6 איור

שבע בום! שחר קובר

שש טיוטות ואיור סופי אחד

יוני 4, 2017  

לגבי הילדה – מאוד רציתי שהיא תרכיב משקפיים, פשוט כי אין הרבה דמויות בספרי ילדים שיש להן משקפיים בלי שום סיבה לכך. כלומר, בדרך כלל אם מרכיבים משקפיים לילד בספר ילדים זה אומר שהוא ״החכם״ או ה״חנון״ ובתור ממושקף מדופלם זה מעצבן אותי.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. שמעון אנגל הגיב:

    איזה יופי שחר!

  2. תמר הוכשטטר הגיב:

    שחר! אני הכי מסכימה איתך בעולם לגבי ההשטחה והילדים (ע"ע מיפי של דיק ברונה) נמאס כבר מכל הפרספקטיבה המציאותית הזאת. ההשטחה שלך עם בולי העץ ממש נוגעת ללב. מזל שבסוף לפחות הצמחים בכחול. יחי הממושקפים!

  3. שחר קובר הגיב:

    תודה שמעון ותמר.
    תמר, אני חייב להודות שאני מאוד אוהב לעשות דברים עם פרספקטיבה, אבל לאחרונה אני מוצא שדווקא לספרים לילדים קטנים השטחה היא הרבה יותר הגיונית, פשוט מהסיבה שהם לא מבינים הגדרות של חלל כ״כ.

  4. מרית בן ישראל הגיב:

    העניין הזה של ההשטחה – עשית את זה כבר באופן מקסים ב"בקצה הרחוב" של איריס ארגמן. זה הפך את המרחבים למין (או לפחות – גם) מפה, המצע הטבעי לסיפור המשוטט (עד כמה שאני זוכרת).

  5. שחר קובר הגיב:

    נכון מרית, זה קצת התחיל שם. עוד כמה חודשים יצא ספר אחר, בהוצאת ידיעות אחרונות, שם זה כבר יהיה הרבה פחות מרומז.

  6. רחל סטולרו חיים הגיב:

    אני ממש אוהבת את הרגליים הקטנטנות של האבא!

כתיבת תגובה