בארץ כאילו

כל הילדים אוהבים רכבות צעצוע. לבנות מסילות ולהסיע קטר וקרונות ואולי אפילו לשמוע את רעש הקיטור, צרצור הגלגלים, שקשוק הפסים ולנסוע למרחקים… לארץ כאילו.
אבל בארץ מוזרה אחת שמעתי שיש מבוגרים שמשחקים ברכבות. לא ברכבות צעצוע. ברכבות אמיתיות. בקרונות אמיתיים. בקטרים אמיתיים.
הם מתיישבים על כסא מתקפל שהביאו מהבית ומתיישבים קרוב לפסי הרכבת באמצע שדה או על הר ומחכים שתגיע רכבת. הם רושמים בפנקסם את התאריך והשעה והצבע. הם מוסיפים את מספר הקרונות וכל מה שנראה להם חשוב. אחרי שהרכבת מתרחקת הם חוזרים הביתה מלאי סיפוק ממהומת הרכבת שחלפה, כאילו היו בהצגה, כאילו ישבו בתיאטרון. הם לא נשארים לחלום על נסיעה למקום רחוק ויפה ואחר. הם שכחו מה זה לחלום.
רק ילדים יודעים לרכב בקרונות החלום. רק ילדים יודעים איפה ארץ כאילו…

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה