3 איור

שבע בום! – ניב תשבי

שש טיוטות ואיור סופי אחד

יוני 5, 2016  

"שבע בום!" הוא מדור המציג את תהליך העבודה של איור ספר ילדים. דרך שש טיוטות ואיור סופי אחד יציגו המאיירים המתארחים במדור את תהליכי החשיבה שלהם, ההתלבטויות וההחלטות אותן הם לוקחים בעת איור הספר. והפעם – ניב תשבי .

"שר הילדים" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג, אשר פורסם לראשונה בספרה "מה עושות האיילות" בֿֿֿשנת 1949, ויצא עתה כספר בהוצאת "ספרית פועלים", בעריכת נרי אלומה ובעיצוב של מיכל מגן. שר הילדים הוא קוסם ולו מראה מיוחדת שבה משתקפים חלומות הילדים בלילה.

 

1. השלב הראשון היה עיצוב דמותו של השר, ובמקביל ניסיון להבין את האווירה, האופי, השפה האיורית והפרשנות שלי לסיפור. שני התהליכים הללו ארוכים ומשפיעים האחד על השני.
מאחר וגולדברג איננה, לצערי, אין לי את האפשרות ליצור עמה דיאלוג. מצד אחד זה מאפשר לי יותר חופש, ומצד שני, מתוך יראת כבוד ליצירה שלה, לאורך כל התהליך חשבתי הרבה על מה היא הייתה חושבת ומה הייתה התגובה שלה. ב"מה עושות האיילות" מופיע לצד השיר רישום קטן בקו דיו של אריה נבון, שעבד רבות עם גולדברג. הרישום הוא זה שיצר לי קצה חוט לדיאלוג שחיפשתי. אחת ההחלטות המרכזיות הייתה לשמור על האורך של הדמות ולהאריך לה מאוד גם את הזקן. הזקן עזר לי לסגנן את התנועה של הדמות והפך למוטיב שבסופו של דבר הכתיב גם את התנועה בכל הספר.

niv_tishbi_01

 

 

2. בשלב הבא, אחרי חלוקת הטקסט לכפולות, אני בונה לייאאוט ומצייר בעיפרון סקיצות זעירות בגודל בול לכל הספר, בכוונה כדי שלא אוכל להיכנס ולשקוע בפרטים. שם אני מתחיל לחוש לראשונה את הרצף והקצב של הספר. השפה של הספר עברה גלגולים רבים ותהליך הפשטה סגנוני, אך הדמות היתה בין הדברים הבודדים ששמרתי עליהם לאורך התהליך. הכפולה שאציג כאן היא השמאלית מבין השלוש.

niv_tishbi_02

 

 

3. על בסיס הסקיצה הקודמת אני עובר למחשב ויוצר סקיצה – הפעם צבעונית אך עדיין כללית ביותר – של המיזנסצנה. היא תתאר באופן גס מה יש בכפולה, את הארגון על הדף וההעמדה בחלל. בה אני מתכנן בעיקר את הקומפוזיציה הצבעונית, חלוקת הכתמים ואת מוקדי משיכת העין. היא חופשית מאוד ואולי לאחרים קשה לקלוט ממנה הרבה, אבל עבורי דווקא כאן נעשית רוב העבודה.
בכפולה הזו שר הילדים מגיח בלילה אל חדרו של ילד ישן ומכוון אל ראשו את ראי הקסמים בכדי לחזות בחלום שלו. ההיי לייט הוא על הרגע הזה, כשברקע אור הירח חושף רק במעט את חדרו של הילד.

niv_tishbi_03

 

 

4. מכאן אני ממשיך ללוש ולשכלל את הסקיצה. אחת התלבטויות המרכזיות נבעה מכך שהרגשתי שהסצנה הזאת, בה אדם רוכן מעל ילד ישן דרך החלון, עלולה להיות גם מאיימת ואף מטרידה. נעזרתי בזקן, ביחד עם השטיח, כדי ליצור מעטפת חמימה וחובקת סביב הילד, וניסיתי להגיע לאיזון נכון של נעימות מבלי לאבד מהמסתורין.

niv_tishbi_04
5. בשלב הבא אני חוזר אל הנייר והעיפרון. את רוב המידע שאני צריך כבר יש לי ואפשר להיכנס לפרטי פרטים וסוף-סוף "לצייר באמת".
niv_tishbi_05
6. לאחר מכן אני עובר בעט על הציור, מכין אותו לסריקה ולצביעה במחשב.
niv_tishbi_06
7. בום!
niv_tishbi_07
כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת כיכי:

    משגע!

  2. מאת אור ארנסט:

    תשבי הצלחת להעניק את מגע הקסם ה"גולדברגי", כנראה גם בזכות החוכמה לצאת מאריה נבון. והצבעים – חלום.

  3. מאת ליאורה גרוסמן:

    אותי מטריף העניין הזה של ה"פוליטיקלי קורקט" בתוך הספר. ספר ילדים חמוד של לאה גולדברג, שבו מוזכרת ישות בדיונית בעליל בשם "שר החלומות" שנכנס בלילה לחדר של ילד, כדי להציץ לו בחלום. המאייר לא יכול פשוט לצייר את זה. הוא חייב לעשות שמיניות באויר, להשתמש במערכת היחסים הצבעונית בין זקן לשטיח – כדי שלא יהיה חלילה רמז ל"פדופיליה" (אגב, ספר מקסים, ניב. פשוט יפהפה). לא מזמן נתקלתי בספר שכתב שלמה סקולסקי – משורר ש"חטא" פה ושם בכתיבה לפעוטות. הוא השתמש (כדי שלא יקשרו אותו חלילה, עם ז'אנר נחות שכזה) בפסאודונים: "הדוד הטוב". תארו לכם אם היה יוצא היום ספר תחת הכותרת "הדוד הטוב". אי אפשר היה לצייר בעטיפה ילד אוכל סוכריה…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.