1 יצירה מקורית

שירים שכתבו ילדים

שירים מאת הללי שמאלי, גפן לוי ויותם קרינסקי

אוקטובר 22, 2015  

ברוכים הבאים אל הגן הנעלם. פה, תחת העצים הגבוהים מצטופפים השירים הקטנים.
מדור זה הוא ניסיון ליצירת מרחב שבו יפורסמו יצירות של ילדים וראיונות עם ילדים על הנושאים התרבותיים המעניינים אותם. מדור זה נוסד בכוונה לאפשר מקום ופתחון פה גם לקהל שביצירות המיועדות לו אנו דנים ב"הפנקס".

 

הללי שמאלי, בת 7, גרה בשדה ורבורג

מקרה מוזר

באביב פרחו המון פרחים,

והשמש היתה חמה ונעימה.

גם הציפורים צייצו על העצים,

ופרפרים התעופפו בכל פינה.

אך אז פתאום קרה מקרה מוזר אחד,

כשנשר עלה זהב יפה ומיוחד.

 

הבית

בקצה היער

שתי דלתות ובית אחד.

ולא ידעתי של מי הבית

ולא ידעתי אם חלום.

רצתי אל החברה שלי אנה.

קראתי אליה ואמרתי,

ראיתי בית עם שתי דלתות.

גם היא ראתה ולא האמינה.

בית מוזר כזה.

אמרתי, אני רואה אותו הרבה.

בית בלי מחסן

וקצת עקום

ושתי דלתות

וטוב שבאת.

רציתי שתִרְאִי גם את.

 

הַיְלָדִים

הַיְלָדִים הַקְטַנִים

אַהֲבוּ פַּרְפָּרִים,

הֵם עַכְשָׁיו מִתְבַּגְרִים,

כְּשֶׁהָיוּ קְטַנְטַנִים

אַהֲבוּ פַּרְפָּרִים.

 

יותם קרינסקי, בן 9.5, גר בירושלים

 

היה היה נחש מגונדר,

טבעות על הגב ומעיל מפרוות עכבר –

הנחש אהב לטייל ביער ולהשוויץ לכולם

ולצעוק בקולי קולות: "אני ממש מושלם" !

בדרך פגש תולעת,

בדרכה לעזור לנמלה צולעת –

אמר הנחש: "את מלוכלכת מבוץ ואבק, את מכוערת"

והתולעת אינה מגיבה וכלום אינה אומרת,

בדרך נתקעה התולעת בענפים,

אך הנחש לא עזר, רצה שקשקשיו יישארו יפים,

פתאום הבין הנחש משהו מדהים:

אני יפה מבחוץ, אך היא מבפנים.

מיד נחלץ הנחש לעזור לתולעת ולנמלה,

לכלך את כל גופו ולא אמר מילה…

 

גפן לוי, בת 12, גרה בכפר סבא

*

תקופות רעות כערפל,

זרועות המגששות להרוס ולקלקל.

הכאב שחודר, מחלחל אל האור

ורכות שנדמה שכבר לא תחזור.

הדמעות שמאיימות להטביע,

ועשן של רוע צובע רקיע.

אך חוזר החיוך של אתמול ואושר של פעם,

האור העדין ואותו הטעם.

חוזרים החיים לעיניים בורקות,

ושניות של שמחה נהפכות לדקות.

שעות, וימים נצבעים באושר,

ושב ומאיר הבוקר.

כי לתקופה כואבת מגיע קץ,

ויחזור הצחוק, לי קורץ.

*

עוד דקירה,

עוד שבירה

של האושר,

עוד סדקים בחזות מתפקדת.

וחתך צורב,

ורוע וכאב

וטיפה של דם שצובעת שמחה בבכי.

אך גלגל הצלה מטביעה נראה באופק,

ועוד נשימה חמה ולאט מתייצב הדופק,

כי יש מישהו שיודע לעודד,

ופתאום אתה כבר לא בודד,

וחתך מגליד ופצע מחלים,

כי קמים אם נופלים.

 

דרכים אבודות

עוד ילד שאבד במלחמה.

עוד אימא שכבר לא תהיה שלמה.

חלומות שהתמלאו בדם

וסדקים בתמונה של הרגע המושלם.

ואומרים שהוא גיבור,

אבל עוד ילד כבר לא יחזור.

לא ישוב לחייך ולא יאהב,

לא ירגיש את יופיו של הסתיו,

ילד שעכשיו הוא רק מילים במכתב,

כבר אבד האור הקורן מפניו.

המלחמה האיומה שלא מוצאים בה טיפת שפיות,

עוד ילד גוזלת באכזריות.

הדמעות כבר זרמו ולא שטפו את הכאב,

ועוד אימא שנשבר לה הלב.

והחלום שנשבר בידיים רועדות,

מותיר אחריו עוד דרכים אבודות.

 

*

כבר מזמן החלטתי לא לשקוע,

בתוך הכאב בעולמנו, בתוך הרוע.

לא להיות חצי חיוך שבור,

אלא צחוק חושף שיניים, פתוח-לא סגור.

להיות עיניים מאירות,

לא שקועות ועכורות.

אז אטווה לי תקווה מהפחדים,

אצבע אושר על רגעים בודדים

בין אנשים אבודים אמצא לי דרך,

יהיה לי אושר שלם ומלא, לא אושר בערך.

איהנה מכל רגע של אושר זעיר,

כי הרגע חולף, שברירי ונדיר.

אמצא אושר בכל שבריר שנייה של צחוק,

בכל חיוך מתוק,

בכל קרן אור שמרקדת על פניי בשלווה,

ברוח שבשערי מנשבת תקווה.

בכל ניחוח מתוק, שמעלה חיוך על פניי לרגע קט,

בכל אדם שמתחיל להאמין שוב באנשים, אט אט.

בכל מעשה של טוב לב, אמיתי ושלם,

בכל דבר שמראה לי, שהעולם לא רק מאיים.

החיים הם שרשרת רגעים, זיכרונות מפוזרים,

כמו חתיכות פאזל, אותן אנו מחברים.

כמו ספר שבדפיו רגע חולף, זיכרון שצף,

כל דף במהירות נהפך ועף.

אל תמלאו את השורות במהירות בצער, עצרו רגע להסתכל ולחשוב,

תופתעו לגלות שבתוך הקושי, נמצאת תקווה, נמצא הטוב.

תכתבו לכם את הסיפור הכי טוב שאפשר,

תזכרו שתמיד יבוא יום המחר.

 

*

המרחק כל כך קצר,

נראה שעוד לא מאוחר,

שעוד נצעד על אדמה חמה, נריח ריח משכר של דשא ירוק,

נהיה לפתע שייכים, נרגיש תחושה של בית מתוק.

המרחק קצר, ידינו מושטות קדימה,

לגעת בארץ הטובה, לאחוז בה כמו בחיבוק חם של אימא.

נוכל להגשים את החלום, שכשהכול סבינו התמוטט ונשבר,

היה יציב, חזק, היה ונשאר.

על אנייה חורקת,

התקווה מתחזקת.

הרצון ממלא אותך בכל רגע שחולף,

ולפתע גל קפוא את האושר ממך שוטף.

וחלום מוכתם בדם נשטף במים קרים כקרח,

והתקווה בתוכך נובלת אט אט, כמו פרח.

ושברים של עצמך, שרגעים ספורים לפני הרגע הנורא,

עוד ריחפת באושר עילאי ולפתע, מה לך קרה?

המים ששוטפים ממך את החיים שעליהם הספקת רק לחלום,

הכאב החותך שמציף אותך פתאום.

המרחק כל כך קצר,

אבל בשבילך כבר לא יבוא מחר.

את החלום תראה שוקע בים של ייסורים,

וכל הרצונות יוותרו שבורים.

 

ילדים (והוריהם) המעוניינים לשלוח יצירות או להציע עצמם כמרואיינים, מוזמנים לכתוב לנו לכתובת [email protected]

 

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. לי הגיב:

    איזה יופי! והללי, השירים שלך בעצמם נדירים ויפים כמו עלה זהב.

כתיבת תגובה