אבא ירד מהפסים

אבא אסף אותי במכונית הישנה שלו שמעוטרת בהרבה מכות ופנס חצי שבור. 
אבא אוהב לספר שפעם האוטו היה חדש ויפה אבל בכל פעם שאימא נוסעת איתו היא מקשטת אותו במכה חדשה.
הבטתי מבעד לחלון ושאלתי את אבא :"זה יכאב"?
והוא אמר לי:
"אתה לא תרגיש כלום, אתה תישן כמו תינוק".
אני שונא שהוא אומר לי "תינוק".
הינו בדרך לבית החולים לעבור ניתוח קטן להוציא לי את השקדים.
אבא שאל :"אתה יודע מה עושים עם השקדים שלך אחרי הניתוח?"
השבתי בנדנוד ראש ואמרתי: "לא!
"הרופאים נותנים אותם לחולים שמקבלים מרק עוף עם שקדי מרק"
אני קצת נבהלתי אבל אבא צחק.
הוא הוסיף וסיפר שיש גברים שצריך להוציא להם ביצה ואז ביום הזה החולים מקבלים ביצה קשה לארוחת הבוקר.
עברנו חצי דרך והייתי קצת רעב אבל אחרי הבדיחות של אבא הרעב חלף מהר.
בבית החולים הרופאה הרדימה אותי.
בבוקר אחרי שהתעוררתי הרגשתי די טוב ולא כל כך כאב לי.
עדיין הייתי רעב מאתמול ואז ראיתי שמגישים קוטג' לחם וביצה קשה .
את הלחם והקוטג' אכלתי, אבל את הביצה הקשה השארתי בצד.
ששחררו אותי הביתה הספקתי לראות שמגישים לחולים במחלקה מרק והיום עם שקדי מרק. 
החלטתי שלא לחקור והמשכתי יד ביד עם אימא ואבא לעבר האוטו הדפוק של אבא שייקח אותנו הביתה. 
למחרת בבוקר אימא הבטיחה שניסע ברכבת לבקר את סבא וסבתא בחיפה.
אני מאוד אוהב רכבות.
במיוחד את האדומות שיש להן שתי קומות.
אז למחרת כשחיכינו ברציף קיוויתי שתגיע אחת אדומה ותכננתי איך אני ישר העלה לקומה השנייה לתפוס מקום טוב ליד החלון.
אבא שישב לידי סיפר לי שפעם שהוא היה קטן בגילי אבא שלו סיפר לו על אישה אחת שהייתה לה רכבת בגרביונים ועל איך שהוא דמיין שהיא עוברת במנהרה דרך האוזן האחת ויוצאת מהשנייה.
ואיך בלילה שהיא ישנה שומעים אותה צופרת באפה.
אני בקושי מאמין לסיפורים של אבא אבל בדיוק אז עברה לידנו גברת כזו מגונדרת שנתקעה בספסל ממש על ידי אמרה "אחח..אוף.. יופי עכשיו יש לי רכבת בגרב".
ואני הפניתי מבט לעברה וחשבתי שאולי באמת זה קרה?
אחרי דקה נכנסה לרציף רכבת אדומה בדיוק כמו שרציתי.
ושעליתי למעלה לקומה השנייה צחקתי.
חשבתי איך האישה עם הרכבת בגרב נוסעת בתוך רכבת והאם יש לה נוסעים? והאם הם שילמו כרטיסים?
סיפרתי לאבא את מה שחשבתי ושנינו לא הפסקנו לצחוק.
ורק לאימא שלי היה לא נעים מכל האנשים שעלינו מסתכלים אז היא אמרה "הם ירדו מהפסים"
והרכבת נסעה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה