אלוף הקשרים

כשכרמי ואמא לילה התכוננו לבקר בתל אביב בקש כרמי לנסוע ברכבת. אמא הסכימה
אבל בשלושה תנאים:

1 מדברים בשקט כדי לא להפריע.
2 לא שמים רגליים נעולות או יחפות על המושב.
3 בלי " אמא תקני לי".

כשעלו לרכבת הכמעט ריקה התיישב כרמי ליד החלון ואמא לידו.
בתחנה הבאה עלו אנשים רבים ומולם התיישב צעיר, הניח את תרמילו על המושב, נשען עליו בנוחיות ואת רגליו הניח על הכיסא שלידו. הרכבת זזה והבחור הוציא טלפון ופתח בשיחה אם איזו אנאל. עד מהרה השיחה הפכה לוויכוח קולני. כרמי לחש לאמא: " למה לו מותר ולי לא?" אמא ענתה: "גם לו אסור אבל כנראה שלא אכפת לו בוא נעבור מקום." אבל הרכבת כבר הייתה מלאה ולא היה מקום ישיבה פנוי להימלט אליו. כרמי ואמא לילה נאלצו להקשיב לוויכוח המעצבן עד סופו.
מעט אחר כך נרדם הבחור וגם אמא עצמה את עיניה. כרמי החליט לנקום: הוא ירד על ברכיו וזחל קדימה. לאט, בשקט ובזהירות פתח את שרוכי נעליו של הצעיר הישן, וקשר את שרוכי הימנית לשרוכי השמאלית בקשר הכי חזק ומהודק שהכיר.( כרמי היה אלוף בקשרים) השרוכים היו ארוכים ולכן הוסיף עוד קשר כזה.

זה זמן טוב להתרחק מהאזור חשב כרמי. הוא העיר את אמו ואמר: " אמא חם לי בשמש וגם בצד הזה הנוף משעמם אולי נעבור לשם יש שם מקומות פנויים. אמא נאנחה בהשלמה והם עברו מספר שורות קדימה, לצדה השני של הרכבת ושוב כרמי ליד החלון.

את תוצאות מעשיו כרמי לא היה יכול לראות אך שמע היטב. כשעצרה הרכבת בתחנת בנימינה ונוסעים רבים ירדו נשמע קול מוכר: "הי רגע חכו לי". הרכבת התחילה לנסוע. ושוב אותו קול: "לעזאזל עכשיו לנסוע עד תל אביב בשביל לחזור לבנימינה!" מבקר הכרטיסים נכנס לקרון ובדק את כרטיסי הנסיעה של כולם. קצת אחרי שאמא הראתה לו את הכרטיסים שלהם שוב נשמע הקול: " אני לא אשם. מישהו קשר לי את השרוכים ולא הספקתי לרדת בבנימינה" המבקר ענה: "זה תירוץ חדש שעוד לא שמעתי, עכשיו תשלם על כרטיס עד תל אביב אם אתה לא מחפש צרות."

אמא הביטה בחשד בכרמי אבל הוא הסתכל פתאום בריכוז רב בנוף שבחוץ. היה שם שדה ריק ממש מעניין…

כשירדו בתחנה בתל אביב, כרמי כבר לא יכול היה להתאפק והתחיל לצחקק. אמא הצטרפה אליו בצחוק מתגלגל וכך צחקו עד שזלגו דמעות מעיניהם ומסביבם מעגל אנשים המביטים בהם בתימהון.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה