סורק, מחדד קונטרסט, לפעמים מוסיף קצת גון, ובעיקר מנקה. יש לי סורק ישן שיוצר המון לכלוך ואני משתמש בזה כחוליה בשרשרת שיוצרת ארעיות ומשאירה לכלוכים שאני אוהב.

04

5. זו סכימה צבעונית על פי הסקאלה של הספר.

05

6. וצביעה סופית בפוטושופ. אני משתדל  לא לצבוע "בתוך הקווים" לגמרי ולהכניס טעויות וחריקות.

06

7. בשלב הסופי אני מכניס קצת הצללה ו(עוד) לכלוך. בום!

07

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת דתיה בן דור:

    תודה לך מורן על אייוריך המופלאים ועל שיתוף הפעולה.
    דתיה בן דור

  2. מאת נעה סמלסון:

    מקסים! אין כמוך מורן – פשוטו כמשמעו

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.