איור

שם, כאן, ובכל מקום / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איורי הספרים "פיל מתרחק" ו"קצה החוט"

ינואר 9, 2014  

הספרים "פיל מתרח­ק" מאת ענת עינהר (עם עובד) ו"קצה החוט" מאת נטע רודיך (אבן-חושן) כתובים בסגנון שירי-אבסורדי, ועל אף שיש בהם ניגון מתמשך העובר לאורך כל הספר לא נמצא בהם עוגן עלילתי. משפטים קצרים המזכירים פטפוטי ילדים שגילו זה מכבר את החריזה מתארים את מסעם הדמיוני של בן ויולי ב"קצה החוט": "הסוד שלך / ריחף על קן הנשר / לסוד שלי- / זנב עם קשר". ב"פיל מתרחק" זהו קולה של המספרת שאחראי על מילות הנונסנס: "מה מתחיל בשום? / שום דבר. / ומה נגמר בלום? / כלום. / שום דבר וכלום – איפה יש פחות? / תשאלו את הרווחים שבין האצבעות".

טקסט שכזה, שקו העלילה בו רופף עד כדי לא קיים והוא מציג פטפוט שירי פנטסטי, יכול להוות כר פורה ומשמח עבור מאיירים שאינם כבולים לדמויות מוגדרות או תפאורה קבועה אחת. שתי מאיירות וותיקות ובעלות ניסיון נבחרו לאייר את הספרים הללו: הילה חבקין, שמוכרת בטכניקת צבעי-המים שלה ובסגנון הראליסטי של הדמויות, וכריסטינה קדמון שסגנונה הקלאסי ליווה ספרי ילדים רבים בעשורים האחרונים (השנה ראה אור הספר "אמור ופסיכה" באיוריה המצוינים).שתיהן בחרו במהלך דומה על מנת להתמודד עם הטקסט.

איוריה של קדמון, גירי פסטל על ניר חום, מעבירים לא פעם אווירה של פנטזיה מתוקה: כוכבים, עננים ההופכים לדובים לבנים ופיות עדינות פנים. ידי הילדים, הנשלחות לתוך האיור כמו מחוץ לספר, ממולאות באיורים של עצי יער ושמיים זרועי כוכבים. אלמנטים אלה, בשילוב הטכניקה החמימה של צבעי הפסטל ממתיקה את הטקסט שמנסה, כך נדמה לי, להתקרב לאזור הפרוע וההומוריסטי יותר.

pil_mitrahek_pnim_26-7

מתוך "פיל מתרחק" איור: כריסטינה קדמון

בשני הספרים מציגות המאיירות מסע מתמשך, אותו מובילות דמויות שאינן מופיעות בהכרח בטקסט והן משמשות כנקודת אחיזה מסוימת בסיפור-לא-סיפור המוצג. את הספר "פיל מתרחק" מלווים עכבר-קנגרו ירוק עם ציצת שיער על ראשו וחיפוּש חייכני בעל מחושים לבנים.

pil_mitrahek18-19

מתוך "פיל מתרחק" איור: כריסטינה קדמון

שתי הדמויות לא מוזכרות בטקסט. כל כפולה חושפת חלק אחר במסע שלהן (בים, על חוט כביסה, בעננים), שם הן נתקלות בדמויות פנטסטיות נוספות כגון גמדים, פיות או חד-קרן. לערבוב זה נוספים מדי פעם איורים היפר-ראליסטים של ילדים וידי ילדים בגודל אמתי, בדומה לטכניקת האיור הילדית להניח את היד על הנייר ולצייר את הקונטור סביבה. האלמנטים הרבים הללו, גם אם עשויים היטב כל אחד בנפרד (האיורים הראליסטים של הילדים הם המוצלחים ביותר) יוצרים עומס רב ההופך את הטקסט חסר הפשר לעוד אלמנט בתוך העולם הבלתי-קוהרנטי של האיור.

מתוך "פיל מתרחק" איור: כריסטינה קדמון

מתוך "פיל מתרחק" איור: כריסטינה קדמון

בספר "קצה החוט" קורה דבר דומה. הפעם הדמויות המופיעות בטקסט, בן ויולי, מובילות את המסע המאויר. גם כאן מצטרפות דמויות שאינן מוזכרות בטקסט – אפרוח ענקי, עכבר לבוש חולצה מכופתרת ובחור בעל שיער ירוק הנוסע על אופניים. גם כאן עוברות הדמויות מסע בין ההרים, הכפר וחוף הים, מסע המקביל לטקסט יותר מאשר מציג או תומך בו. חבקין מקפידה למלא את הכפולות הגדולות מדי באיורים מקצה לקצה ובפרטים שלהם חשיבות זהה, ללא סדרי עדיפויות. כך עלי העץ, פסי המכנסיים והכתמים על ההר מטופלים באותה טכניקה, אותה בהירות ואותה ירידה לפרטים. עובדה זו לא מאפשרת אשליה של פרספקטיבה ויוצרת שטיחות. הדמויות, ולצידן רוב האלמנטים המופיעים באיור – עץ, שמשיה או אופניים – מאוירים בגודל זהה לאורך כל הסיפור, ללא "זום-אין" ו"זום אאוט" ועל כן לא נוצרת דינמיקה בין האיורים. אם נשווה זאת ליצירה מוסיקלית, ניתן לומר שהתזמורת מנגנת כל העת בקצב ובווליום זהה; במקרה זה ווליום שקט למדי וקצב מהורהר.

מתוך: קצה החוט, איור: הילה חבקין

מתוך: "קצה החוט", איור: הילה חבקין

שני המוטיבים האלה, המרחק האחיד מהדמויות ומילוי הכפולות בפירוט זהה, עלולים להתיש את הקורא בספר. כיוון שהטקסט אינו תומך באיור וכשלעצמו אינו מציע עוגנים עלילתיים; הוא מתערבב וכמעט נעלם בהתרחשות המפוזרת. לכך נוספת גם הבחירה בפורמט גדול מדי שיוצרת חוסר מיקוד באיורים המתפרסים. לראיה, קחו לדוגמא את הספרים "אמור ופסיכה" שאיירה כריסטינה קדמון, ואת ספרה החדש של נורית זרחי, "נינה הולכת", שאיירה הילה חבקין (דוגמא טובה עוד יותר של זרחי/חבקין היא "כפפות" הקסום). שני הספרים, בעלי פורמט קטן יחסית, מדויקים בהרבה ועושים טוב לאיורים של שתי המאיירות. כאשר אף אחד מהצדדים, הטקסט מחד והאיור מאידך, לא לוקח את המושכות לידיים, אנו נותרים עם ספר ללא רב-חובל, ומשייטים ללא מטרה לכאן ולכאן.

קצה-חוט-קן-הנשר

מתוך: "קצה החוט", איור: הילה חבקין

אי-גיון היא טכניקה ספרותית ואיורית לגיטימית. ספרים פרועים כמעט ואינם נכתבים בעברית (דוגמאות הפוכות הן הטקסט של יואל הופמן, "בפברואר כדאי לקנות פילים", או ספר ראשית-הקריאה "פשטידת הפלא" של נורמן לינדזי, שתורגם לאחרונה לעברית), ויש לברך על הגיוון המתאפשר כאשר רואים אור ספרים חדשים מז'אנר זה. אך כאשר הטקסט הקצר חסר פשר מחד, ופילוסופי מאידך, ראוי ללוותו באיורים בעלי קווי מתאר ברורים (לא בהכרח תרתי משמע). כדי שנוכל לסטות מעט מדרך הישר אנו זקוקים לתחושת הביטחון שמעניק הקול השני שבספר, במקרה זה, האיור.

"פיל מתרחק" מאת ענת עינהר, איורים: כריסטינה קדמון, עריכה: דלית לב. הוצאת עם עובד, 2013.

"קצה החוט" מאת נטע רודיך, איורים: הילה חבקין. הוצאת אבן חשן, 2013.

תמר הוכשטטר – מאיירת ומעצבת. כותבת תיזה על איור בחוג לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. ספרה הראשון לילדים ראה אור בהוצאת "מטר".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.