6 ספרות

שלום לתמימות / יותם שווימר

רשימת ביקורת על הספר "במבי" מאת פליקס זאלטן

דצמבר 14, 2011  

בשליש השני של הספר "במבי", מיד לאחר שחווה הגיבור המבולבל את מות נסיך היער, ישנה סטייה קטנה מהרצף העלילתי. החורף בפתח, ולפנינו מתואר דיאלוג בין שני עלים בודדים האוחזים בשארית כוחם בענף עץ האלון. "אי אפשר לדעת במי זה יפגע", מציין אחד מהם; מעין אמירה סתומה שכזאת, והדיאלוג ממשיך: "'מעניין אם זה נכון,' חִוה הראשון את דעתו, 'מעניין אם זה נכון, שאחרים באים במקומנו, כשאנחנו מסתלקים, ואחר כך אחרים באים במקומם וחוזר חלילה…'. 'אני בטוח שזה נכון,' לחש השני, 'אבל קשה אפילו לתאר את זה לעצמנו… זה מעבר למושגים שלנו…'" הקטע נחתם במשפט המצמרר הבא: "'זה קורה… עכשיו…' אמר העלה השני, 'אני…' קולו נשבר. הוא נִתק ממקומו בלא התנגדות ונשר. החורף הגיע."

כך, בפשטות לירית ומכאיבה כל כך, מתאר לנו פליקס זאלטן (שם העט של זיגמונד זלצמן) את בואו של החורף. אפילו העלים זוכים אצלו לכבוד מלכים, ובדיאלוג שנדמה כאילו נלקח ממחזה של סמואל בקט, טמונים החיים במלואם – הנעורים היפים והסוף הבלתי נמנע. העלים אצל זאלטן הם נידונים למוות, וברגעיהם האחרונים הם תוהים "למה אנחנו חייבים להסתלק?" ו"האם אתה עוד יודע על עצמך כשאתה שם למטה?" (התשובה, רק לשם הבהרה היא: "מי יכול לומר? אף אחד מאלו שהגיעו למטה לא חזר כדי לספר על כך.") צמד העלים, שהגיעו ל"שיבה טובה" ושרדו את הסתיו, עומדים כעת מול תהום המוות המאיים והבלתי-מובן, ובכל-זאת יש במותם ריכוך מסוים של מות נסיך היער, שכן הם מייצגים של המחזוריות בטבע ובדיאלוג מסתתרת גם נחמה. כמוהם, כך גם במבי, גיבור הסיפור, ניצב כל העת מול הסכנה, מול ה"הוא" – האדם הצייד – שמביא עליו צער רב כל כך.

איור: בתיה קולטון

אך לא רק האדם הוא הסכנה; החיים עצמם הם סכנה אחת גדולה. חרף רגעים של אושר, משחק והתפעמות מאור השמש ומיופיו של האחו, מתגלים החיים בשבריריותם לאורך כל הסיפור, שמקיף את תקופת חייו של במבי מילדות לבגרות. החורף מאיים על הישרדות בעלי החיים, בעוד בינם לבין עצמם ישנה מערכת, הנתפסת לעתים כאכזרית, של טורף ונטרף, ובמבי עד למות מכריו בידי טורפים מבית. מה שנדמה במבט ראשון כדיכוטומיה ברורה בין טוב ורע – האדם הצייד האכזר אל מול התום של יצורי הטבע – מתגלה בקריאה מעמיקה כעקרון מורכב הרבה יותר. האדם, כפי שמציין האייל הזקן, אינו נעלה על החיות, הוא בדיוק כמותם. ולכן, רק ההכרה בדומות הזאת, מאפשרת את החופש התודעתי של בעל החיים, המסוגל לגבור על האדם בדרכו שלו.

אולם, לא ניתן להתעלם מהעיצוב הבולט של הצייד כרשע מתועב, כמופת של אכזריות. הוא קוטל את בעלי החיים ללא רחם, וגם כאשר הוא חומל על אחד מהם, היוצרות עתידות להתהפך וכוח הזרוע והאטימות מנצחות בחריפות את התום. זאלטן מציב את הקוראים על ציר רגשי שנע בין התלהבות, שמחה ואפילו צחוק, לאימה, כאב ואבל. בדומה לחיים שבטבע, הדרמה אינה פוסקת לרגע ובמובן זה, "במבי" אינו ספר סטנדרטי כלל וכלל. סיפור המסגרת מציג עלילה מותחת מרכזית, אך הוא אינו מכוון לשיא דרמטי, אלא מניח עשרות שיאים רגשיים קטנים יותר ופחות, ומטעין את העלילה באין-ספור סצנות מותחות ומרגשות שעתידות להביא את הקוראים לדמעות; והפעם, זוהי אינה קלישאה.

"במבי", שלו הוצמדה כותרת המשנה "סיפור חיים מן היער", ראה אור בשנת 1923. בימים אלו מופיע התרגום השלישי של היצירה לעברית, בידי מיכאל דק, שהפליא להעביר את הסגנון של זאלטן, את הפואטיות של התיאורים והקצב הייחודי לסיפור. הספר רואה אור בסדרת "הרפתקה – סופרים מתרגמים קלאסיקה" של הוצאת "אוקיינוס" ו"מודן", ואחרי שכבר פורסמו ספרים רבים בסדרה, ניתן לקבוע בוודאות כי זוהי גולת הכותרת שלה. יצירת מופת בכל מובן שהוא; יצירה שאולפני וולט דיסני שעיבדו את הסיפור לסרט אנימציה מפורסם, גרמו לכך שהספר עצמו יישכח כמעט לחלוטין, וכפי שמציין דק באחרית-הדבר שכתב, רבים לא ידעו ולא יודעים כי המקור הוא ספרותי. לפיכך, תרגום הספר לעברית, עשורים מספר לאחר התרגום הקודם, שלמיטב ידיעתי לא זכה למקום של כבוד במדף הספרים הישראלי, הוא מהלך תרבותי חשוב מאד. "במבי" הוא יצירה משמעותית, מהפנטת ומרגשת מאין כמוה, ומפעל התרגומים המחודשים שהקימו חברי ההוצאה הצדיק את קיומו עם פרסום ספר זה; עתה, יותר מאי פעם.

עטיפת הספר (יח"צ)

ואם כבר הזכרנו את וולט דיסני, חשוב לציין כי סצנת מותה של האם, שהדירה שינה מעיני הילדים מאז הוקרן הסרט לראשונה, היא אחת מסצנות קורעות לב רבות, מבהילות בעוצמה הרגשית שלהן, המציגות את האופן בו הסופר אינו חוסך מקוראיו הצעירים את ההתמודדות עם המוות. "במבי" נכתב לילדים ובכל-זאת, הוא מתאר את החיים כפשטותם, ללא הסתרות או הנחות. העיצוב המדויק כל כך של סצנות אלו, העדינות בה נמסרים גם התיאורים הקשים ביותר, הופכים את המפגש עם מורכבות החיים לחוויה מסעירה, עצובה לפרקים, אך כנה מאד. הכנות בה פונה זאלטן לקוראיו חוברת לכבוד שהוא מעניק להם כיצורים נבונים ורגישים, ובכך הוא מעניק להם את היכולת להתמודד עם סצנות קשות. 'אני מאמין בכם', אומר זאלטן לקוראיו בין השורות. 'אם תדעו את הדברים כמות שהם, אם תהיו מסוגלים להיות לבד ולהתמודד גם כאשר המצב רע, תוכלו לשרוד'.

"במבי" נכתב לאחר מלחמת העולם הראשונה. מיכאל דק ציין ובצדק, כי רבים שאבו כוח מהתום והטוהר הטבעי שבספר, המנוגד למכאניזם האלים של המלחמה. אולם, מוסיף דק, "'במבי' אינו ספר ילדים רגיל, אלא מבט לירי על אובדן התמימות בעקבות אימי המלחמה". אני שותף לדעתו, אך אסתייג מהבחירה במילה "רגיל", ואומר כי "במבי" הוא ספר ילדים אמיתי. הוא מציג סיפור עלילתי כובש ומותח, בו מדברים בעלי החיים, ומנקודת מבטם מתוארים החיים שבטבע. אך זהו רק פן אחד של היצירה; המעטפת החיצונית אם תרצו. הרובד העמוק יותר, זה שהופך אותו ליצירה מעולה, לספר ילדים אמיתי, נובע משני טעמים: הסגנון של זאלטן והתמות העולות ממנו. כתיבתו של הסופר היא כתיבה לירית מובהקת. הניסוחים שלו פיוטיים, רווים בניואנסים, באירוניה דקה, בהומור כמעט בלתי מורגש ומתווכים בלשון עשירה אך בהירה מאד. כך למשל, מתואר תחילתו של החורף: "הרוח סערה בזעף במשך לילות וימים. נדמה שמניע אותה זעם קר כקרח, עד כדי טירוף, כאילו ברצונה לעקור את היער משורשיו ולשאת אותו למקום אחר, או להשמיד אותו בכל דרך. העצים השמיעו קולות של התנגדות אדירה. הם לחמו בעוצמה נגד התוקפנות העצומה. גניחותיהם המתמשכות נשמעו, אנחותיהם הרוטנות נישאו באוויר."

 לצד אלמנט זה, עולות על פני השטח תמות חברתיות ופילוסופיות שאינן עוברות מעל ראשי הילדים אלא חודרות ישירות ללבם. אובדן התמימות של במבי, שנעדר כמעט לחלוטין מסרט האנימציה, הוא החוט המקשר בין הסצנות השונות – וזאלטן מצטיין בכתיבת סצנות שלמות ומדויקות. חרף הקונוטציה השלילית של מושג האובדן, יש בו מעין שחרור תודעתי מדהים, הן עבור הקוראים והן עבור הדמות הבדיונית. בנוסף, ככל שבמבי מתבגר, כך הוא נסחף אחר האייל הזקן, שדמותו מקבילה לפילוסופים של העת העתיקה. הבדידות היא הכרח עבורו להגיע לתבונה, לאמת המוחלטת שתביא עמה את היכולת הטריוויאלית כל כך: להיות מסוגלים לחיות את החיים.

מאז המשלים של איזופוס, משמשים בעלי החיים עבור הסופרים – בווריאציות שונות, כמובן – אמצעי להעברת מסרים ואידיאות בדבר אופיים וחייהם של בני האדם. ב"במבי" מתקיים מהלך חריג ומפתיע. אנו עדים לתיאור מדויק למדי של חיי העופר בסביבתו הטבעית ולהתנהגותן של החיות הסובבות אותו. הוא אמנם מדבר בלשון בני האדם, אך זאלטן אינו משתמש בהאנשה, הוא רק מעניק קול לבעל החיים. השפה היא גורם מתווך לקהל ותו לא. מעגל החיים המתואר לפנינו נאמן לתהליכים הביולוגיים והסביבתיים של החיים בטבע: ילדות, בגרות מינית, זקנה וכן הלאה. אך במקביל אנו עדים לשלל סצנות שהמתרחש בהן חורג במידת-מה מהטבע אל האנושי, כאשר הסופר מדמה את התחושות, הרגשות והתגובות של בעלי החיים. כך למשל, בסצנה בה במבי מחליט להתקרב אל האיל האציל, הוא חודר לתודעת הדמויות ומגלה כי לכל אחת מהן דעות קדומות על השנייה, והחשש וחוסר הוודאות הוא שמונע מהן להתוודע האחת לרעותה: "האיל חשב לעצמו: הייתי רוצה לדבר איתו… הוא כל כך מעורר אהדה… כמה טיפשי שלעולם איננו מדברים זה עם זה! והביט מהורהר. בשבילו אני אוויר, אמר במבי בליבו, המשפחה הזאת תמיד חושבת את עצמה כאילו רק היא קיימת בכל העולם!"  לאורך הספר, מעניק זאלטן תובנות לדמויות, הנובעות מהמפגשים השונים ביניהן, ובכך מקרב את הקוראים לעולם החי, אך גם מעלה בפניהם סוגיות חברתיות ונפשיות מורכבות ומרתקות אודות בני האדם.

איור: בתיה קולטון

עיצוב הדמויות בספר הוא לא פחות ממעולה. כל דמות היא בעלת אפיון מדויק, ברור ונהיר: התנשמת, שהיא הדמות האהובה עלי, מתגלה כחסרת ביטחון ויש לעודד אותה; הארנב ("החבר ארנב") כיצור נעים הליכות אך כזה ששומר על פרטיותו, ואפילו היתושים מתוארים כרכלנים מפיצי שמועות שלא ניתן לבטוח בהם. באמצעות העיצוב החכם של הדמויות, במרקם סיפורי משכנע, כובש וסוחף, מצליח זאלטן ליצוק אמיתות על החיים והמוות, ובמקביל, לתאר את הקיום במלואו, הן בפן האינדיבידואלי והן החברתי. בהקשר זה מעניין לחשוב כיצד היינו מגיבים לספר ילדים שבו היו מוצגות דמויות של בני אדם במקום בעלי החיים. האם גם אז היינו מקבלים בזרועות פתוחות סצנות מוות רבות, התעוררות מינית, עיסוק בבגידה, אבלות והתבגרות שטומנת בחובה ויתורים כואבים ולא פעם גם תחושת החמצה? ואולי בעידן הנוכחי "במבי" הוא אנכרוניסטי מדי וגם המבוגרים יתקשו לקבל אותו? לטעמי, הימצאותם של בעלי החיים יוצרת ריחוק מסוים של הקוראים מעצמם, אך דווקא הריחוק הזה הוא שמאפשר את ההתקרבות הנדירה לנפש של הילד הקורא.

קריאה עכשווית ב"במבי" חושפת את המסרים הדידקטיים העולים מהיצירה. זאלטן מציג במופגן את משנתו ודעותיו, כחלק מהגישה שלא להסתיר דבר מקוראיו. לעתים, זולגת היצירה לקיטש, אך חשוב לציין כי לא מדובר במלודרמה זולה או בתכסיס חובבני, אלא ב"לחיצה" על הנקודות הרגישות ביותר של הקוראים, כפי שכל יצירת ספרות טובה עושה. לתרגום החדש התווספו איורים של בתיה קולטון, שמאיירת את כריכות ספרי הסדרה כולה. איוריה מתכתבים להפליא עם הטקסט, ויש בהן ליריות של ממש, רגישות והבנה של האופן בו נכון להציג וויזואלית את הדמויות וההתרחשות. ישנו איפוק מסוים באיורים, המקפיא את הדרמה הרגשית שהספר מכונן לכל אורכו. כל הגורמים הללו – טקסט, תרגום ואיור – יוצרים חוויה בלתי נשכחת, ומביאים לקוראים חדשים סיפור חיים מן היער, אך למעשה – זהו סיפור החיים של כל אחד ואחד מאיתנו, המעבירים את ימינו כמו אותם עלים; שורדים את תהפוכות החיים, עד שיגיע זמננו לנשור מטה.

איור: בתיה קולטון

"במבי" מאת פליקס זאלטן. מגרמנית: מיכאל דק, איורים: בתיה קולטון, עיצוב: עדה ורדי, עריכה: חגי ואסף ברקת. סדרת "הרפתקה" של הוצאת "אוקיינוס" ו"מודן", 2011. 

לעמוד היוצר של פליקס זאלטן בדףדף לחצו כאן.

יותם שווימר– עורך עצמאי וכותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. […] יותם שווימר, הפנקס This entry was posted in כללי by הרפתקה. Bookmark the permalink. […]

  2. אוח,
    איך אפשר להישאר אדיש לפיסקה הראשונה?
    מקסים.

    בדיוק לפני שבוע שמענו הרצאה מפיה של עדה ורדי, שהגיעה לבצלאל כחלק מקורס "איור ועיצוב".
    מעניין לראות את שאר הכריכות שבסדרה (זאת של במבי דווקא שונה מהשאר, אך עדיין מצליחה
    להתכתב עם יתר הסדרה).

    האיורים של בתיה יפהפיים במיוחד – כמה צבע באיור שחור-לבן. כיף גדול!

  3. מאת דינה:

    ובכן, הכתבה המצוינת הזאת שולחת אותי ישר לחנות הספרים כדי לקנות. לקרוא ולהתרגש ולקוות שהדור הצעיר יתרגש איתי.
    סדרת "הרפתקה" היא מבצע מבורך, לעניות דעתי. אני מכירה כבר חלק מהספרים, והילדים במשפחה קראו כמעט את כולם בשמחה ובהנאה למרות שהם בוגרי "הארי פוטר" ויתר ספרי הפנטסיה העכשוויים.

  4. מאת יוני שלמון:

    נהדר. תודה רבה על המאמר. דרך אגב, את הדיאלוג בין שני העלים דיסני הכניס לסרט אך ללא מילים. רק עם מנגינה.

  5. מאת איריס קובליו:

    איזו חגיגה. וגם האיורים מופלאים

  6. […] אני מחפש. מצאתי ארבע רשימות שאהובות עלי: על הספר "במבי", על הספר "איך לרפא כנף שבורה", על יצירתו של דויד […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.