בדרך לעיר הגדולה

הרכבת חיברה אותי בילדותי לעיר הגדולה. אני, לעומת זאת, באותה תקופה, הייתי כל מה שרחוק מהעיר הזו, ילדה קיבוצית, חולמנית, בגובה ג'ירפה וגרוע במיוחד עם משקפיים עבי מסגרת וזגוגית. אבל אמא שלי, היא הגיעה מהעיר. אמא שלי הייתה תמירה ויפה והתלבשה בבגדים שהיה בהם ניחוחות של סטייל שלא התאימו לבגדי העבודה שכל המבוגרים האחרים שהיו סביבי התהדרו בהם. אבל, בגלל שאמא הייתה "עירניקית", אנחנו, אני והאחים שלי, זכינו בסבא וסבתא בעיר. לא סתם עיר, עיר רחוקה, שכדי להגיע אליה היינו נוסעים ברכבת.

באחד הימים, קצת אחרי שחגגו לי יום הולדת עשר, אמא אמרה שאני כבר מספיק גדולה לנסוע עם אחי הגדול ברכבת. "סבא יחכה לכם בתחנה אז ממש אין סיבה לדאגה". כמעט השתגעתי מרוב התרגשות וחרדה עד הנסיעה. אמנם אהבתי מאד את אחי וגם הרגשתי פתאום גדולה….אבל המחשבות על נסיעה לבד, רק שנינו ברכבת, נראו לי כמשהו גדול ומאיים. אז עוד לא יכולתי לדעת שהנסיעה הזאת תיזכר כנסיעה מיוחדת במינה.

עלינו לרכבת בעיר הקרובה לקיבוץ. אח שלי החזיק לי את היד ואני שהייתי גאה בו כל כך שמחתי שהסכים לקחת אותי איתו. בדרך בהינו בחלונות הגדולים, שדות נפרשים משני הצדדים, והים מלווה אותנו בחלקים אחרים. זה היה מפעים וחדש ונעים. מצד שני, שקשוק הרכבת, הפחיד אותי אז חיפשתי מה לעשות. מתחת המושב של אחי, הבחנתי פתאום במלא נצנוצים, כאילו השמש פיזרה שם קרניה. התכופפתי ואמרתי מהופנטת: "תראה איזה יופי יש פה מלא זכוכיות". אח שלי, בטבעיות מרשימה שלח יד ארוכה ושלף, טבעת יפהפייה, מנצנצת, מיוחדת במינה. הטבעת הייתה עשויה זהב לבן, כך הסבירה אמא יותר מאוחר, היו עליה מעין פרחי כוכב וחיתוכים מקסימים. והיא הייתה מלאת נוכחות ובו זמנית עדינה ואצילית.
מאוחר יותר, אחרי שכבר הגענו, וסבא חיכה לנו ברציף, ואני חטפתי חום מרוב פחדים, ואמא נסעה את כל הדרך ברכבת כדי להחזיר אותי, אח שלי נתן לאמא את הטבעת ולפי העיניים שהיא פתחה, הבנו מיד שהטבעת כנראה מאוד יקרה. וכך קרה שאמא שמרה אותה אצלה והבטיחה שכשאח שלי יגדל וימצא אהבה, היא תיתן לו את הטבעת בחזרה.

בינתיים הטבעת מעט נשכחה וחיכתה בשקט לאצבע המתאימה. קצת כמו הנעל ההיא מהאגדות שחיכתה לסינדרלה ולא התאימה בשום צורה לשום מתחזה.
כשבסוף היא הגיעה, האהבה, אמא שלי זכרה!!! שלפה את הטבעת מהמקום השמור ואמרה לאח שלי: " זה שלך". והוא כולו נהרה ושמחה זכה להניח אותה על האצבע היחידה שהתאימה בדיוק עבורה.
ואני, אם את שואלים, עדיין חוששת משקשוק הגלגלים.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה