בדרך לחיפה

אורי נפרד מאימו ועלה לרכבת. לפני שחיבר את האוזניות, התיישבה מולו אישה קשישה. היא הוציאה מטען מהתיק ופנתה לחברו לשקע. אורי הבחין במספר כחלחל המוטבע על זרועה. הוא למד בבית ספר על השואה, ועל המספרים הללו אבל מעולם לא ראה אותם במציאות.

האישה חייכה כשראתה לאן מבטו נודד – "זה בסדר, אתה יכול להסתכל. פעם התביישתי נורא, ולבשתי חולצות ארוכות כדי שלא יראו".

"זה כאב?" שאל.

"כן, אבל הכאב בלב יותר קשה," אמרה, והציגה את עצמה בשם "פאני". היא פתחה בעדינות את התליון שתלה על צווארה וחשפה צילום דהוי של זוג עם ילד קטן בעל תלתלים בלונדינים. "זו המשפחה שהייתה לי" אמרה בעצב. "כשהגעתי לארץ אחרי המלחמה, התחתנתי שוב ונולד לי בן מקסים, שהשאיר את שם המשפחה הקודם שלי בשביל הזיכרון. אני נוסעת לבקר אותו בשכונת אחוזה בחיפה". היא סגרה את התליון שבצידו השני היתה דמות של חתול.

חייל שעבר לידו, נתקע בו עם התיק בלי לשים לב, והאוזניות נפלו. כשהתכופף להרימן ראה שהקשישה נעלמה, ועל המושב שלפניו נח התליון. הוא הביט בבהלה סביב אבל לא ראה את האישה.

כשהגיעו לתחנה שלו בחיפה, ירד במהירות, מחזיק בחוזקה את התליון. מרחוק ראה את סבתו והתקדם לעברה.

"סבתא, לא תאמיני מה קרה". הוא סיפר לה את הסיפור והראה לה את התליון.

"אנחנו חייבים להחזירו, אבל איך?"

הוא נזכר שהאישה ציינה שהיא נוסעת לבנה בשכונת אחוזה.

"אבל איך נמצא את הבן שלה" תהתה סבתא. היא הסתכלה בצד השני של התליון ומלמלה בגרמנית: קא-טץ.

"מה אמרת?" שאל.

"חתול בגרמנית זה קא-טץ – כץ".

הם הסתכלו אחד אל השנייה – כץ! משפחת כץ. זה כמו חתול בגרמנית.

הם התיישבו על ספסל מחוץ לתחנה. הם מצאו בטלפון ארבע משפחות כץ. סבתא התחילה להתקשר – "שלום, מצטערת על ההפרעה, אני מחפשת בחור ששם משפחתו כץ ושם אמו פאני". בשיחה השלישית ניכר היה שסבתא מתרגשת. "בוא אורי, נוסעים!"

הם נכנסו למכונית ונסעו לשכונת אחוזה. הם עצרו ליד בית קומתיים, ועלו לקומה השנייה.

על הדלת היה שלט: "משפחת כץ". את הדלת פתח בחור עם תלתלים בלונדינים שאמר בהתרגשות: "בואו היכנסו".

הם התיישבו בסלון והוא ביקש לשמוע את הסיפור.

אורי גולל בפניו את הסיפור והבחור הקשיב בפליאה, וביקש לראות את התליון.

הוא פתח את התליון ואמר: "אני מצטער לספר לכם שאמי נפטרה לפני מספר שנים. אנחנו לא הצלחנו למצוא את התליון שלה. חשבנו שהלך לאיבוד".

הוא פנה לחדר השני וחזר עם צילום של אימו.

אורי נענע בראשו. זו אכן הייתה הקשישה מהרכבת.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה