2 ספרות

שיר שפירותיו מעידים עליו / דבורה חיץ

מאמר ביקורת על האנתולוגיה "בארץ התפוז": אלו ערכים גלומים בפרי ההדר.

ינואר 12, 2011  

פרי ההדר נחשב מאז ומתמיד לפרי אקזוטי, מיוחד ונחשק. בגולה, תנאי האקלים לא איפשרו את גידולו והוא נחשב מעדן ופינוק לבעלי אמצעים בלבד. בתקופת ההתיישבות בארץ, סיפק פרי ההדר מקור מרכזי של פרנסה: לנוטעים, לקוטפים ולמעבדי הפרדסים. גידולו פיתח את ענף הפרדסנות והביא מטבע זר לישראל. כמו כן, בנייתם של בתי האריזה סיפקה פרנסה גם לאורזים. מכאן נבע השימוש בו במסגרת "המאמץ החלוצי לפאר את תנובת הארץ".
יתרונותיו של הפרי רבים: עצי ההדר אינם עצי סרק, ובפירותיהם ניתן לעשות שימושים שונים. בנוסף לכך, מסייעים העצים לאקולוגיה: פריחתם באביב מטהרת את האוויר ומושכת דבורים המייצרות דבש הדרים. גורמים אלו הפכו את הפרי למשמעותי ביותר עבור החלוצים עובדי האדמה, ומכאן קצרה היתה הדרך להופעתו כנושא מרכזי בספרות הילדים, ששיקפה את הערכים המרכזיים של התקופה.

מכיוון שהוא כבר הפך להיות מזוהה עם ארץ ישראל, גם יוצרים עכשויים עושים בפרי ההדר שימוש בכתיבתם, לא מתוך מגמה ציונית כלשהי, אלא מפני שיוצרים נוטים להשתמש בחומרים מקומיים ביצירותיהם. וראו למשל את שירה של אגי משעול "משוררים", המתאר את שיריו של המשורר הנורווגי הנפלא אולב האוגה. היא כותבת בשיר: "חמישה קווי רוחב מפרידים בינינו\ואנחנו חלים על נופים אחרים:\אשוחים, עקבות בשלג, מלחים\טבועים הם מנת חלקו,\אצלי תאנים, שלף ומטעי האפרסק.\אבל גם אם מבטינו מעתיקים אל הדף\מראות כה שונים,\אנחנו עשויים מאותו העצב\של הראיה"…

האנתולוגיה "בְּאֶרֶץ הַתַּפּוּז"' בעריכתה של ד"ר מירי דֶּבִּי (קריצלר) ובהוצאת "דֶּבִּי אופקים", מכילה מבחר מגוון מאוד של שירים וסיפורים לילדים, העוסקים בפרי ההדר. היצירות המקובצות בספר נכתבו על ידי יוצרים מתקופות שונות, והן מייצגות את ריבוי דרכי ההתייחסות לנושא זה בספרות. הספר משלב יצירות מודרניות עם יצירות מתקופת ההתיישבות בארץ טרם הקמת המדינה ואחריה. עובדה זו מאפשרת לקורא הצעיר 'הצצה' לעולם שאיננו עוד, על מאפייניו ועל ערכיו.

הדבר הראשון הבולט לעיניו של הקורא המעיין בספר הוא יופיו ועיצובו הייחודי. איוריו של ירון חולין, הנלווים אל הטקסטים, שובי לב בפשטותם ובהרמוניה הצבעונית שלהם. הדפים מעוצבים כדפנות עץ של ארגזים, שעליהם מוטבעת החותמת המקורית "jaffa – produce of Israel". כל דף הוא מעין תיבה המכילה 'פרי' – שיר או סיפור ממיטב יצירותיהם של בכירי המשוררים והסופרים שכתבו על הנושא. לכל שיר וסיפור מצורף איור מקורי המתאים לו. ההקפדה על העיצוב מעניקה לקורא חוויה חושית ואסתטית מיוחדת במינה, ומציגה בפניו את פרי ההדר במלוא הדרו. החשיבות המוענקת לחוויה החושית של הקורא מתגלה כבר בעמוד הראשון של הספר, שבו מופיע איור של מכל בושם-תפוז, ששפשופו מפיץ ניחוח הדרים עדין.

הקובץ חושף בפני הילד עולם שלם של ערכים ושל תובנות לחיים, שפרי ההדר משמש כאמצעי להעברתם. כך למשל, מכוונות אחדות מן היצירות את הילד להעריך את יופיו ואת שלמותו של הטבע, ולזהות את פרי ההדר עם כוחות היסוד של היקום: נעמי שמר כותבת על האשכולית המקבלת את צבעה הצהוב מן הירח המלא, המזכיר אותה אף בצורתו, דליה רביקוביץ מגלה, כי "הָאֵשׁ הִיא קְלִפָּה שֶׁל תַּפּוּחַ זָהָב" ואנדה עמיר פינקרפלד מתארת את האור שמפיצים תפוחי הזהב ומוסיפה, כי בשעת ליקוי החמה "תַּפּוּחַ זָהָב יָאִיר בִּמְקוֹמָהּ". זיהויו של הפרי עם הכוחות הקוסמיים הגדולים נערך גם בשירה של מירי צללזון, שבו מתואר העולם העגול כתפוז גדול, והשמש בצבעה הזהוב-כתום כתפוז הזורח במרום. בסיום השיר 'חוזר' פרי ההדר לפרופורציות הטבעיות שלו, כאשר בעוד התפוז שקוע במחשבות גדלות על היותו מלך העולם, "יֶלֶד קָט קָטֹן / אָכַל אוֹתוֹ… לְתֵאָבוֹן!". הסיום המשעשע מעניק את הכוח האמִתי דווקא לילד, שהחוויה של אכילת הפרי מעוררת בו תחושה של שליטה בעולמו.

עטיפת הספר (יח"צ)

יצירות אחרות בקובץ מלמדות את הילד להבחין בין פנים לחוץ. פרי ההדר הוא עולם בפני עצמו, שלא כל אחד זוכה להציץ אליו. כך למשל, מתארת שלומית כהן-אסיף את הפעילות היצירתית המתרחשת בתוך התפוז שבו "פֶּלַח אַחַר פֶּלַח מְסַפֵּר מַעֲשִׂיָּה", ומדגישה כי "אִם מִישֶׁהוּ מִבַּחוּץ / יַפְרִיעַ אוֹ יָצִיץ, / הַפֶּלַח יַתִּיז /עָלָיו / מִיץ". האנאלוגיה לעולמו הפנימי של הילד, על התהליכים היצירתיים המתרחשים בו, עולה במרומז ומחדדת את ההבדל שבין הגלוי לבין הנסתר, הסוד החבוי במעמקי הנפש. נורית זרחי מייצגת את פנימיותו של הפרי כעולם שבו חבויים הדברים הסמויים מן העין ומרמזת, אולי, לחלקים הרדומים של הילד המצויים בתת ההכרה שלו: "קִלַּפְתִּי תַּפּוּז / מָצָאתִי בִּפְנִים – / כְּמוֹ בְּתוֹךְ קֵן / יֶלֶד יָשֵׁן".

יצירות נוספות מלמדות את הילד על חשיבות החושים כאמצעי להכרת עולמו. נחום גוטמן, למשל, מתאר את הדרך הנכונה לאכילת תפוז: "תֵּן אֶת הַתַּפּוּז בְּכַף יָדְךָ הַשְּׂמָאלִית וְכַסֵּה עָלָיו בַּיְּמָנִית. כַּמָּה שִׁפְשׁוּפֵי סִבּוּב: הַתַּפּוּז מְקַבֵּל בָּרָק, וְכַפּוֹת יָדֶיךָ – תָּרִיחַ אוֹתָן! נוֹדֵף מֵהֶן רֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁמַּרְחִיב אֶת הֶחָזֶה". השימוש בחושים כאמצעי לידיעה ולהכרת הדברים מאפשר לילד לגלות את העיקרון המאחד בתופעות העולם: "וְעַכְשָׁו – הַבֵּט לַצְּדָדִים, הַבֵּט לַשָּׁמַיִם. רְאֵה שֶׁהַכֹּל מַסְכִּימִים עִמְּךָ כִּי הָעוֹלָם יָפֶה וְשִׂים אֶת הַפְּרִי בְּפִיךָ". שלום עליכם (בתרגומו של י.ד ברקוביץ) מבטא את הקשר שבין הכרת העולם באמצעות החושים ובין סיפור גן-עדן המקראי, המייצג את הפיתוי החושני שבאמצעותו מושגת הידיעה (עץ הדעת). התפוח המקראי הופך לאתרוג בסיפורו של שלום עליכם: "… וְטֶרֶם הֲסִירוֹתִי אֶת הַפִּשְׁתָּן מֵעַל הָאֶתְרוֹג – וְרֵיחַ עַז וְחָרִיף, כְּרֵיחַ גַּן עֵדֶן, כְּבָר עָלָה בְּאַפִּי, וְטֶרֶם הִבַּטְתִּי כֹּה וָכֹה – וְהָאֶתְרוֹג כְּבָר הָיָה בְּיָדִי, וְהַפִּיטָם קוֹפֵץ כְּנֶגְדִּי, קוֹפֵץ וְאוֹמֵר: "הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לֵהָנוֹת? הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִטְעֹם טַעַם גַּן עֵדֶן? קוּם וְנַשְּׁכֵנִי! אַל תִּירָא, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! אִישׁ לֹא יֵדַע! אִישׁ לֹא יִרְאֶה! אִישׁ לֹא יְסַפֵּר! גַּם עוֹף הַשָּׁמַיִם לֹא יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל!…".

נושאים נוספים העולים בקובץ מעניקים לילד הזדמנות לעסוק בהיבטיו השונים של עולמו החברתי. השיתוף והיכולת לחלוק עם האחר מקבלים ביטוי בסיפורה היפה של רחל בוימוול (בתרגומו של שלמה אבן-שושן) על ילדה המבקשת לדעת מדוע התפוז עשוי כולו פלחים-פלחים ומקבלת תשובה מן התפוז עצמו: "כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לְהִתְחַלֵּק עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד", ועל שאלתה המופנית אל התפוח: "לָמָּה אֵין בְּךָ פְּלָחִים? הַאִם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לֶאֱכֹל אוֹתְךָ שָׁלֵם?", עונה לה התפוח: "כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לָתֵת אוֹתִי שָׁלֵם לְאַחֵר". שלומית כהן-אסיף עוסקת אף היא ביכולת הנתינה ופתיחת הלב בסיפור בגוף ראשון על ילד המצייר לב גדול על הרצפה, ומזמין לתוכו את חבריו כדי לזלול יחד תפוז כתום. לִבו של הסיפור הוא המשפט המדגיש את הרעיון שלנתינה אין גבולות ושהיכולת להעניק בלב פתוח, מבטאת שפע שאינו מתכלה: "מִסְפַּר הַפְּלָחִים בַּתַּפּוּז מַסְפִּיק בְּדִיּוּק לְמִסְפַּר הַחֲבֵרִים שֶׁאֲנִי מַזְמִין לְהִתְאָרֵחַ בַּלֵּב שֶׁלִּי. אִם מָחָר אַזְמִין מֵאָה חֲבֵרִים, לַתַּפּוּז שֶׁלִּי יִהְיוּ מֵאָה פְּלָחִים".

היחס לאחר ולשונה משתקף בשיר של שלומית כהן-אסיף על תפוז בארגז התפוחים, הזוכה ליחס של התנכרות ודחייה מצד חבריו לארגז, הטוענים כי הוא שונה מהם בריחו, בצורתו ובצבעו. תגובתו של התפוז מדגישה את העובדה, כי בתנאים מסוימים כל אחד יכול להפוך לחריג בסביבה שבה הוא נמצא, ומרמזת לצורך לפתח סובלנות ופתיחות כלפי האחר: "דְּבָרִים כָּאֵלֶּה קוֹרִים / כְּשֶׁהָאַרְגָּז פָּתוּחַ, / גַּם בְּאַרְגַּז הַתַּפּוּזִים / אֶפְשָׁר לִמְצֹא תַּפּוּחַ".

חשיבותן של העזרה לזולת ועבודת הצוות מתגלה בסיפורים ובשירים המדגישים את היכולת לפתח אחריות בוגרת ולהשתתף בנשיאה בנטל. כך למשל הוא סיפורה של ימימה טשרנוביץ-אבידר "דָּלִיָּה", המתאר ילדה המגלה תכונות של אומץ, בגרות ואחריות כאשר היא מביאה לאביה השומר בפרדס את מעילו בליל גשם. כך הוא גם סיפורו של לוין קיפניס "שָׁרוֹנָה הַקּוֹטֶפֶת הַקְּטַנָּה", על ילדה המצטרפת אל אביה בעבודתו בפרדס והופכת ל"פּוֹעֶלֶת קְטַנָּה", המסייעת בקטיף ולומדת עבודת צוות מהי. גם "שִׁיר הַפַּרְדֵּס" של שרה לוי-תנאי קורא לשיתוף פעולה בעבודת הקטיף ולרכישת תכונות של אחריות ושל עמידה במשימות: "לַפַּרְדֵּס, לַפַּרְדֵּס, / חֶבְרַיָּא נֵלֵךְ מַהֵר. / לַפַּרְדֵּס, לַפַּרְדֵּס, / לַעֲבוֹדָה אֵין לְאַחֵר".

נושא אחר העולה באנתולוגיה הוא היכולת לפתח סבלנות ולדחות סיפוקים מידיים. בשיר "כָּתֹם כָּתֹם" של שלומית כהן-אסיף נענית שאלתו של הילד: "עֵץ, מָתַי הַתַּפּוּז יַבְשִׁיל?" בתשובותיו של העץ המלמדות את הילד לגלות אורך רוח לתהליכי הבשלה: "עֲדַיִן לֹא כָּתֹם", "כִּמְעַט כָּתֹם" ו"כָּל כָּךְ כָּתֹם". גם ב"שִׁיר לַמַּנְדָּרִינָה" של דורית אורגד נענית שאלתה של המנדרינה הקטנה "מָתַי אֶגְדַּל?" בתשובות: "בְּקָרוֹב" ו"עוֹד מְעַט", כאשר רק בבית האחרון של השיר "הַמַּנְדָּרִינָה מַסְמִיקָה / וְהִנֵּה הִיא בְּשֵׁלָה".

לסיום, אין ספק ש"בְּאֶרֶץ הַתַּפּוּז" היא אנתולוגיה ייחודית, המספקת לקורא חוויה עשירה, הן מבחינה חזותית והן מבחינת התכנים שבהם היא עוסקת והמזמנת לו מפגש מרתק עם נושא חשוב, שהיה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מן ההוויה הישראלית – פרי ההדר.

"בְּאֶרֶץ הַתַּפּוּז – מבחר יצירות", איורים: ירון חולין, ליקוט ועריכה: ד"ר מירי דבי (קריצלר), הוצאת "דֶּבִּי אופקים", 2010.

דבורה חיץ – משוררת, עורכת ומנחה סדנאות כתיבה. שיריה פורסמו בכתבי העת הספרותיים 'מאזנים' ו'עיתון 77' ובמעריב. ספר שיריה יצא לאור בהוצאת דביר. בין הספרים שערכה בהוצאת כרמל (ירושלים) : "הגדרת הצמחים" מאת נעמי ולך, "המעטפה החומה" מאת צילה שלם ו"שחזורים" מאת משה גרנות (הספר זכה בפרס אקו"ם על שם נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם). בימים אלו עומד לראות אור בהוצאת כרמל ספר נוסף בעריכתה : "קראו לי ואבוא" מאת ז'קי ברקן.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת אפרת:

    "התפוח המקראי הופך לאתרוג"?! מה מקראי בתפוח? הפרשנות שפרי עץ הדעת הוא תפוח היא פרשנות נוצרית מאוחרת יחסית. במסורת היהודית מקובל שפרי עץ הדעת היה חיטה, או, כמו בסיפור של שלום עליכם (אני מניחה שלכן הוא בחר כך), אתרוג.

  2. אהבתי בעיקר את השורות משירייה של ש. כהן-אסיף. בכולן מעוף וייחודיות והן חפות מדידקטיות.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.