6 ספרות

תורם של הפעוטות / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ספרה החדש של רינת הופר, "אבוקדו"

אוגוסט 16, 2013  

במסגרת הפריחה המבורכת של ספרי פעוטות, עוד ועוד כותרים חדשים רואים אור. אך בעוד שרבים מהספרים החדשים המיועדים לפעוטות הם תרגומים חדשים לספרים מחו"ל ("להפיל פיל") או מהדורות מחודשות לשירים ישראלים שנכתבו לפני שנים רבות ("תרצה אתר לפעוטות", "כשדובון בלע סבון" מאת אנדה עמיר, "מי כמונו הדובים"  מאת לוין קיפניס או לקטי השירים הרבים של פניה ברגשטיין –  "שיר חדש היום יהיה לי", "האוטו שלנו גדול וירוק" ו"רצתי רצתי ונפלתי"), ספר מקור חדש המיועד לפעוטות רכים הוא חידוש מרענן ומבורך.

לצד השמחה על עצם ההוצאה לאור, מסקרן לבחון את ההתמודדות הראשונה של הכותבת-מאיירת המצליחה רינת הופר – שיצירותיה הן שם דבר עבור כמעט כל ילד ישראלי, עד כדי כך שפגשתי ילדים שמזהים את סגנונה הייחודי ממבט ראשון – עם כתיבה לקהל יעד צעיר כל כך. הדבר המקסים הראשון בספר השירים החדש של רינת הופר, הוא שמו – "אבוקדו": כל כך פשוט, כל כך מקורי, כל כך ישראלי, ובעיקר כל כך מקסים, שקשה להבין איך לא חשבו על זה קודם. בכל הספר רב הקסם הזה לא מופיע אפילו אבוקדו אחד במשמעותו הבוטנית המוכרת, , ובמקומו אפשר לפגוש על העטיפה וגם בשיר הסוגר את הספר (שהוא לטעמי גם השיר המוצלח ביותר בקובץ כולו), דובי גדול וירקרק ששמו אבוקדו.

עטיפת הספר (יח"צ)

כשקוראים את השיר ללא האיור, הוא נראה כמו שיר שסופו נונסנסי במובהק – "תותי הבובה עיניים פוקחת./מישמיש הכלבה קופצת ונובחת./שלג הארנב יודע לשרוק,/אבל רק אבוקדו הוא ירוק" והכיוון הנונסנסי הזה, שאינו מקובל בשירת פעוטות, הוא משב רוח חדשני, מבורך ומעורר מחשבה. השימוש באלמנט הזה עובד היטב בשיר הנוכחי משום שכל שאר האלמנטים הם פשוטים, ברורים ומוכרים לכל פעוט או פעוטה וכך ה"טוויסט" הסגנוני לא עובר מעל לראשם של הנמענים הפוטנציאליים אלא מכוון ישר אליהם ומאפשר גם להם, בגילם הרך, לסיים את השיר בתמיהה מחויכת.

אבל בספרי פעוטות בכלל ובספריה של הופר בפרט הטקסט מספר רק חצי מהסיפור, והאיורים מספקים אינפורמציה חיונית נוספת. במקרה הזה, האיור ממחיש היטב שאבוקדו הוא לא מאכל אלא דובי ירוק וגדול שאכן מזכיר בצורתו את הפרי שעל שמו הוא נקרא, ובנוסף – האיור ממחיש ללא ספק שגם הכלבה והארנב הם צעצועים. אבוקדו הדב מככב גם על עטיפת הספר, ובצדק, אבל כאן הופר לא דייקה בפרטים: הילד המופיע לצד אבוקדו על העטיפה והילד המופיע לצד אבוקדו בגוף הספר אמנם נראים זהים ולבושים בבגדים בגוונים כחולים, אבל הלבוש בשני המקרים אינו זהה (כאן אוברול ונעליים וכאן מכנסיים וחולצה וגרבי פסים). ההבדל אמנם פעוט, אבל הספר מיועד לילדים קטנים שאוהבים לדפדף בספרים שוב ושוב ולשים לב לפרטים כאלה בדיוק, והדמיון בצבעי הלבוש אינו מאפשר הבדל מובהק מספיק כדי שהילד ייתפס כילד אחר או כאותו ילד ביום אחר. אותו ילד (בלבוש הזהה לאיור המלווה את השיר "אבוקדו" בגוף הספר) מופיע בשיר נוסף – "בובי", וגם הבחירה הזו קצת תמוהה בעיניי משום שדמות החוזרת פעמיים באיורים לשירים שונים לא מקבלת נוכחות מספיקה כדי להתעצב כדמות קבועה המלווה את הספר כולו אבל מצד שני, גם לא מייצגת עולם נפרד ומובחן לכל שיר.

טקסט ואיור: רינת הופר

שמות השירים ראויים להתייחסות מיוחדת, משום שלצד שירים עם שמות פשוטים המתארים את המתרחש בשיר ("חתולה בעגלה", "בובי" או "אני רוצה") ישנם מקרים בהם השיר ושמו מקיימים ביניהם מערכת יחסים מורכבת ופחות מובנת מאליה, בעיקר בשירת פעוטות . כך, למשל, השיר "אפרוח" לא עוסק כלל באפרוחים, אבל על חולצתה של הילדה מצויר אפרוח ואפשר גם להניח שהאם, המופיעה בשיר ובאיור, מכנה את ביתה בכינוי "אפרוח", אך זוהי השערה בלבד שאין לה כל הוכחה בטקסט. בשיר המוצלח "תופסת" לא מתואר משחק ילדים אלא ניסיון ציד כשחתולה מנסה לצוד ציפור, והמילה "תופסת" מופיעה בגוף השיר כפועל ולא כשם כפי שנרמז מהכותרת. גם בשיר "נמלים" אין כל התייחסות לנמלים, אלא דווקא לפרפרים, אבל הנמלים מופיעות באיור, למרות שהן נעדרות מהטקסט. השיר הזה משחק גם עם התחביר, כשנפתח בשורה הייחודית "ענת שתים שלוש/סופרת פרפרים בראש", ושמה של הגיבורה לוקח חלק פעיל בספירה.

טקסט ואיור: רינת הופר

כל משחקי הסגנון האלה שיוצרים מתח מסוים בין הכותרת לבין הטקסט, מוסיפים לספר עוד רובד של עומק ומאפשרים לילדים שונים בגילאים שונים לגלות בו משמעויות שונות. אני מודה שכאשר אני קוראת את הספר לבני בן השנה וחצי אני לרוב משמיטה את כותרות השירים וניגשת ישר לטקסט, אבל ראיתי גם בת שלוש שהייתה מרותקת לספר ואני משערת שעבור ילדי גן בוגרים יותר, ואפילו עבור ילדים שרק למדו לקרוא (ואולי יקריאו לאחיהם הקטנים), המשחק המורכב שבין כותרת לטקסט ולאיור יכול לשמש כהזדמנות פז לחשיבה ותהייה וחשיפה ראשונה לכך שבספרות יכולות להיות לדברים מספר פרשנויות.

ולמרות זאת, הספר אינו כתוב מעל לראשם של פעוטות, והופר מצליחה ללכוד את זרם התודעה החמקמק והמדויק של פעוטות ולשלב בין אובייקטים מוכרים מהמציאות לבין רגשות ומחשבות. השיר הפותח את הספר מדגים זאת היטב: "חתולה כחולה ברחוב טילה/ ופתאום… פגשה פילה./פילה גדולה,/ מה יש לך בסלסלה?/ יש לי חלה,/ חלה עגולה!/ואת, חתולה, מה יש לך בעגלה? לי יש תינוקת,/חתלתולה!". גם השיר המקסים "בוקר" נראה כמעין חלום סוראליסטי המורכב מעולם התוכן של פעוטות, והאיור המלווה אותו מעמיק את הרושם הזה (וגם מאפשר לפעוט להצביע על כל פרט המופיע בשיר, בדיוק כפי שפעוטות אוהבים ורוצים לעשות) : "מעל הגגות רוח נושבת./מסתובבת השבשבת./ובשעון בראש מגדל/מחוגים רצים במעגל./ברחוב צב וגם ארנבת/מאחרים שוב לרכבת./צופרות מכוניות על גלגלים:/פנו דרך,/שבלולים!"

טקסט ואיור: רינת הופר

הופר היא מלכת החריזה והמצלול והמילים שלה משתלבות זו בזו היטב ומתנגנות על הלשון, אבל דווקא משום כך המשקל שאינו מושלם מספיק (למשל בשירים שציטטתי לעיל או ב"אפרוח" ו"אביב") צרם לי. זו לא טרגדיה, והחריזה היא, כאמור, ללא פשרות, גם כשהיא כוללת בחירות נועזות ומוצלחות כמו "יפה לי/נופל לי" או "חלוני/ססגונית"), אבל דווקא בשל רמת הכתיבה הגבוהה חסר לי, בחלק מהשירים, עוד ליטוש משקלי אחרון שהיה הופך אותם למושלמים ממש. והנה, שיר מושלם שכזה, שמשלב בין חריזה, מצלול ומשקל מוקפדים, טקסט מדויק מבחינה רגשית וקשר הדוק אך לא צמוד מדי בין טקסט לאיור, הוא השיר "מגלשה" – "תראה, פשוש/על עץ הברוש,/גם אני יכול לגלוש/מהרקיע הכחול/ישר לתוך/ארגז החול". עיצוב השיר על הדף ממש מזמין את ההורה המקריא "לגלוש" עם האצבע ישר לתוך ארגז החול ובדרך, מבלי ללחוץ או לגלוש לדידקטיקה משמימה, כל תינוק מבין שרקיע זה שמים.

השיר "אני רוצה" אפשר לקורא הפרטי שלי גם להתאמן בהשלמת השיר בקול, בשלב שבו הפער בין רמת ההבנה לבין יכולת הביטוי עדיין לא קטן, וכך אפשר היה לשמוע בביתנו שוב ושוב (ושוב…) את הכרזת הניצחון שלו משלים בקול "אני רוצה את הבו- בה! ואת השמיכה הצהו-בה!", אבל השיר הזה, שבמהלכו הילדה רוצה להחזיק בידיה הכול ובסופו היא משתוממת "אז למה למה הכל נופל לי?", סיפק כאן עוד חוויה ספרותית משמעותית וראשונית – היכולת לגלות הומור בספר ולהתגלגל מצחוק בכל פעם מחדש עם בוא ה"פאנץ'".

טקסט ואיור: רינת הופר

אחרי שיצירותיה של הופר קנו להן מקום של כבוד על מדפי הספרים של ילדי גן בישראל, ואחרי ש"ענן על מקל", הדיסק המופלא המבוסס על שירים פרי עטה צבר, בצדק מוחלט, פופולריות רבה, הגיע תורם של הפעוטות ולשמחתי, גם כאן, במגרש של הקטנים, הופר אמנם לא נמנעה לחלוטין מאי דיוקים קטנים, אבל היא הצליחה להעניק לקטנטנים חוויה ספרותית עשירה שמאפשרת הזדהות, מחשבה, הומור והזדמנות לגילוי רבדים ושכבות – מה עוד אנחנו מחפשים בספר טוב?

והערה קטנה לסיום: כראוי לספר פעוטות, הספר מודפס על קרטון קשיח ועמיד בפורמט נוח ומזמין להורים ולקטנטנים. קטונתי מלהבין בענייני דפוס ואין לי מושג מה תרם לתחושת ה"מַאט" העולה מהדפים ולמידת החלקוּת שלהם, אבל מישהו בהוצאת הספרים בחר בחירה נבונה: בספריה של בני הפעוט עומדים המון ספרים, רובם ככולם מודפסים על קרטון או על סוג אחר נייר קשיח, אבל מבחינה פיזית, "אבוקדו" הוא ללא ספק הספר הכי נעים למגע מביניהם.

"אבוקדו – שירים קטנים" – כתבה ואיירה: רינת הופר. הוצאת זמורה ביתן, 2013. 

 

 טלי כוכבי – אוהבת ילדים, אוהבת תרבות וספרות, אוהבת תרבות וספרות ילדים. בעלת תואר שני בחינוך, עורכת, מבקרת ולפעמים מתרגמת ספרי ילדים וספרים בכלל, כותבת את הבלוג "עכשיו תורי".

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. נשמע נפלא – ויתווסף לספרייה. תודה

  2. מאת עטרה:

    ובעיני הפורמט מפוספס, כי השירים האלה ממש לא לפעוטות. אלה שירים לבני 4-5 בעיקר, אולי לבני 3. ספרי קרטון מיועדים לבני שנה-שנתיים, שאוהבים לנשוך ולקרוע, ובשבילם נועדו שירים הרבה פחות מתוחכמים. אין שום מצב שהם יתחברו לטקסטים האלה.

  3. מאת עטרה:

    טוב, את הנ"ל כתבתי עוד לפני שקראתי, ואני מבינה שבנה בן השנה וחצי של הכותבת כן מתחבר לספר, ועדיין בעיני השירים מתאימים יותר לבני שלוש ומעלה וחבל שהודפסו על קרטון.

  4. רינת הופר, יוצרת נפלאה. מזמן לא ראיתי אמן/נית שמשלב/ת ברגישות ויופי גדולים מילים ודימויים. פנינה ממש. בהצלחה לספר ותודה לכותבת המאמר.

  5. מאת דורון:

    אני חייב לציין בכנות שמעולם לא הצלחתי להבין את סוד קסמה של הופר.
    השירים לא מרגישים לי כמו נונסנס אלא סתמיים ושטוחים. הם בעיקר מורכבים מחוסר מושלמות,כמאמר הכותבת, אבל לי זה מאד צורם. לא מסוגל לוותר על שלמות המצלול.
    והאיורים של הופר הם שיא האי שלמות: הם מצטיינים בקו שבור, בדמויות שלא ניתן לחבב וצבעוניות לא מוצלחת.
    הרגשתי היא שהופר היא מסוג המחברות שמישהו בזמנו התאהב בהם, והיוו עבור הוצאות השקעה טובה ועכשיו כל מה שהיא מוציאה תחת ידיה נלקח בלי היסוס ובלי מחשבה יתרה מצד העורך. חבל.

  6. מאת עינת:

    אני בעד להוציא שוב את ציידת הנמשים. ספר חד פעמי. יצא כשהופר היתה הרבה פחות מפורסמת. הרבה ילדים והורים כלל אינם מכירים אותו. השירים שבו קסומים, ועולים עשרת מונים על מה שאני קוראת כאן למעלה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.