איפה רכבת

מכל הצעצועים בחדר שלה אביגיל הכי אהבה רכבות.
כשסבא וסבתא, דודים ודודות, באו לבקר, הם הביאו לה במתנה
רכבת ארוכה ורכבת קצרה,
רכבת חשמלית ורכבת מעץ,
וגם חולצה עם ציור של רכבת,
ואפילו ספר עם תמונות של רכבות אמיתיות.

אביגיל סידרה את החדר שלה כמו רכבת.
היא לקחה את כל הכיסאות שמסביב לשולחן והעמידה אותם בטור.
כשאבא הגיע – הוא התיישב מאחור,
כשאימא הגיעה – היא התיישבה מקדימה,
ואביגיל ביניהם. וכולם קראו "צ'ו-צ'ו!"
"לאן נוסעים, אביגיל?" שאלו אימא ואבא. ואביגיל לא ידעה להגיד.

יום אחד, אימא ואבא הכינו לה הפתעה. "נוסעים לרכבת," הם אמרו.
אביגיל התרגשה וחשבה "איזה יופי! סוף סוף אראה רכבת אמיתית."
כל המשפחה יצאה מהבית, ואביגיל שאלה "איפה רכבת?"
"עוד מעט" אמרו אבא ואימא.

הלכו כולם לתחנת האוטובוס, חיכו כמה דקות, ואז הגיע אוטובוס.
"רכבת!" אמרה אביגיל. ההורים צחקו "זה אוטובוס. הוא יסיע אותנו לרכבת."
כשהאוטובוס עצר בתחנה האחרונה, הנהג צעק "תחנה אחרונה! תחנת הרכבת."
"יש!" חשבה אביגיל, "עכשיו אראה רכבת אמיתית באמת."

כשנכנסו לתחנת הרכבת, היו שם הרבה אנשים, שמיהרו לכל מיני כיוונים.
במרכז התחנה היה שעון ענק, ולוח גדול שכולם הסתכלו עליו.
גם אימא ואבא הסתכלו בלוח, שכל הזמן התחלפו בו המילים.
לבסוף אמרו "הנה!" וכולם הלכו לרציף.

הכרוז בתחנת הרכבת הודיע שתכף תיכנס לתחנה – הרכבת! ואביגיל התרגשה.
בבת אחת הסתערה רכבת גדולה, הרבה יותר גדולה מכל רכבת שאביגיל אי פעם ראתה.
רכבת רועשת, הרבה יותר רועשת מכל רכבת שאביגיל אי פעם שמעה.
הרכבת התקדמה לאורך הרציף שבו כולם הצטופפו וחיכו.
כשהרכבת עצרה והדלתות נפתחו, אביגיל, אבא ואימא עלו.

אימא מצאה מקום לשבת ואבא הודיע חגיגית: "אנחנו עכשיו ברכבת."
"תכף נתחיל לנסוע," אמרה אימא.
אביגיל הייתה מבולבלת ושאלה "איפה רכבת?"
אימא ואבא בכלל ישבו זה לצד זה, ולא לפני אביגיל ומאחוריה.
הם הסבירו שעכשיו לא רואים את הרכבת, כי עכשיו נמצאים בתוכה כשהיא נוסעת.
אף אחד לא קרא "צ'ו-צ'ו!" ואביגיל לא הבינה, ושאלה שוב "איפה רכבת?"
אימא הוציאה מהתיק רכבת עץ שהביאה מהבית, ובאותו רגע אביגיל קפצה מהמושב שלה ואמרה "הנה רכבת!"

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה