ב' ביחס לחברים

"איה-איי-איי-איי", ורד שומרון צרחה בדיוק ברגע שכולם השתתקו במסדר הבוקר וחנה המנהלת החלה לדבר. המנהלת הפנתה עיניים מאשימות לרבקה המחנכת, שנענעה בראשה ולקחה את ורד הצידה.

היה קשה לעצור את החיוך. בכל זאת נמתח לי קצת בצדי השפה, אבל הסוויתי זאת כששילבתי ידיים מאחורי הגב והורדתי את הראש. ככה המנהלת אוהבת אותנו. כאילו קשובים.

שיבחתי את עצמי. אני ממש טובה בזה. למדתי מהטובה ביותר. אחותי הגדולה. היא תהיה גאה בי. אני מקווה. אי אפשר לדעת אצלה. אולי בעצם עדיף לא לספר לה.

רק אני יודעת למה ורד צורחת בכל יום שלישי במסדר. רק אני והיא.
יש לה את המזל הרע לעמוד לפניי. והיא גם כזאת ילדה טובה וממושמעת שמיד מחזיקה ידיים מאחורי הגב, עוד לפני שהמנהלת עולה לבמה.

ישנו שבריר שניה בו כולם עסוקים בלהתמתח דום וגם אני. אבל רגע לפני שאתמתח, שתי אצבעות זריזות שלי עוצרות בזרועה של ורד ומסובבות. זה רך ורגיש וכואב מאוד. אני יודעת. מכירה את המקום הזה כל חיי. זה מרגיש טוב להיות בצד החזק. מאז התחלנו את כיתה א' ידעתי שאני חייבת להראות לבנות כאן למי יש כוח.

בצלצול מיהרתי לצאת מהכיתה. בימי שלישי יש ריקודי עם בזמן ההפסקה ואני לא אגיד לאף אחד את זה אבל למרות שאני עושה פרצוף סובל, אני ממש נהנית לרקוד.

"נינה", עוצרת אותי המורה רבקה, "הישארי כאן, אני רוצה לשוחח אתך".
אני קופאת במקום כי זה אף פעם לא טוב שהמורה רוצה לשוחח. אני גם מרגישה מושפלת כי כולם מסתכלים. הלב שלי דופק חזק באוזניים כשאני מתיישבת ליד השולחן שלה והיא סוגרת את דלת הכיתה.

אף פעם לא חשבתי על ורד שומרון כשצבטתי אותה וכאב לה והיא בכתה. אף פעם לא ריחמתי עליה.
אף אחד לא חושב עליי כשאחותי עושה לי דברים גרועים פי כמה מאלה. אני זו שתמיד נענשת. ככה זה אמור להיות. לא?

עכשיו אני חושבת על ורד. עכשיו אני רואה את עיניה האדומות. עכשיו אני רואה את הסימן הכחול שהשארתי לה על היד. הכאב הזה בבטן ובגרון הוא משהו שאני לא רוצה להרגיש יותר אף פעם. בחיים לא.

בתעודה שקיבלנו בט"ו בשבט, כל האיקסים היו מסודרים יפה, אחד מתחת לשני, מתחת לאות א'. זה מאוד בולט כשיש איקס אחד בודד מתחת לאות ב'.
ב' ביחס לחברים.

שמתי לב שורד מציירת ממש יפה. ציירתי רכבת, כי זה מה שאני יודעת. ורד ציירה לי חיות בקרונות והיא אפילו לימדה אותי לצייר חתול שהוספתי לו כובע קטר.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה