10 איור

תותי שדה על עץ עירום / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איוריה של נטלי וקסמן-שנקר לספר "לילה טוב מפלצת" מאת שירה גפן

דצמבר 19, 2012  

כשהייתי בתיכון שאלתי פעם את אמא שלי למה מלמדים אותנו דברים לא שימושיים בבית הספר. כמו ספרות למשל. היא חשבה רגע וענתה שהחיים מורכבים יותר ממיומנויות שימושיות טכניות בלבד, ושבשיעורי ספרות אפשר ללמוד שהדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים.
התשובה הזאת היממה אותי. בעיקר כי לא האמנתי שבית הספר יכול להיות כל כך מתוחכם בכוונותיו. האם באמת יכול להיות שבשיעורי הספרות אני אמורה להבין משהו גדול וכללי יותר מלנתח את "לא זכיתי באור מן ההפקר" או להדגים מוטיב חוזר באחד מסיפוריו של עגנון?

לא פשוט ללמד את השיעור הזה, על הפיוט והמורכבות שבחיים. אך לא רק טקסט ספרותי יכול להדגים זאת. ילדים לא-קוראים יכולים לגלות זאת באמצעות המרחק הבטוח שנוצר בין האיורים לטקסט. כמו מטאפורות, סאבטקסט וליריות, כך גם האיור יוצר שכבות נוספות לטקסט.

שכבות כאלו נוצרות בין הטקסט לאיור בספר "לילה טוב מפלצת" שאיירה נטלי וקסמן-שנקר וכתבה שירה גפן (עם עובד). זהו מעין שיר צביר, המתאר את הפחד המלווה את הילדה הגיבורה וכל בובותיה בדרך לשינה. רותי פוחדת ממפלצת בעלת אף כתום ונעזרת ביוסי הפיל כדי להירדם. אך גם יוסי הפיל זקוק לנחמה, שאותה הוא מקבל מהגחלילית וכך הלאה, עד שלבסוף מגיעה המפלצת הכחולה בעלת האף הכתום כדי לנחם את השעון , ונותרת ערה לבדה:

"היא פוחדת מחושך,
מצל חמקמק
מרחשים מוזרים בוילון.
היא פוחדת לזוז
ולדבר
וחס וחלילה לישון."

אך גם המפלצת מוצאת לבסוף נחמה בצורת כף ידה הקטנה של רותי הנמה, וכך נסגר המעגל.
זהו טקסט פיוטי הנוגע במושגים מופשטים כמו חלום ופחד.

במקום לקרקע את הטקסט לגבולות בטוחים של חדר-שינה, יוצרת וקסמן-שנקר עולם אפל וסוראליסטי, מעין "זמן חלום" המשופע בדימויים שאינם קיימים בטקסט. כשנשלף יוסי, "הפיל החבר", מהמדף, הוא ממלא הכפולה בנוכחותו הוורודה והמחבקת, ואילו כפולה לאחר מכן הוא מאויר כבובה זעירה ומפוחדת במיטתה של רותי. הגדלים המשתנים תדיר הם רק חלק מאווירת החלום השורה על הספר. כך לדוגמא, כשיוסי הפיל נרדם בזרועות הגחלילית, האיור מספר סיפור בהיר, המנוגד לחושך המפחיד שנדחק לקצה הימיני של הכפולה, ובו פילים משתעשעים יחד במים כשהם נטולי קישוטים המקושרים לשבי ולקרקס. בחלומו, יוסי אינו פיל קטן ופרוותי הבא לנחם, אלא יצור חופשי, עצמאי וגדול. זהו חלומו של יוסי, אותו מוסיפה וקסמן-שנקר לסיפור כמעין סיפור פנימי, מקביל, המופיע באיור בלבד.

על כל הכפולות, למרות שהטקסט לא מזכיר זאת ולו במילה, חולשים מיני צמחים ועצים: גזעים כחולים, עצים עירומים, שיחים שעירים ותפרחות שמזכירות לועות של פרחים טורפים. התותים מהשמיכה של רותי "מטפסים" לא פעם אל צמרות העצים ודגים אדומים מעופפים בשמי החושך.

ורד מתורבת משתלט על חדר בציורו של רנה מגריט

חדרו של מקס, מ"ארץ יצורי הפרא", הופך ליער עבות. מוריס סנדק

הטבע האפל הזה מסמל בספר את האימה והלא-מודע, המשוטט ללא רסן בחלום הקולקטיבי של הדמויות. הטבע הפראי מנוגד לטבע המעובד והמאולף של פיל הקרקס הפרוותי, מנורת הגחלילית והמנגנונים והתקתוקים המכניים, המנוגדים לנהמות הזאבים והדובים המתגלמים בצלליות המאוירות. אלישבע הבובה (אחותה הלא-נכה של "אלישבע מה נחמדת" ) בעלת החוט הנמתח בגבה, מבקשת מהשעון, אחיה האנלוגי, לנחם אותה ולשכב לצידה. בכפולה הבאה הם יוצאים במחול של תקתוק וצילצול, עליו מנצחת רותי כמתוך שינה. זהו תיאור קרנבלי של חלום המורכב מכל הרעש והצלצולים ששומעים הילדים במהלך היום ואלו שהוא ממשיך ושומע תוך כדי הירדמותו. אלו קולות בית מרגיעים ולא רחשי חיות וצמחים מיער הסיוטים.

על כל הספר שורה אווירה "של פעם", אם בריפרור הטקסטואלי ל"שעון בן-חיל" ול"אלישבע מה נחמדת", ואם באיורי הצעצועים המכניים של וקסמן-שנקר בהם הקוף הקלסי המנגן על תוף, סוס-נדנדה ומכוניות וינטג'. תחושת הרטרו הולמת את הבחירה של המאיירת לדמות את הפחד ליער אפלולי, שאינו מוכר כמעט לילדים בני זמננו. ילדים שאינם נרעדים לשמע יללות התנים והפחד מדובים וזאבים אלא אולי, דווקא, מהנשקף אליהם מהמרקע בסלון המשפחתי המודרני.

את הסצנות הסוראליסטיות ממסגר לא פעם וילון המרמז על היותו של החלום מעין תאטרון צלליות. כמו אשליית התאטרון המתפוגגת עם ירידת הוילון והדלקת האור, כך גם החלומות נמסים מיד כשפוקחים את העיניים, כמו שאומרת אמה של רותי בתחילת הסיפור. מלבד תפקידו הסמלי להפריד בין העירות לחלום, מתבקש הוילון לחצוץ בין פנים החדר לחוץ,  אך באיורים החלון והחוץ מגולמים בתוך החדר ולרוב נראה שהוילון מקיף קיר ריק, מבעין במה, עליה מופיעות/נתפסות הדמויות באלומת זרקור.

גם בספרה "לילה בלי ירח", עסקה שירה גפן, יחד עם אתגר קרת איתו כתבה את הספר, בסיפור המתרחש בלילה. שם היה זה צבע הכסף, השזור באיוריו הבלתי נשכחים של דוד פולונסקי, שיצר את תחושת ההתרחשות הפנטסטית. האיור בשני הספרים מהווה תשובה מסוימת לשאלות שמטרידות ילדים: "מה קורה בלילה בזמן שאני ישן?" "איך מתיישבת התחושה שעבר זמן עם העובדה שאיני זוכר דבר?" "האם הצעצועים קמים לתחייה כשאנו נרדמים?" דווקא האיור ולא הטקסט, מתאים יותר לענות על שאלות מעין אלו הדורשות תשובה המורכבת מתחושות ואווירה.

החלומות, כמו האיור בספר, מלאי דימויים, טשטוש ובלבול ובתוכם אצורים צלילי היום, המראות השונים וגם משאלות כמוסות. כל אלו מהווים נדבך ספרותי נוסף לילד הקורא את האיורים, ומבהירות לו – באמצעות הצללים והחושך – את שלא ניתן להבהיר במלים.

"לילה טוב מפלצת" מאת שירה גפן, איורים: נטלי וקסמן-שנקר, עריכה: דלית לב, עיצוב: קובי פרנקו. הוצאת עם עובד, 2012.

תמר הוכשטטר – מאיירת ותלמידת התואר השני בחוג לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. ספרה הראשון לילדים ראה אור בהוצאת "מטר".

כתיבת תגובה

10 תגובות:

  1. מאת עפרה עמית:

    איורים נפלאים, ממש.

  2. מאת דפנה:

    כמה יפה! רצה לקנות לנכדה שלי!

  3. מאת רחל:

    רשימה מעניינת מאד. האיורים פשוט מופלאים. אהבתי מאד את השימוש בשחור.

  4. מאת ענת:

    איורים יפהפיים. כדאי מאד להראות, בהקשר הזה, את האיורים של נטלי ל"מסיבת ירח בננה" שכתבה אפרת שהם. יש בהם כמה דמויות שמזכירות מאד את אלה שמופיעות כאן, וקסם רב של עולם לילי.

  5. מאת שמרית:

    נהניתי לקרוא, תודה! האיורים כל כך יפים, מסתורים ושואבים פנימה. אין על נטלי :)

  6. מאת דורון זהרי:

    איורים נהדרים. כתוב מעניין ומעורר מחשבה

  7. מאת איציק רנרט:

    איורים נהדרים, ונטלי מאיירת נהדרת.

  8. מאת דינה:

    ,רשימה מעניינת מאוד. למדתי דברים חדשים על יכולותיו של האיור.

  9. מסכימה עם כל מילה ויותר. האיורים בספר החמוד הזה הופכים אותו עבורי לסיפור שלא נגמר. נטלי מאיירת בחסד.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.