23 ספרות

תחנת אוטובוס ובית קפה: מסע אל הולדת הקומיקס העברי / צחי פרבר

סיפור הולדתו של הקומיקס העברי לילדים ומחשבות על מצבו כיום

מאי 26, 2010  

היכן וכיצד נולד הקומיקס העברי? בכדי לענות על השאלה, אספר בקצרה גם על הולדת הקריקטורה העברית. ובכן, אולי לא יפליא הדבר, אבל הקריקטורה העברית נולדה בתור לתחנת האוטובוס, והקומיקס העברי נולד בישיבה בבית הקפה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

23 תגובות:

  1. מרית הגיב:

    מקסים, תודה, ושאלה בהמשך למה שכתבת – אני זוכרת עיבוד קומיקס של הנובלה של קלייסט מיכאל קולהאס, שהתפרסם בהמשכים בדף האחורי של "הארץ שלנו". זה עשה עלי רושם עז בילדותי, הצדק עד מוות והסוסים המצוירים בליל סערה. כשקראתי מאוחר יותר את המקור הרגשתי כאילו כבר חלמתי עליו. ואתה (בוודאי) יודע – מי עיבד, מי כתב ומי צייר? (עכשיו שאני חושבת על זה, זה מתאים לפנחס שדה…)

  2. צחי פרבר הגיב:

    שלום מרית,

    נכון, זה נקרא "אחד נגד כולם" והופיע ב"הארץ שלנו" בשנת 1966. פנחס שדה עיבד וכתב זאת תחת שם העט יריב אמציה, והמאייר אשר דיקשטיין צייר את הדברים. אגב, מראשית שנות השישים של המאה הקודמת פנחס שדה שיתף פעולה ביצירת סדרות קומיקס עם מאיירים רבים כמו אלישבע נדל, אשר דיקשטיין, אדר דריאן וגיורא רוטמן. הוא בוש במלאכתו זו, ראה בה דבר נחות, וחתם בשמות עט כמו א.אסיאל, דן אורן, ש. פנחס ויריב אמציה.

  3. נלי הגיב:

    מאמר נהדר, מעניין, כתוב היטב ובעיקר חיוני מאד. תודה!

  4. מרית הגיב:

    תודה, צחי. מצחיק, ברגע ששאלתי כבר הבנתי את התשובה. ועדיין מאד מסקרן אותי לראות את זה היום.

  5. נוגה הגיב:

    תודה רבה על מאמר מקסים.
    האמת שלא הצלחתי לחשוב על שום קומיקס ישראלי לילדים שנעשה בימינו ומשגשג מספיק כדי שגם ממרום גילי אכיר- ימי הזוהר של "זבנג" כבר עברו אם אינני טועה… יש לך דוגמאות לתת? או שהביקורת שלך היא שבאופן כללי ירדה קרנו של הז'אנר?

  6. צחי פרבר הגיב:

    תודה נלי.
    (-:

    מרית, לצערי אותו קומיקס לא נכנס לתערוכה ולקטלוג שהכנו לפני שנתיים במוזיאון.
    המקום היה מוגבל והמון דברים נשארו בחוץ…

  7. צחי פרבר הגיב:

    היי נוגה, תודה לך.

    התכוונתי באופן כללי אך בוודאי שיש לי דוגמאות.
    חשבתי לשמור אותן לרשימה הבאה, ואני מניח שלאחר מכן כמות החברים שלי (שגם עכשיו לא רבים במיוחד) תקטן אפילו עוד יותר…
    (-:

  8. איציק רנרט הגיב:

    איזה מאמר מענג ומאלף.תודה צחי.ואשר לאשר דיקשטיין-הוא לא פחות מגאון בעיני.

  9. עפרה עמית הגיב:

    צחי, מאוד נהניתי לקרוא. שמחתי גם לשמוע שעבודות הסטודנטים לקומיקס היו מגוונות – לדעתי זה אומר משהו גם על המורה – שמאפשר לכל אחד להתפתח על פי דרכו ולא יוצר שטאנץ.
    מעניינת גם הביקורת שלך על הרמה הנמוכה של הקומיקס לילדים בארץ. ובאמת, נראה לי שלעומתו קומיקס למבוגרים בארץ לא סובל בד"כ ממסחריות, אולי משום שיוצריו עובדים עליו בשם אהבת העשייה.
    עם זאת יש גם לזה חיסרון – נדמה לי שחלק ניכר מיצירות הקומיקס למבוגרים נטול סיפור משמעותי (אבל אולי אני לא מכירה מספיק), וברוב המקרים גם אם הצד הויזואלי מעניין, הסיפור עצמו הוא קצת פרווה – נראה שגם בנישה הזו חסרים כותבים ראויים.

  10. צחי פרבר הגיב:

    היי עפרה, אני חושב שאת צוודקת אם כי יש כמובן גם יוצאי דופן…
    לפני מספר שבועות עברתי ב"אוזן השלישית" שחיסלו למרבה הצער את ספריית הקומיקס שלהם, ורכשתי באיחור של מספר חודשים את "משק 54" של גלית וגלעד סליקטר, ואת "שלוש פעימות" של גיא מורד.והנה הפתעה: בעוד ספרו של מורד מאכזב עד מאוד (מלבד אולי הסיפור הראשון) ומרבית הדברים נראים לא מפותחים דיים מבחיה סיפורית ומסתיימים בחטף, מתגלה גלית סליקטר כפנינה של ממש. הסיפור הראשון שאוייר נפלא על ידי אחיה גלעד מצמרר. אני ממליץ מאוד לקרוא אותו.

  11. עפרה עמית הגיב:

    כן, גם אני ראיתי שסגרו את החנות… והופתעתי מאוד.
    לא קראתי אף אחד מהקומיקסים אבל הנה, אתה רואה שהסיפור שאהבת הוא דוקא זה שאוייר בידי יוצר אחד ונכתב בידי יוצר אחר.
    תודה על ההמלצה.

  12. צחי פרבר הגיב:

    שלום איציק, מה שלומך? תודה על תגובתך.
    בילדותי בירושלים (לא גרתי שם אלא ביקרתי קרובי משפחה), כשבני-הדודים הלכו לחזר אחרי בנות במועדון הנוער, והשאירו אותי, הממושקף, מאחור, התוודעתי אל אשר דיקשטיין לראשונה. קראתי באחד מהכרכים של עיתוני הילדים סיפור מופלא בהמשכים אותו הוא צייר. כמובן שאינני זוכר את שמו כעת, אבל אזכר בוודאי בהמשך.

  13. צחי פרבר הגיב:

    זהו, שמו הבלתי אפשרי של הקומיקס המסויים שצייר אשר דיקשטיין היה "תעלומת הכתר היפני וגברת זלדה רביקוביץ", יריב אמציה (כלומר פנחס שדה) כתב, והוא הופיע ב"הארץ שלנו" בשנת 1966 (אני קראתי אותו כעשר שנים לאחר-מכן). פירוט קצרצר שהכנו בזמנו מופיע בקטלוג של המוזיאון:
    http://cafe.mouse.co.il/nodes/r/267/876/8/file_0.pdf

  14. נורית הגיב:

    לצחי הגעתי ומצאתי את הכתבה הנפלאה שלך. זכרונות ילדות וגם זכרונותי כגננת עם השירים של לאה גולדברג ואריה נבון. עם אפרוח בל מוח ועם הילד הצבר בעציץ.

    הקומיקס על ילד הצבר הוא לא מצחיק אלה סרקסטי ואולי אפילו מכאיב.
    אפרוח בל מוח מעורר בי זכרונות ,אני אפילו זוכרת שקראתי לאחת מהבנות בשם הזה בילדותי . כמובן מחיבה.
    והקומיקסים האלה מעוררים בנו שנולדנו בשנותיה הראשונות של המדינה זכרונות ילדות. והנה נזכרתי. צחי תודה נורית

  15. צחי פרבר הגיב:

    תודה לך נורית…
    (-:

  16. כתבה רהוטה , מנומקת וכתובה היטב כהרגלך, מר פרבר.
    ריחות כרכי "דבר לילדים" המצהיבים- נישאים מכל משפט.
    קצת צורמת הביקורת על הקומיקס העכשוי, בל נשכח שקהל צברינו העוקצניים- גם הוא אינו אותו קהל,
    וההתרפקות על אגף הקומיקס של האוזן גם נשמעת תמוהה
    כשבמרחק יריקה משם
    יש את חנות הקומיקס -"קומיקס וירקות"
    המציגה בגאווה אגף גדול ומפותח של קומיקס ישראלי, אלטרנטיבי, ספרי עיצוב ועוד הרבה
    בנוסף לקומיקס מיין סטרים בכל השפות…
    אלפרד…אייכה ? פיל.

  17. צחי פרבר הגיב:

    אמת ויציב גברת אבני.
    מי כמוך יודע שאכן אני חי בינות לאותם כרכים צהבהבים, ואלמלא אלרגיה חריפה לאבק, הייתי אף חולק עימם את מיטתי.
    בנוגע לקומיקס הילדים העכשווי, ובכן, עדיין לא פתחתי את חרצובות לשוני, אלא הסתפקתי ברמיזות בלבד.
    אהבתי באוזן את אגף הקומיקס האלטרנטיבי, אבל "קומיקס וירקות" על בעליה החביב ונעים הסבר, היא בהחלט חנות ראויה ואף למעלה מכך. פשוט, מיהרתי לדיזנגוף סנטר (זה היה אותו היום בשבוע בו אני נוהג לצאת מהבית), והאוזן נקלעה בדרכי.

  18. גיאחה הגיב:

    מאלף, תענוג לקרוא. תודה!

    אהבתי מאוד גם את הספרון שיצא יחד עם התערוכה "קומיקס עברי – פרק א'".

  19. צחי פרבר הגיב:

    גיא יקר, תודה לך.

    ואגב, הבלוג שלך "עונג שבת" נהדר ואתה מציג בו חומרים מרתקים.
    אהבתי לקרוא למשל על הנשיקה המפורסמת בהיסטוריה אותה צילם אלפרד אייזנשטאט בטיימס סקוור, ואודותיה כתב כל כך יפה מיכאל זילברמן.

  20. מ.ו הגיב:

    צחי היקר,
    קראתי ונהניתי, תודה. אבל אני אשקר אם זה כל מה שאני אגיד בלי לציין שאני חושבת שאתה יוצא דופן בעיני במה שאתה עושה. אני עוקבת אחריך הרבה זמן, שואבת המון השראה ואפילו מזדהה. כמעט כמו כשמישהו אומר משפט שמזכיר לך מחשבה שחשבת בעצמך. רציתי מאד מאד ללמוד אצלך, אבל הבנתי שאתה מלמד רק בבצלאל (נכון?) ואני את לימודיי לתואר כבר סיימתי. אז נשאר לי רק לומר, ממרחק אינטרנטי כזה, נהדר שיש אותך.

  21. מ.ו הגיב:

    וגם סליחה על הניסוח על הלקוי, מעט שעות שינה 🙂

  22. צחי פרבר הגיב:

    שלום מ.ו. מסתורית,
    לא הצלחתי לענות לך בקישור הישיר, ולכן אני משיב כאן…

    המון תודה על דברייך, הם חיממו את לבי המצולק. היה לי נעים לשמוע אותם כי שנים נהגתי (ואני נוהג עדיין) לצייר את הדברים החשובים לי בסתר (אפילו אתר ראוי לשמו לא חשבתי כי ראוי שיהיה לי), ואת הדברים אותם נהגתי לפרסם (בעיתונות למשל, או בספר ילדים בודד ואומלל), עשיתי בלית ברירה במשך שעות ספורות, בחפזה, וכמעט תמיד בושתי בהם לאחר מכן. אני שמח שיש אנשים רגישי לב וחדי עין, כמוך למשל, שסולחים ורואים גם מעבר לדברים הללו.

    לשאלתך, בעבר לימדתי בכל מקום אפשרי כמעט, אפילו קורס בודד לבוגרי בצלאל בסדנת אמני הקיבוץ העברתי (אשר נסגר לאחר שנתיים-שלוש מחוסר עניין ציבורי), אולם כעת אני נמצא בבצלאל בלבד.

    חג-שמח,
    צחי

כתיבת תגובה