אמא שלי אוהבת רכבות

אמא שלי אוהבת רכבות…
ואיך אני יודעת את זה? בגלל הפעם ההיא כשנסענו באוטו. אבא נהג ואמא ישבה מקדימה והסתכלה החוצה. אני הסתכלתי על הים וראיתי איך שהוא לא נגמר, ואיך הגלים נוצצים. ואז פתאום אני שומעת את אמא "ווואהההההה….!" קפצתי באוויר. אבא עצר בפתאומיות ושלושתנו התנדנדנו קדימה. "תראו, רכבת! רכבת!" אמא קראה. אבא הסתכל עליה, ניענע בראש מצד לצד וחזר לנהוג. ככה אני יודעת את זה.
וגם בגלל הפעם הזאת כשאמא הצטרפה אלינו לטיול של הכיתה. אמא ישבה בספסל הקדמי מאחורי הנהג, איפה שכל המורות יושבות. אני ישבתי שלושה ספסלים מאחוריה. הילדים צחקו ודברו ועשו הרבה רעש. פתאום שמעתי את הקול שלה "ווואהההההה…. תראו, תראו, רכבת!!" האוטובוס התחיל להתנדנד קצת על הכביש, הילדים הסתכלו הצידה, אבל הרכבת כבר לא היתה שם. כולם הסתכלו עלי, ושמעתי צחוקים שקטים שמתפוצצים בתוך הלחיים. הרגשתי איך האוזניים שלי הופכות אדומות, ורק רציתי לפתוח את החלון ולעוף לים. אמא שלי ישבה מקדימה, עם הגב אלי, והמשיכה להסתכל מבעד לחלון. גם ככה אני יודעת את זה.
ובגלל זה כמעט לא ישנתי בלילה, כשאמא אמרה שמחר ניסע לסבתא. רק אני והיא. ברכבת! הגענו בבוקר לתחנה. הרכבת כבר עמדה וחיכתה. אמא היתה שקטה ורק החזיקה לי את היד חזק. הרגשתי שהיד שלה רטובה. עלינו לרכבת. כבר היו הרבה אנשים בקרון. אמא התחילה ללכת. הלכה והלכה וכל פעם עצרה, הסתכלה והמשיכה ללכת. בסוף מצאנו מקום. אמא התיישבה ואני לידה, ליד החלון. הרכבת התחילה לנסוע. בהתחלה לאט ואז יותר ויותר מהר. ראיתי איך הפרדסים עוברים לידינו, והשורות של העצים נוסעות לאחור. ראיתי את הכביש ואת המכוניות הקטנות שנוסעות עליו באיטיות. ראיתי ציפורים עומדות במקום באמצע השמיים. הבנתי למה אמא כל כך אוהבת רכבות.
ואז הסתכלתי על אמא. היא ישבה עם הפנים קדימה, החזיקה את המושב בשתי הידיים. הפנים שלה היו אדומות והמצח שלה מקומט. "אמא? הכל בסדר?" שאלתי. היא הנהנה ולא הסתכלה אלי. רציתי שהרכבת תעצור. אבל הרכבת המשיכה לנסוע, ולנסוע, עוד ועוד ועוד… ואז היא עצרה. הגענו.
אמא ואני ירדנו כמעט אחרונות. עמדנו על הרציף והסתכלנו על כל האנשים. פתאום נשמעה צפירה, ואחריה דפיקות ורעידות קטנות על המדרכה. האנשים התחילו להתקבץ בשורה לאורך הרציף שממול. ואז שמעתי אותה. חזק יותר מכל מה ששמעתי עד אותו יום: "וווווואאאאהההההה…. תראי, תראי, ר כ ב ת!!!"
גם ככה אני יודעת את זה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה