אביבית הקטרית

"היום יום ים" אבא קטר נהם. "איזה כיף" צפרה אביבית הקטרית. חיש, סידרה מיטה, ארוחת בוקר אכלה ושיניים לנקות לא שכחה.
אביבית הקטרית מעולם לא עזבה את העמק שבין היערות ובים אף פעם לא הייתה לכן צירפה להרפתקה, את הבובה אלה והדוב החביב – אביב וגם את העורב השחור מעץ האלון שביקש להצטרף ולעזוב את עיר הרכבות מאחור.
בטור אנכי על הפסים נלהבים לקראת הטיול הסתדרו, אבא בראש, אימא באמצע ואביבית כמאספת שעל סף החלון הניחה את הדוב והבובה ליד העורב שלעס אספסת. נפנפו לשלום לחברים והבטיחו למנופפים לחזור עם שלל צדפים.
טו טו – תקעו בצופר ויצאו את היער אל סאון של כבישים עמוסים, אווירונים ומטוסים ושאר רכבים שראו תמיד רק בספרים.
לפתע מעבר לגבעה מאחורי העננים גלגל ענק ניגלה, רכבל, רכבת הרים ומתקנים מרהיבים. הקטרית תקעה בצופר ושאלה – "ולמקום הזה איך קוראים?" אימה ענתה "'לונה פארק' מגרש משחקים של אנשים" אביבית הסקרנית שאלה "אפשר לשם?" "מה פתאום" ענתה האם "אין זמן, אנחנו בדרך לים".
אביבית כבר לא רצתה ים, היא רצתה לשחק עם הרכבת הרים ולדהור בין הפרחים. אל הדב והבובה פנתה "אולי לשם עדיף? נתחמק בשקט, אבא ואימא לא ירגישו" הדוב אמר ברצינות "זה ממש לא אחראי, ולמצוא את הדרך חזרה, ממש לא וודאי". אלה הבובה בשובבות צהלה "כן כן נראה מגניב" אביבית חייכה והשיבה "פשוט נחזור אחורה, זו הדרך חזרה, לא בעיה" העורב לא אמר כלום רק המשיך לפצח אגוזים.
בקלילות, אלה הבובה ניגשה אל הוו המחבר את אביבית לקטר האם, הדב ניסה להזהיר את ההורים, אך כולם יודעים שמבוגרים הרי לא מבינים דובית. השרשרת הוזזה והוו בחוץ. אביבית השתחררה ונסעה לכיוון הלונה פארק.
המון ילדים התגודדו לקראת הקטרית שהגיעה הלום, נפנפו, צהלו בירכו לשלום.
מההמון הגיח איש במדים ירוקים ואמר בפנים רציניים "הינה הגיעה הקטרית החסרה" והסיע את אביבית הרחק המתקנים והילדים הצוהלים להר אפור, מסולע ומפחיד עם דגלים שחורים, כרזות עם גולגולות ומפלצות מוזרות, אביבית נחרדה, הבובה יבבה והדוב מלמל "אמרתי לכם שזה לא רעיון טוב והעורב קרא את השלט בקול שאמר "רכבת שדים". לא היתה אפשרות מילוט, אביבית וחבריה לתוך מנהרה שחורה דהרו לענני עשן אדום שמילא את האפלה בין שדים מתנופפים, שלדים מגיחים ומפלצות חמש עיניים יוקדות ושיניים חדות. אביבית צרחה "אני רוצה את אימא".
העורב החכם עף החוצה למצוא את ההורים המפוחדים שדהרו על הפסים בחיפושים, קרא בקול "קרה-קרה". תהלוכת ההצלה ביצעה את המשימה.
הלקח נילמד ואף היה זמן לגלידת וניל בחוף הים.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה