6 איור

שבע בום! שחר קובר

שש טיוטות ואיור סופי אחד

יוני 4, 2017  

"שבע בום!" הוא מדור המציג את תהליך העבודה של איור ספר ילדים. דרך שש טיוטות ואיור סופי אחד יציגו המאיירים המתארחים במדור את תהליכי החשיבה שלהם, ההתלבטויות וההחלטות אותן הם מקבלים בעת איור הספר. והפעם – שחר קובר על הספר "ככה גם אני יכולה" מאת יונה טפר, הוצאת ספרית פועלים.

כשקיבלתי מעורכת הספר, נרי אלומה, את כתב היד, שמחתי מאוד, מכמה סיבות. ראשית, הספר רצוף מצבים מצחיקים בהם הילדה מחקה חיות שונות ומשונות, ונראה היה לי שזה יכול להיות כיף לצייר את זה. שנית, בעבר עבדתי על ספרים אחרים עם יונה טפר כשהיא חבשה את כובע העורכת, ומהיכרותנו זו ידעתי שגם לעבוד אתה כשהיא בכובע הסופרת יהיה נחמד ונעים. גם עם נרי עבדתי בעבר ושמחתי לעשות זאת שוב. שלישית, יש לי חיבה יוצאת דופן לספרי קרטון, מהסיבה הפשוטה שבהם אפשר להתחשב פחות בקו האמצע, מאחר והאיורים לא נחתכים בקיפול הדף וזה מאפשר עבודה רוחבית עם פחות חשש לפאשלות של חיתוך במרכז הכפולה.
הודעתי לנרי שאשמח לאייר את הספר, ומיד אחר כך דיברתי עם ידידתי ומעצבת-העל, מיכל מגן, כדי לשאול אותה אם היא תוכל לעבוד על הספר. למעשה, בשנים האחרונות זה הדבר הראשון שאני עושה בתחילת כל עבודה על ספר, מפני שהעבודה עם מיכל יוצאת דופן – היא נכנסת לנעליים של ארט-דיירקטור, תפקיד שמשום מה נדיר מאוד (וחסר מאוד) בתחום ספרי הילדים בארץ, והיא עושה עבודה כפולה ומכופלת מכל מעצב ספרים אחר שעבדתי אתו עד היום. היא הסכימה להצטרף, נפגשנו כולנו יחד, סיכמנו על מידות ויצאתי לדרך.
1. התחלתי עם עיצוב דמויות הגיבורים: אבא וילדה. אני בדרך כלל מסתבך מאוד עם עיצוב דמויות של ילדות, אבל הפעם הילדה הצליחה מהר, ודווקא עם האבא הסתבכתי. רציתי שהוא יהיה גדול וחביב, לא רגיל מדי, לא מגניב מדי ולא חנון מדי. וקצת מוזר. הרבה פעמים אני מוצא שלתת סיפור רקע לדמות, למשל מקצוע או תחביב, גם אם אין בזה שום קשר לסיפור, מאוד מקל על עיצוב הדמות.
נדמה היה לי שיונה סיפרה לי שהבן שלה (עליו מבוססת הדמות הסיפורית), עורך דין. אז החלטתי שגם הדמות שלי היא עורך דין. זה הפך אותו למעונב מדי. לכן החלטתי שדווקא היום הוא לא הולך לעבודה, אלא רק מלווה את ילדתו לגן ואז חוזר הביתה לשתות קפה ולטפח את גינת הירק בחצר שלהם. את הסיפור הזה אף אחד לא צריך לדעת מלבדי, אבל הוא עוזר מאוד לעצב את הדמות מבחינה טכנית, והן את הלך הרוח שלה לאורח הסיפור. כלומר, עכשיו ברור לי לחלוטין שהוא לא צריך למהר לגן, ושאפשר למחוק את העניבה.
לגבי הילדה – מאוד רציתי שהיא תרכיב משקפיים, פשוט כי אין הרבה דמויות בספרי ילדים שיש להן משקפיים בלי שום סיבה לכך. כלומר, בדרך כלל אם מרכיבים משקפיים לילד בספר ילדים זה אומר שהוא "החכם" או ה"חנון", ובתור ממושקף מדופלם זה מעצבן אותי. לכן רציתי שהיא תהיה ממשוקפת בלי סיבה. רציתי שהמשקפיים יהיו אגביות, ולא מהסוג שמגדיר אותה כחנונית. לכן עשיתי משהו שמתפקד הן כעין והן כעדשה.
1 (4)
2. נבחרו גיבורי הספר. אני חושב שהאבא חביב במיוחד ועונה לכל ההגדרות שלי. נתתי לו שעון במתנה, כי בעולם הדמיוני שלי אין טלפונים סלולריים לבדוק אתם מה השעה. הוא קיבל גרביים מפוספסים בצבעים שדומים לגרבי הילדה, סתם כי זה הצחיק אותי. למרות מחאותיי, המשקפיים של הילדה נפלו בעריכה, מהסיבה הפשוטה שיונה רצתה שהדמות תזכיר מעט את נכדתה, והיא, מה לעשות, נטולת משקפיים. מחקתי אותם והחלטתי לשמור אותם לספר אחר. לפחות האבא ממשוקף, ואם הגנטיקה עובדת, עוד כמה שנים גם לה יהיו משקפיים.
2 (4)
3. זמן לסטוריבורד. אני מחלק את הטקסט לכפולות, ומקשקש בקטן מאוד מה שאני רוצה לצייר בכל כפולה. זה נותן לי אפשרות להכתיב את הקצב של הספר, ועוזר לי לראות שאני לא חוזר על קומפוזיציות דומות מדי ברצף. אלו קשקושים קטנים בגודל של מספר סנטימטרים בודדים, שבדרך כלל רק אני והמעצבת רואים. קצת משנים, קצת הופכים, קצת מחליפים, קצת מסדרים, וממשיכים הלאה. אני מחליט כבר עכשיו שאני רוצה למקם אותם בחלל שהוא ספק מושב ספק קיבוץ, ושהם ילכו על שביל בטון ארוך מהבית אל הגן.
עוד אני מחליט ללכת למעין השטחה של החלל. כלומר, יש נפחיות שמוגדרת בעזרת גדלים – מה שקטן רחוק ומה שגדול קרוב, אבל החלל עצמו מושטח. קשה להסביר. זה משהו שראיתי בספר צרפתי מצוין לפני הרבה שנים ואני מנסה לעשות כבר הרבה זמן בכל מני ספרים וכל פעם פוסלים את זה בעריכה.
3 (4)
4. אני עובר לצייר סקיצה יותר גדולה וקצת יותר מפורטת לכל כפולה. כאן ניתן להבין קצת יותר טוב למה אני מתכוון בהשטחת החלל. בשלב הזה אני עדיין עובד בצורה די מקושקשת, אבל כבר על בסיס גריד שהכינה לי מיכל המעצבת. מסומנים שם שולי הדף, בליד, "גבול הפרטים החשובים" וציר שעליו אני יכול להזיז את הטקסט, שהפונט שלו אמנם זמני, אבל הגודל שלו כבר סופי.
4 (2)
5. אני עובר לסקיצה בשחור-לבן בקו יותר נקי. כאן, אני מקווה, כבר ברור לגמרי מה אני רוצה לעשות עם השטחת החלל. במיוחד בשבילים, בבולי העץ ובפרחים משני צדי השביל.  זה למעשה השלב הראשון שאני מראה לעורכת ולסופרת. אני לא אוהב להראות סקיצות מקושקשות מדי, מחשש שלא יבינו מה אני רוצה. למדתי שככל שאני עושה סקיצות מפורטות יותר, כך הסיכוי לשינויים קטן יותר.
5 (2)
6. התאוריה הנ"ל כשלה הפעם. נפסלת השטחת החלל. הטיעון כנגד ההשטחה הוא שזה ספר לפעוטות, והם עלולים להתבלבל מזה. אני חושב בדיוק ההפך, שהם קטנים מספיק בשביל לקבל את ההשטחה כמו שהיא, כי בגיל הזה מה כבר הם מבינים בחלל ומרחב. ובכל זאת, הקונספט נפסל, ואני חוזר לתקן את הסקיצות והופך אותן ל"רגילות" יותר. (אני שמח לציין שבימים אלו אני עובד על ספר אחר בו ההשטחה התקבלה בשמחה, ואני מאוד מרוצה). גם בולי העץ נפלו בעריכה והפכו לספסל מסיבה שאני לא זוכר מה היא.  נמחק הכלב, אבל נוסף חתול.
6 (3)
7. עוברים לצבע. אני בוחר כפולה אחת ובודק כמה כיוונים. אני מחפש צבעוניות לא רגילה מדי, ולא מוזרה מדי. אני מנסה לשכנע ללכת לכיוון שבו הצמחים לא ירוקים. נמאס לי מזה שצמחים ירוקים תמיד.  לשמחתי, הימני העליון נבחר ברוב קולות, והולכים על צמחיה כחולה.
7 (2)
בום. שינוי קטן ברגע האחרון – הספסל שונה לאחד נמוך יותר, משיקולי בטיחות, והחתול נבהל.

בום

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת שמעון אנגל:

    איזה יופי שחר!

  2. מאת תמר הוכשטטר:

    שחר! אני הכי מסכימה איתך בעולם לגבי ההשטחה והילדים (ע"ע מיפי של דיק ברונה) נמאס כבר מכל הפרספקטיבה המציאותית הזאת. ההשטחה שלך עם בולי העץ ממש נוגעת ללב. מזל שבסוף לפחות הצמחים בכחול. יחי הממושקפים!

  3. מאת שחר קובר:

    תודה שמעון ותמר.
    תמר, אני חייב להודות שאני מאוד אוהב לעשות דברים עם פרספקטיבה, אבל לאחרונה אני מוצא שדווקא לספרים לילדים קטנים השטחה היא הרבה יותר הגיונית, פשוט מהסיבה שהם לא מבינים הגדרות של חלל כ״כ.

  4. מאת מרית בן ישראל:

    העניין הזה של ההשטחה – עשית את זה כבר באופן מקסים ב"בקצה הרחוב" של איריס ארגמן. זה הפך את המרחבים למין (או לפחות – גם) מפה, המצע הטבעי לסיפור המשוטט (עד כמה שאני זוכרת).

  5. מאת שחר קובר:

    נכון מרית, זה קצת התחיל שם. עוד כמה חודשים יצא ספר אחר, בהוצאת ידיעות אחרונות, שם זה כבר יהיה הרבה פחות מרומז.

  6. מאת רחל סטולרו חיים:

    אני ממש אוהבת את הרגליים הקטנטנות של האבא!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.