ארנב של שוקולד עם מיץ מנדרינות

שֶׁמֶשׁ אחזה בחוזקה בידה של אימא כשדלת הרכבת נפתחה, והן נדחקו פנימה עם זרם הנוסעים. בפעם הראשונה היא נוסעת עם אימא ברכבת! אימא הבטיחה לה שבחופש הגדול ייסעו שתיהן ביחד לבלות בלונה-פארק בעיר הגדולה.

"הנה, פה יש מקום, אימא!" קראה שמש בהתרגשות, "בואי נשב כאן!"

הרכבת החלה בנסיעתה והשמיעה בלי הרף קול שקשוק גלגלים על הפסים, והן הסתכלו דרך החלון בנוף החולף. אימא נמנמה, ושמש הוציאה מילקוטה מחברת ועפרונות צבעוניים, וציירה פנים מצחיקות מציצות מרכבת ירוקה עם קטר צהוב. פתאום שמעה קול צחקוק מאחור, היא הסתובבה ומולה הציצו פני ילדה מתולתלת, שהביטה בְּשמש בסקרנות וחייכה. שמש חייכה אליה בחזרה. הילדה הניחה את אצבעה על אפה – ושמש גם. הילדה הוציאה לשון ורודה – ומייד גם שמש, שתיהן פרצו בצחוק מתגלגל.

"מי את?" שאלה הילדה המתולתלת.
"שמש. ואת?"
"ליטל", ענתה הילדה, ושוב שאלה: "תגידי… למה יש לך שיער כזה כתום והמון נקודות על הפנים?" "ככה!" השיבה שמש הנעלבת בכעס: "ולמה יש לך המון תלתלים שחורים ופנים כאלה חומות?"
"שמש-נמש!" צעקה אליה הילדה והוציאה לה לשון, "אגיד אותך לאימא שלי!"
"ליטל-תלתל! עם ראש מגדל!" קראה שמש בקול, ואימא התעוררה.
שמש הניחה ראשה בחיקה ומיררה בבכי: "אימא, בואי נרד מהרכבת, ליטל-תלתל הזאת העליבה אותי!"
"אבל היא קראה לי חומה!" התלוננה הילדה המתולתלת והצביעה על שמש.

אימא ניסתה להרגיע את שמש הבוכייה, הסתובבה והביטה בילדה, ואחר כך באמה שהתייצבה מולה בפנים כעוסות. רגע אחד הסתכלו שתי האמהות בשתיקה רועמת אחת על השנייה, ברגע השני הביטו נדהמות, ופתאום פרצו שתיהן בצחוק מצלצל, שבקושי הצליחו להפסיק.

"היי דינה-שוקולדינה!"
"היי רינה-מנדרינה! מה נשמע? בכלל לא השתנית…"
"לאן את נוסעת? באמת? אז ניסע ביחד…"
"מה קרה אימא?" שאלו בתדהמה שמש וליטל בדיוק באותו רגע.
"תכירו ילדות", אמרה אימא של שמש, "אני ואימא של ליטל היינו החברות הכי טובות בגן, אבל יום אחד רבנו, ממש כמוכן, כי דינה קראה לי מנדרינה כתומה, ואני קראתי לה שוקולדינה חומה! אבל מהר מאוד השלמנו! אתן יודעות למה?"
"למה?" התפלאו הילדות.
"כשהסתכלתי על דינה, אימא של ליטל, היא מיד הזכירה לי את ארנב השוקולד שקיבלתי ממנה במתנה ליום ההולדת."
"וכשאני הסתכלתי על הצמות של אימא שלך, שמש", אמרה אימא של ליטל, "נזכרתי במנדרינות שמהן הכינה לי סבתא את המיץ הכי טעים בעולם!"

הרכבת צפרה ועצרה בתחנה…

"ליטל-תלתל! רוצה לעלות אתי לגלגל הענק בלונה-פרק?" שאלה שמש, כשירדו ביחד מהרכבת,
"בטח שכן ,שמש-נמש!" חייכה אליה ליטל, ושמש חייכה אליה בחזרה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה