2 ספרות

שואגות מתוך דפי הספר / טל ברייר בן מוחה

על היעדרן של דמויות נקביות בספרות הילדים, ומשמעות ההיעדר הזה

יולי 6, 2016  

תרנגולת, קוקייה, חתולה, סנאית, ועכבר שארז חפציו ונסע

ספירה מדוקדקת של מספר החיות, הנקבות, הגיבורות, בסיפור "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, מלמדת על ייצוג גבוה באופן מפתיע כבר בתחילתו של הסיפור. בהמשכו, כמה זכרים נכנסים לרגע קט ונעלמים, ובסופו – כל דרות המגדל הן חיות בדמות נקבה – 100% נקבות. בעולם שבו נשים מודרות מכנסים, דירקטוריונים, הנהלות, פאנלים טלוויזיוניים ומוקדי קבלת החלטות לאומיים וכלכליים, בעולם ספרותי בו רוב רובם של הגיבורים הספרותיים גם בממלכת החיות הם זכרים, נדמה לי, שאפשר לכנות את הסיפור, שיצא לאור במהדורה המוכרת שלו בשנות השבעים – סיפור חתרני.

איור: שמואל כץ, מתוך "דירה להשכיר"

איור: שמואל כץ, מתוך "דירה להשכיר"

כלבה, ג'ירפה, לביאה – מה מלמדות אותנו החיות הנקבות בסיפורים על אודות המציאות האנושית

הסיפור "דירה להשכיר" הוא יוצא דופן בעולם הספרות שבו מרבית הגיבורים הם גברים. רוב רובן של נקודות המבט נכתבות מתוך עמדה גברית. גם כאשר מדובר בעולם החיות ובספרות ילדים, מרבית הסיפורים סובבים סביב דמויות זכריות, ומעטות החיות הגיבורות הקיימות בו.

מלבד העדרן של חיות גיבורות ממין נקבה בספרות הילדים, חשוב להתבונן בתפקיד הניתן לחיות הנקבות בעולם הספרותי. לעומת עמיתיהן הזכרים, המקום המיועד להן הוא בדרך כלל  מקום האובייקט, הסבילה, מקום מקובע וסטראוטיפי: פעילותן, תפקידן, ומחשבותיהן משקפות ומקבעות חשיבה מוטה מגדרית, המקדשת, ממשיכה ומחזקת באופן לא מודע את יסודות הפטריארכיה. במובן זה גם ב"דירה להשכיר" יש התייחסות לדימוי הגוף שלהן, לאימהות שלהן, ליכולתן לשמור על סדר וניקיון. אז אמנם הן בעלות בית וזה לא מעט, אך הדמויות שלהן משקפות סטראוטיפים נשיים מוכרים של נשים העסוקות (או אמורות כביכול לעסוק) בגוף, באימהות ובמרחב הביתי.

איור של ה. א. ריי מתוך "בייגלה"

איור של ה. א. ריי מתוך "בייגלה"

בשנת 1944 יצא לאור הספר "בייגלה", שכתבה מרגרט ריי – סיפורו של כלב התחש שזכה להערכה ולפרסים בשל היותו ארוך. חרף הצלחתו המסחררת ולמגינת לבו, לא הצליח להשיג את הערכתה של הכלבה זהובה בה חשק. זהובה מצידה, עסוקה רוב רובו של הסיפור בלומר "לא" לבייגלה, ואפילו קצת משחקת ומשתובבת, תפקיד שבדרך כלל שמור לזכרים. אבל סופו של הסיפור מתיישר עם הסיפורים הפטריאכליים הקלאסים, סיפורי  "הנסיכות והנסיכים" – סוף שיש בו אפקט פאלי משהו כשבייגלה משלשל את גופו הארוך לבור בו נמצאת זהובה ומציל אותה. בעקבות ההצלה הוא מצליח לגרום לה "למלא את ייעודה" – להתחתן וללדת לו דור המשך של גורי תחש.

איור של ה. א. ריי מתוך "בייגלה"

איור של ה. א. ריי מתוך "בייגלה"

בשנת 1970 רואה אור הסיפור "מיץ פטל' שכתבה חיה שנהב. סיפור אשר בו פועלים יחד דמות זכרית, האריה, ודמות נקבית, הג'ירפה, על מנת לגלות את זהותו של מיץ פטל, הארנב. מעקב אחר מסעם המשותף של האריה והג'ירפה ושימת הלב לפרטים המתארים כל אחת מן הדמויות מגלה כי שיתוף הפעולה ביניהם ותפקידם אינו שוויוני, כפי שנראה במבט ראשון: את רעיון המסע והמשימה – "לברר מיהו מיץ פטל", מעלה האריה, והג'ירפה מסכימה. מכאן, לכל אורך הסיפור, מזמנת הדרך לצמד אתגרים וההתמודדות, כאשר כל אחד מהם נפתח בשאלתה של הג'ירפה את האריה: "אז מה נעשה?" שאלה אשר זוכה להתייחסות ולרעיון מבריק של האריה ופעולה של הצמד בעקבותיו.

איור של תמרה ריקמן מתוך "מיץ פטל"

איור של תמרה ריקמן מתוך "מיץ פטל"

כשהם מגיעים לביתו של מיץ פטל, מציע האריה שיתחבאו ויחכו. כשהניסיון נכשל הוא מעלה רעיון לפיו יתחבאו שניהם מאחורי עץ גבוה ואז הוא מציע שהג'ירפה תתחבא מאחורי עץ גבוה והוא מאחורי שיח רחב. כשסוף-סוף מתגלה זהותו של מיץ  פטל והשלושה רוצים לשחק, שוב האריה הוא בעל הרעיון והא זה שמכריז על מהות המשחק – "התחרות".

בהקשר לרעיון זה, מלמדות אותנו מלות הסיפור על אלמנט מטריד נוסף.

"התחרות, הכריז האריה.
התחרות, צווחה הג'ירפה"

איור של תמרה ריקמן מתוך "מיץ פטל"

איור של תמרה ריקמן מתוך "מיץ פטל"

אמנם הג'ירפה מביעה את הסכמתה בחזרה על מילותיו של האריה: "התחרות", אך המלים היוצאות מפיה מקבלות משמעות אחרת. למעשה, הגיית המלה זוכה לשני תיאורים שונים כאשר היא נעשית על ידי זכר ועל ידי נקבה: כשהיא מיוחסת לאריה הזכר, זוהי "הכרזה" – מלה המלמדת אותנו על ממלכתיות, משמעות, חשיבות. כשהיא מיוחסת לג'ירפה הנקבה, היא הופכת ל "צווחה" ממנה ניתן ללמוד על פחד, היסטריה וחוסר היגיון.

 

משמעות הבחירות הספרותיות בהיבטים המגדריים על ילדות, ילדים וחברה בכלל

הספרות משקפת את המציאות ובו בזמן גם מבנה אותה. בחירתה של הסופרת חיה שנהב להעניק לאריה את תפקיד הרעיונאי, היוזם או לכנות את דבריו "הכרזה" ואת דבריה של הג'ירפה "צווחה", לא היתה בחירה שמטרתה להעמיק דפוס חשיבתי דיכוטומי בין  "זכר" ל"נקבה", ומאידך לא היתה זו בחירה מקרית. במלים אחרות, התבניות המגדריות שהן דפוסי חשיבה חברתיים הבאים לידי ביטוי בתוך הספרות, מסתתרות מאחורי שקיפותן, מאחורי החזרה התדירה על דפוסי חשיבה אלה בכל אספקט של חיינו, אשר מקשה עלינו לזהות אותם ולשאול לגביהן שאלות. באופן הזה הופך אופן החשיבה שלנו לגבי דפוסים של מגדר לבלתי נראה, מקשה עלינו להבחין בקשר ביניהם, בתוך הסיפור ובין סיפור אחד למשנהו, ומונעת מאתנו את האבחנה בפן החברתי פוליטי הקיים בהם.

"אי אפשר להיות מה שאי אפשר לראות" – מריאן רייט אדלמן

השנים שחלפו מאז פרסומן של הקלאסיקות שנסקרו לעיל, לא הביאו לשינוי משמעותי בתפקידים המיוחסים לחיות נקבות בספרות. גם מבחינת ייצוג הגיבורות הנקבות לא חל שינוי משמעותי, ורק חברות מעטות באופן יחסי נוספו אל גיבורות הסיפור "דירה להשכיר", כמו למשל הג'ירפות בסיפוריה של נורית זרחי, כלבה וחתולה ב"זוזי שמש" של דפנה בן צבי.

איור של הילה חבקין מתוך "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא"

איור של הילה חבקין מתוך "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא"

 

איור של עפרה עמית מתוך "זוזי שמש"

איור של עפרה עמית מתוך "זוזי שמש"

גם היום, המצב בעולמן הספרותי של החיות רחוק מאוד מהשוויון המיוחל, ומה שקיים בספארי הספרותי בכלל בולט עוד יותר בארמון המלוכה. האריה, מלך החיות, זכה להיות גיבורם של למעלה משנים עשר ספרי ילדים (שנכתבו או תורגמו לעברית), בעוד הלביאה מופיעה במיעוט מהם לצידו של האריה כבת זוגו, אם ילדיו, אך לא כדמות ראשית גיבורה. למען האמת, עד ינואר 2016 לא יצא לאור אף סיפור ילדים ששמו או שהגיבורה המרכזית שלו היא לביאה.

המצב הספרותי הזה, אינו רק משקף את המציאות כי אם גם מבנה אותה כאשר לילדות ולילדים שלנו מועבר מסר ברור לגבי הציפיות שלנו מהן ומהם, ואודות התפקידים המיועדים להן ולהם בחברה. האחד מיועד להוביל, להנהיג, ליזום ולפעול במרחב הציבורי,  ואילו האחרת מצופה לשמש כאובייקט, ותפקידה מצטמצם אל תוך המרחב הביתי, האישי, המשפחתי.

האם ילדות לא מזדהות עם גיבורים ספרותיים זכריים? האם ילדים לא מזדהים עם גיבורות נקבות?

המסר החברתי המועבר לילדות וילדים מיום היוולדם, היא שהקטגוריה המשמעותית ביותר להזדהות היא על פי מין. "את כמו אמא, כמו הגננת, המטפלת", "אתה כמו אבא ובעיקר לא כמו אמא ולא כמו הגננת". בנות לומדות כי עולם הבנים/הגברים/הזכרים רלוונטי להן. הן לומדות בחגים על מנהיגים כמו הרצל, בן גוריון, משה רבנו, יהודה המכבי ומרדכי היהודי. ובהקשרים אחרים, על אליעזר בן יהודה ואילן רמון, חיים נחמן ביאליק, ואחרים. הן קוראות בשמחה סיפורים על אריות או בעלי חיים זכריים אחרים, גיבורי ספרות, ולומדות מגיל הגן לדבר על עצמן גם בלשון זכר כשצריך – "אני ואתה נשנה את העולם" ו"האחר הוא אני". בנות לומדות שעולם הזכרים השפתי והספרותי רלוונטי להן ומעניין, אך בהיעדר גיבורות ממין נקבה מקבלות את המסר שהוא לא עולמן.

איור של איאן פלקונר מתוך "אוליביה והנסיכות בוורוד"

איור של איאן פלקונר מתוך "אוליביה והנסיכות בוורוד"

בנים לעומתן לומדים שעולם הנשים/הנקבות כלל לא רלוונטי אליהם. הם כמעט לא לומדים על מנהיגות (הדבר שמור בדרך כלל לתכניות בנות מצווה למיניהן המיועדות לבנות), השפה שהם שומעים נהגית רובה ככולה בלשון זכר, ומעט הסיפורים הקיימים ובהם גיבורות נקבות נתפסים כ"סיפורי בנות" ובדרך כלל לא יחשבו כבעלי ערך עבור בנים, ולכן לא יקראו אותם.

על מקרה מעניין בהקשר זה סיפרה גננת בגן בו המחיזו הילדות והילדים את הסיפור "אליעזר והגזר". בזמן חלוקת התפקידים, הילדות והילדים ביקשו להיות אליעזר. אחרי שנתפס התפקיד הזה, הבנות ביקשו להיות הסבתא או הילדה והבנים סירבו לתפקידים האלו והעדיפו להיות הכלב או העכבר. הכול כדי "לא להיות נקבה", מה שבחברה הפטריארכלית שלנו נתפס כ"ירידה בדרגה".

הנסיכה האבירה-1

הסופרת קורנליה פונקה, שכתבה את "הנסיכה האבירה", כתבה בהקשר זה: "סיפורים אף פעם אינם מסתיימים בדף האחרון, בדיוק כפי שאינם מתחילים בדף הראשון". זוהי בדיוק הסיבה בשלה יש צורך בספרות ילדות וילדים חדשה, ספרות שיש בה עוד גיבורות, עוד מודלים ומודלות ספרותיים של מנהיגות. ספרות המאפשרת הזדהות רחבה ומגוונת יותר. ספרות המעניקה תפקידים חדשים ומגוונים לנשים, גברים, נקבות וזכרים, יוצרת ורוקמת יחסים מעניינים שאינם דיכוטומיים, תפקידים ששוברים או מגמישים תבניות של מגדר. כי לאור דבריה של פונקה ובשפת בעלי החיים, השאגה אינה מתחילה בסיפור וגם אינה נותרת בין דפי הספר.

 

טל ברייר בן מוחה – מייסדת "מנהיגותה" – פיתוח מנהיגות חינוכית מודעת מגדר. מחברת ספר הילדים "לביאת".

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת ענבר:

    אכן חסרים ספרי ילדים שיש בהן גיבורות מנהיגות, מובילות, שהן לא מספר שתיים של מישהו או סגניות, וגם גיבורות שמרחב הפעולה שלהן הוא המרחב הציבורי, החברתי, ולא הבית והמטבח.

  2. מאת לי:

    משמח ואופטימי להגיע לסוף המאמר המעניין ולקרוא בסוף על המחברת שהיא כתבה ספר ששמו "לביאת" :).

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.