אני והקרון

היה היו פעם 2 ילדים, ילדה וילד, הם היו תאומים בני 10. ההורים שלהם נטשו אותם כשהיו בני 3 מאז הם חיפשו בית וניסו להתפרנס. עברו כמה שנים והם היו בני 12, לילדה קראו איזבל ולילד קראו דן. איזבל מאוד התעניינה ברכבות והתפעלה מאיך שהן נוסעות מהר כל כך. איזבל ואחיה החליטו לגור ליד תחנת הרכבת. ליד התחנה היה עץ שעליו הם בנו בית עץ ובו הם גרו. הם חקרו על הרכבות וגילו דברים משונים שלא ידעו קודם.
הילדים החליטו שהם צריכים משפחה והורים שמטפלים ודואגים להם. הם התחילו לעבוד: איזבל עבדה במאפייה והייתה קונדיטורית ודן עבד אצל איש ושמו סיימון. דן טיפל בביתו של סיימון… דן ואיזבל לפעמים ביקרו ברכבות ועזרו לבנות מסילות. יום אחד סיימון אמר לדן: לך ליער ותקטוף לי דובדבנים. דן ביקש עזרה מאיזבל והם הלכו ליער לקטוף דובדבנים. איזבל הייתה מאוד צמאה, אז היא הלכה לחפש נהר. איזבל נדהמה. היא צעקה: דן דן בוא. דן גם נדהם, הם ממש שמחו. הם מצאו קרון והחליטו להפוך אותו לביתם… מהכסף שהיה להם הם קנו כלים ומצאו קצת ביער כלים, שמיכות ועוד המון דברים שהם היו צריכים. הם ממש שמחו. כשגדלו מצאו בית והורים שמטפלים בהם.
כשאיזבל ודן היו בני 20 הם רצו לעבוד. איזבל נזכרה שחקרה על רכבות והחליטה לעבוד שם. איזבל המציאה רכבות ונחשבה כמהנדסת גדולה מאוד. דן הפך לאדריכל, ואיזבל ודן בנו ביחד המון דברים ובעיקר רכבות ואלפי אנשים באו ועשו דרך ארוכה רק בשביל לנסוע ברכבת שהם יצרו.
עד היום הם נחשבים כבנאים מצוינים. לקחו מהם השראה וכמובן המציאו עוד המון רכבות בזכות השראתם. בסוף דן החליט שהוא רוצה להמשיך להיות אדריכל בלי איזבל. הוא טס לארצות הברית ושם בלונה פארק שאף אחד לא נכנס אליו הוא בנה רכבת הרים גדולה שכולם נהנו לעלות עליה. כשדן התחתן נולדה לו ילדה. הילדה אמרה: אני רוצה להיות כמו אבא ונחשבה כאדריכלית גדולה אפילו יותר מאבא שלה. ולילדה שלו נולד בן והוא אמר…

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה