אמת

אני אוהב לנסוע ברכבת. ברכבת אני יושב ומתבונן ויש לי זמן לחשוב. התיישבתי ליד החלון, עם הפנים לכיוון הנסיעה. ליד החלון זה הכי טוב כי אפשר לראות את הנוף נוסע וכל מה שרחוק ומטושטש מתקרב והופך לגדול ובהיר. בוודאי הכל יסתדר. זאת בטח אי-הבנה כל מה שקרה. הרכבת צפרה והתחילה לנסוע. איך הוא אמר לי ששיקרתי, אבא שלי. הכל היה באמת, מה שאמרתי. הרכבת האטה ועצרה בתחנת ביניים. אשה גדולה עם ילדה התיישבו מולי. לאשה הייתה שמלה אדומה ותיק אדום תואם. לילדה היו דמעות. הדמעות היו עצורות בעיניה כאילו עוד לא החליטו אם להתגלגל במורד הלחי או להישאר בעין ולהיספג.

גם לי היו דמעות. אני לא שקרן. העלבון צרב לי בגרון. הרכבת צפרה ויצאה בשנית לדרכה. "אני נותן לך את המפתח בתנאי שאתה מחזיר אותו למקומו על המדף" אמר לי אבא בקול קפדן כשביקשתי לחפש במחסן גלגל ישן. "ואל תתן לחתולה להיכנס, היא תמיד מפילה דברים" הוסיף. רק לאבא מותר להיכנס למחסן מבלי לבקש רשות מאיש. אני אוהב את המחסן יותר מכל דבר כי יש בו עולם ומלואו: כיסא ישן, שולחן בלי רגל, קרשים, חלקי אופניים ויש גם כלי עבודה שונים משור ופטיש, מסמרים, מברשות וקופסאות צבע. לכל כלי עבודה יש מקום משלו ואסור לטעות. יש ריח של שמן מכונות בתוך המחסן וזה הריח האהוב עלי אפילו יותר מריח עוגת שוקולד.

האישה בשמלה האדומה דחקה בילדה: "זאת הפעם האחרונה שאת משקרת לי, שמעת?" הילדה פלטה בקול חלוש: "לא שיקרתי, אמרתי אמת" "אז איפה זה?!" המשיכה האישה הגדולה. "… לא יודעת…החזרתי את זה למקום…" ודמעה גדולה נשרה מעינה.

אבא עמד מעלי, שתי ידיו על מתניו: "המפתח איננו במקומו!" הוא אמר בשקט רועש "מממה…?" שאלתי בגמגום, "תפסיק להיתמם!" הוא רעם "איפה הוא?" "שמתי אותו במקום" אמרתי בקול קטן. "אל תשקר לי! שמעת? איפה זה?!" עכשיו בתוך הרכבת, בכיתי גם אני. איה המפתח? הלא במו ידי הנחתי אותו שם. האם היה מישהו שלקח ונכנס למחסן אחריי…?

האישה האדומה הביטה על רצפת הקרון כשלפתע צדה עינה עגיל זהב קטן. היא התכופפה, הרימה אותו ואמרה: "הוי, הביטי, מצאתי אותו. כנראה נפל לי מהתיק כשהכנסתי את כרטיסי הנסיעה שלנו. סליחה…"

זאת החתולה…! הבזיקה בי מחשבה, זאת היא שהפילה את המפתח… כעת הוא בטח מונח לו שם על הרצפה, באין רואים. לבי דהר, הרכבת דהרה, הכל היה בהיר. מחר אספר לאבא שהמפתח בוודאי נפל… אי-הבנה.

אני אוהב לנסוע ברכבת, אני יושב ומתבונן ויש לי זמן לחשוב.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה