1 ספרות

"שותפה לסוד שרק אני רואה אותו" – ראיון עם רחלי שלו

ראיון עם המאיירת רחלי שלו לרגל צאת הספר "רק בישראל - ספר החיפושים הגדול"

מאי 3, 2017  

על אף שמדובר בז'אנר ותיק ואהוב במדינות רבות בעולם, ספרי ילדים ללא מלים כמעט ולא רואים אור בישראל. ממש עתה, לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל, פורסם הספר "רק בישראל – ספר החיפושים הגדול" שיצרה רחלי שלו (הוצאת "ידיעות ספרים"). לרגל המאורע, שוחחנו עם שלו על הז'אנר, על עיצוב העלילות הוויזואליות, ועל הממד הפוליטי ביצירה שכזו.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

 

הספר "רק בישראל" הוא מסע וויזואלי-משחקי ברחבי המדינה. אנא ספרי לנו על הרעיון לספר והפורמט שנבחר לו.

"רק בישראל" הוא ספר המעביר חוויה של טיול בארץ דרך משחק חיפושים ומציאות של הדמויות הממלאות אותו. הספר נעשה בפורמט של ספר Wimmelbuch, פורמט דומה לזה של "איפה אפי?" המוכר והאהוב. הקורא עובר דרך האיורים מהעיר לטבע, דרך נופים מוכרים, צבעים ופרטים רבים, כאשר הוא צריך כל הזמן לחפש דמויות שחוזרות ועוברות מעמוד לעמוד.

באופן מעט אירוני, הספר ראה אור קודם כל בחו"ל, ורק עתה "עשה עלייה" לארץ. כיצד קרה התהליך הזה דווקא?

נכון מאד, הספר הוזמן על-ידי הוצאת הספרים הברלינאית "Wimmelbuch Verlag", שכבר הוצאתי אצלה ספר אחר (על מכשפות) בעבר, וביוזמה משותפת עם הוצאה יהודית נוספת בעיר, "Ariella Verlag", והם ביקשו ממני לעשות ספר על ישראל. כמובן שמאוד שמחתי. לאחר מכן הספר יצא לאור בארצות הברית בעשרות אלפי עותקים במסגרת "ספריית פיג'מה" ורק כעת, בתזמון מושלם ליום העצמאות, הוצאת "ידיעות ספרים" בחרה להוציא אותו לאור גם כאן, המקום הטבעי שלו.

האם הז'אנר של ספרים ללא מלים מתאים ומקובל יותר בקרב קהל בינלאומי מאשר מקומי? קיבלת תגובות מקהל שאינו ישראלי לגבי הספר?

לחלוטין כן. ז'אנר הווימלבוך פופולרי מאוד בגרמניה והוא מעין צאצא של ציוריו רווי הפרטים של ברויגל. הרבה פאזלים תוצרת גרמניה שזכורים לנו מילדותינו הם בעצם כפולות מתוך ספרים אלה. גם "איפה אפי?" האנגלי שכבר הזכרתי מצליח בכל רחבי העולם, וגם בישראל. ועדיין, ממה שהבנתי, הישראלים אוהבים לקבל את ספר הילדים שלהם עם טקסט. ואם זה נכון, זהו קצת פספוס בעיניי מכיוון שיש הרבה רווח בחוויה הזאת של ספר ילדים. אני רואה ילדים שמבלים אתו שעות, מחפשים את הדמויות ומספרים בעצמם את הסיפור שהם ממציאים, ולא תלויים במבוגר שיבוא ויקריא להם.

סקיצה ראשונה לכפולה של תל אביב

סקיצה ראשונה לכפולה של תל אביב

סקיצה שנייה לכפולה של תל אביב

סקיצה שנייה לכפולה של תל אביב

כפולה צבועה של תל אביב

כפולה צבועה של תל אביב

אני מקבלת כל הזמן תגובות מילדים מרחבי העולם שנהנים ממנו מאוד, גם ילדים ממש קטנטנים. ככה גם גיליתי שקיימת טעות וששכחתי דמות אחת באחת הכפולות, כאשר ילדה נורווגית חמודה ביקשה מאמה שתכתוב לי. את הטעות לא תיקנתי בגרסה הישראלית, אני חושבת שזה מעניין שהילדים ימצאו גם את הטעויות. במסגרת "ספריית פיג'מה" בארצות הברית עשו גם הפעלות ליום העצמאות שעבר באמצעות האיורים של הספר. קיבלתי תמונות מהפעילות בניו יורק, זה מאוד ריגש אותי.

אנא שתפי אותנו בתהליך העבודה על הספר. 

מכיוון שמאוד רציתי להעביר בספר הזה את המקומות עצמם, הבנתי מהר מאוד שאיסוף תמונות בגוגל לא יספק את האותנטיות הנדרשת, והחלטתי לצאת פיזית למסע ברחבי ישראל. הגעתי אל המקומות ממש כמו אחת התיירות, ביקרתי בכל האתרים המומלצים וראיתי את ישראל בעיניים חדשות וטריות. רק ככה יכולתי לשלב ולהעביר את הדמויות הייחודיות של כל אזור, את האווירה, המוזיקה והריחות.

מאיסוף רפרנסים בים המלח

מאיסוף רפרנסים בים המלח

סקיצה ראשונית לים המלח

סקיצה ראשונית לים המלח

האם היה עלייך להתמודד או להתגבר על אתגרים פוליטיים או של תקינות פוליטית במהלך העבודה על הספר?

בגב הספר ישנה מפה של ארץ ישראל, בה מסומנים המקומות שמופיעים בתוכו. כששלחתי את המפה שאיירתי להוצאות הגרמניות, הם שלחו לי חזרה מפה של גבולות 67' וביקשו שאתקן את האיור על-פי גבולותיה. כך מצאתי את עצמי, אדם א-פוליטי ברמ"ח אבריו, מנהלת משא ומתן מול ברלין על גבולות מדינת ישראל. הסברתי להם שזה לא ממש ישקף את המציאות כעת בישראל, ובסוף, בניגוד למציאות הפוליטית, הגענו להסכמות.

הסקיצה הבאה לים המלח

הסקיצה הבאה לים המלח

ים המלח לפני צביעה

ים המלח לפני צביעה

ים המלח אחרי צביעה

ים המלח אחרי צביעה

כיוון שמדובר בספר ללא מלים, האם עבודת האיור שונה מעבודה על פיקצ'רבוק שכולל מלל, במובן זה שהאחריות לספר סיפור מונחת רק על כתפייך כמאיירת? האם הדבר משפיע על העבודה עצמה, מבחינת עיצוב הסצנות או הדמויות, למשל?

בהחלט, למרות שכמעט ואין מלים, תפקיד המספרת הוא לגמרי עלי, והוא בא כאן בריבית, שכן מלאכת הכתיבה היא רבה ומסועפת יותר. אינני צריכה לכתוב רק עלילה אחת, אלא עשרות רבות, שהולכות ונקשרות אחת בשנייה ככל שהספר מתקדם. לכן "הכתיבה" בספר מתגלמת בדמות טבלת אקסל עצומה בה כל תנועה של כל דמות מתוכננת בקפידה.

ספרי לנו על הבחירה להוסיף דפי צביעה בסוף הספר. מהו הערך בשיתוף הילדים בתגובה יצירתית לספר?

דפי הצביעה נותנים עוד רובד אינטראקטיבי לספר ולוקחים את השיתוף של הילד, שמגולם כבר בחיפושים ובמציאת והמצאת הסיפורים, צעד אחד קדימה. כך הילד יכול למצוא דמות, ללכת ולצבוע אותה בדף הצביעה, ולהמשיך ולמלא את כל הדפים בצורה הזאת.

היופי בספר מהסוג הזה הוא שאפשר להיכנס אליו פעם אחר פעם ולראות דברים חדשים. דפי הצביעה מוסיפים אפילו עוד אפשרות לשקוע בתוכו.

פרט מדפי הצביעה - שוק מחנה יהודה

פרט מדפי הצביעה – שוק מחנה יהודה

האם ישנה גם מטרה דידקטית או לאומית סביב הספר? ובמידה וכן, האם העובדה שהספר נשען רק על דימויים וויזואליים תורמת למטרה?

אני חושבת שהספר הוא פחות דידקטי והדגש בו הוא יותר על הסיפור והחוויה, ואז התשובה היא כן, הדגש הוויזואלי בהחלט תורם לעניין. האלמנט היחיד שיש בו מן הדידקטיות זאת המפה מאחור, שנועדה פשוט לעזור ולמקם את הסצנות מבחינה גאוגרפית.

ולגבי הלאומיות – זהו ספר מהנה לילדים בכל הקשר, אבל אני בהחלט רואה אותו כספר שהוא אידאלי כמתנה לאורח מחו"ל או למארחים בחו"ל, וככזה, הוא נותן טעימה של ארץ ישראל, על כל גווניה: המרקם האנושי, האווירה, הנופים וכולל את כל הדתות, העדות, הגילאים והצבעים.

מה היית רוצה שילדים וילדות יקבלו מהספר?

כשאני התבוננתי בספרי ילדים מהסוג הזה בילדותי, הרגשתי שאני שותפה לסוד שרק אני רואה אותו. ככה אני רוצה שגם הם ירגישו.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת יסמין:

    יוזמה ברוכה! כן ירבו ספרי מקור כאלה בעיברית :)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.